הֵריח

הריח
פעליםLeave a Comment on הֵריח

הֵריח

הריח

פורסם לראשונה ב- 20.11.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Sagi Levanon, שכתב לנו:
וזהו המשך לפוסט הקודם שלנו, שעסק בעיוורון –
“המונח פַקְדֶ אלשַּםּ فقد الشّمّ (תתרנות, אובדן חוש הריח. שָלֵו) יכול להיות מעניין. מתאים לתקופה ולסדרת המוגבלויות”.
אז מילת היום היא –
שַםּ شَمّ – הריח
לשמיעה:

היה לנו בעבר פוסט על השורש:
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Nir Zimhoni, שכתב לנו:
“הַלַא!
רציתי לשאול אם אתה מכיר את המילה حروش כ-מלון (הכוונה לפרי).
חברים דרוזים אמרו שאף אחד לא משתמש במדוברת ב- שמאם شمام ולא מצאתי בעוד מקום את המילה”.
אז מילת היום היא –
חַרּוּש حَرُّوش – מלונים קטנים
לשמיעה:

טוב, אז הסיפור כזה:
כשניר פנה אלי עם השאלה עניתי לו שמעולם לא שמעתי את המילה, אבל מחיפוש מהיר ברשת עולה שהמילה היא בכלל חַ’רּוּש خَرُّوش, ושמהתמונות שמופיעות עולה הצורך לבדוק את זהותו של הפרי ומה היחס האמיתי שלו למלון המוכר והטעים.
תזכורת: האות הערבית ח’א خ נהגית כמו כ לא דגושה בעברית, למשל במילה: בִּכלל
אני מודה; התמונות של החרוש הזה אינן מגרות: הפרי ירוק וקשה, ודומה יותר למלפפון מאשר לאחד הפירות היותר עסיסיים וכתומים שיש (כן, אני יודע שיש גם מלונים ירוקים בהירים).
ויקיפדיה בערבית מתעלמת מהסוגיה, וכך גם המילונים המקוונים. על מילונים עבריים-ערביים אין בכלל מה לדבר…
אז מה עושים?
אני יודע שניחשתם!
פונים לדף البدائل اللسانية العربية، للمفردات العبرية والأجنبية.
ושם, כרגיל, תוך דקות, דקות ספורות, מגיעות התשובות:
חרוש, או ח’רוש, הוא מלון קטן ובלתי בשל, והשם הזה אינו בשימוש בכל המקומות.
הגדיל לעשות תַיְסִיר אִבְּרַאהִיםֶ אלְחַרִירִי تيسير ابراهيم الحريري
שצירף את המידע הבא:
السويهلة، القاقون، البطيخ الأصفر، فاكهة صيفية
ويكون لُبُّهُ أصفر اللون ضارب للخضرة
في لهجات الجزائر فقط له عدة أسامي حسب المنطقة فيدعى البطيخ أبو ريحه، الفقوس، السكريطو، الدغنون، المرحوم
في المغرب: السويهلة، المنون
في ليبيا: قلعاوي، شمام
في السعودية: خِربِز خاصة في الحجاز
في العراق: بطيخ
في مصر: كانتلوب (كلمة أجنبية)
في فلسطين: شمّام
والصغير منه حرُّوش أو خَرُّوش أو دَحروج وجمعها دَحاريج
שמות הפרי הם שמאם, סויהלה, קאקון, בטיח’ אצפר (אבטיח צהוב) או פרי קיצי
באלג’יריה שמו: בטיח’ אבו ריחה (אבטיח ריחני), פקוס, סכריטו, דע’נון ומרחום
במרוקו: סויהלה ומנון
בלוב: קלעאוי ושמאם
בסעודיה: ח’רבז (בעיקר באזור חג’אז)
בעיראק: בטיח’
במצרים: כאנתלוב (קנטלופ)
באזורנו: שמאם, כאשר הקטן נקרא חרוש או ח’רוש, או דחרוג’ וברבים דחאריג’
(התרגום שלי. שלו)
=-=-=
כמו כן מצאתי כתבה מעניינת מ- 18.6.15, מהאתר של סוכנות הידיעות “פלסטין אליום” (שאם אתם חפצים לבקרה, היא נמצאת בשכונת אלזיתון בעיר עזה), שנקראת: “הח’רוש בעזה!”
בחרתי לתרגם ממנה את הפתיח בשלמותו:
“אין זה מוזר לראות מלפפונים ופקוסים (סוג של מלפפון, נקרא בארץ מלפפון ארמני או מלפפון ערבי. שָלֵו) על אחת מעגלות הירקנים ברצועת עזה, אולם זה מוזר לראות ירק דומה לשניהם, אך גדול יותר מעט, שמשלב בין הצבע והטעם שלהם, כשהאנשים מתקהלים כדי לקנות אותו.
הח’רוש, או הרוש, הוא דלועי דומה למלפפון, אולם הוא זן של מלון, שגדל על עץ (אם נדייק: עשב מטפס. שלו). כאשר העץ מניב מעל שלושה פירות, היתר נקטפים כדי שיישארו ח’רושים, בעוד הפירות שנותרים על העץ ימשיכו להתפתח ויהפכו למלונים”.
בהמשך הכתבה מסופר שח’רושים גדלים בעיקר באזור ח’אן יונס בדרום הרצועה, וכי טעמו של הפרי דומה לטעמו של מלפפון.
אגב, עיון קצר במילונים מוצא שהשורש הספרותי ח’.ר.ש הוא נדיר ביותר ועוסק ברשרושים.
=-=-=-=
על שמאם כבר היה לנו פוסט בעבר:
המילה היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Yifat Aharon Yadger
מילת היום היא –
שַםֶּ אלְהַוַא شَمّ الْهَوَا – התאוורר, שאף אוויר, יצא לטיול לשם התרעננות (מיל’: נשם אוויר)
לשמיעה:

אז נתחיל מזה ש- הַוַא זה אוויר, והפוסט היום לא יעסוק במילה זו.
השורש הערבי ש.מ.ם עוסק בהרחה, נשימה וב… מֵלונים (הפרי, אולי כי הוא ריחני?).
בעברית השורש הזה עוסק בשממה, שיממון ומקומות שוממים.
הקשר לערבית יכול להיעשות דרך השורש העברי הקרוב נ.ש.ם.
* הפועל שַםּ شَمّ בבניין הראשון, או שַמַּם شَمّم בשני או תְשַמַּם تشَمّم בחמישי – הריח
* שַםּ شَمّ, שם הפעולה/מצדר של הבניין הראשון – הרחה, נשימה
* פַקְדֶ אלשַּםּ فقد الشّمّ – תתרנות, אובדן חוש הריח (מיל’: אובדן ההרחה, חוש הריח)
* שַמְשַם شمشم, על דרך המרובעים – רחרח
* שַםּ הַוַא شَمّ هَوَا, או שַמֶּת הַוַא شَمّة هَوَا – טיול, שאיפת אוויר (כאן כשם עצם, פעם בזכר, פעם בנקבה; במילת היום המופע הוא של פועל)
* שַםֶּ אלְהַוַא אַחְסַן מִן שַרְבֶּ אלדַּוַא شَمّ الهَوَا أحسن من شرب الدّوا – טיול/שאיפת אוויר עדיפים על נטילת תרופה
* חַאסֶּתֶ אלשַּםּ حاسّة الشَّمّ – חוש הריח
* שַמַם شَمم, בספרותית – גאווה
* שַםּ עַלַא טַ’הֶר אִידֹה شَمّ على ظهر إيده – ניחש, “רחרח” (מיל’: הריח בגב כף היד)
* בִּשִםּ רִיחְת פַסַאה بشمّ ريحة فساه – שוויצר (מיל’: מריח את הפלוצים של עצמו)
* שַמַּאם شَمّام, כשם קיבוצי – מלונים (הפרי)
* שַמַּאמֶה شَمّامة, כשם פרט אחד – מלון אחד (הפרי)
* שַמַּאם شَمّام, במשקל בעלי המלאכה – בעל חוש ריח מפותח (וכן, יש גם שם משפחה כזה; אולי הם היו מוכרי מלונים, או מריחי בשמים בפרובנס בצרפת… אין לי מושג)
הקורא אשרי כהן שלח לנו, מויקיפדיה:
* شمّ النّسيم שַםֶּ אלנֶּסִים – “שם לפסטיבל האביב הנחוג במצרים המודרנית, בכל שנה ביום השני של חג הפסחא, על פי לוח השנה של הכנסייה הקופטית. ברם אף על פי מקורו הפגני-נוצרי של החג, שאהם אל ניאסם, מציון כיום גם בידי מוסלמים רבים ואף זכה במצרים למעמד של חג לאומי”.
בתמונה שצורפה לפוסט המקורי הופיעו:
חרוש, מצד שמאל למעלה, 35 קלוריות (ל- 100 גרם)
פקוס, מצד ימין, 15 קלוריות
מלפפון, למטה, 15 קלוריות.
=-=-=
הקורא המתמיד מיכה חנונה שלח לנו את הפתגם היפה הבא:
* עִנְדֶ אלְפַקוסֶ אלְכֻּלּ בִּחוּס וּעִנְדֶ אלפַאס מַא פִי נַאס عند الفقوس الكلّ بحوس وعند الفاس ما في ناس – אצל/ליד הפקוס כולם מתקבצים אך אצל/ליד המקוש אין אנשים. יעני כשיש אוכל כולם באים וכשיש עבודה אין מתנדבים…
והקורא יובל ברגר שלח את:
* مفيش عندي خيار وفقوس מַפִיש עִנְדִי חְ’יַאר וּפַקוּס – אין אצלי מלפפונים ופקוסים (כלומר אין אצלי אפליה, אצלי כולם שווים)
תגובות נוספות שנכתבו בפוסט המקורי:
* החברים הדרוזים שלך טועים. בואדי עארה אומרים שמאם, וחרוש הינו פרי מלון שעדיין קטן ולא הבשיל
* אצל הסורים לפקוס קוראים אתה (iteh). כמו כן אצל החלבים המלון הוא פשוט בטיח׳ בעוד לאבטיח קוראים ג׳בס/ג׳בסה
* אני שמעתי מחבר מכפר כנא שהשם של המלונים הבוסריים הללו הוא בעאג’יר بعاجير.
* אגב פקוס – מישהו כתב למעלה שהוא לא גדֵל בארץ ולמיטב ידיעתי הוא די נפוץ בהרי יהודה. עוד משהו על שמות מוזרים: העיראקים קוראים לפקוס – תערוזי, ואם למלון העיראקים קוראים בטיח’ אז לאבטיח קוראים – רקי .
שיהיה יום נהדר ושבת שלום,
ימאמה, שלו ורני
ערביט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top