מסיבה

מסיבה
פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on מסיבה

מסיבה

מסיבה

פורסם לראשונה ב- 17.11.19

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy.
אז מילת היום היא –
חַפְלֶה حَفْلة – מסיבה, חגיגה; אסיפה
https://clyp.it/uqbtz2yh
המילה הופיעה באחד הפוסטים היותר ישנים שלנו, בתקופה בה הצגנו בזו אחר זו את האותיות בערבית:
ה”אות” הבלתי רשמית הבאה שנעסוק בה השבוע, לאחר ההמזה, היא
תאא’ מרבוטה ة (מילולית: האות תאא’ קשורה)
אבל לפני שאנו מאבדים 90 אחוז מכם בשלב הזה, מילת היום היא מילה עם תאא’ מרבוטה בסופה:
חַפְלֶה حفلة – חגיגה, מסיבה, וברבים חַפַלַאת حفلات. ההגייה חפלַה, עם פתח, היא בספרותית, ולמה הוגים שונה במדוברת? אם תקראו את כל הפוסט של היום ושל מחרתיים – תבינו 🙂
הכל מתחיל במשמעות הבסיסית של השורש הערבי ח.פ.ל., כפי שמתבטאת בפועל בבניין הראשון ובשמיני (פעמים רבות צמד הבניינים הזה שומר על זהות במשמעות):
חַפַל حفل, או אִחְתַפַל احتفل – התמלא, היה שופע, גדוש.
צורות שם הפעולה (המצדר) בזכר, חַפֶל حفل ו- אִחְתִפַאל احتفال (בהתאמה), הן גם שמות עצם במשמעות: קהל, המון רב, וגם: חגיגה גדולה ומפוארת (רואים את הקשר, נכון?)
מֻחְתַפֶל محتفل וברבים מֻחְתַפְלִין محتفلين, בצורת הבינוני הפועל של הבניין השמיני – חוגג
חַפִיל حفيل, בספרותית – רב, הרבה (לא בשימוש)
מַחְפַל محفل, במשקל המקומות – כינוס, אסיפה; מקום כינוס
הפועל חַפַّלַ حفّل בבניין השני פירושו ייפה, קישט
מילת היום שלנו היא צורת שם הפעולה בנקבה של הבניין הראשון, ופירושה חגיגה או טקס.
חַפְלֶת זַוַאג’ حفلة زواج – טקס/חגיגת נישואין (סמיכות)
חַפְלֶת דַפֶן – حفلة دفن טקס קבורה (סמיכות)
חַפְלֶה מוּסִיקִיֶּה حفلة موسيقيّة – קונצרט (שם ושם תואר)
חַפֶל תַחְ’רִיג’/תַחַ’רֻּג’ حفل تخريج / تخرّج – טקס סיום קורס או מוסד להשכלה
ויודעים מה מתקבל מצורת הבינוני הפועל בנקבה של הבניין הראשון? חַאפִלַה حافلة, וברבים חַוַאפֶל حوافل, זה אוטובוס, או חשמלית, כי הם מלאים בנוסעים.
יפה, לא? (זו מילה ספרותית גבוהה. ברוב המקרים יגידו בַּאץ باص, מאנגלית, והשד יודע למה הם הפכו s אירופאית ענוגה ל- צ נחצית).
כותב לנו בנושא הקורא Assaf Katz:
השינוי בצליל העיצור של bus הוא כמובן בשביל להתרחק עוד יותר מ- בס (=אבל)
-0-0-0-0-
תאא’ מרבוטה:
זו אות שפוגשים אותה בלי סוף, מכיוון שהיא נפוצה מאוד.
לפני שנדבר על ערבית מדוברת, נדבר על ספרותית, אבל לפני הכל – מה קורה בעברית?
נדגיש, שהדיון שלנו היום עוסק אך ורק בשמות עצם. לא בפעלים ולא במיליות.
איך הופכים בעברית, ברוב המקרים, שם עצם זכר לנקבה? מוסיפים ה:
ילד – ילדה
כלב – כלבה
מלך – מלכה
תלמיד – תלמידה
(כן, יש גם צורות נקבה שמסתיימות ב- ת, כמו מנהלת, חיילת, מתנחלת, אבל לא עליהן אני רוצה לדבר. בכל מקרה, זכרו את ה- ת בסופן, תכף נחזור אליה)
כשהמילה בנקבה במעמד דקדוקי ניטראלי, לא בסמיכות ולא בהטיית הקניין (מיד הסברים) – יש ה אילמת בסופה: yalda. זו סתם הברה פתוחה, אין שם עיצור.
אולם כשהמילה משנה את מעמדה הדקדוקי, והיא נכנסת למעמד נסמך (המילה הראשונה בין השתיים, השנייה נקראת סומך) בסמיכות (שני שמות עצם שיש ביניהם קשר של שייכות [בעיקרון], כמו: שעון יד, מכונית השר, גלידת אגוזים), ה- ה הזו הופכת ל… ת (זוכרים אותה?):
ילדת בית, כלבת רחוב, מלכת אנגליה, תלמידת כיתה א’.
וכשמוסיפים לשם כינוי שייכות או קניין מה קורה? גם מקבלים ת:
ילדתי, כלבתו, מלכתנו, תלמידתם.
נסכם: סימן הנקבה בשפות השמיות הוא הצליל t, שבא לידי ביטוי לפעמים, כשהמילה בנקבה במעמד עצמאי, עם התנועה a. אולם תנועה זו משתנה חיש קל בזמן שינוי המעמד הדקדוקי.
נעבור לערבית הספרותית:
בספרותית המצב כמעט זהה לעברית, עם טוויסט של תחכום:
גם בערבית מוסיפים ה בסוף שם בנקבה, אולם מכיוון שהם הבינו שהצליל הזה של ה נחה הוא זמני בלבד, הם לקחו מה- תאא’ הרגילה את הניקוד הדיאקריטי (מבחין) שלה, והוסיפו אותו (את שתי הנקודות) על ה- ה. גאוני, לא? כאילו אומרים לנו: זו ממש לא ה עיצורית, וגם לא ממש ה נחה. זה מצב נזיל (ומילה על השם: מדוע תאא’ קשורה? כי שמה המלא של התאא’ הרגילה הוא תאא’ מפתוחה, פתוחה, וכאילו לקחו את שני צידיה וקשרו אותם לכדי עיגול).
אז כשמילה עם תאא’ מרבוטה עומדת במעמד עצמאי נשמע ה נחה: מַלִכַּה ملكة – מלכה, או דַוְלַה دولة – מדינה (dawla, מילה שאינה נגזרת מצורת זכר, וגם יש כאלה).
אגב, זוכרים שיש יחסות בערבית ספרותית? אז מי שמקפיד לנקד כל מילה ניקוד סופי לפי היחסה התחבירית שלה, ינקד גם את התאא’ המרבוטה והיא תישמע, כמובן, כ- ת.
אם מוסיפים לשם כינוי קניין – התאא’ המרבוטה תיהפך ל- ת בדיוק כמו בעברית: דַוְלַתִי دولتي – מדינתי
אולם!!! וכאן השוני הגדול בין עברית לערבית, שעושה צרות צרורות לתלמידי ערבית רבים, בסמיכות התאא’ מרבוטה נשארת כפי שהיא (בניגוד לעברית), אולם נשמעת כמו ת (כמו בעברית):
דַוְלַה (נשמע: דַוְלַת) אִסְרַאאִ’יל دولة اسرائيل – מדינת ישראל
לפני שנעבור לראות מה קורה במדוברת, שתי הערות:
1. כפי שהבנו, זו אות שתופיע תמיד בסוף מילה
2. יש מקרים בהם נראה תאא’ מרבוטה בסוף מילים בצורת הרבים שלהן דווקא, ללא קשר לציון מין נקבה. זה לא כזה נפוץ, אבל קיים. זוכרים את המילה סֻאַ’אל (שאלה)? אז שאלות אומרים אַסְאִ’לַה اسئلة
במדוברת הייחוד הוא רק בצליל לפני התאא’ המרבוטה. אבל מכיוון שגם כך הפוסט הזה יצא ארוך – על כך, קוראים יקרים, מחרתיים.
נסיים עם אחד השירים המושמעים ביותר בישראל של שנות השמונים:
התמונה לקוחה מ- MY DAY מבית Ynet
שיהיה יום מצוין ושבוע טוב,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top