בוקֶר

בוקר
פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on בוקֶר

בוקֶר

בוקר

פורסם לראשונה ב- 25.1.19

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Mazal Menir-Reihan, שכתבה לנו בעקבות “בליץ” שירי אבא-בת שהבאנו פה בחודשים האחרונים:
“נזכרתי בשיר אמורתי אלחלוה أمورتي الحلوة של סבאח… אבל בשיר הזה סבאח שרה לביתה שגדלה והפכה לנערה.
בשיר מוזכרים 2 שירים ששרה לה כתינוקת…חביבת אומהא…ו- אכלק מנין יא בטה…”
אז מילת היום היא –
צַבַּאח صَبَاح – בוקר
המילה תבוא בעיקר בתוך צירופים, ולא בהתייחסות לבוקר לבדו.
למשל:
צַבַּאחֶ אלְחֵ’יר صَبَاح الخير – בוקר טוב
צַבַּאחֶ אלנּוּר / אלְיַאסְמִין / אלְפֻלּ / אלְקִשְטַה صَبَاح النّور / الياسمين / الفُلّ / القشطة – (התשובה) בוקר אור / בוקר של יסמין / בוקר של יסמין (עם מילה נוספת בערבית, ונא לא לבלבל עם הקטנית פול, לה הקדשנו פה פוסט בשבוע שעבר) / בוקר של הקרום של החלב (כן, כן, גם למילה זו הקדשנו פוסט בעבר)
תזכורת: האות הערבית צאד ص נהגית כמו s גרונית-נחצית.
השורש הערבי צ.ב.ח עוסק בבקרים ובשינויים. בספרותית הוא עמוס ביותר, אך היום בחרתי להביא רק את עיקרי מופעיו השימושיים. בעברית, ככל שאני מכיר, אין לו נוכחות:
* הפועל צִבֶּח صبح בבניין הראשון – קם בבוקר. בספרותית צַבַּחַ صَبَحَ – בא למישהו בבוקר
* הפועל צַבַּّח صَبَّح (את מישהו; במצרים: צבח עַלַא- صَبَّح على מישהו) – אמר/בירך בוקר טוב
* הפועל הספרותי אַצְבַּחַ أصبح בבניין הרביעי – הפך ל-, נעשה, נהיה; האיר, זרח
* אַללָּה יְצַבְּחַכּ בִּאלְחֵ’יר / בִּאַנְוַארֶ אלנַּבִּיּ الله يصَبّحك بالخير / بأنوار النّبيّ – בוקר טוב (מיל’: שאללה ייתן לך בוקר טוב / יאירך באורותיו של הנביא)
* (אללה) יִסְעֶד צַבַּאחַכּ يسعد صَبَاحك – בוקר טוב (מיל’: שאללה ישמח את הבוקר שלך)
* צֻבֹּח صبح – בוקר
* אֶלצֻּבֹּח الصّبح / עַאלצֻּבֹּח عالصّبح – בבוקר, “על הבוקר”
* וִשֶּ / טִיזֶ אלצֻּבֹּח وشّ / طيز الصّبح – מוקדם מאוד בבוקר, השכם בבוקר, עם עלות השחר (מיל’: הפנים / התחת של הבוקר)
* תִצְבַּח עַלַא חֵ’יר! تصبح على خير – לילה טוב (מיל’: שתקום בבוקר בטוב. התשובה: וּאִנְתֶ מִן אַהְלֹה وأنت من أهله – ואתה ממשפחתו [של הטוב])
* צַבִּיח صَبيح, בספרותית – (פנים) יפים וזוהרים
* אֶלצַּבַּאח רַבַּאח الصَّبَاح رباح – בבוקר תבוא הישועה ויהיה טוב, עד הבוקר הכל יסתדר לטובה
* מִצְבַּאח مصبَاح וברבים מַצַאבִּיח مصَابيح – נר, מנורה, פנס, נורה
יש קשר למאכל סביח?
לפי ויקימילון:
“הסביח הוא מאכל עממי ממוצא עיראקי שקנה אחיזה רחבה בישראל. הסביח מוכן מפיתה שבתוכה יש חומוס או טחינה, ביצה, פרוסות של חציל, עמבה וירק.
גיזרון
את הסביח נהוג לאכול בבוקר של שבת ועל פי אחת הגרסאות, מקור המילה סביח הינו מן השפה הערבית “צבאח” = בוקר”.
בקיצור, אין לדעת מה מקור המילה (או שמישהו מקוראינו יוצאי עיראק יודע בוודאות? יהודה כץ?)
גילוי נאות: המאכל היחיד שכותב שורות אלו מחרים מילדות באופן עקבי ומוקצן הוא חציל, ולכן אין לי מושג מה הטעם של סביח.
=-=-=-=
את מזל, מבקשת מילת היום, הכרתי דרך דף הפייסבוק יציאת מצרים ובחזרה.
ביקשתי ממנה לספר מעט על עצמה, וזה מה שכתבה לי/לנו:
“שלום רב!
אני מזל מניר-ריחן, ס”ט טהורה…
הוריי ילידי מצרים, חארת אליהוד (שכונת היהודים) שבקהיר. המקור שלהם מיוון, פלרמו וטורקיה. הם דיברו גם צרפתית.
משפחות לוי-טנטאווי ומניר, משפחות שורשיות, שהיו מעורות בחיי הקהילה והעמידו רבנים רבים.
מצד בעלי משפחת ריחן (רייחאנה) – משפחה בגדאדית שורשית ומפוארת.
אני בת דוד של סולי – סולומון מניר, שאולי מכירים משידורי הטלוויזיה הישראלית, כיום בערוץ 33.
גדלנו בבית עם סבתות, וכמובן שדיברנו ערבית מצרית. תרבות של סרטים ביום שישי, שירי אום כלתום, עבד אלוהאב.
בתור ילדה התפלאתי איך הרדיו שלנו משדר ערבית, ואצל השכנים שומעים עברית…
אני הערצתי את עבד אלחלים (חאפט’), וחלומי היה ללמוד לקרוא ולהעמיק את ידיעותיי עליו.
קיבלתי מתנה מביתי ליום ההולדת: קורס לימוד ערבית קרוא-וכתוב ב”חיכמה” – למתחילים, קצת אותיות ומספרים.
בזכותו נפתח לפני עולם חדש… אבל על קצה המזלג. ואני רוצה כמובן להעמיק את ידיעת השפה.
“ערביט” כמובן תורם לי בעניין.
אני משתדלת לשמר את התרבות והמסורת של בית אבא, במיוחד בחגים, בתבשילים, ופייסבוק ויוטיוב פתחו בפני עולם חדש ומלא”.
מזל ביקשה שנתייחס לשיר של הזמרת צבאח:
הנה מויקיפדיה:
“גַ’אנֵיט גַ’רְגִ’ס פַעַ’אלִי (בערבית: جانيت جرجس فغالي) הידועה בשם הבמה סבאח (בערבית – “בוקר”) (صباح; ‏10 בנובמבר 1927 – 26 בנובמבר 2014) הייתה זמרת ושחקנית לבנונית שהופיעה ב-83 סרטים, שיחקה ב-27 מחזות, ועל שמה רשומים כ- 3,000 שירים. שם החיבה שלה היה “שחרורה”, על שם ציפור השיר שחרור.
חייה
נולדה למשפחה נוצרית בכפר בדאדון, דרומית-מזרחית לביירות שבלבנון, שלישית מ-4 אחים. משפחתה הייתה דתית – סבה היה כומר ודודה ארכיבישוף. את אהבתה למוזיקה רכשה מאמה שערכה ערבים מוזיקליים בביתם. אביה, ג’רג’ס, שלטענתה נטש אותה, משום שכנראה רצה בן, היה פוגע בה פיזית ואף ניסה לקחת את הרווחים שעשתה בצעירותה משירה ומשחק. אחיה רצח את אמה בגלל שהניח שניהלה רומן. לאירוע זה הייתה השפעה רבה על חייה של סבאח.
היא הקליטה את השיר הראשון שלה בגיל 13 ומיד תפסה את תשומת לבה של המפיקה והשחקנית הלבנונית אסיא דאע’ר (آسيا داغر), שהחתימה אותה על חוזה לשלושה סרטים ולקחה אותה למצרים. הסרט הראשון בו השתתפה ב-1945 הלב אוהב רק פעם אחת (القلب له واحد), הפך אותה לכוכבת. בתחילה המבקרים המצרים לא העריכו אותה, אולם אחרי המהפכה במצרים ב-1952, היא הפכה גם לחביבת המבקרים והתפרסמה בכל העולם הערבי.
קולה הייחודי והעשיר, יכולות המשחק וסגנון הלבוש הצבעוני, הפכו את סאבח לאחת הזמרות הפופולריות ביותר לא רק של בלבנון, אלא גם בכל העולם הערבי.
[…]
סבאח זכתה להוקרה ממנהיגים ערבים: חוסין מלך ירדן העניק לה אות כבוד, ואנואר סאדאת העניק לה אזרחות מצרית.
מעבר לקריירה האמנותית שלה, סאבח נודעה בחייה האישיים הסוערים. היא נישאה לתשעה גברים, ביניהם חבר פרלמנט לבנוני, הכנר שניגן בהופעותיה, שחקנים, זמרים ושיח’ כווייתי. כמו כן היא הייתה ידועה במספר הניתוחים הפלסטיים המרובים שעברה.
לסבאח שני ילדים, בן מבעלה הראשון נג’יב שמאס ובת מבעלה השלישי, אנואר מנסי.
סבאח, או “סבוחה” בפי מעריציה, נחשבת לאחת הדיוות הגדולות של המוזיקה הערבית.
סבאח הלכה לעולמה ב-26 בנובמבר 2014 ממחלה קשה, בגיל 87″.
השיר שמזל ביקשה נקרא אַמּוּרְתִי (קמורתי) אֶלְחִלְוַה أمّورتي الحلوة – “יקירתי היפה”, בתרגום חופשי, וצבאח שרה אותו בניב המצרי.
השיר, משנת 1970, נכתב על ידי חְסֵין אֶלסַּיֵּד حسين السّيّد והולחן על ידי בַּלִיע’ חַמְדִי بليغ حمدي.
לצבאח נולדו שני ילדים:
ד”ר צבאח שמאס, בנה מבעלה הראשון נגיב שמאס.
הֻוַיְדַא, בתה מבעלה השלישי, הכנר והמלחין אַנְוַר מַנְסִי. הוידא, לה מוקדש השיר הבא, גדלה להיות שחקנית, אך ב- 2006, בשל התמכרותה הקשה לסמים, איבדה את כל כספה ואמה נאלצה לאשפזה במכון גמילה בארה”ב. ב- 2009 היא חזרה לגור עם אמה בלבנון.
أمّورتي الحلوة بقت طمعة بقت طعمة ولها سحر جديد אַמּוּרְתִי אֶלְחִלְוַה בַּקֶת טַעְמַה, בַּקֶת טַעְמַה וּלְהַא סַחְרֶ גְדִיד
لها خفّة روح لما بتضحك بتروح لبعيد לַהַא חִ’פֶّת רוח לַמַּא בְּתִצְ’חַכּ בִּתְרוּח לֶבְּעִיד
معذورة يا ناس لو خبّيتها م العيد للعيد מַעְד’וּרַה יַא נַאס לַוְ חַ’בֵּיתְהַא מִ אלְעִיד לִלְעִיד
لو شفتوا جمالها حتحتاروا …. تحتاروا تحتاروا לַוְ שֻפְתוּ גַמַאלְהַא חַתִחְתַארוּא
والبيض والسّمر حيتداروا….. يتداروا يتداروا וּאלְבֵּיצ’ וּאלסַּמַר חַיִתְדַארוּא
والحب هيحصل فيه أزمة وتسعيرته بتزيد וּאלְחֻבֶּ הַיִחְצַל פִיה אַזְמַה וּתַסְעִירְתֹה בִּתְזִיד
יקירתי היפה/המתוקה, טעמ(הּ) (המתוק) נותר ויש לה קסם חדש
היא שובת לב, כשהיא צוחקת היא הולכת רחוק
הייתם מבינים אותי, אנשים, אילו החבאתי אותה מחג לחג
אילו ראיתם את יופיהּ הייתם מתבלבלים
והלובן והשחרחרוּת היו מתחבאים
האהבה הייתה חווה משבר ומחירה היה עולה
علشان ما هي سنّ سبع تعشر قال يعني خلاص עַלַשַאן מַא הִי סִןּ סַבּע תַעְשַר קַאל יַעְנִי חַ’לַאץ
تزعل ويّايا لو أبوسها قدّام النّاس תִזְעַל וּיַּאיַא לַוְ אַבּוּסְהַא קֻדַּאםֶ אלנַּאס
ان قلت حبيبة أمّها وشّها يحمرّ אִן קֻלְתֶ חַבִּיבֶּת אֻמַּהַא וִשְּהַא יִחְמַרּ
وان قلت اكلك يا بطّة تخاصمنى شهر וּאִן קֻלְתֶ אַכְּלֶכּ יַא בַּטַּה תְחַ’אצִמְנִי שַהְר
تطول قدّ ما تطْول تكبر قدّ ما تكبر תִטְוַל קַדֶּ מַא תִטְוַל תִכְּבַּר קַדֶּ מַא תִכְּבַּר
جوّا القلب حتفضل زيّ الاوّل واكتر גֻוַּא אלְקַלְבֶּ חַתִפְצַ’ל זַיֶּ אלְאַוֶּל וּאַכְּתַר
מכיוון שהיא בת 17 – פירושו: זהו, נגמר
היא כועסת עלי כשאני מנשקת אותה מול אנשים
כשאני אומרת/שרה “חביבת אמהא” (יקירת אִמהּ) – פניה מסמיקים
וכשאני אומרת/שרה “אכלכ יא בטה” (אני אוכל אתך, ברווזונת) – היא ברוגז איתי במשך חודש
לא משנה כמה היא מתארכת וגדלה
בתוך הלב היא נותרת כמו בתחילה, ואף יותר
لو شفتوا جمالها …
(פזמון)
دي حبيبتي ومش بسّ حبيبتي دا احنا اختين דִי חַבִּיבְּתִי וּמִש בַּסֶּ חַבִּיבְּתִי דַא אִחְנַא אֻחְ’תֵין
والفرحة الواحدة منقسّمها على ضحكتين וּאלְפַרְחַה אלְוַאחְדַה מְנֶקֶסֶּמְהַא עַלַא צַ’חְכֶּתֵין
ياما نفسي أشوفها بتتمختر فوق جنب الشّمس יַאמַא נִפְסִי אַשוּפְהַא בְּתִתְמַחְ’תַר פוֹק גַנְבֶּ אלשַּמְס
واكتب على باب السّما يافطة ممنوع اللّمس וּאַכְּתֹבּ עַלַא בַּאבֶּ אלסַּמַא יַאפְטַה מַמְנוּעֶ אללַּמְס
זו יקירתי, ולא סתם יקירתי, אנחנו כמו אחיות
אֶת השמחה האחת אנו מחלקות לשני פרצי צחוק
כמה אני רוצה לראותה צועדת בחן למעלה, ליד השמש
ואכתוב על שער השמיים שלט: אסור לגעת!
(התרגום שלי, שָלֵו)
שיהיה יום נהדר, ושבת שלום,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top