מרחבא
שלום לכולם,
החלטתי לחזור לפרסם פה פוסטים, למרות המצב, ואולי בגלל המצב.
אם קשה לכם לראות ערבית או תכנים בערבית בימים אלה – תדלגו. אתם לא חייבים לקרוא ולא חייבים להגיב.
הפוסטים האלה נכתבו לפני חודשיים, ואין להם שום קשר למצב הקשה מאוד בו מדינת ישראל ואזרחיה נמצאים כשבוע ויומיים.
מילת היום מופיעה שכן נתקלתי בה באחד הפוסטים.
אז מילת היום היא –
סַאגִ’דַה سَاجِدَة – משתחוָה, סוגדת (בתפילה)
לשמיעה: https://on.soundcloud.com/RR4iY
בזכר: סַאגֶ’ד ساجد וברבים סֻג’וּד سجود או סַאגִ’דִין ساجدين – משתחווה, סוגד (בתפילה); כורע ברך
נתקלתי במקרה בפוסט בדף פייסבוק:
Khatab Nassar خطاب نصار
לחַ’טַּאבּ נַצַּאר, תושב נצרת, יש כמעט 400,000 עוקבים.
הוא כותב על עצמו:
صحفي ومُعدّ أخبار سياسية، اجتماعية، رياضية، ثقافية، وطبية متنوعة.
עיתונאי ועורך חדשות מגוונות בתחומים הפוליטי, החברתי, הספורט, התרבות והבריאות
התמונה (בפוסט) פורסמה ב- 17.8.23 ונכתב לצידה:
ساجدة إسماعيل (29 عاما) وحنين مرشد (30 عاما) من شرقي القدس سائقات حافلات، يعملن على خطوط شركة “سوبربوس” في مدينة القدس.
• في حيهم، هناك من يحتج وهناك من يدعم، ولكن هناك أيضا من يقول لهم: “أنت امرأة ، مكانك المنزل”
• الركاب، من ناحية أخرى، متحمسون ويلتقطون الصور معهم
• رسالتنا إلى النساء: “نحن أقوياء، يمكننا فعل أي شيء”.
סאג’דה אסמאעיל (29) וחנין מרשד (30) ממזרח ירושלים הן נהגות אוטובוס שעובדות בקווים של חברת “סופרבוס” בירושלים.
בשכונה שלהן יש מי שמוחה ויש מי שתומך, אך יש גם מי שאומר להן: “את אישה, מקומך בבית”
הנוסעים, מנגד, מתלהבים ומצטלמים איתן
המסר שלנו לנשים: “אנו חזקות, אנו יכולות לעשות כל דבר”.
(התרגום שלי. שָלֵו)
=-=-=-=-=
בעבר פרסמנו את הדברים הבאים (מובאים פה בחלקם):
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת חרות שטרית.
חרות פנתה אלינו בחג הסיגד האחרון, וביקשה שנתייחס בהקשרו לשורש סג’ד.
אז מילת היום היא –
סַגַ’ד سَجَد – סָגַד
מַסְגֶ’ד مسجد וברבים מַסַאגֶ’ד مساجد – מסגד
השורש הערבי ס.ג’.ד עוסק, בדיוק כמו הזהה המקביל לו בעברית, בסגידה ובהשתחוות:
* הפועל סַגַ’ד سجد בבניין הראשון – כרע, השתחווה, סגד. מוסיף מילון מילסון: בתפילה המוסלמית: כרע ברך והשתחווה לפנים עד לנגיעת המצח ברצפה
* סֻג’וּד سجود, שם הפעולה/מצדר של הבניין הראשון – כריעה, השתחוות, סגידה
* סַגְ’דַה سجْدة וברבים סַגַ’דַאת سجدات – כריעת ברך והשתחוות לפנים (חלק מהתפילה)
* סַגַּ’אד سجّاد, במשקל בעלי המלאכה – מי שמרבה להתפלל ולהשתחוות
* סַגַּ’אדַה سجّادة וברבים סַגַּ’אד سجّاد או סַגַ’אגִ’יד سجاجيد – שטיח תפילה, שטיח (בכלל)
המילה מסגד היא במשקל המקומות.
מילה אחרת למסגד, בה נתקלנו לא פעם, היא גַ’אמֶע جامع. כל ג’אמע הוא מסג’ד, אך לא כל מסג’ד הוא ג’אמע, שכן הג’אמע הוא מסגד גדול, לרוב הגדול ביותר במקום הישוב בו הוא ממוקם, ובו מתקיימות התפילות ההמוניות של יום השישי, יוֹםֶ אלְגֻ’מְעַה בערבית, מאותו השורש.
בהודו קיים המושג ג’אמה. כלומר מסגד. נשמע “הודי” לגמרי, אבל המקור ערבי. לגמרי.
הידעתם?
יהודים דתיים ומאמינים יכולים להיכנס לכל מסגד שהוא ואף להתפלל בו, שכן אין במעשה שום בעיה הלכתית. השוני המהותי ביותר בין היהדות, כדת, לאסלאם, כדת, הוא באשר לכוחות הנבואיים של הנביא מוחמד; לפי היהדות, הנביאים האחרונים היו בתקופת התנ”ך, וכל מי שבא אחריהם הוא נביא שקר, ולפי האסלאם מוחמד הוא אחרון הנביאים, והוא היה בן אדם שמת, ונקבר (בניגוד לישו, שלפי האמונה הנוצרית קם לתחייה והוא בן אלוהים). עקב כך, אין ליהדות שום בעיה עם מקומות תפילה מוסלמיים, שכן הסגידה בהם היא בדיוק לאותו האל ואין בהם שום ייחוס תכונות אלוהיות לבן אנוש. מסגד הוא מקום חף מפסלים ותמונות, ולכן גם מוסלמים יכולים להתפלל בבית הכנסת.
כנסיות, מנגד, עם דגש על אלו מהזרם הקתולי, הן מקום אסור לכניסה שכן לפי היהדות עוסקים בהן בעבודת אלילים (לצד האל ישנה האלהה של ישו ורוח הקודש, וביחד הם השילוש הקדוש).
כהוכחה לדבריי אפשר להביא את מערת המכפלה בחברון, שהיא גם בית כנסת וגם מסגד, ולא רק זה; בחגים היהודיים כל שטח המערה משמש כבית הכנסת, ובחגים המוסלמיים – כולו משמש כמסגד (10 ימים בשנה לכל דת).
שמה של המערה בערבית: אַלְחַרַםֶ אלְאִבְּרַאהִימִיּ אֶלשַּרִיף الحرم الإبراهيميّ الشّريف – המקום הקדוש המכובד, על שם אברהם (אבינו)
מסתבר שאפשר להסתדר, אם רוצים.
אבל שימו לב: מבחינה הלכתית אין בעיה, אולם יש מסגדים בעולם שאינם מתירים כניסה של מי שאינו מוסלמי אליהם, מהסיבה שכל מי שרוצה להיכנס למסגד צריך לעבור תהליך היטהרות של הגוף. גם מוסלמי שלא עשה תהליך שכזה לא יוכל להיכנס.
כתב לנו בהקשר ד”ר ארי אנגלברג:
כמי שעוסק בחקר דתות אני טיפה אדייק את האופן שהבחנת בין יהדות לאסלאם. המושג של “הנביא האחרון” הוא מושג יותר מוסלמי מאשר יהודי.
נכון שבגמרא כתוב שאחרי חורבן בית המקדש השני הנבואה ניתנה לשוטים בלבד. אבל זו מין אמירה כללית של חז”ל ולא עיקר אמונה ולראיה להם עצמם היו מדי פעם מפגשים עם אליהו הנביא וחוויות על-טבעיות אחרות.
ההבדל העיקרי הוא שהיהודים פשוט לא קיבלו את הנבואה של מוחמד שביטלה את מעמדה של התורה כספר היחיד שהאל נתן, ובאופן כללי ביטלה את כל מערכת האמונה שלהם, שמבוססת על התורה ופרשנותה בידי חז”ל, על כל איסוריה והיתריה ומערך האמונות שלה.
בין היתר, וזה קשור לערביט, הדתות חולקות בשאלה מהי שפת הקודש שבה האל דיבר כאשר התגלה למאמיניו – עברית או ערבית.
=-=-=
כתב לנו ישראל יעקב:
ולא נשכח את הפתגם הידוע (או לא): לפיו: אללי קאעד עלא סג’אדה מוש מת’ל אללי קאעד עלא חצירה, ובתרגום לעברית עדכנית: אין דין היושב על שטיח כדין היושב על מחצלת קש.
צילום: Volodymyr Hryshchenko
זה היה הפוסט ה- 2,207 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
משתחווה
