המשיך לעשות פעולה

מרחבא

שלום לכולם,

מילת היום מופיעה בזכותו של חברי עובדיה מזרחי.

אז מילת היום היא –

מַא זַאל مَا زَال – המשיך (לעשות פעולה), לא חדל, עודנו, הוא ישנו, נשאר

לשמיעה:

עובדיה שלח לי סרטון מדף פייסבוק:

hikayat official حكايات

סיפורים

כותרת הסרטון:

قصة رجل كبير في السن مرض فاهتم به يتيم

/ نادية الزعبي

סיפורו של אדם זקן שחלה, ואז התעניין בו יתום / נאדיה אלזעבי (אשת תקשורת ומגישת תוכניות ירדנית)

רג’ל כביר פי אלסן פי אלמסתשפא, מריץ’.

כל יום ביג’י שח’ץ, בידיר באלה עליה, בימשיה בהאלחדיקה, ביטעמיה, ביג’יב לה אואעי, ואלא אאח’רה.

פפאתת אלממרצ’ה ליום עליה, קאלת לה: יעני, מא שאא אללה, אבנכ אללה יח’לי לכ איאה.

קאל להא: הד’א מש אבני. תמנית אן יכון אחד אבנאאי. קאלת לה: אוף, מין האד? קאל להא: הד’א יתים, סאכן פי מנטקתנא. מרה שפתה קאעד עם ביבכי עלא באב אלמסג’ד, פאחצ’רת לה חלוא. מרת אלאיאם, צ’ל יסאל עני מן וקת אלא אאח’ר. תזוג’ הד’א אליתים.

קאל: ענדמא עלמ בצ’עפ חאלי צאר יזורני כל יום באלמסתשפא ואח’ד’ זוג’תי תעיש ענדהם באלבית, צאר הו וזוג’תה ידירוא באלהם עליהא.

פענדמא סאלתה פי יום מן אלאיאם, קלת לה: יא בני, למאד’א תפעל הד’א מעי? קאל: לאנ טעם אלחלוא מא זאל פי פמי.

رجل كبير في السّنّ في المستشفى، مريض.

كلّ يوم بيجي شخص، بيدير باله عليه، بيمشّيه بهالحديقة، بيطعميه، بيجيب له أواعي، وإلى آخره.

ففاتت الممرّضة ليوم عليه، قالت له: يعني، ما شاء الله، ابنك الله يخلّي لك ايّاه.

قال لها: هذا مش ابني. تمنّيت أن يكون أحد أبنائي. قالت له: أوف، مين هاد؟ قال لها: هذا يتيم، ساكن في منطقتنا. مرّة شفته قاعد عم بيبكي على باب المسجد، فأحضرت له حلوى. مرّت الأيّام، ضلّ يسأل عنّي من وقت إلى آخر. تزوّج هذا اليتيم.

قال: عندما علم بضعف حالي صار يزورني كلّ يوم بالمستشفى وأخذ زوجتي تعيش عندهم بالبيت، صار هو وزوجته يديروا بالهم عليها.

فعندما سألته في يوم من الأيّام، قلت له: يا بُني، لماذا تفعل هذا معي؟ قال: لأنّ طعم الحلوى ما زال في فمي.

אדם זקן בבית החולים, חולה.

בכל יום מגיע מישהו, דואג לו, מוציא אותו להליכה בגן, מאכיל אותו, מביא לו בגדים וכו’.

עברה האחות באחד הימים ואמרה לו: בלי עין הרע, שאלוהים ישמור על הבן שלך.

הוא אמר לה: הוא אינו בני. הלוואי שהיה אחד מבניי. אמרה לו: וואו, אז מי זה? ענה לה: הוא יתום, שגר באזור שלנו. פעם ראיתי אותו יושב ובוכה בפתח המסגד, אז הבאתי לו דברי מתיקה. הימים חלפו, והוא מדי פעם שאל עלי. הוא גם התחתן.

הוא הוסיף: כשנודע לו על מצבי הוא התחיל לבקר אותי בכל יום בבית החולים ואף לקח את אשתי שתגור אצלם בבית, הוא ואשתו התחילו לדאוג לה.

כששאלתי אותו באחד הימים: בני, למה אתה עושה זאת למעני? הוא ענה: כי טעמם של דברי המתיקה עדיין בפי.

(התרגום שלי. שָלֵו)