התפנקה

התפנקה
פעליםLeave a Comment on התפנקה

התפנקה

התפנקה

פורסם לראשונה ב- 28.1.21

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Amit Landau, שכתב לנו:
“האם יש קשר בין התואר הערבי غنوج לבין התואר העברי ענוג?”
אז מילת היום היא –
תְעַ’נַּגַ’ת تْغَنَّجَتْ – התפנקה; התפנקה על גבר, עגבה על-
לשמיעה:

תזכורת: האות הערבית ע’ין غ נהגית כמו r גרונית (כמו בזמן גרגור מים). היא יכולה להישמע כמו g.
השורש הערבי ע’.נ.ג’ עוסק בפינוק, אך בניגוד לשורשים מוכרים יותר העוסקים בפינוק, כמו ד.ל.ע או ד.ל.ל, הפעם מדובר בפינוק מתחנחן עם קונוטציות מיניות ברורות, והוא מתקשר באופן מובהק להתנהגות כזו שהיא אך ורק נשית (כך לפחות בשיח בשפה המדוברת). במקרה של גבר לא ישתמשו בשורש הזה. זו גם הסיבה שמילת היום מובאת דווקא בצורת הנקבה.
בעברית השורש מופיע במשמעות של עינוגים, לענג, עונג, ענוג, תענוג וכו’.
* הפועל הספרותי עַ’נִגַ’ غَنِجَ בבניין הראשון – התפנק, התחנחן; עגב על-
* הפועל עַ’נַגַת غنجت במדוברת מצרית, בצורת נקבה, בבניין הראשון – השמיעה קולות גניחה בזמן קיום יחסי מין
* הפועל הספרותי עַ’נַּגַ’ غنّج בבניין השני – פינק את-
* עַ’נִג’ غَنِج, בספרותית – מפונק (לא בשימוש)
* עֻ’נְג’ غُنْج או עֻ’נַאג’ غُناج – פינוק; פיתוי מצד נשים; קולהּ של האישה שמוסיף ליופיהּ
* אֻעְ’נוּגַ’ה أغنوجة וברבים אַעַ’אנִיג’ أغانيج – תפנוקים; גנדור; מעשים ודיבורים של אישה, המוסיפים לה יופי בעיני בן זוגה (במילונים הערביים כתוב “בעלה”, שכן לא יעלה על הדעת שתתנהג כך שלא במסגרת של נישואין)
* עַ’נוּג’ غنوج – מפונק, מתפנק
* עַ’נַּאגַ’ה غنّاجة, במשקל בעלות המלאכה – מפונקת; גנדרנית
* מִעְ’נַאג’ مِغناج – מפונק; קוקטי
* עַ’נַגַ’את غنجات – פלירט, פלירטוט
מוסיף ידידי הידען אבשלום פרג’ון:
אֶלְמִחְתַאגֶ’ה עַ’נّאגֶ’ה المُحْتاجِة غنّاجِة – זאת שצריכה (מעוניינת), קורצת לך קריצות עגבים (מראה לך את רצונה)
=-=-=-=
בעבר התפרסם אצלנו הפוסט הבא:
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת חרות שטרית.
אז מילת היום היא –
בַּאבַּא עַ’נוּג’ بَابَا غَنُوج – באבא גנוש
🎵

תזכורת: האות הערבית ע’ין غ נהגית כמו r גרונית (כמו בזמן גרגור מים). היא יכולה להישמע כמו g.
ש ו- ג’ או ז’ גם הן מתחלפות.
חרות פנתה אלי און-ליין מסיני, שם שהתה לפני מספר שבועות, וסיפרה לי שהיא מכירה את המאכל, אותו היא אוהבת מאוד, אך היא חשבה ששמו באבא גָנוּ. הבדואים שהיו סביבה אמרו לה שהשם הוא בכלל באבא עַ’נו, כלומר – ופה היא אפילו שלחה לי הקלטה של אחד מהם – התרגום הוא: “אבא מזמר”, צירוף שמוכר יותר, נגיד בספרותית, בצורה בַּאבַּא יֻעַ’נִּי بَابَا يغنّي.
נחמד. רק מה הקשר בין אבות מזמרים למאכל מחצילים?
השעה הייתה שעת ערב מאוחרת, ומצאתי עצמי מתענג מהשיחה הבינלאומית. מדוע? מכיוון שזהו מקרה קלאסי של אטימולוגיה עממית:
אטימולוגיה (גיזרון) עממית היא גזירה לאחור שגויה של מילה, שנובעת מבורותם הלשונית של הדוברים.
יש לי, ממערכי השיעור שלי, דוגמאות רבות לתופעה, אך אסתפק פה היום בשתיים:
תיקו.
מה זה תיקו? אתם הרי מכירים את זה מספורט, כדורגל, למשל.
אז מקור המונח בתלמוד, והוא חותם סוגיות שאין בהן הכרעה של הרבנים.
העוסקים בתלמוד נדרשו להסביר את המילה, והחליטו שהיא ראשי תיבות – תיק”ו: תשבי (אליהו הנביא) יתרץ קושיות ובעיות.
יפה, נכון?
רק שאין שום קשר. מדובר בפועל הארמי “תיקום”, כלומר עומדת (הסוגיה, בעינה. היא אינה פתורה). באותן שנים מם סופית לא פעם נשמטה, וכך נותרנו עם הצורה תיקו.
זו הייתה אטימולוגיה מדעית.
אז מה שעשה הבדואי בסיני שדיבר עם חרות היה המצאה: הוא לא ידע מה השם הנכון של המאכל, והמציא לו הסבר (הוא או אבותיו/חבריו).
לפי ויקיפדיה בעברית,
“באבא גנוש (בערבית: بابا غنوج, תעתיק מדויק: באבא ע’נוג’) הוא מאכל המורכב מסלט חצילים בטחינה, אשר נפוץ ברחבי המזרח התיכון, בעיקר במצרים, בסוריה, בלבנון, בטורקיה וביוון.
במדינות שונות יש גרסאות שונות לאופן ההכנה, בחלקן מוסיפים לחצילים עגבניות קצוצות ושום.
במצרים הסלט מכונה “באבא ראנוש” ובאתיופיה מכונה המאכל “בלאגאדוש” “.
בויקיפדיה הערבית מובא סיפור מוצאו של השם, אולם אין לדעת אם הוא בחזקת אטימולוגיה מדעית או שגם כאן מדובר בעממית:
מדובר היה בכומר מפורסם בן המאה הראשונה לספירה, האב ע’נוג’ (באבא ע’נוג’, בערבית), שהיה אהוב מאוד על האנשים. פעם אחת הכין לו תלמידו ומעריצו מאכל מחציל על האש, ירקות וטחינה. הכומר לא רצה לאכול לבדו ולכן חלק את המאכל עם כל תושבי כפרו. התושבים כל כך התרשמו ממעשה הנדיבות, שקראו למאכל על שמו.
כן, אני מודה, זה נשמע סיפור אגדה, אבל לפחות הוא עם הרבה יותר עוגנים לשוניים מאשר “אבא מזמר” 🙂
כתב בזמנו הקורא Yossi Daya:
הסורים קוראים לו אבו-ע׳נוג׳ ומוסיפים גם נענע מיובש למתכון המוכר.
=-=-=
בתמונה:
“כשהארי פגש את סאלי (When Harry Met Sally…) היא קומדיה רומנטית, שיצאה לאקרנים בשנת 1989. הוא עוסק ביחסיהם של הארי וסאלי לאורך שתים עשרה שנים – מפגישתם הראשונה, עד לשתי פגישות אקראיות שלהם בשנים שלאחר מכן, וכלה במערכת היחסים שהתפתחה ביניהם לאחר הפגישה השלישית. הסרט מנסה לענות על השאלה האם גבר ואשה יכולים להיות חברים או שמא הסקס יפריע לחברות ביניהם. סרט זה זכור במיוחד בזכות הסצנה ב”מעדניה של כץ” שבה סאלי (מג ראיין) מפברקת אורגזמה לעיני כל הסועדים. […]” (ויקיפדיה)
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top