אני רוצה

אני רוצה
פעליםLeave a Comment on אני רוצה

אני רוצה

אני רוצה

פורסם לראשונה ב- 11.11.19

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Yair Gold:
אז מילת היום היא –
בִּדִּי بِدِّي – אני רוצה
לשמיעה:

אך גם: אני אמור; אני עומד ל-; אני צריך; אני חייב
זהו מקרה קלאסי, כפי שאני אומר תמיד לתלמידיי, בו חייבים לשים לב להנגנה, לאינטונציה של הדברים:
יַאי!!! בִּדִּי אַרוּח עַאלְבֵּית! – יש, אני רוצה ללכת הביתה! (כולי שמחה ואושר)
אֵה, בדי ארוח עאלבית הַלַּק – אה… אני צריך ללכת הביתה עכשיו (מחוסר ברירה)
בדי ארוח עאלבית!!! – אני חייב ללכת הביתה!!!
מילת היום היא ייחודית מאוד מבחינת תצורתה ושימושה, ומצד שני היא אחת הנפוצות ביותר בשיח במדוברת באשר הוא.
ראשית, זו נטייתה לפי הגופים השונים:
בִּדַּכּ بِدَّك – אתה רוצה
בִּדֶּכּ بِدّك – את רוצה
בִּדֹּה או בִּדּוֹ بِدّه / بدّو – הוא רוצה
בִּדְּהַא או בִּדַּא بِدّها – היא רוצה
בִּדְּנַא بِدّنا – אנחנו רוצים
בִּדְּכֹּם או בִּדְּכּוֹ بِدّكم / بدّكو – אתם רוצים
בִּדְּהֹם או בִּדּוֹם بِدّهم / بدّوم – הם רוצים
בספרותית הדרך להביע רצון היא לרוב עם הפועל אַרַאדַ أراد בבניין הרביעי, שהוא הדרך שבשימוש במדוברת עיראקית.
מאזור השומרון צפונה, בואכם הגליל וגם סוריה ולבנון, הסיומת של צורות הרבים נוכחים ונסתרים נגמרת ב-נון:
בִּדְּכֹּן, בִּדְּהֹן بِدّكن، بِدّهن
הבדואים אומרים וִדִּי وِدي במקום بدي
בלבנון ה-בית מנוקדת עם פתח/פתחה: בַּדִּי بَدّي
המילה נפוצה באזורנו, כלומר אזור הלבנט/אלשאם.
במצרים, למשל, “אני רוצה” אומרים בכלל אַנַא עַאיֶז أنا عايز או עַאוֶז عاوز.
פעמים רבות בדיבור, ה-“בדי” (על נטיותיו) מתקצר ל-“ד”, למשל “בדי ארוח” נשמע כמו “דרוח”.
=-=-=
“רוצה”, בכל השפות שאני מכיר, הוא פועל לכל דבר. רוצה הוא בזמן בינוני פועל. יש גם בינוני פעול: רצוי.
בעברית יש לו גם זמן עבר: רצה; עתיד: ירצה; שם פועל: לרצות, וכו’.
אבל בערבית?
בערבית זו מילית “מוזרה”, שקיימת רק בזמן הווה, ויש לה מושא ישיר:
בִּדִּי אֶלסַּיַּארַה הַדִי – אני רוצה את המכונית הזו
* כַּאן בִּדֹּה كان بِدّه – הוא רצה. מוסיפים למילה את הפועל הקפוא כאן, שפירושו היה, כדי לתת לה משמעות בזמן עבר. כַּאן בִּדִּי – רציתי (ואפשר גם: כֻּנְת בִּדִּי – “הייתי רציתי”)
* בִּדֹּה יְכּוּן بِدّه بكون – נראה ש- (מיל:’ רוצה/צריך להיות)
* (אֶלשַּעְ’לֶה) בִּדְּהַא כַּלַאם? (الشّغلة) بِدّها كلام؟ – חבל על הדיבורים, אין שום ספק בכך (מיל’: העניין מצריך דיבור?)
* (אלשע’לה) בִּדְּהַא וִשּ بِدّها وشّ؟ – צריך חוצפה בשביל (לומר/לעשות זאת. מיל’: העניין מצריך פָּנים!)
* אֵיש/כִּיף מַא בִּדַּכּ ايش/كيف ما بِدّك – כמה/כמו שאתה רוצה
* שו בדכ? شو بدّك؟ – מה אתה רוצה?
* (מא) בדיש (ما) بدّيش – אני לא רוצה
* שוּ בִּדֹּה יְצִיר? شو بِدّه يصير – מה כבר יכול לקרות?
* אִללִּי בִּדֹּה יְצִיר יְצִיר اللّي بِدّه يصير يصير – יהיה מה שיהיה, מה שצריך לקרות יקרה
* שוּ בִּדְּנַא נִעְמַל/נְסַוִּי? شو بِدّنا نعمل/نسوّي؟ – אין ברירה, מה אנו כבר יכולים לעשות?
ועוד ביטויים רבים.
אז איך המילה הזו נוצרה?
היא בעצם “שיבוש” שהזמן יצר, מרוב שימוש, בביטוי הספרותי בִּוֻדִּי بِوُدِّي, שפירושו: ברצוני.
השורש הספרותי ו.ד.ד (בגזרת הכפולים) עוסק ברצון. בעברית השורש המקביל לו הוא י.ד.ד של ידידים וידידות.
* הפועל הספרותי וַדַּ وَدّ בבניין הראשון – רצה; אהב, חיבב
* וֻדּ وُدّ, צורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – רצון; אהבה, חיבה; ידידות
* בִּוֻדִּי بودّي – ב+רצון+שלי = ברצוני, אני רוצה. מש”ל
* הפועל תַוַדַּדַ تودّد בבניין החמישי – גילה אהבה ל-
* וִדַאד وداد, שם פעולה נוסף של הבניין הראשון – ידידות, וגם שם של בחורה: ידידה (במלעיל…)
* מַוַדַּה مودّة, כנ”ל – ידידות
* וַדוּד ودود – אהוב, חביב; חברותי; שופע אהבה. וגם: אחד משמותיו של אללה
ומילה אחרונה:
יש מסבירים את קיומה של האות בית, המופיעה במדוברת לפני (רובם של) הפעלים בזמן הווה-עתיד, כשריד של בדי על נטיותיו:
אַנַא בַּרוּח עַאלְבֵּית أنا بروح عالبيت – אני הולך הביתה
היה במקור:
אנא בִּדִּי אַרוּח עאלבית أنا بدّي اروح عالبيت – אני רוצה ללכת הביתה
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top