מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של ידידי יפתח גץ.
פַחְ’ד’ فَخْذ וברבים אַפְחַ’אד’ أفخاذ, במדוברת פַחְ’ד فخد וברבים פְחַ’אד فخاد – ירך; תת-שבט
לשמיעה: https://on.soundcloud.com/PCDAN
תזכורת: האות הערבית ח’א خ נהגית כמו כ לא דגושה בעברית, למשל במילה: בִּכלל.
האות הערבית ד’אל ذ נהגית בספרותית כמו th במילה the. במדוברת היא נהגית כ- d או כ- z, תלוי במילה. הצליל המקורי שלה אינו נוכֵחַ כמעט במדוברת עירונית, גם לא בכתיבה. בכפרים רבים הוגים אותה כמו בספרותית.
יפתח שלח לי תמונה עם הכיתוב הבא:
ע’ט פח’ד’כ
ליס מן אלרג’ולה אן תמשי פי אלשארע כאשפן רכבתכ ופח’ד’כ
פאסתחי ואתרג’ל
غطّ فخذك
ليس من الرجولة أن تمشي في الشارع كاشفًا ركبتك وفخذك
فاستحي واترجّل
כסה את ירכך
אין זה גברי להתהלך ברחובות כשהברך והירך שלך חשופים
התבייש לך והתנהג כגבר!
השורש הערבי פ.ח’.ד’ עוסק בירכיים:
* הפועל תַפַחַּ’ד’ تفخّذ בבניין החמישי – פיגר אחרי-
* פַחְ’דַ’ה فخذة, בצורת הפרט הבודד של מילת היום – בשר הירכיים של בהמה שחוטה
יש מקבילות במקרא:
בספר איוב, תיאור ה”בהמות”:
יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז גִּידֵי פחדו [פַחֲדָיו] יְשֹׂרָגוּ.
בספר בראשית מופיע הביטוי “אלוהי אברהם ופחד יצחק”, אולברייט מסביר את זה בתור קשר שארה, קרבה משפחתית.
פעמים רבות פרסמנו את הקטע הבא אצלנו:
נַסַבּ النّسب פירושו המקורות והאבות של כל אדם ואדם. מדובר במדע כשאר המדעים, שמצריך דיוק ובדיקת נכונות המידע. תחום זה שואף להגיע לתיעוד רחוק ככל האפשר של האבות והאימהות של האדם. במקרה שאין תיעוד כזה, יחוסו של האדם ייקבע בהתאם לרכיבי החסב שלו (תכונותיו הטובות).
שש הרמות העיקריות של הנסב:
* העם (שַעְבּ الشّعب): הקבוצה הגדולה שחוזרת לאב אחד, ממנו נוצרו/התפלגו השבטים.
* השבט (קַבִּילַה القبيلة): זהו חלק של עם, שהופך עם הזמן לעם בעצמו שכן הוא גדל מספרית. נקרא גם גולגולת (גֻ’מְגֻ’מַה الجمجمة) בשל חוזק הקשר בין הפרטים בקהילה. שבט הוא היחידה הגדולה ביותר של צאצאים של אדם אחד.
* תת-השבט (עַשִירַה العشيرة או עַמַארַה العمارة): זהו חלק של שבט.
* “הבטן” (בַּטְן البطن): מדובר בחלק של תת-שבט.
* “הירך” (פַחְ’ד’ الفخذ): חלק של “בטן”.
* המשפחה (פַצִילַה الفصيلة): מדובר במשפחה, אֻסְרַה أُسرة, במובן המקובל של המילה.
אז מה העניין עם מכנסיים קצרים אצל גברים מוסלמים?
לגבי נשים, אין פה בכלל סוגיה: אישה מוסלמית מאמינה אינה אמורה לחשוף בציבור שום חלק מגופה פרט לכפות ידיה ולפנים שלה (רק הפנים, בלי השיער וכו’). יש מחמירים שאומרים שמותר לה לחשוף רק את עיניה, כדי שתוכל לראות, ויש כאלה שדורשים ממנה לראות דרך רשת, כדי שגם את עיניה לא יראו זרים.
באשר לגברים, רצוי מאוד שלא ילבשו מכנסיים קצרים. הדבר מותר רק בזמן אימון גופני או שינה.
הסיבה לכך היא שלפי האסלאם אזור הערווה של הגבר מתחיל מהטבור למעלה דרך הירכיים ועד הברכיים למטה, כולל.
אם המכנסיים הקצרים מגיעים עד השוקיים, מתחת לברך, העניין מותר.
המורה יוסף מחפוד לוי הגיב לשריאל:
בהמשך או בנוסף למה שכתב החבר על “אלוהי אברהם ופחד יצחק”, אני מכיר הסבר מרתק שמחבר את העברית והערבית מבחינת קריאת המילה.
אם שמים את הפסוק “אלוהי אברהם ופחד יצחק” בקונטקסט שלו, מדובר בשבועה של יעקב ללבן, לאחר שלבן רדף אחרי יעקב שיחזיר את בנותיו, בניו וצאנו, על אף שעבד אצלו 20 שנה.
יעקב, שהתעצבן ממעשהו של לבן, נשבע “באלוהי אברהם ובפחד יצחק”. מדוע נשבע יעקב ב”פחד של יצחק”?
אם נעזרים בשפה הערבית כדי להבין את אחותה העברית, וקוראים את המילה “פחד” עם ח’ “מלוכלכת” וה-ד ללא דגש, הרי שיעקב נשבע בירכו فخذ של אביו יצחק, עניין שהיה ידוע בזמנו כפי שנשבע אליעזר עבד אברהם, כאשר שם את ידו תחת ירך אברהם ונשבע. “שים נא ידך תחת ירכי”.
والله أعلم.
ענה לו שי בשארי:
אגב, שבועה ב “ירך” היא לא בדיוק בירך אלא “תחת הירך” כלומר – הרי בברית
לירך אין באמת משמעות דתית, אבל לברית המילה יש משמעות ולכן כשיהודי נשבע בברית המילה הרי זה כאילו הוא נשבע בברית עם אלוהיו וזה שווה ערך לשבועה חמורה על ספר תורה וכך היו נשבעים פעם אבותינו.
וכתב גם המורה הידען אבשלום פרג’ון:
נכון מאוד. מעניין לציין שבוולגטה, תרגום המקרא ללטינית, וגם בתרגומים ובפירושים נוספים, תורגמה המילה פחדים לאשכים. לדעתם אין כוונת הפסוק לציין כוח, אלא דווקא שיתוק וחוסר אונים, ולכן משמעות ישורגו היא – יהיו חסרי יכולת, יסתבכו זה בזה ולא יוכלו להגיב.
בזכות חגי פודור אנו מכירים את:
“פקדא (בכתיב לועזי: Phecda מערבית: فخذ الدب “פח’ד’ א-דבּ” – ירך הדוב) או γ בדובה הגדולה הוא הכוכב השישי בבהירותו בקבוצת הכוכבים הדובה הגדולה. […]” (ויקיפדיה)
זה היה הפוסט ה- 2,109 שלנו.
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.