שכונה

שכונה
מקומות פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on שכונה

שכונה

שכונה

פורסם לראשונה ב- 29.3.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Edov Toren, שכתב לנו:
“שלום,
בפוסט על רחוב, שַארֶע شَارع, הופיעה המילה חוארי حواري:
חַאעְמַל וִשַּכּ שַוַארִע חַוַארִי حاعمل وشّك شوارع حواري – אכסח אותך, ארסק אותך, אשבור לך את העצמות! (מיל’: אעשה מהפרצוף שלך רחובות וסמטאות)
אני מבין שהכוונה לסמטאות או למקום המורכב מסמטאות.
תוכל בבקשה לכתוב על המילה حَوارِي במובן סמטה ועל הקשר למילה حارة שכונה?
תודה”
אז מילת היום היא –
חַארַה حَارَة וברבים חַארַאת حَارَات או חַוַארִי حَواري – שכונה; רובע; כפר קטן; סמטה, רחוב
לשמיעה:

אתחיל ואומר, שהפתגם בביטוי שהופיע אצלנו לפני מספר שבועות הוא מצרי.
במצרים המשמעות של חארה שונה קצת מאשר בשאר המדינות והערים: חארה היא אזור עירוני שקטן מרחוב, שארע, אך גדול מ- עַטְפַה عطفة, שהיא סמטה צרה ופתלתלה.
בקיצור, אני לא באמת מבין בגיאוגרפיה עירונית מצרית…
גם צורת הריבוי חוארי היא אופיינית יותר למצרים.
* שיח’ אלחארה شيخ الحَارَة – ראש השכונה, ה”מוח’תאר” של השכונה; מי שמכיר את כולם, יודע הכל
* בִּחְרֶק חַארַה חַתַּא יְוַלֶּע סִיגַארַה بحرق حارة حتى يولّع سيجارة – מחפש צרות, רב על כל דבר קטן (מיל’: שורף שכונה רק כדי להצית סיגריה)
* רַאח יְבִּיע אלְמַיֶּה פִי חַארְתֶ אלסַּקַּאיִין راح يبيع الميّة في حارة السّقّايين – פנה לאנשים הלא נכונים; “טעה בכתובת”; התנהג בחוסר היגיון (מיל’: הלך למכור מים בשכונת מוכרי המים)
* בּאבּ אלחארה باب الحَارَة – הסדרה המפורסמת “בַּאבֶּ אלְחַארַה” – שער השכונה. זו סדרה שזוכה לפופולאריות רבה במהלך חודש רמדאן.
* חַארֶת כֻּלּ מִין אִידֹה אִלֹה حارة كلّ مين إِيده إله – השכונה של איש הישר בעיניו יעשה, כל דאלים גבר (מיל’: השכונה של כל מי שידו שלו)
שכן תושבי השכונה עשו מה שהם רוצים ולא היו בה שום חוק וסדר.
השכונה היא שכונה דמיונית, שהופיעה בסדרת טלוויזיה סורית עתיקה שנקראה צַחֶּ אלנּוֹם صحّ النّوم (בתרגום חופשי: “בוקר טוב אליהו”).
גיבור הסדרה הוא עַ’וַּארֶ אלטּוֹשֶה غوّار الطّوشة, שגולם בידי אחד הקומיקאים הערבים הגדולים בהיסטוריה, הסורי דֻרֵיד לַחַּאם دريد لحّام.
=-=-=-=
באופן חריג לא איכנס היום לענייני השורש של המילה, שהוא ח.ו.ר (בגזרת ע”ו), שכן הפוסט היום ארוך גם כך…
בעבר פרסמנו פוסט בשבוע שעסק בירושלים:
מילת היום היא –
חַיּ حيّ – רובע, שכונה (בעיקר שכונה)
לשמיעה:

מילה זו, שצורת הרבים שלה היא אַחְיַאא’ أحياء, פירושה גם חי, ההיפך ממת, בדיוק כמו בעברית, והיא מופיעה היום בשל קיומם של ארבעה רְבָעִים בעיר העתיקה בירושלים.
“רבעים אמרת?”
כן, רבעים.
“מה פתאום רבעים? רבעים זה רבים של רֶבַע. רובעים זה רבים של רובע”.
ממש לא. בואו נשווה:
כותֶל – כְּתָלים
בורֶג – בְּרָגים
תואַר – תְּאָרים
נוהַל – נְהָלים
אז רובַע – רְבָעים.
המעניין הוא, שהרבעים היהודי והמוסלמי מכונים בערבית חי:
אַלְחַיֶּ אלְיַהוּדִיּ الحيّ اليهوديّ
אלחי אלְאִסְלַאמִיּ الحيّ الإسلاميّ
בעוד שהרבעים הנוצריים, הנוצרי והארמני, מכונים עם מילה אחרת לשכונה – חַארַה حارة:
חַארֶתֶ אלנַּצַארַא حارة النّصارى
חארת אלְאַרְמַן حارة الأرمن
הרובע היהודי מקבל גם הוא גרסה עם חארה:
חארת אלְיַהוּד حارة اليهود
אגב, חארת אליהוד הוא שם מקובל לשכונות של היהודים גם בערים ערביות בארצות ערב, למשל בקהיר ובדמשק.
אה… חבר’ה… אני שומע. להפסיק עם הצחקוקים!
חארה זה שכונה. עם חית גרונית גאה, עם הארכת התנועה. יופי של מילה.
זה שבעברית הפסקנו להבחין בין חית לח’ית (כף שאינה דגושה, לצורך העניין), ושאיננו מאריכים הברות ארוכות – זו בעיה שלנו, לא של הערבית.
המילה שמעוררת בכם אסוציאציות היא חַ’רַא, خرى/خرا, שנכנסה כפי שהיא לעברית.
והנה עוד סיפור שהופיע אצלנו לא פעם:
בפוסט שהיה לנו על בַּלְכּוֹן (מרפסת), סיפרתי את הסיפור הבא:
הנה סיפור-בדיחה אותו שמעתי לא פעם מהוריי ז”ל, ירושלמים אצליים (אסלים), שנולדו וגדלו בירושלים המנדטורית, בה גרו בשכונות היהודיות זה לצד זה, או בשכונות סמוכות אך צמודות, אשכנזים, ספרדים (‘ס”טים’) ויהודים ממוצא מזרחי שהגיעו מארצות ערב.
האשכנזים פטפטו קצת בערבית ובלדינו, והמזרחיים שלטו טיפה ביידיש.
מספרים על ערבי שנקלע לאחד הרחובות הקטנים בשכונה אשכנזית ואיבד את דרכו. הוא ראה אישה עומדת במרפסת ביתה, וביקש את עזרתה להגיע למחוז חפצו.
אז היא אמרה לו, והקטע פה הוא הלעג למבטא האשכנזי של מילים ערביות:
“אִנְתֶ בִּתְרוּח’ מן חַ’רַא לַח’רא וּאַנא בַּשֻחּ’ עַלֵיכּ מנֶּ אלשֻּבַּאכּ”
שפירושו: אתה תלך מחרא לחרא ואני אשתין עליך מהחלון.
היא הייתה צריכה לבטא:
“אנת בתרוח מן חַארַה לַחַארַה ואנא בַּשוּף עליכ מנ אלשבאכ”
אתה תלך משכונה לשכונה ואני אביט עליך מהחלון.
=-=-=
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת @חרות שטרית, שכתבה לנו:
“לא מזמן דיברתם על המילה חֻרִּיַּה حُرّيّة, חֵרוּת. כדאי לדבר על ההבחנה מול המילה שבערבית פירושה ‘בת ים’, שנשמעת דומה למילה זו”.
אז מילת היום היא –
חוּרִיַּה حوريّة – עלמה יפה, בת ים, בת גלים (או בתולת ים; יצור אגדי שחציו העליון דמוי אדם וחציו התחתון דמוי דג)
לשמיעה:

השורש של היום הוא ח.ו.ר, והוא עוסק בערבית במבוכה, שיחה, ציר (ציר תנועה, למשל) ושכונה. בעברית השורש הזה עוסק בחיוורון, ונא לא להתבלבל עם חורים (נקבים), כי השורש של חור (מנוקד: חֹר) הוא ח.ר.ר, שהוא שורש אחר (גזרת ע”ו מול הכפולים).
אתם מצפים שעכשיו אתן דוגמאות מהשורש הזה בערבית וניפרד לשלום וכו’, שכן מילת היום היא מילה משעממת, נדירה ובעיקר חסרת חשיבות. “סתם הלך לנו פוסט על מילה ספרותית מיותרת, ועוד בסוף שבוע”, אני שומע מלמולים בקהל.
אז זהו, שלא.
הקוראת חרות הדגישה את הפירוש הפחות שימושי של המילה, שגרסתו המלאה היא:
חוריַּתֶ אלְבַּחֶר حوريّة البحر – מיל’: העלמה היפה של הים
אולם חוריה וברבים חוריַּאת حوريّات, או אַלְחוּרֶ אלְעַיְן الحور العين, פירושו עלמה יפה מעלמות גן העדן
וכאן חשוב שנכיר מילה נוספת (במשקל שעסקנו בו רבות בעבר):
* אַחְוַר أحور, בנקבה חַוְרַאא’ حوراء וברבים חוּר حور – בעל עיניים שחורות מאוד
לפני שנמשיך, השוואה לעברית: בערבית השורש הזה עוסק, בין השאר, בצבע שהוא שחור מאוד. ובעברית? זוכרים? בחיוורון, שהוא בעצם צבע… לבן. דבר והיפוכו, אבל עדיין באותו שדה סמנטי (של משמעויות).
לפי מילונים ערביים, חַוְרַאא’ היא אישה בהירה מאוד, שעיניה שחורות
אז מה היה לנו עד עכשיו: הבנו שאלו בחורות צעירות, שיופיין מתבטא בעיקר בזכות עיניהן השחורות, והן נמצאות בגן עדן
אתם עדיין לא מבינים לאן אני חותר. או שאולי כן?
אז גבירותיי ורבותיי, אני גאה להציג בפניכם את…
72 הבתולות!!! כן, כן, של השהידים!
אחד הדברים שאני אוהב בעיסוק רב השנים שלי בשפות הוא המגע הבלתי פוסק של השפה עם התרבות. טוב, זה לא מפתיע, הרי שפה היא אחת הפונקציות של התרבות. אבל כשמגע בין תרבויות מתנגש במגע בין שפות, יוצאים לפעמים דברים מעניינים:
העלמות היפות של גן עדן הן חלק מההטבות להן זכאי השהיד. שהיד, על רגל אחת, הוא מי שמת או נפל בקרב בעודו נלחם למען אללה.
בקוראן מצוין פעם אחת בלבד, פעם אחת, שהן בתולות. בשביל המוסלמי, באשר הוא, הן אלחור אלעין, או אלחוריאת. הקוראן, אגב, אם הזכרנו אותו, לא באמת עוסק בהרחבה בסוגיה של אותן עלמות.
כשמוסלמי אומר את המילה, הוא רואה עלמות חינניות בהירות, עם עיניים שחורות גדולות ויפות. זה מה שהוא רואה.
אבל כשאיש המערב (ודוברי עברית לצורך זה הם מערביים) רואה את אותן עלמות ממש, הוא רואה מול עיניו בתולות. קצת מעליב, בשבילן…
הרי ברור מאליו שהן בתולות; בכל חברה עתיקה ושמרנית, כן כן, גם היהודית, כל עלמה רווקה היא בהכרח בתולה. בתוליה יילקחו ממנה רק בערב הכלולות. זה מובן מאליו וברור כשמש, ואין צורך לעסוק בזה. אבל בחברות מודרניות, העיסוק בבתולין, בין שאר הנושאים הדומים, הוא… סקסי. הרבה יותר כיף ומושך לדבר על “72 בתולות” מאשר על “72 עלמות שחורות עיניים”, נכון?
לסיום, הנה ציטוט קצר מויקיפדיה: “יש אגדה האומרת כי הבתולות שעומדות כביכול לרשות השהיד לעולם אינן ב”מחזור” כך שהן תמיד זמינות לרשותו (המוסלמים, כמו היהודים, רואים באישה נידה כשהיא במחזור)”, ואם יורשה לי לתקן את הערך הזה, אז ווסת, לא מחזור.
והנה תרגום של חלקים זעירים מהערך בויקיפדיה בערבית:
לפי האמונה האסלאמית, העלמות הן בריות המיועדות לגברים בגן עדן. יופיין הוא מעבר לכל תיאור. 72 מהן מיועדות לשהיד, כאשר יש גורסים שמדובר בשתיים בלבד, ואחרים – מספר אפילו גדול יותר (מ- 72). הנביא מוחמד מצוטט בחדית’ (המסורת, ההלכה והסיפורים, המקבילים לתורה שבעל פה ביהדות. שלו) כמי שאמר שהשהיד מתחתן בגן עדן עם 72 עלמות יפות עין.
בקוראן נאמר עליהן, בין השאר, שהן כמו אבן חן ופנינה, והפרשנות היא, שהן כמו אבן חן בבהירות ובטוהר וכמו פנינה בלובן.
בתמונה: העיר מומבאי בהודו
שיהיה יום מצוין ושבוע טוב,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top