שוטר מצרי

שוטר מצרי
פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on שוטר מצרי

שוטר מצרי

שוטר מצרי

פורסם לראשונה ב- 28.7.19

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Avi Itzhaki, שכתב לנו:
“בידי אסאל: שו הדא שאוויש? זה סמל בתקופה העותומנית?
המושג הזה צף לי מספרי הילדים של שנות השישים”.
אז מילת היום היא –
שַאוִיש شَاوِيش וברבים שַאוִישִיַּה شَاوِيشيّة – שוטר מצרי
לשמיעה:

דרכי כתיבה נוספות: שַוִיש شَوِيش או גַ’אוִיש جَاوِيش
מקור המילה אינו ערבי, כי אם טורקי-עותמאני:
جاويش، چاووش çavuş ופירושו סַמָּל (דרגה) או מנהל עבודה.
בַּאש ג’אויש – סמל ראשון
במצרים המילה משמשת עד היום כמילה נרדפת לשוטר, באשר הוא שוטר.
הקורא Amr Nabil כותב לנו היישר ממצרים כי המשמעות היא חייל במשטרה.
בקיצור, אין פה מילה ערבית במקור.
בלי קשר לסמלים ולשוטרים, היה לנו בעבר פוסט על השורש הערבי ש.ו.ש:
המילה היום מופיעה לבקשתו של הקורא Zrubavel Ikhilov, שכתב לנו:
“רציתי לבקש שבהזדמנות תעלה משהו על המאכל משאוושה.
אני אישית מופתע מהפירוש ותוהה על ההשתלשלות האטימולוגית/פרקטית: למה זו נחשבת מנה ‘משובשת’. תודה מראש”
מילת היום היא –
מְשַוַּשֶה مشَوَّشة – משושה
לשמיעה:

תתפלאו, אבל שום מילון, אף אחד, אינו מתייחס למאכל הזה, גם לא מילוני מדוברת מקוונים.
יש כמה מאכלים שנקראים כך בעולם הערבי, אולם אנו עוסקים פה בסוג של חומוס. למזלנו, ויקיפדיה תושיע אותנו, אולם על כך בהמשך.
השורש הערבי ש.ו.ש עוסק בערבוב ובשיבוש, ורובו ספרותי מאוד:
* הפועל הספרותי שַוַּש شَوّش בבניין השני – ערבב, בלבל, סכסך; שיבש
* תַשְוִיש تشويش, שם הפעולה/מצדר של הבניין – הפרעה, בלבול; שיבוש. תַשְוִיש אֶלֶכְּתְרוֹנִיּ تشويش ألكترونيّ – הפרעות אלקטרוניות, בתקשורת
* מְשַוַּש مشَوَّش, צורת הבינוני הפעול של הבניין, שמילה היום מבוססת עליו – מבולבל, פרוע; חולה עגבת
* הפועל תְשַוַּש تشَوْش בבניין החמישי – השתבש; חלה
לגבי המאכל, ייתכן שתרגום שמו הוא “מעורבבת”, אולם אינני בטוח בכך.
הנה ציטוט מויקיפדיה (התעתיק בו אינו מדעי):
“מֶסַבַּחַה (גם משאוושה בפי ערביי צפון ארץ ישראל), בדומה לחומוס, היא מאכל עשוי גרגרי חמצה מבושלים היטב, בתוספת טחינה, שום, מיץ לימון ותבלינים. כמו החומוס גם המסבחה מוגשת לעתים קרובות עם תוספת של שמן זית ו’תטבילה’ – רוטב חריף העשוי מפלפל חריף מוחמץ, לימון, כמון ומלח, מה שבמקרה של המשאוושה נחשב לרוב למרכיב מרכזי במנה.
ההבדל העיקרי בין המסבחה לחומוס טמון ברמת הבישול והעיבוד של הגרגרים. את החומוס מבשלים עד להתרככות בינונית-מוחלטת ואז טוחנים. להכנת המסבחה מבשלים את גרגרי החומוס לזמן ממושך, עד להתרככות מוחלטת, ולא טוחנים אותם, אלא מערבבים בטחינה ובתבלינים ומגישים. המסבחה, בשמות ובווריאציות שונים (כמו המשוואשה הנפוצה בצפון ארץ-ישראל ובסוריה), היא מאכל אופייני של הערבים, הישראלים, הלבנונים והסורים.
המסבחה נועדה להיות צורה עדינה יותר של חומוס, פחות מתובלת, שמוגשת חמה ומתאימה לאכילה גם בשעות הבוקר המוקדמות עם או ללא פיתה. תכולת הפחמימות המורכבות והערך הגליקמי הנמוך הופכים אותה למאכל שמסוגל לספק אנרגיה לשעות רבות.
המשוואשה, הזהה מבחינת מרכיביה, שונה בצורת העיבוד ובמינונים. את המשוואשה מקובל להכין לא בכף כמו את המסבחה, אלא בעלי ומכתש. משתמשים בכמות קטנה יותר של טחינה, לרוב במצב גולמי, ומועכים את החומוס בצורה גסה יחסית ואז מתבלים”.
=-=-=-=
הדף חומוס להמונים כתב לנו בזמנו:
“משוואשה היא לא מנה מסורתית של המטבח המקומי או כל מטבח ערבי אחר. היא כנראה נולדה בחצי השני של המאה ה-20, ולפי המקומות בהם היא נפוצה (חיפה, עכו, הגליל) אפשר להעריך גם איפה זה קרה.
בניגוד למה שנטען לפעמים, “משאוושה” הוא לא השם המקובל בצפון הארץ למסבחה, אלה מנה שונה ומובחנת שטכניקת ההכנה שלה שונה. יש יוצא דופן אחד – אבו מרון מחיפה, שמגיש מסבחה וקורא לה משאוושה”.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top