עמק פורה

עמק פורה
מקומות פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on עמק פורה

עמק פורה

עמק פורה

פורסם לראשונה ב- 2.3.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Michal Blatt Lavy, שכתבה לנו:
“הייתי שמחה לדעת מה פירוש המילה מרג׳. האם זה כפר?”
אז מילת היום היא –
מַרְג’ مَرْج וברבים מֻרוּג’ مروج – עמק פורה, אדמה פוריה, אדמת מרעה
לשמיעה:

השורש הערבי הספרותי מ.ר.ג’ עוסק בעמקים פוריים, במהומות ובמשמעויות נוספות ונדירות, שאינן בשימוש.
לכאורה, בעברית נראה שהוא מופיע במילה מורג:
“מורג הוא כלי חקלאי מסורתי. הוא משמש לפעולת הדישה, כמתואר באחד משני האזכורים שלו בתנ”ך, בספר ישעיהו פרק מ”א 15: “הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת; תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק, וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים” (ויקיפדיה)
אולם אין מדובר בשורש זהה.
ולא, השורש אינו קשור למארג’ סימפסון…
* הפועל הספרותי מַרַגַ’ مَرَجَ בבניין הראשון – ערבב ביחד, מיזג; שלח בעל-חיים למרעה
* הפועל הספרותי מַרִגַ’ مَرِجَ גם בבניין הראשון, אך במשקל אחר – התבלבל, הסתבך
* מַרַג’ مَرَج, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – בלבול, אנדרלמוסיה, המולה; קטטה; מרד
* הפועל מַרַּג’ مرّج בבניין השני – עיסה, עשה מסאז’
* הַרְג’ וַמַרְג’ هرج ومرج – מהומה, אנדרלמוסיה
* מַרְגַ’ה مرجة – כר דשא (אחד), אחו, מרעה
* דַ’אבַּ אלתַּ’לְג’ וַבַּאנַ אלְמַרְג’ ذاب الثلج وبان المرج – הערפל התפוגג, האמת יצאה לאור; יצא המרצע מהשק (מיל’: הפשיר השלג ונגלה העמק הפורה)
פינת: “האם ביקרתם פעם ב-“
מַרְג’ אִבֶּן עַאמֶר مرج ابن عامر?
אני מאמין שכן, שכן זהו שמו הערבי של עמק יזרעאל.
שבט אבן עאמר, על שמו קרוי העמק, היה אחד משני השבטים (הבדואים, שוכני צפון חצי האי ערב במקור. השני היה ג’ד’אם جذام) הראשונים, שלפי האמונה הערבית יישבו את ארץ ישראל.
עאמר עצמו היה עַאמֶרֶ אלְאַכְּבַּר בֶּן עַוְף משבט כַּלְבּ عامر الأكبر ابن عوف الكلبي.
=-=-=
מַרְג’ עַיוּן
“מרג’ עיון (ערבית: مرج عيون – ‘עמק המעיינות’) היא עיירה לבנונית, הנמצאת כשישה קילומטרים מצפון לגבול הבינלאומי עם ישראל ולמטולה. בסביבתה נובעים מקורותיו של נחל עיון.
מוניציפלית, מרג’ עיון שייכת לנפת מרג’ עיון במחוז א-נבטיה.
מרג’ עיון היא עיר מחוז ובה מתקני ממשלה, בסיס צבאי (מחנה מרג’-עיון), בית חולים ושוק. אוכלוסיית העיירה מעורבת: נוצרים קתולים, נוצרים יוונים קתולים, נוצרים מארונים, דרוזים ומוסלמים שיעים וסונים. הרוב נוצרי. העיירה היא עיר מושבו של המוטראן (בישוף) הקתולי של אזור חאצביא, בניאס ומרג’ עיון.
באזור נמצאים ביצורים שהקימו הצרפתים וכן בית עלמין צבאי צרפתי שרוב הקבורים בו חיילים מהמושבות שנהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
העיר המקראית עיון נזכרת כבר בתנ”ך בספר מלכים א’, ט”ו, 20 ו-29 ובדברי הימים ב’ ט”ז 4. כמו כן היא נזכרת בספרות חז”ל בתלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין (פרק א’ דף י”ח טור ג’ /ה”ב) […]” (ויקיפדיה).
וזה המקום להכיר את הביטוי:
כִּרְמַאל עֵין תִכְּרַם מַרְג’ עַיוּן كرمال عين تكرم مرج عيون
בניב הלבנוני: כרמאל עַיְן וכו’
זהו ביטוי שקשה לתרגמו מילולית, וגם קיים בו משחק מילים בין עֵין במובן עַיִן ובין עין במובן מעיין.
אחד מההסברים למוצא הביטוי מספר על מישהו שהיה מאוהב בגברת יפה ממרג’ עיון, והוא נענה לכל מה שביקשה, באומרו:
לכבודך, לכבוד העין (שלך, האהובה) יתכבד כל מרג’ עיון (עמק העיניים/המעיינות)!
ברשת גם מופיע באתר לבנוני סיפור ארוך ומפורט הרבה יותר, שקושר את הביטוי לסוף המאה ה- 19, עת הברון רוטשילד רכש את אדמות מטולה.
לסיפור הגעתי לבדי, אך ידידי רב-הידע

Avshalom Farjun

העיר בעניינו ש-

“ההסבר/סיפור הוא של סַלַאםֶ אל-רַּאסִי سلام الرّاسي, הסופר הלבנוני הנחשב ביותר בתחום סיפורי העם והפתגמים.
כתביו של סלאם אל-ראסי מופלאים, הוא אומן דגול של השפה המדוברת”.
הסיפור עוסק בסכסוך דמים שהתגלע בדרום לבנון בעקבות מכירת מטולה ליהודים.
באחד הימים נמצאה גופתו של המנהיג הדרוזי הנחשב, השיח’ עַלִי אֶלְחַגַּ’אר, ליד בית המרחץ של מרג’עיון.
עקב כך התפרץ סכסוך בין התושבים הדרוזים והנוצרים באזור, שהביא להתערבותם של השליטים העותמאנים בערים צידון ובירות.
באותם ימים עַלְיַא פרנסיס הפכה לבעלת השפעה באזור.
יש אומרים על עליא, בת הכפר אֶלְקְלַיְעַה בנפת מרג’עיון, שהיא האישה החשובה ביותר בהיסטוריה של לבנון.
עליא הבחינה שהאווירה באזור הדרום הפכה טעונה ומחושמלת ושעשויה להתפתח מלחמת אחים.
היא ארגנה משלחת של בכירים נוצרים ונסעה איתם לבירות, לפגוש את רִצַ’א בֶּכֶּ אלצֻּלח, שהחזיק במשרה רגישה בעיר בירות ועסק באותו הזמן בתיווך בין תושבי צידון לתושבי הכפר ג’דידת מרג’עיון.
רצ’א בכ קיבל את עליא בכבוד מלכים, ופתח את דבריו עם הביטוי: כרמאל עין תכרם מרג’עיון!
בעקבות הגעת המשלחת רצ’א בכ נסע למרג’עיון ופיקח בעצמו על חקירת רצח אלחג’אר.
בדו”ח של רצ’א בכ הנוצרים של האזור נוקו מכל חשד, אולם המציאות הפוליטית באזור טשטשה את מסקנות התחקיר, שקבע שהרוצח היה המושל התורכי-עותמאני של מרג’עיון, רִפְעַת בַּאבַּאן בֶּכּ.
=-=-=
נסיים עם קטע שכבר הופיע אצלנו בעבר:
מכירים את פרשת מגורשי חמאס? מֻבְּעַדוּ מַרְגֶ’ אלזֻּהוּר مبعدو مرج الزّهور – מגורשי מַרְגֶ’ אלזֻּהוּר
מרג’ אלזהור, מיל’: עמק הפרחים, הוא כפר בנפת חאצביא במחוז אלנבטיה בדרום לבנון.
הנה מויקיפדיה:
“גירוש פעילי חמאס ללבנון
ב-17 בדצמבר 1992 גירשה ישראל ללבנון 415 פעילי חמאס וג’יהאד אסלאמי לתקופה של בין שנה וחצי לשנתיים. על אף שהגירוש צלח את מבחן בג”ץ, ממשלת רבין, אשר היא זו שביצעה את הגירוש, החליטה לבסוף לקצר את תקופת הגירוש ולאפשר למגורשים לחזור לבתיהם. לחץ כבד שהפעיל ממשל קלינטון נגד ישראל (איום מפורש להצביע בעד הטלת סנקציות נגד ישראל במועצת הביטחון) שימש זרז להחלטה זו.
רקע
חטיפת נסים טולדנו ורציחתו
ב-13 בדצמבר 1992 חטפו פעילי חמאס את שוטר משמר הגבול נסים טולדנו וניהלו משא ומתן על דרישתם לשחרור אחמד יאסין תמורתו. טולדנו נחטף בעיר לוד, בעת שעשה דרכו מביתו לבסיסו. יומיים לאחר מכן נתגלתה גופתו של טולדנו בסמוך לכפר אדומים כפותה ודקורה. החוטפים והרוצחים נלכדו כעבור מספר חודשים, נשפטו ונדונו למאסר עולם.
מעצר אנשי החמאס
לאחר שנמצאה גופת טולדנו והובהר שהוא נרצח מיד עם חטיפתו, עצרה ישראל במבצע רחב היקף כ-1,200 פעילי חמאס וג’יהאד אסלאמי, ובמקביל בדק ראש הממשלה יצחק רבין עם שר המשפטים דוד ליבאי ועם היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, אפשרות של גירוש המוני ללבנון. שניהם תמכו משפטית ברעיון, אך פרקליטת המדינה דורית ביניש ומנהלת מחלקת הבג”צים בפרקליטות, נילי ארד, התנגדו לו בתוקף וניסו לשכנע את המעורבים לחזור בהם, כיוון שלטענתן הגירוש לא היה חוקי ולא יכול היה לעמוד במבחן בג”ץ. חרף עמדתן זו, בבוקר 16 בדצמבר החליטה הממשלה לגרש ללבנון באופן מיידי 415 פעילי חמאס וג’יהאד, ללא הודעה מוקדמת ותוך שלילת זכות הטיעון המוקדם. בנוסף, על פי הדו”ח של ארגון בצלם, לא נאמר לפעילי החמאס להיכן הם נלקחים, ולמשפחותיהם לא נמסרה כל הודעה גם לאחר מעשה. שרי מרצ בממשלה תמכו בגירוש וזכו על כך לביקורת רבה מצד הפעילים במפלגתם. בעקבות זאת אמרו כי חשבו שמדובר בגירוש של עשרות ולא מאות. לאור זאת תבעה מרצ מהממשלה כמחווה את ביטול חוק איסור המפגשים עם אנשי אש”ף, והדבר נעשה בינואר 1993.
במגורשים נמנו מחמוד אלזהאר, עבד אלעזיז אלרנתיסי, אסמאעיל הניה, סעיד ציאם, עבדאללה אלזק, עז אלדין שיח’ ח’ליל, עבדאללה אלקואסמי, עזיז אלדויכ, יוסף אלסרכג’י ונאיף רג’וב.
בינואר 1993 שקלה ישראל להחזיר תשעה מגורשים שגורשו ללבנון בטעות.
[…]
הויכוח סביב הגירוש
[…]
מבחינה מעשית יש טוענים כי הגירוש פגע בישראל ודווקא חיזק את חמאס. מחנה האוהלים של המגורשים מיקד את תשומת לב התקשורת העולמית שהציגה אותם כקורבנות. במחנה המגורשים בלטו עבד אלעזיז אלרנתיסי ומחמוד אלזהאר, שהתקדמו בצמרת התנועה כתוצאה מכך והפכו למנהיגי הדור השני שלה. כמו כן, המגורשים ניצלו את תקופת שהותם בלבנון על מנת לטוות קשרים עם משמרות המהפכה האיראניים ועם חזבאללה, שאנשיהם הגיעו למחנה על מנת ללמדם כיצד לבנות מכוניות תופת ומטעני חבלה אחרים. מ-1994, אחרי חזרתם של המגורשים, הצליחו חלקם, תחת הנהגת יחיא עיאש, להוציא אל הפועל פיגועים שהרגו קרוב ל-100 ישראלים במשך כשנה.
לפעולה זו קמו מתנגדים גם מלבנון, רובם נוצרים, אשר ראו בפעולה זו מעשה העלול לערער את ביטחונה של לבנון. מפקד צבא דרום לבנון, הגנרל אנטואן לחד טען שבלבנון “יש מספיק מחבלים” גם כך ואין צורך ב”יבוא” נוספים. לחד הוסיף וביקר גירוש זה גם בספרו, “בעין הסערה – חמישים שנה בשירות מולדתי לבנון”.
מרבית המגורשים שבו לשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה בתום תקופת גירושם”.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top