פורסם לראשונה ב- 14.4.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של Rani Rotem שלנו!!!
רני, האיש והאגדה.
רני קיבל לאחרונה מאמו, עבור ילדיו-נכדיה, את הספר תַ’וְבּ תֻפַّאחַה ثوب تفّاحة – בִּגְדהּ של תפאחה (תופאחה הוא שם של ילדה. מילולית: תפוח) מאת לֻגַ’יְנַה אֶלְאַצִיל لُجَيْنَة الأصِيل, שהיא סופרת ואומנית חזותית ילידת דמשק, סוריה (ילידת 1946).
בספר מסופר שצבע הבגד היה כצבע פרח הכלנית.
אז מילת היום היא –
שַקַאאִקֶ אלנֻּעְמַאן شَقَائِق النُّعْمَان – כלניות
ביחיד: שַקִיקַתֶ אלנֻּעְמַאן شقيقة النّعمان
מילולית: אחיותיו (מאותם אב ואם) של אלנֻעמאן
ניגשתי לכתוב את הפוסט הזה מלא ביטחון עצמי;
אני יודע מה משמעות המילה שקיק, ונותר רק לבדוק מי הוא אותו נעמאן.
בדיקה מהירה במילון אַלְמַעַאנִי המקוון מחזקת את דעתי וגורסת:
سمِّي بذلك لأنّ النّعمان من أسماء الدّم فهو أخوه في لونه
(הפרח) נקרא כך מכיוון ש- אלנעמאן הוא שם נוסף לדם, ו(הפרח) הוא [בעצם] אחיו (של הדם) בצבעו
פשוט, קליל ונחמד. יופי.
=-=-=
שני השורשים המופיעים בשם הפרח בערבית כבר הופיעו אצלנו בעבר:
השורש ש.ק.ק:
השורש נ.ע.ם:
=-=-=-=
מה אנו יודעים על כלניות? לא הרבה…
“כַּלָּנִית מְצוּיָה (שם מדעי: Anemone coronaria) היא מין בסוג כלנית שבמשפחת הנוריתיים. זהו אחד מכ-120 מינים בסוג זה, והיחיד הצומח בר בארץ ישראל. בישראל הכלנית היא צמח מוגן וקטיפתו אסורה. לפי סקר שערכה החברה להגנת הטבע, הכלנית היא הפרח המוכר והאהוב ביותר בקרב הישראלים. ב-2013 נבחרה הכלנית לפרח הלאומי של מדינת ישראל.
הכלנית היא גאופיט רב-שנתי. בעולם היא נפוצה בעיקר באזורים בעלי אקלים מתון או קריר בחצי הכדור הצפוני, מפורטוגל וספרד מזרחה ועד תוך חבל כורדיסטן וחופי צפון אפריקה, ומשגשגת בייחוד בארצות הים התיכון: איטליה, יוון, קפריסין, מלטה, טורקיה, סוריה, לבנון וארץ ישראל. בארץ ישראל נפוצה הכלנית מצפון הארץ עד הר הנגב, ופורחת בדרך כלל בחודשים ינואר עד אפריל (לעיתים מספר פרטים מקדימים ופורחים כבר בדצמבר).
פרחי הכלנית מופיעים במספר צבעים: אדום (הנפוץ ביותר), לבן או גוני סגול הנעים מסגול-כחול לסגול-ורוד. צבע הכלנית מושפע מריכוז הפיגמנטים האדומים – ככל שהאדומים מעטים יותר, צבעים אחרים יוכלו לבלוט. סוג הקרקע שעליה צומחת הכלנית עשוי להשפיע על ריכוז הפיגמנט, ולכן נראים לעיתים שדות כלניות שבהם כל הפרחים באותו הצבע.
[…]
בישראל יש יחסית מעט פרחים אדומים, ובולטים בהם הכלנית, הנורית (נורית אסיה) והפרג (פרג אגסני). בגלל הדמיון בין הפרחים, ובפרט עקב צבעם האדום העז, רבים מתבלבלים ביניהם.
* הכלנית המצויה היא הראשונה לפרוח (מתחילה בסוף דצמבר או תחילת ינואר), ולה לפחות 5 עלי כותרת, שעליהם יש בדרך כלל טבעת לבנה סביב בסיס האבקנים השחור. לכלנית אין עלי גביע, אך שושנת עלים נמצאת מספר סנטימטרים מתחת לפרח. לעלי הכותרת מראה קטיפתי.
* אחריה מבחינת סדר הפריחה באה הנורית. גם לנורית לפחות 5 עלי כותרת אדומים ואבקנים שחורים, אך לה יש עלי גביע ואין לה טבעת לבנה. בדרך כלל, עליה נוצצים יותר מזו של הכלנית ולעיתים קרובות קרועים ובלויים יותר עקב פעילות החרקים האגרסיבית בתקופת פריחתה (סוף חודש פברואר ורוב חודש מרץ, תלוי במזג האוויר).
* אחרון לפרוח הוא הפרג, שיוצר גם הוא מרבדים אדומים באביב (חודשי מרץ, אפריל, מאי ולעיתים תחילת יוני). הפרג שונה מהכלנית והנורית. יש לו רק 4 עלי כותרת ובבסיסם כתמים שחורים גדולים.
בפעילויות טבע לילדים נהוג להסביר הבדלים אלה באמצעות אגדה על שלוש נסיכות יפות, בנות משפחת כנ”ף (כלנית, נורית ופרג), שמגיעות לנשף וכולן לובשות שמלה אדומה. כל נסיכה נוקטת טקטיקה שונה (צעיף לבן, נצנצים או עגילים שחורים) כדי להיבדל מרעותה.
[…]” (ויקיפדיה. אגב הערך “כלנית מצויה” מוגדר “ערך מומלץ”, והוא אכן מושקע ומרשים).
=-=-=-=
אבל למה קוראים לכלניות בשם הזה בערבית? מי זה נעמאן?
ויקיפדיה בערבית אינה מתייחסת לסוגיה.
אבל זו בעברית – ובאופן מפתיע – דווקא כן:
“בתרבות:
השם העברי
בעברית קרוי הצמח “כלנית מצויה”. השם “כלנית” נגזר מהמילה “כַּלָּה”, שכן הכלנית יפהפייה ומלכותית כמו כלה ביום חתונתה. ככל הנראה, נגזר השם מהצמח “כלניתא” הנזכר בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל”ה, עמוד א’, שחוקר הצמחים היהודי-הונגרי הרב עמנואל לב (לֵב) זיהה עם הכלנית, בניגוד לפירושים אחרים שסברו שמדובר בפרג.
בערבית
בערבית נקראת הכלנית המצויה شقائق النعمان (שקאא’ק א-נעמאן – פצעי נעמן). שם זה מבוסס כנראה על המיתוס אודות אל המזון והצמחייה השומרי, תמוז, ששמו הפיניקי היה “נעמן”. על פי מסורת זו, נפצע תמוז/נעמן אנושות מנגיחת חזיר בר שניסה לצוד, ודמו שטפטף בעת שהובל אל אהובתו, האלה עשתרת, הפך לפרחים אדומים. אגדה זו התגלגלה בנוסח שונה מעט גם למיתולוגיה היוונית, שם נקרא האל אדוניס, על פי שמו הכנעני “אדון”. לפי סברה זו, “נעמן” הוא גם מקור השם היווני Anemōnē, המשמש כיום כשם המדעי של הסוג, בעוד שהשם “אדוניס” (Adonis) ניתן כשם מדעי לצמח אחר הפורח באדום עז, דמומית, אף הוא ממשפחת הנוריתיים.
סיפור נוסף נקשר בשמו של א-נעמאן בן אל-מונד’ר (النعمان بن المنذر), המלך הלח’מי האחרון של אל-חירה, ממלכה ערבית-נוצרית שהתקיימה עד תחילת המאה ה-7 בגבול מסופוטמיה וחצי האי ערב. על פי הסיפור, גילה מלך זה חלקת אדמה שופעת כלניות בין החולות, ואסר את גישת הציבור אליה, ולכן נקרא הצמח “שקאא’ק א-נעמאן”, על שם המקום בו צמח (“שקאא’ק”, בהקשר זה, הוא צורת הרבים של “שקיקה”, חלקה פוריה מוקפת חולות).
משמעותו הערבית של השם “נעמן” נכנסה גם למסורת העברית, בפירוש אברהם אבן עזרא לספר ישעיהו. המילה “נעמנים” מופיעה בפסוק “כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ; עַל-כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ” (ישעיהו י”ז, י’). בפירושו לפסוק זה מפרש אבן עזרא את המילה – “כמשמעו בלשון קדר, והוא צמח שיצמח מהרה”, ולפיכך מסיקים פרשנים כי כוונתו לכלנית, וכי הצמח מופיע כסמל לעזובה וארץ נטושה. הרמב”ם זיהה את הביטוי “שושנת המלך” (משנה, מסכת כלאים, פרק ה’, משנה ח’) עם “שקאיק אל נעמן”, הוא הכלנית”.
מה זה??? מה קרה פה הרגע?
פצעים?? חלקה פוריה מוקפת חולות?
הלו, מה קורה פה? מה קרה לאחים ולאחיות?
המשמעות פצע או חלקה פוריה כלל אינה מופיעה במילון אלמעאני.
המילון גורס שבספרותית קיים גם הפירוש: כאב המתפשט בחצי מהראש.
אבל אין לפירוש זה שום קשר לפציעה כתוצאה מנגיחה של חזיר בר בעת ציד…
=-=
איזה מזל שאנו חיים בעידן של גוגל, בו אפשר למצוא כמעט כל מידע תוך שניות…
ב- 24.7.15 פרסם האתר אַלְעַרַבִּיּ אֶלְגַ’דִיד العربيّ الجديد, שהוא אתר קטרי שיושב בלונדון, מאמר ששמו:
شقائق النّعمان.. بين أسطورة أدونيس وملك المناذرة
שַקַאאִקֶ אלנֻּעְמַאן – בַּיְנַ אֻסְטוּרַת אַדונִיס וַמַלִכֶּ אלְמֻנַאדַ’רַה
הכלניות – בין אגדת אדוניס ומלך אלמנאד’רה (שם נוסף לממלכת אלחירה)
מאת סנאן סאתיכּ سنان ساتيك
עיקרי המאמר הרלוונטיים לענייננו (התרגום שלי, שָלֵו):
הכלנית נוכחת מאוד במורשת הספרותית הערבית, והיא גם בעלת סגולות רפואיות.
שמות נוספים שלה בערבית: אַלשֻּקַּארֶ אלְאִכְּלִילִיּ الشُّقّار الإكليلي, אַלְחַנוּן الحنون, אַלדַּחְנוּן الدّحنون, זַהְרֶ אלנִּסַאא’ زهر النّساء (מיל’: פרחי הנשים), אַלְח’שְחַ’אש الخشخاش (קוראים פה מוסיפים גם את השם ברקוק برقوق).
שמו של הפרח הוא שקאאק, ברבים, שכן הפרח אינו פורח לבדו אלא תמיד במרבדים.
באשר לסיפורו של אלנעמאן בן אלמנד’ר, מצוין במאמר כי:
… لأنه نزل على شقائق رمل قد أنبتت الشقر الأحمر، فاستحسنها وأمر أن تُحمى فنسبت إليه، […] وروي أن النعمان اسم الدم فشبه لون الشقائق بحمرته.
… הוא חנה/הגיע ל- +שקאאק+ של חול, שהצמיחו כלניות אדומות. הן מצאו חן בעיניו והוא ציווה שיהפכו לפרח מוגן, וכך שמן יוחס אליו […] ומסופר ש- אלנעמאן הוא שם הדם (שם נוסף של דם), שצבען של הכלניות דומה לו.
שקאאק של חול! הו, אלו הן כנראה “החלקות הפוריות”!!!
בינגו.
=-=-=
בתמונה:
“כלניות הוא שיר ישראלי ידוע, פרי עטם של נתן אלתרמן ומשה וילנסקי. השיר התפרסם במיוחד בביצועה של הזמרת שושנה דמארי, ששרה אותו כמעט בכל הופעותיה, והפך מזוהה עמה. השיר חובר כפזמון סנטימנטלי עבור התוכנית השנייה של תיאטרון הקברט התל אביבי “לי-לה-לו” בינואר 1945 והפך ללהיט ביישוב. בספטמבר אותה שנה הוצבה בארץ ישראל המנדטורית הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית שחייליה חבשו כומתות אדומות. כינוי הלעג “כלניות” דבק בצנחנים הבריטים וילדים שרו להם את השיר בקרנות רחוב, לפיכך הוצא צו זמני נגד השמעתו.
[…]” (ויקיפדיה).
שיהיה יום מצוין וחג שמח,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
