בכי

בכי
פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on בכי

בכי

בכי

פורסם לראשונה ב- 9.2.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy.
חיה, אחותי הבכורה, רצתה שנתייחס לביטוי ששמענו רבות בבית הורינו, ושהיה מקובל מאוד בשיח בעברית לפני כמה עשורים, ואף הופיע לא פעם במערכונים המיתולוגיים והנצחיים של “הגשש החיוור”:
אַבְּכִּי עַלֵיכּ בֶּכַּא! أبكي عليك بكا – בוז לך! חתיכת עלוב נפש! (מיל’: אבכה עליך בכי, כלומר הלוואי שתמות ואבכה עליך. בערבית קיים בביטוי מבנה דקדוקי נהדר שנקרא מַפְעוּל מֻטְלַק, בעברית: מושא פנימי)
אז מילת היום היא –
בִּכִּי بِكِي (במקומותינו) או בֶּכַּא/בֹּכַּא بكا (במצרים) – בכי
בספרותית: בֻּכַּאא’ بُكاء – בכי, מִסְפֵּד, קינה, אבל
לשמיעה:

השורש הערבי ב.כ.י (בגזרת ל”י) מקביל לגמרי לזהה לו בעברית:
* הפועל בִּכִּי بكي בבניין הראשון, בַּכַּא بكى בספרותית – בכה
* בִּכִּי עַלַא بكى على – בכה על-, למשל על מת, הספיד
* בַּאכִּי باكي (בַּאכִּן باكٍ) וברבים בֻּכַּאה بكاة, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – מקונן; בוכה
* בַּאכִּיַה باكية וברבים בַּוַאכִּי بواكي (בַּוַאכִּן بواكٍ), בנקבה – מקוננת שכירה, מקוננת בתשלום (נשים ששוכרים את שירותיהן כדי שיבכו על הקבר בלוויות)
* אַלְמַבְּכִּי עַלַיְהִ المبكيّ عليه, עם צורת הבינוני הפעול – שבוכים עליו
* הפועל בַּכַּّא بكّى בבניין השני או אַבְּכַּא أبكى ברביעי או אִסְתַבְּכַּא استبكى בעשירי – גרם למישהו לבכות; הספיד
* הפועל תַבַּאכַּא تباكى בבניין השישי – העמיד פני בוכה; בכה דמעות תנין
* בַּכַּّאא’ بكّاء, במשקל בעלי המלאכה, או בַּכִּיּ بكيّ – בכיין
* מַבְּכַּא مبكى וברבים מַבַּאכִּי مباكي (מַבַּאכִּן مباكٍ) – מקום בכייה, מקום בו בוכים
* חַאאֶטֶ אלְמַבְּכַּא حائط المبكى – הכותל המערבי (מיל’: קיר הדמעות/הבכי). חשוב לציין שזו הגרסה היהודית של שם המקום. אין כמעט ערבים שקוראים לכותל כך. השם הערבי שלו הוא חַאאֶטֶ אלְבֻּרַאק حائط البراق, על שם בהמתו המכונפת הקסומה של הנביא מוחמד, איתה הגיע (בחלום) לירושלים, או אם נדייק: למסגד אלאקצא
* בִּכִּי דַםּ بكي دمّ – בכה בכי מר, בכי תמרורים, מרוב צער (מיל’: בכה דם)
* בַּכִּי בִּדְמוּע بكي بدموع – בכה בכי גדול (מיל’: בכה עם דמעות)
* בִּבְּכִּי דּםּ עַלַא אלְקִרְש ببكي دمّ على القرش – קמצן, כל פרוטה שהוא מוציא גורמת לו ייסורים (מיל’: בוכה דם על הגרוש)
* עֵין תִצְ’חַכּ וּעֵין תִבְּכִּי عين تضحك وعين تبكي – שמחה מהולה בעצב (מיל’: עין צוחקת ועין בוכה)
ואי אפשר לסיים חלק זה של הפוסט בלי אחד הפתגמים השחוקים ביותר בערבית באוזני דוברי העברית, בעיקר כי הם נמצאים בשימוש בפיהם של פוליטיקאים ישראליים:
צַ’רַבְּנִי וּבַּכַּא, סַבַּקְנִי וּאשְתַכַּא ضربني وبكى سبقني واشتكى – איזו צביעות! (מיל’: הוא היכה אותי ובכה [כאילו אני היכיתיו], הקדים אותי והתלונן)
=-=-=-=
הפועל של היום, בִּכִּי, תמיד משמש אותי, כמורה, להמחיש את השוני האדיר שנוצר בנטיית גזרת ל”י בבניינים השונים בין הספרותית המוקפדת למדוברת הקלילה יותר.
לפני בדיוק 20 שנה, וכן, אני זוכר את זה, שמעתי שתי נשים מדברות לידי באוטובוס.
אחת מהן סיפרה על פטירתה של קרובת משפחתה, והיא עדכנה את חברתה לנסיעה ש-
נִסְוַאן אֶחְ’וֶתְהַא בִּכִּיוּ בִּכְּיוּ בִּכְּיוּ نسوان إخوتها بِكْيُو بكيو بكيو – גיסותיה (נשות האחים שלה) בכו, בכו, בכו
הצורה בִּכְּיוּ, שהיא צורה מקבילה, או אנאלוגית, לנטיית הפועל בגזרת השלמים בעבר במדוברת בניין ראשון (במשקל פִעֶל, כמו: נִזְלוּ, רִכְּבּוּ וכו’), תזעזע כל דובר ספרותית קפדן (שכן דו-התנועה, דיפתונג, iyu אסור בספרותית).
בערבית ספרותית הצורה המקבילה “התקנית” נהגית ונכתבת: בַּכַּיְנַ بَكَيْنَ, ואילו הדוברת הייתה מקפידה על כל כללי הספרותית (שהיא אינה מחויבת אליהם, למען הסר ספק) היא הייתה מקדימה בכלל את הפועל לראש המשפט בצורת יחידה נקבה (כלל פל”ן):
בַּכַּת נִסַאאֻ אִחְ’וַתִהַא بَكَتْ نِساءُ إخْوَتِهَا
והנה קיבלתם דגימה משיעורים שאני מעביר בכיתות, למתקדמים…
=-=-=
בשיחת התייעצות לפני פרסום הפוסט כתב לי ידידי יקיר הדף הקורא Amjad Atamna את הדברים הבאים:
“הכל תלוי בלהג ובאזור. יש משתמשים במילה بكى בכה. ויש כאלה שמשתמשים במילה עַיַּט عيَّط. אפילו בארץ יש כפרים שמשתמשים באחת מהן ויש כאלה בשנייה.
לפעמים נוצר בלבול בהבנת המילה عيّط عليه במדוברת פירושה בכה עליו.
יש אזורים אחרים שמשתמשים ב- بكى عليه וכאשר שומעים عيط عليه מבינים שצעק או צעק עליו. המילה عيط פירושה בספרותית צעק, צרח, קרא לו. תקרא לו (בצעקה) = عيط عليه”.
אז הנה שני שורשים בפוסט אחד:
השורש הערבי ע.י.ט (בגזת ע”י) עוסק בבכי ובצעקות. בעברית השורש הזה עוסק במלך העופות האמיתי, שמוזכר כבר בתנ”ך, ה- עַיִט, ובפועל הנגזר משמו: עָט (על טרפו). מילון אבן-שושן גורס שאולי שם העוף מתכתב עם המשמעות של השורש הערבי, שכן העיט נשמע “צורח”…
* הפועל עַיַּט عيّط בבניין השני, בספרותית גם בבניין החמישי תַעַיַּטַ تعيّط – צווח, צרח; בכה, יבב; קיטר, התלונן
* עַאאִ’ט عائط, בספרותית, עַאיֶט عايط במדוברת, בצורת הבינוני הפועל של הבניין הראשון דווקא – בוכה
* עִיַאט عياط, בצורת שם הפעולה/מצדר, שוב, של הבניין הראשון – צרחות, צעקות; המולה; בכי, יללות
* עַיַּאט عيّاط, במשקל בעלי המלאכה – צרחן, צעקן, בכיין
* אֶלְעַאיֶט פִי אלְפַאיֶת נֻקְצַאן מִנֶּ אלְעַקֶל العايط في الفايت نقصان من العقل – אין מה לבכות על חלב שנשפך (מיל’: מי שבוכה על מה שקרה [זה מעיד ש] אין לו שכל)
בתמונה: גרפיטי מהעיר וונקובר בקנדה
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top