אדמה
שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on אדמה

אדמה

אדמה

פורסם לראשונה ב- 5.11.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Nitzan Guggenheim, שכתב לנו:
“אהלן שלו!
האם כתבתם בעבר על המילה أرض؟
אשמח אם תוכל להתייחס גם בהקשר של המילה המקבילה בשפות אחרות, למשל ארץ בעברית, Erde בגרמנית ו-Earth באנגלית.
תודה!”
אז מילת היום היא –
אַרְצ’ أَرْض וברבים אַרַאצִ’י أراضي (אַרַאצִ’ן أراضٍ) – אדמה, קרקע; שטח; רצפה, קרקעית; אֶרֶץ
לשמיעה:

תזכורת: האות צ’אד ض נהגית כמו d גרונית-נחצית.
כפי שכתב ניצן, זו מילה מרתקת בכל השפות המערביות.
הבה נעיף מבט בויקימילון:
“המילה ארץ משותפת לשפות רבות, ונחשבת למילה תועה:
וַנְדֶרְווֹרְט Wanderwort
מילה שהתפשטה להרבה שפות, עד כדי כך שקשה לדעת בוודאות את האטימולוגיה שלה.
1. בלשון המקרא: אזור גאוגרפי התחום בגבולות מוסכמים ומאופיין לרוב בקיום פוליטי עצמאי בתוכו.
”וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ“ (בראשית יב, פסוק א)
2. לשון המקרא: קרקע, אדמה.
”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן“ (בראשית א, פסוק יא)
3. לשון המקרא: פני האדמה.
”וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.“ (שמות טז, פסוק יד)
4. לשון המקרא: העולם האנושי, להבדיל מן השמיימי.
”וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס“ (בראשית ו, פסוק יא)
5. עברית חדשה: [אסטרונומיה] כדור הארץ; כוכב הלכת השלישי במרחקו מן השמש.
6. לשון חז”ל: (בעיקר ביידוע) כינוי מקוצר לארץ ישראל וגם למדינת ישראל.
”כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בָאָרֶץ, אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ, נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, חוּץ מִן הָעָרְלָה וְהַכִּלְאָיִם.“ (משנה, מסכת קידושין – פרק א, משנה ט)
גיזרון
אוגריתית: arṣ; פיניקית ומואבית: ארץ; ארמית: אַרְעָא (חילוף אותיות צ↔ע בין עברית↔ארמית); שבאית: ארץ; אכדית: erṣetu; אשורית: irṣitu; ערבית: أَرْضٌ אַרְצֻ’ן; ערבית דרומית: rḍ’ אּרד; סיגרנית: ard’ עֲרד; אנגלית: earth; גרמנית: Erde.
מידע נוסף
ביידוע מקבלת המילה את צורת ההפסק, אָרֶץ (למשל: כדור הארץ).
כאשר דנה המשנה בפסוקים שכללו את המילה “ארץ” בהוראתה השלישית (“פני האדמה”) היא החליפה אותה בדרך כלל במילה “קרקע”.
ברובד הארמי שבמקרא המלה ‘ארץ’ מופיעה בצורה הארמית המוקדמת – ‘ארקא’, ובצורה המאוחרת – ‘ארעא’: ”כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ, יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה“ (ירמיהו י, פסוק יא)”.
=-=-=-=-=-=
השורש הערבי א.ר.צ’ עוסק באדמות ובשטחים.
ואסור לשכוח, שבמנטליות ובתרבות הערבית, אחרי הכבוד הדבר החשוב ביותר הוא האדמה, הקרקע.
* הפועל הספרותי אַרִצַ’ أَرِضَ בבניין הראשון – (שדה ש)היה בו עשב למרעה
* הפועל אַרַּצ’ أرّض בבניין השני – רעה בשדה; האריק (כבל חשמלי)
* תַאְרִיצ’ تأريض בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – הארקה (חשמלית)
* הפועל הספרותי תַאַרַּצַ’ تأرّض בבניין החמישי – היכה שורשים, התיישב
* אַרְצִ’יּ أرضيّ – ארצי, הקשור לאדמה
* אַלְכֻּרַה אלְאַרְצִ’יַּה الكرة الأرضيّة – כדור הארץ
* טַאבֶּק אַרְצִ’יּ طابق أرضيّ – קומת קרקע
* אֶלְאַרַאצִ’י אלְמֻחְתַלֶּה الأراضي المحتلّة – השטחים / האדמות הכבושים (מינוח נפוץ באזורנו מאז הקמת מדינת ישראל)
* עַלַא אלְאַרְצ’ / עַלַא אַרְצֶ’ אלְוַאקֶע على الأرض / على أرض الواقع – בשטח, בפועל, דה פקטו
* עַלַא וִשֶּ אלְאַרֶצ’ على وشّ الأرض – על פני האדמה
* זֻבֶּ אלְאַרְצ’ زُبّ الأرض – בובת “נחום תקום”
* זַיּ זֻבֶּ אלארצ’ زيّ زُبّ الأرض – אדם נמוך קומה, גוץ (מיל’: כמו “נחום תקום”)
* מֻשְטֶ אלְאַרְץ’ مشط الأرض – מגרפה (מיל’: מסרק של אדמה)
* מַשַּטֶ אלְאַרְץ’ مشّط الأرض – סָרַק את השטח
* אַרְצ’ זִרַאעִיֶּה أرض زراعيّة – אדמה חקלאית (ועוד אינספור “סוגים” של אדמות, שקצרה פה היריעה…)
* אַרְצֶ’ אלְוַאקֶע أرض الواقع – קרקע המציאות
* אַרְצַ’ה أرضة – טרמיטים
* אַרְצִ’יַּה أرضيّة – קרקעית, רצפה; רקע, בסיס
* אַצְ’רֹבֶּ אלְאַרְצ’ תִטְלַע בַּטִּיח’? أضرب الأرض تطلع بَطِّيخ؟ – אי אפשר לעשות את הבלתי אפשרי (מיל’: אתה רוצה שאכה באדמה ופשוט יצא אבטיח?!)
* אַרְצ’ יִמְשִי פִיהַא אלְקִטַאר חַ’מְסֶ סַאעַאת أرض يمشي فيها القطار خمس ساعات – יש לו שטח אדמה גדול מאוד, יש לו אחוזה ענקית, הוא עשיר מאוד (מיל’: שטח אדמה שהרכבת נוסעת בו חמש שעות)
* חַטּ וִשֹּה בִּאלְאַרְצ’ حطّ وشّه بالأرض – בייש אותו; התבייש (מיל’: שם את פניו באדמה)
* מַסַחֶ אלְאַרְצֶ’ בְּוִשֹּה / מַסַח בִּה אֶלְאַרְצ’ مسح الأرض بوشّه / مسح به الأرض – השפיל אותו, דיכאו עד עפר, עשה ממנו סמרטוט (מיל’: ניגב את האדמה עם הפנים שלו / ניגב איתו את האדמה)
* וֵינֶ בְּלַאדַכּ? וֵין אַרַאצִ’יכּ? وين بلادك؟ وين أراضيك؟ – איפה אתה? לאן נעלמת? (מיל’: איפה הארץ שלך? איפה האדמות שלך?)
* פַרַש לֹה אֶלְאַרְצ’ רַמֶל فرش له الأرض رمل או: פַרַש לֹה אֶלְאַרְצ’ וַרְד فرش له الأرض ورد – קיבל את פניו בכבוד רב, פרס לו שטיח אדום (מיל’: פיזר לו על האדמה חול או ורדים. בעבר היה מנהג שהיו מפזרים חול לכבודו של אורח)
* הַאתֹה מִן תַחְתֶ אלְאַרצ’! هاته من تحت الأرض – תביא אותו ויהי מה! תביא אותו מתחת לאדמה!
* שַקֶּ אלְארצ’ شقّ الأرض – חיפש בכל מקום (מיל’: “קרע” את האדמה)
* יַא ארצ’, אִחְפַטִ’י מַא עַלֵיכִּי يا أرض احفظي ما عليكي – איזה יופי! כמה יפה!; אוי ואבוי! (להבדיל, נאמר גם באסונות טבע. מיל’: אדמה, שמרי על מה שנמצא עליך)
* יַא ארצ’, אִנְשַקִּי וּאבְּלַעִינִי! يا أرض انشقّي وابلعيني – איזו בושה! הלוואי שתבלע אותי האדמה (מיל’: אדמה, הלוואי שתפצי פיך / תיפָּתחי ותבלעי אותי)
* פַרְוַתֹה בִּתְגִ’רּ עַלַא אלְאַרְצ’ فروته بتجرّ على الأرض – אדם עשיר מאוד, טובע בכסף (מיל’: הפרווה שלו נגררת על האדמה)
* אַרְצִ’י שַוְכִּי أرضي شوكيّ – אחד משמותיו של הארטישוק (מיל’: ארצי/אדמתי קוצני)
הסיפור מאחורי השם מעניין:
השם האירופאי Artichoke שאול משמו הערבי של הצמח חַ’רְשוּף خرشوف, שהוא שם ערבי מגרבי (צפון אפריקאי).
באזורנו, הלבנט, הדוברים הערבים “שערבו מחדש” את השם ונתנו לו את הצורה שוכי ארצ’י…
=-=-=-=-=-=
אוהבי הבלשנות והשפות מביניכם מוזמנים להישאר גם לקטע הבא.
השאר יכולים לבחור בין יציאה לסיור רגלי בעיר העתיקה של רודוס, או חצי יום חופשי בעיר הקסומה לינדוס או בילוי בקזינו על הספינה (שיט, תרתי משמע! עוד פעם החלומות שלי נדחפים לדף הזה…).
חילופי עיצורים בין השפות – או לפחות דוגמה אחת מרתקת
כולנו יודעים שהאות העברית צדי מקבילה לצאד ص הערבית:
בצל – בַּצַל بصل
צלב – צַלִיבּ صليب
חילוץ – חַ’לַאץ (ישועה) خلاص
ועוד דוגמאות רבות.
מיטיבי-שֶׂפֶת (סתם המצאה שלי; אל תחפשו במילון…) אף יודעים שהצדי העברית גם מקבילה לצ’אד ض הערבית.
הרי הערבית הספרותית שימרה 28 אותיות (סימנים גראפיים)/עיצורים, והעברית רק 22, אז ברור שהעברית “משלמת פה מחיר” ויש אותיות, או עיצורים, שנושאים בנטל ההקבלה יותר מאחרות:
צבוע (החיה) – צַ’בֻּע ضبع וברבים צִ’בַּאע ضباع
מרץ – מַרַצ’ مرض (מחלה, גם עם היפוך משמעות)
צחוק – צַ’חֶכּ ضحك
אנשים אלה גם יודעים שהצדי מקבילה לט’א ظ הערבית:
צבי – טַ’בְּי ظبي
צל – טִ’לּ ظلّ
צהרים – טֻ’הְר ظهر
בהקשר זה בואו נבדוק מה קורה בארמית, עוד שפה שמית גאה:
ארץ, בעברית – אַרְצ’ أرض, בערבית, ובארמית?
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם
אתם מכירים את זה… מההגדה של פסח.
והתרגום: זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים
האלף בסוף ארעא היא תווית הידוע (בארמית היא באה בסוף המילה, לא בראשיתה).
אבל מה זו העין הזו?
אז ככה:
הכירו את חילופי צדי – צאד – צ’אד – ט’א – עין.
כן, גם עין. רוצים עוד דוגמאות?
ראינו קודם את מרץ העברית החיובית מול מרץ’ הערבית החולנית.
בארמית אומרים:
שְכִיב מֵרַע, כלומר אדם ששוכב בשל מחלה, או “שוכב חולה”. בתלמוד הכוונה לחולה גוסס הנוטה למות. מרע זה מחלה בארמית
וגם:
מַרְעִין בִּישִין, כלומר מחלות רעות
בעברית יש צאן, בערבית צַ’אְן ضأن, ובארמית? עָנָא
בעברית לצאן יש צמר, ובארמית? עֲמַר. עמר גופנא הוא צמר גפן, או פשוט כותנה
בִּיעַה بِيعة בערבית היא מילה קדומה מאוד, שתרגומה כנסיה או בית כנסת.
מדוע? מכיוון שבתי התפילה לפני כ- 2000 שנה (ולא רק הם) אופיינו בכיפה לבנה, הדומה… לביצה.
הנה, ביצה, בֵּיצַ’ה بيضة, עוד דוגמה קלאסית לחילופים.
בית הכנסת החשוב בעיר פז במרוקו נקרא: בִּיעַת אִבֶּן דַנַאן بِيعة ابن دنان.
בערבית הפועל תְרַבַּّע تربّع בבניין החמישי פירושו: ישב ישיבה מזרחית, והוא מתכתב עם ר.ב.ע בארמית שהוא ר.ב.ץ בעברית ו… ר.ב.צ’ ربض בערבית. וכמה רגליים יש לחיות הרובצות? ארבע.
עֵרוב (ערבוב, ערבוביה) מקורו בשורש ארמי, שחדר לעברית לכל המאוחר בתקופת המשנה (למשל, מסכת עירובין). ושורש זה מקביל לשורש צ’רב ضرب בערבית (צַ’רַּבַּ ضَرَّبَ בספרותית: ערבב).
זהו, סיימנו? עוד לא.
הריעו לחילופי צדי – צאד – צ’אד – ט’א – עין – קוף/קאף:
הסתכלו-נא על שקע החשמל הקרוב אליכם כעת. איך קוראים לחור התחתון מבין השלושה?
הוא נקרא שקע הַאֲרָקָה.
הארקה, עם קוף.
הארקה, על שם מה? משום העובדה שהוא מוביל את זרם החשמל היישר לאדמה, לקרקע.
אז היה לנו ארץ, ארץ’, ארע(א) וכעת גם ארק, ששרדה בעברית המודרנית כשם הפעולה של הבניין הפעיל: הארקה
השורש הערבי הספרותי נ.ז.ע עוסק בדברים שליליים כגון קלקול, השחתה, סכסוכים (נזאע), סתירה, עקירה, לקיחה בכוח, שוד וגזל. ובעברית? נ.ז.ק.
נסיים עם משהו שיעורר תיאבון:
אתם צולים לפעמים משהו? והאם בפעמים אחרות אתם קולים משהו? מהו השוני בין הפעולות?
מדובר בשוני זניח עד לא קיים; בידול במשמעות שנוצר עם השנים.
וכך גם בערבית:
צַלַא صلى, בגזרת ל”י (בניגוד ל- צלו בגזרת ל”ו, העוסק בתפילות) פירושו צָלָה, ולפי המילון: “הכנת מזון בתנור או מעל אש. בדרך כלל נוהגים לצלות בשר”
קַלַא قلى פירושו קָלָה, ולפי המילון: “שיטת בישול בה מייבשים ומחממים מזון בחום יבש”
כותב בנושא האחרון הקורא @Dan A Levi:
מעניין הקשר בין צלה – קלה – עלה (פולחן של העלאת קרבן תוך כדי צליה קדם לפולחן של תפילה)
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
ערביט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top