מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של חברי משה סלמון.
אז מילת היום היא –
תַנַאסַא تَنَاسَى – התנהג כאילו שכח; זלזל, הזניח
ימאמה מבטאת: תְנַאסַא
משה שלח לי סרטון נוסף של הירדני החביב חמזה כית.
הסרטון פורסם ב- 4.6.24 וכותרתו:
العيله العربية وخروف العيد 
המשפחה הערבית והכבש של חג (הקורבן)
– איש, אבו חמזה, שכלכ בתתנאסא, צח? אמתא בדכ תג’יב אלח’רוף?
– שו, אם חמזה, בדכ תרבי ח’רוף באלדאר? ואללה שכלכ ח’רפנת אהההה
– יא זלמה, אלח’רוף מש אלי! אלח’רוף ללעיד, מא אלעיד קרב!
– שו נצ’חי מא נצ’חי? ולכ, מאהי אללחמה אע’לא מן מהרכ
– שו יעני, קצדכ אנא רח’יצה?!
– לא, בס מע כאמל אחתראמי אלכ אלח’רוף אע’לא מנכ. הדא יעני צדק
– ליכון בדכ ח’ואתי יחכוא עלי ויקולוא האי ג’וזהא מא צ’חא, אה?
– אה, מא אנת הדא כל המכ. בדכ איאני אדבח עשאן תעטי ח’ואתכ לחמה
– מא אלי דח’ל. בדכ תצ’חי! כיף, ליש, בערפש
– אה, באבא, ג’יב לנא ח’רוף היכ זע’יר!
– לא, ואללה חראם תד’בחוה! הדא מח’לוק לטיף!
– לטיף? אללה ירחם ג’דכ. כאן למא יפטר ידבח ג’אג’ה ע אלפטור
– טיב, ח’לץ, ח’לץ. לעאד מא פי אלא חל ואחד!
– שו הו יאבא?
– אם חמזה, חביבתי אנתי
– ולא בתחלם! כל שי אלא דהבאתי! אצלן מש צ’רורי נצ’חי האי אלסנה
– ע אסאס הסה כאן בדכ נצ’חי
– טב, ואללה אנכ עבקרי!
– עבקרי, אה? טב, ואללה מנצ’חי פיכ אלסנה האי. תעאל לי ג’אי!
– בדי ח’רוף!
– ايش، أبو حمزة، شكلك بتتناسى، صحّ؟ امتى بدّك تجيب الخروف؟
– شو، أمّ حمزة، بدّك تربّي خروف بالدّار؟ والله شكلك خرفنت اهههه
– يا زلمة، الخروف مش الي! الخروف للعيد، ما العيد قرّب!
– شو نضحّي ما نضحّي؟ ولك، ماهي اللّحمة أغلى من مهرك
– شو يعني، قصدك أنا رخيصة؟!
– لا، بس مع كامل احترامي الك الخروف أغلى منك. هدا يعني صدق
– ليكون بدّك خواتي يحكوا علي ويقولوا هاي جوزها ما ضحّى، اه؟
– اه، ما انت هدا كلّ همّك. بدّك ايّاني أدبح عشان تعطي خواتك لحمة
– ما الي دخل. بدّك تضحّي! كيف، ليش، بعرفش
– اه، بابا، جيب لنا خروف هيك زغير!
– لا، والله حرام تذبحوه! هدا مخلوق لطيف!
– لطيف؟ الله يرحم جدّك. كان لمّا يفطر يدبح جاجة ع الفطور
– طيّب، خلص، خلص. لعاد ما في إلّا حلّ واحد!
– شو هو يابا؟
– أمّ حمزة، حبيبتي انتي
– ولا بتحلم! كلّ شي إلّا دهباتي! أصلًا مش ضروري نضحّي هاي السّنة
– ع أساس هسّة كان بدّك نضحّي
– طب، والله إنّك عبقري!
– عبقري، اه؟ طب، والله منضحّي فيك السّنة هاي. تعال لي جاي!
– بدّي خروف!
– (אמא) מה, אבו חמזה, נראה שאתה עושה עצמך שוכח, נכון? מתי אתה מתכוון להביא כבש?
– (אבא) מה, אם חמזה, את רוצה לגדל כבש בבית? בחיי נראה שהתחרפנת חחחחח
– (אמא) בן אדם, הכבש לא בשבילי! הכבש לחג, והחג בפתח!
– (אבא) מה נקריב (נשחט) שמנקריב? בוא’נה, הבשר יקר יותר מהמוהר שלך
– (אמא) מה, כוונתך שאני זולה?!
– (אבא) לא, אבל עם כל הכבוד לך, הכבש יותר יקר ממך. זו האמת
– (אמא) אולי אתה רוצה שאחיותיי ידברו עלי ויגידו: בעלה של זו לא הקריב, אה?
– (אבא) כן, הרי זו כל הדאגה שלך. את רוצה שאני אשחט כדי שתתני לאחיותיך בשר
– (אמא) אני לא מתערבת. אתה צריך להקריב! איך, למה, אני לא יודעת
– (הילד הקטן) כן, אבא, תביא לנו כבש קטן כזה!
– (האחות) לא, אסור לשחוט אותו! זה יצור חמוד/עדין!
– (חמזה) חמוד? שאלוהים ירחם על סבך. כשהוא היה אוכל ארוחת בוקר הוא היה שוחט תרנגולות לארוחה
– (אבא) טוב, מספיק, זהו. לא נותר אלא פתרון אחד!
– (חמזה) מה הוא, אבא?
– (אבא) אם חמזה, אהובתי את (מנשק אותה מרחוק)
– (אמא) שלא תחלום על זה אפילו! כל דבר חוץ מהזהב שלי! חוץ מזה, לא חובה להקריב השנה
– (אבא) רק עכשיו את רצית שנקריב
– (חמזה) בחיי, אתה גאון!
– (אמא) גאון, אה? טוב, בחיי, נקריב אותך השנה. בוא לכאן! (קמה להרביץ לו עם הנעל)
– (הילד הקטן) אני רוצה כבש!
(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)
הסרטון נמצא בטיקטוק ללא פס קול. אז קבלו אותו כאן:
=-=-=-=-=-=
בעבר פרסמנו את הדברים הבאים:
מילת היום היא –
נִסִי نِسِي – שכח
לשמיעה:
לשמיעה:
“מה הרעש הגדול סביב הפועל הבנאלי הזה”, אני שומע מלמולים ביציע.
השורש הזה קיים גם בעברית גבוהה: נְשִיָּה (שִכחה), כמו ב- תהום הנשייה.
מקור המילה בספר תהילים, פרק פ”ח 13, שם משמעה קבר, השְאול:
הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ; וְצִדְקָתְךָ, בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה
הביטוי המטאפורי היפהפה “תהום הנשייה”, שנוצר הרבה לאחר תקופת המקרא, מתאר תהומות עמוקים של שכחה. יפה, נכון?
אז מה היה לנו עד עכשיו? פועל יומיומי בערבית, שמתכתב באותה משמעות עם מילה עברית מקראית וגבוהה.
לפני שנמשיך, נעיין בכמה מילים נפוצות מהשורש הזה:
* הפועל נַסִיַ نسي בספרותית, נִסִי במדוברת, בבניין הראשון – שכח
* נַסְי نسْي או נִסְיַאן نِسيان, בצורות שם הפעולה/מצדר של הבניין הראשון – שִכחה
* נַאסִי ناسي (נַאסִן ناسٍ), בצורת הבינוני הפועל של הבניין – שוכח
* מַנְסִיּ منسيّ, בצורת הבינוני הפעול של הבניין – נשכח
* צַארַ נַסְיַן מַנְסִיַּן صار نسْيًا منْسِيًّا – נשכח כליל, ירד לתהום הנשייה
* הפועל אַנְסַא أنسى בבניין הרביעי – השכיח מלב
* הפועל תַנַאסַא تَنَاسَى בבניין השישי – מילת היום
* הפועל אִנְתַסַא انتسى בבניין השמיני, במדוברת – נשכח
* נַסְיַאן نَسيان – שכחן
* לַא תִנְסַאנִי! لا تنساني – אל תשכח אותי
והתשובה היא: יִנְסַאכֶּ אלְמוֹת! ينساك الموت – שהמוות ישכח אותך!
כתב בתגובות הקורא כפיר יהוד:
משפט שנתקלתי בו בעבר: מין שאף אחבאבה נסי אצחאבה مين شاف احبابه نسي اصحابه – מופנה בעיקר למי שמפקיר את חבריו בעבור גברת מזדמנת או בשל התאהבות (מיל’: מי שרואה את אהוביו שוכח את חבריו)
ואשרי כהן כתב:
פי אחזאנכוא מדעין ופי אפראחכוא מנסין في احزانكوا مدعيا وفي افراحكوا منسيا
פתגם שנאמר על אנשים שרוצים בקרבתך מתוך אינטרס (מיל’: במקרי הצער שלכם מוזמן אך בשמחות שלכם נשכח)
=-=-=
אבל, לפני שנשכח (…):
נִסַאא’ نساء או נִסְוַאן نسوان או נַסַאוִי نساوي – נשים
למה דווקא ברבים? מכיוון שמדובר כאן בשם עצם, שהשורש שלו ברבים שונה לגמרי מהשורש ביחיד:
אישה אחת אומרים אִמְרַאַה اِمرأة, בספרותית, או מַרַה مرة, במדוברת. השורש הוא מ.ר.א’ مرأ.
* כַּלַאםֶ רְגַ’אל/רְגַ’אלֶה كلام رجال/ة – דיבור רציני (מיל’: דיבור של גברים)
* כַּלַאם סֶתַּאת/נִסְוַאן كلام ستّات/نسوان – פטפוטים, דיבור לא רציני (מיל’: דיבור של גברות)
שוב נשמעים מלמולים: “איזו שפה מוזרה! מילה נתונה בשני שורשים שונים??”
אז זהו, שזה קורה גם בעברית, ונחשו מה? בדיוק באותה המילה, אבל באופן שונה:
אִשָּה, ביחיד, מהשורש א.נ.ש, ו- נָשִים, ברבים, מאותו השורש כמו בערבית: נ.ש.י. (עוד דוגמה קלאסית לתיאורית השורש הדו-עיצורי).
אז מה היה לנו עד עכשיו? שורש שמי, גם ערבי וגם עברי, שמתקיים בשני שדות סמנטיים (של משמעות) שונים זה מזה:
נשיות ושכחה. יופי.
אפשר לסיים ולעבור לדף “כשאבא ואמא בני דודים”?
רגע, עוד שניה מזמנכם בבקשה.
בואו נעבור לשורש הערבי ד’.כ.ר ذكر, ולמקבילו העברי ז.כ.ר:
מצד אחד הוא עוסק בזכרים, בגבריות, ומצד שני ב… זיכרון.
אז מה היה לנו עד עכשיו? שורש שמי, גם ערבי וגם עברי, שמתקיים בשני שדות סמנטיים (של משמעות) שונים זה מזה:
גבריות וזיכרון. יופי.
אבל רגע!!!
יש פה שני שורשים הפוכים במשמעות, אבל הפוכים לגמרי בשני השדות הסמנטיים שלהם, שאין להם שום קשר זה עם זה??
פה נכנס המחקר הבלשני וקובע:
כשהשפות השמיות נוצרו לפני אלפים רבים של שנים, כנראה עוד בעידן שהייתה רק שפה שמית אחת (פרוטושמית, ממנה נוצרו השפות באזור המזרח התיכון), הייתה התערבות אנושית מכוונת:
יד (זדונית?) מכוונת קבעה, שגבריות הולכת עם תכונה טובה, היא הזיכרון, ונשיות צמודה באופן מסורתי וצפוי עם תכונה שלילית, היא השכחה, שכן כאשר אתה חי בחברה עתיקה ומסורתית, אתה חייב להיות שוביניסט ופטריארכלי.
לפי הבלשן החביב ירעם נתניהו, שאני ממליץ לכם לעקוב אחרי הפרסומים שלו בדף קולולושה – עברית, שפה, לשון, מדובר גם באפשרות שגברים (זכרים) ולא נשים (נקבות) הם אלה שמשאירים זכר למשפחה או לשושלת.
כאן נכנס המחקר האנתרופולוגי-תרבותי וקובע, שבאופן די צפוי, השוביניזם חדר גם לשפות השונות: במקומות רבים זה גלוי ועל פני השטח (כמו ההתייחסות לקהל מעורב, גברים ונשים, בלשון זכר), בעוד שבמקומות אחרים, כמו במקרה של היום, צריך מחקרי עומק אינטרדיסציפלינריים (בין תחומיים; איזו מילה!) כדי לזהות זאת.
והמצחיק בכל הסיפור הוא, שגם בלי המחקרים שמוכיחים זאת, ידוע לכל שלנשים זיכרון טוב מלגברים.
וזאת אחת הסיבות מדוע אני עוסק שנים בשפות.
תגובות הקוראים לפוסט המקורי:
כתב איתי עברון:
כך גם בארמית.
למשל כשמסיימים מסכת מתפללים (למשל עבור מסכת ברכות):
“הֲדַרַן עַלָךְ מַסֶּכֶת ברכות … לָא נִתֽנַשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת ברכות וְלֹא תִּתֽנַשִׁי מִינַן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי”.
הוסיף יהודה כץ:
צ֥וּר יְלָדְךָ֖ תֶּ֑שִׁי וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹלְלֶֽךָ (דברים ל”ב 18. שכחת את מי שהוליד, חולל ויצר אותך).
העיר אלון ברנד:
צריך רק להזכיר שהשורש נ.ש.י מופיע בעוד מקומות במקרא, הבולט והשימושי שבהם הוא השם הפרטי מנשה, שנדרש בפסוק מלשון ‘נשני אלוהים את כל עמלי’.
התמונה: מהרשת
זה היה הפוסט ה- 2,521 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
