פורסם לראשונה ב- 26.11.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא @Edov Toren, שכתב לנו:
“נתקלתי בביטוי דַ’וַּבְּת קַלְבִּי ذوّبت قلبي – המסת את ליבי. מהפועל דַ’וַּבּ ذوّب – המיס.
מציע לכתוב פוסט על הפועל ذوّب – המיס
תודה!”
אז מילת היום היא –
דַ’אבּ ذَاب – נמס
תזכורת: האות הערבית ד’אל ذ נהגית בספרותית כמו th במילה the (דהיינו כמו z עדינה). במדוברת היא נהגית כ- d או כ- z, תלוי במילה. הצליל המקורי שלה אינו נוכֵחַ כמעט במדוברת, גם לא בכתיבה.
השורש הערבי ד’.ו.ב, או במדוברת ד.ו.ב (בגזרת ע”ו), עוסק בעיקר בהמסה ובהתכה.
בעברית הוא מופיע בצורה ז.ו.ב (השוו: זהב בעברית, ד’הב בערבית) העוסק במילים כמו זב, זיבה ובעיקר בביטוי היפה: ארץ זבת חלב ודבש.
* הפועל דַ’אבַּ ذَاب או דַאבּ داب בבניין הראשון – נמס, הותך; נחלש, רזה; התמזג, התאחד; התבלה; התחסל
* דַ’וְבּ ذَوْب או דַ’וַאבּ ذَواب בצורות שם הפעולה/מצדר של הבניין – תמיסה; דבש (לא בשימוש)
* ד’איב ذَائب, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – נמס, מותך
* דַ’אאִבִּיַּה ذَائبيّة – מסיסות
* דַאבַּ פִי- داب في- – התאהב ב-, “מת” על- (מיל’: נמס ב-)
* מַאת / דַאבּ פִי דַבַּאדִיבּ- مات / داب في دباديب- – מת על מישהו/משהו (מיל’: מת /נמס בחודים של-)
* הפועל ذَوّب בבניין השני – הֵמֵס, התיך; חיסל, גרם לחיסול הדרגתי
* תַדְ’וִיבּ تذويب, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – התכה, המסה; חיסול
* הפועל אַדַ’אבַּ أذاب בבניין הרביעי – הֵמֵס, התיך
* דַ’וַבַּאן ذَوبان – המסה; הטמעה
* מִדְ’וַבּ مِذْوب – מֵמֵס, נוזל המשמש להמסה
* מִדְ’וַבַּה مِذْوبة – מצקת, תרווד
* דַ’אבַּ אלתַּ’לְג’ וַבַּאנַ אלְמַרְג’ ذاب الثلج وبان المرج – הערפל התפוגג, האמת יצאה לאור; יצא המרצע מהשק (מיל’: הפשיר השלג ונגלה העמק הפורה)
* פַצּ מִלֶח וּדַאבּ فصّ ملح وداب – נעלם לפתע מבלי להשאיר זכר (מיל’: [היה] גביש מלח ונמס)
* תְעִיש וּתְדוּבְּהֹם פִי אלְעַרַק, אֶלְעַאפְיֶה تعيش وتدوبهم في العرق العافية – תתחדש ותבלה (שתחיה ותבלה [את הבגדים והנעליים] בזיעה, לבריאות!)
* דַ’אבּ בִּהֻדוּמֹה ذاب بهدومه – התבייש מאוד (מיל’: נמס בבגדיו)
=-=-=-=-=
כל הפוסט אני חושב לעצמי:
איך אצא באלגנטיות מסוגית המורכבות של הפועל העברי נמס?
איזה מזל שהאקדמיה ללשון עשתה לי את העבודה…
אז למורעלים ולמשועממים מביניכם, קבלו:
“הפועל נמס הוא פועל מתעתע. במבט ראשון הוא נראה כפועל השקול במשקל פָּעֵל, דוגמת יָשֵׁן, רָעֵב, צָמֵא, כָּבֵד, גָּדֵל, עָיֵף או מָלֵא. מילים אלו ידועות בכינוי “פועלי מצב”, ושלוש אותיותיהן הן שלוש אותיות השורש שלהן. מסיבה זו נוטים דוברים רבים להטות את נמס על דרך פועלי המצב, וכשם שאומרים בעבר יָשַׁנְתִּי יָשַׁנְתָּ ובהווה יָשֵׁן יְשֵׁנָה, כך הם נשמעים אומרים “נָמַסְתִּי”, “נָמַסְתָּ” וגם “נָמֵס”, “נְמֵסָה”. להבנה זו – ששורש המילה הוא נמ”ס – מסייעות צורות העתיד: בצורות אלו חסרה הנו”ן, כדרכם של פעלים רבים שזאת להם אות השורש הראשונה. כשם שלמשל מן הפועל נָגַע צורות העתיד הן יִגַּע, תִּגַּע ומן הפועל נָזַל – יִזַּל, תִּזַּל, כך צורות העתיד של נָמַס הן יִמַּס, תִּמַּס.
ואולם בעיון מעמיק יותר מתברר שהנו”ן של נמס איננה אות השורש הראשונה, ושנטיית הפועל הזה אינה פשוטה כלל ועיקר. הרי הפועל נמס קשור במילים כמו תְּמִסָּה או מְסִיסוּת, שלא זו בלבד שחסרות נו”ן הן, אלא שבמילה תְּמִסָּה הסמ”ך דגושה בדגש חזק ובמילה מְסִיסוּת אף מתגלות לעין־כול שתי סמ”כים. ואכן שורש המילים תְּמִסָּה ומְסִיסוּת הוא מס”ס – כפי ששורש המילים תְּחִנָּה או חֲנִינָה וכן הפועל נֵחַן הוא חנ”ן, וכפי ששורש המילים תְּחִקָּה או חֲקִיקָה הוא חק”ק.
שורש הפועל נמס אף הוא מס”ס, ומסיבה זו בפעלים אחרים מן השורש הזה – כמו הֵמֵס והִתְמוֹסֵס – אין כל זכר לנו”ן. הם נוטים כפעלים אחרים מגזרת הכפולים (כמו הֵסֵב והסתובב מן סב”ב), כלומר פעלים ששתי אותיות השורש האחרונות שלהם זהות. עובדה זו מעלה שתי תהיות: מהי הנו”ן בפועל נמס ומה נטייתו של פועל זה?
לאמיתו של דבר הנו”ן של נמס היא נו”ן הבניין – בניין נפעל. הפועל הזה משמש כבר במקרא, והוא בא בשני ניקודים: נָמֵס (יחזקאל כא, יב) או נָמָס (בהפסק; כך למשל בשמות טז, כא). ההשוואה לפעלים אחרים בגזרת הכפולים מעלה שהניקוד בצירי אינו רגיל, אך מוכּרת גם הצורה נָקֵל (לצד נָקָל, נָקַל) מן השורש קל”ל – הקשורה כמובן למילה קַל.
ככלל נטיית בניין נפעל בגזרת הכפולים סבוכה, ועל כן אין לתמוה שגם יתר צורות הנטייה של הפועל נמס אינן פשוטות (אך רגילות לפעלים מגזרת הכפולים). כאשר הסמ”ך איננה בסוף המילה, היא דגושה בדגש חזק לציון העיצור הכפול, והתנועה שלפניה – פתח. כך מתקבלות צורות עבר דוגמת נְמַסּוֹתִי (כמו נְקַלּוֹתִי), נְמַסּוֹתָ, נָמַסָּה, נָמַסּוּ, צורות הבינוני נְמַסָּה, נְמַסִּים, נְמַסּוֹת (היחיד: או נָמֵס או נָמָס) וצורות העתיד תִּמַּסִּי, יִמַּסּוּ (במלעיל). במקרא מצויה גם צורת המקור הִמֵּס (תהלים סח, ג), ועל פיה שם הפועל הוא לְהִמֵּס. תאורטית גם הצורות לְהִמַּס, לְהִמֹּס אפשריות – על פי ניקוד צורות מקור בפעלים אחרים (כגון לְהִבֹּז מן השורש בז”ז). אבל לא תקנית הצורה לְהִנָּמֵס שהרי כאמור הנו”ן איננה חלק מהשורש”.
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
