פורסם לראשונה ב- 22.3.21
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה מכיוון שהופיעה בסרטון שקיבלתי.
אז מילת היום היא –
אִמְרַאַה اِمْرَأَة – אישה
בידוע: אַלְמַרְאַה المرأة
במדוברת: מַרַה مرة. כשנאמר על גבר: פחדן, מוג לב, מתנהג כמו אישה
וזו לשון הסרטון, שמופיע בתגובה הראשונה:
הד’א אלכלאם ללרג’אל
בקול לכ:
ענדמא תנפח’ פיכ אלרוח תכון פי רחם אמראה
וענדמא תבכי תכון פי חצ’ן אמראה
וענדמא תעשק תכון פי קלב אמראה
פמתא מא כנת רג’לן תכון לכ אמראה
ומתא מא כנת ד’כרן תכון לכ אנת’א
ומתא מא כנת מלכן תכון לכ אמירה
ומתא מא כנת עאשקן תכון לכ מתימה
פלא תכן לא שיא ותרידהא אן תכון כל שיא
פאלמראה אמאנה, מא ח’לקת ללאהאנה
אלסלאם עליכם
هذا الكلام للرّجال
بقول لك:
عندما تنفخ فيك الرّوح تكون في رحم امرأة
وعندما تبكي تكون في حضن امرأة
وعندما تعشق تكون في قلب امرأة
فمتى ما كنت رجلًا تكون لك امرأة
ومتى ما كنت ذكرًا تكون لك أنثى
ومتى ما كنت ملكًا تكون لك أميرة
ومتى ما كنت عاشقًا تكون لك متيّمة
فلا تكن لا شيء وتريدها أن تكون كلّ شيء
فالمرأة أمانة، ما خلقت للإهانة
السّلام عليكم
המסר הבא הוא לגברים.
אומרים ש:
כשמופַחַת בך רוח חיים, אתה בתוך רחם של אישה
כשאתה בוכה, אתה בחיקהּ של אישה
כשאתה מאוהב, אתה נמצא בלב של אישה
כשאתה גבר, יש לך אישה
כשאתה זכר, יש לך נקבה
כשאתה מלך, יש לך נסיכה
כשאתה מאוהב, יש לך מישהי שהיא חולת אהבה.
אז אל תהיה שום דבר, ותרצה ממנה להיות כל דבר
האישה היא פיקדון/נאמנות, היא לא נבראה כדי שתושפל
שלום עליכם
הדובר החביב אומר את המסר היפה שלו בסרטון עם שגיאות תחביריות רבות, אבל נסלח לו…
(התרגום שלי. שָלֵו)
=-=-=-=
לפני שנעסוק במילת היום, הנה פוסט שהתפרסם אצלנו לפני מספר שנים:
נִסִי نسي – שכח
“מה הרעש הגדול סביב הפועל הבנאלי הזה”, אני שומע מלמולים ביציע.
השורש הזה קיים גם בעברית גבוהה: נְשִיָּה (שִכחה), כמו ב- תהום הנשייה.
מקור המילה בספר תהילים, פרק פ”ח 13, שם משמעה קבר, השְאול:
הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ; וְצִדְקָתְךָ, בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה
הביטוי המטאפורי היפהפיה “תהום הנשייה”, שנוצר הרבה לאחר תקופת המקרא, מתאר תהומות עמוקים של שכחה. יפה, נכון?
אז מה היה לנו עד עכשיו? פועל יומיומי בערבית, שמתכתב באותה משמעות עם מילה עברית מקראית וגבוהה.
לפני שנמשיך, נעיין בכמה מילים נפוצות מהשורש הזה:
* הפועל נַסִיַ نسي בספרותית, נִסִי במדוברת, בבניין הראשון – שכח
* נַסְי نسْي או נִסְיַאן نِسيان, בצורות שם הפעולה/מצדר של הבניין הראשון – שִכחה
* מַנְסִיּ منسيّ, בצורת הבינוני הפעול של הבניין – נשכח
* צַארַ נַסְיַן מַנְסִיַּן صار نسْيًا منْسِيًّا – נשכח כליל, ירד לתהום הנשייה
* הפועל אַנְסַא أنسى בבניין הרביעי – השכיח מלב
* נַסְיַאן نسيان – שכחן
אבל, לפני שנשכח (…):
נִסַאא’ نساء או נִסְוַאן نسوان או נַסַאוִי نساوي – נשים
למה דווקא ברבים? מכיוון שמדובר כאן בשם עצם, שהשורש שלו ברבים שונה לגמרי מהשורש ביחיד:
אישה אחת אומרים אִמְרַאַה اِمرأة, בספרותית, או מַרַה مرة, במדוברת. השורש הוא מ.ר.א’ مرأ.
שוב נשמעים מלמולים: “איזו שפה מוזרה! מילה נתונה בשני שורשים שונים??”
אז זהו, שזה קורה גם בעברית, ונחשו מה? בדיוק באותה המילה, אבל באופן שונה:
אִשָּה, ביחיד, מהשורש א.נ.ש, ו- נָשִים, ברבים, מאותו השורש כמו בערבית: נ.ש.י. (עוד דוגמה קלאסית לתיאורית השורש הדו-עיצורי).
אז מה היה לנו עד עכשיו? שורש שמי, גם ערבי וגם עברי, שמתקיים בשני שדות סמנטיים (של משמעות) שונים זה מזה:
נשיות ושכחה. יופי.
אפשר לסיים ולעבור לדף “כשאבא ואמא בני דודים”?
רגע, עוד שניה מזמנכם בבקשה.
בואו נעבור לשורש הערבי ד’.כ.ר ذكر, ולמקבילו העברי ז.כ.ר:
מצד אחד הוא עוסק בזכרים, בגבריות, ומצד שני ב… זיכרון.
אז מה היה לנו עד עכשיו? שורש שמי, גם ערבי וגם עברי, שמתקיים בשני שדות סמנטיים (של משמעות) שונים זה מזה:
גבריות וזיכרון. יופי.
אבל רגע!!!
יש פה שני שורשים הפוכים במשמעות, אבל הפוכים לגמרי בשני השדות הסמנטיים שלהם, שאין להם שום קשר זה עם זה??
פה נכנס המחקר הבלשני וקובע:
כשהשפות השמיות נוצרו לפני אלפים רבים של שנים, כנראה עוד בעידן שהייתה רק שפה שמית אחת (פרוטושמית, ממנה נוצרו השפות באזור המזרח התיכון), הייתה התערבות אנושית מכוונת:
יד (זדונית?) מכוונת קבעה, שגבריות הולכת עם תכונה טובה, היא הזיכרון, ונשיות צמודה באופן מסורתי וצפוי עם תכונה שלילית, היא השכחה, שכן כאשר אתה חי בחברה עתיקה ומסורתית, אתה חייב להיות שוביניסט ופטריארכלי.
כאן נכנס המחקר האנתרופולוגי-תרבותי וקובע, שבאופן די צפוי, השוביניזם חדר גם לשפות השונות: במקומות רבים זה גלוי ועל פני השטח (כמו ההתייחסות לקהל מעורב, גברים ונשים, בלשון זכר), בעוד שבמקומות אחרים, כמו במקרה של היום, צריך מחקרי עומק אינטרדיסציפלינריים (בין תחומיים; איזו מילה!) כדי לזהות זאת.
והמצחיק בכל הסיפור הוא, שגם בלי המחקרים שמוכיחים זאת, ידוע לכל שלנשים זיכרון טוב מלגברים.
וזאת אחת הסיבות מדוע אני עוסק שנים בשפות.
תגובות הקוראים לפוסט המקורי:
כתב איתי עברון:
כך גם בארמית.
למשל כשמסיימים מסכת מתפללים (למשל עבור מסכת ברכות):
“הֲדַרַן עַלָךְ מַסֶּכֶת ברכות … לָא נִתֽנַשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת ברכות וְלֹא תִּתֽנַשִׁי מִינַן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי”.
הוסיף יהודה כץ:
צ֥וּר יְלָדְךָ֖ תֶּ֑שִׁי וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹלְלֶֽךָ (דברים ל”ב 18. שכחת את מי שהוליד, חולל ויצר אותך).
העיר אלון ברנד:
צריך רק להזכיר שהשורש נ.ש.י מופיע בעוד מקומות במקרא, הבולט והשימושי שבהם הוא השם הפרטי מנשה, שנדרש בפסוק מלשון ‘נשני אלוהים את כל עמלי’
=-=-=-=-=
זה היה אז.
השורש הערבי מ.ר.א’ עוסק בגברים וב… אוכל ועיכול (לא בשימוש רב במובן זה). באשר למופעי השורש בעברית – המתינו לסוף הפוסט.
והיזהרו לכם, השוביניזם הלשוני ממשיך במלוא עוצמתו:
* הפועל הספרותי מַרַאַ مَرَأَ בבניין הראשון – טָעַם אוכל (לא בשימוש)
* הפועל הספרותי מַרֻאַ مَرُؤَ גם בבניין הראשון אך במשקל אחר – היה בעל מידות טובות, אנושיות ואביריות
* הפועל הספרותי מַרִאַ مَرِئَ גם בבניין הראשון אך במשקל השלישי והאחרון הקיים – היה נשי, התנהג כמו אישה (נאמר לשלילה)
* מֻרוּאַה مروءة או מֻרֻוַּה مروّة, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – גבריות, אבירות; תכונות גבריות חיוביות
* הפועל הספרותי תַמַרַּאַ تمرّأ בבניין החמישי – היה בעל תכונות גבריות טובות, התנהג כגבר, נעשה ג’נטלמן
* מַרְא’ مرء או אֻמְרֻא’ اُمرؤ או אִמְרֻא’ اِمرؤ (בידוע: אַלְמַרְא’ المرؤ) וברבים רִגַ’אל رجال (צורת יחיד השונה בשורש מצורת הרבים, כפי שראינו היום במילה אישה) – אדם, איש, גבר
* מַרִיא مريء – ושט (כשם עצם); טעים וקל לעיכול (כשם תואר)
* עִנְדֶ אלִאמְתִחַאן יֻכְּרַםֶ אלְמַרְא’/אלרַּגֻ’ל אַוְ יֻהַאן عند الامتحان يكرم المرء/الرّجل أو يهان – הגבר נבחן בשעת מבחן, אז יודעים מי גבר ומי לא (מיל’: בזמן המבחן יכובד הגבר או יושפל)
* אַחַ’ד מַרַה أخد مرة – התחתן, לקח לו אישה
* מַרַאת- مراة- בסמיכות – אשתו של…
* מַרְתֶ אלְעַםּ مرة العمّ – אשת הדוד מצד האב; החמות
* אֻמְרֻאֶ אלְקַיְס امرؤ القيس היה אחד המשוררים הערביים הנודעים בתקופת טרום עליית האסלאם – “אלג’אהליה”
=-=-=
מה קורה עם השורש הזה בעברית? נעיין בויקימילון:
הִמְרִיא (א)
1. נָסַק וְהִתְרוֹמֵם הַשָּׁמַיְמָה.
”כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא; תִּשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ“ (איוב לט, פסוק יח)
“…כָּעֵת בַּמָּרוֹם יַמְרִיא, לֹא יָנִיעַ כְּנָפָיו…” “תולדות הטבע ב'”, מנדלי מו”ס
“…מַעֲלַת יַחֲשׂוֹ בְּרוֹם תַּמְרִיא…” “סמכוני ביין שפת עפרי”, יהודה אבן גיאת
“וַיְהִי חִנְגִּי יְפוֹצֵץ נְשִׁי וְכָעֵת בַּמָרוֹם יַמְרִיא” “ויוסף תגמוליו גומר עלי”, רב סעדיה גאון
“שׁוּב יַמְרִיא הַמָּטוֹס לַשָּׁמַיִם/ אֶל עָנָן מְרֻחָק וְאָפֹר…” “שיר הטייסים”, חיים חפר
2. לשון חז”ל: הֵעִיף מַעְלָה.
“…מַפְרִיחֵי הַיּוֹנִים- זֶה הַמַּמְרִיא אֶת הַיּוֹנִים…” (תוספתא, סנהדרין, ה’, ב’)
3. עברית חדשה [פיזיקה] (נֶאֱמָר עַל חֹמֶר) עָבַר מִמַּצַּב צְבִירָה מֻצָּק יְשִׁירוֹת לְגַז לְלֹא הֲפִיכָה לְנוֹזֵל כִּשְׁלַב בֵּינַיִם.
יוד ונפטלין הן דוגמאות לחומרים שממריאים בטמפרטורת החדר.
גיזרון
הגיזרון אינו מחוור עד תומו, ככל הנראה שורש במשמע זה מצוי רק בעברית. מופיע פעם אחת בתנ”ך.
הִמְרִיא (ב)
נָתַן אֹכֶל הַרְבֵּה אַגַּב כְּפִיּה לְמַעַן יִשְׁמַן וְיַעֲלֶה מִשְׁקָלוֹ.
“אַל יַמְרֵא אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאֶת אֲמָתוֹ…” (מגילת “ברית דמשק”, י”א, 12)
במדינת ישראל נאסר על מגדלי אווזים לְהַמְרִיאָם, לאחר קולות רבים שצפו ועלו ומחו נגד ההתעללות הכרוכה בדבר.
גיזרון
בעברית אח לשורש מר”א הוא השורש מ-ר-ה. ואמנם בעברית השימוש בשורש מר”א למשמעות זו הוא די נדיר, והוא רווח יותר בשמות (מְרִיא, מֻרְאָה), ברם בלשונות שמיות אחרות זהו השורש הרגיל לתיאורים זהים או דומים, לדוגמה בערבית: مَرِيء (קרי: מָרִיא)- ושט, באוגריתית: מרא – האביס, פיטם, ובאכדית: maru – שמן.
=-=-=
מְרִיא
1. בקר משובח ומפוטם
“וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא” (שמואל)
“שָֹבַעְתִי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֵב מְרִיאִים” (ישעיהו א יא)
2. מין בקר יפה מראה וגדול קרניים, שור הבר, בופאלו
גיזרון
יש אומרים שקשור לשורש המראה- עילוי והשבחה (אבן עזרא איוב לט). המראה בלשון חז”ל הוא סוג של הלעטה.
מידע נוסף
שתי המשמעויות למריא נתונות למחלוקת פרשנית (בעלת משמעות הלכתית־מחקרית כבדת משקל) בביאור המילה.
הרמב”ם: המריא – ממין השור.
=-=-=
מֻרְאָה אוֹ מֹרְאָה
איבר אגירה בראשית מערכת העיכול של עופות
”וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ“ (ויקרא א, פסוק טז)
גיזרון
פרשנים קשרו ל ”הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה“ (צפניה ג, פסוק א) לשון צואה. המילה נראית כתואר בנקבה.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
