גדול

גדול
פעלים שמות תוארLeave a Comment on גדול

גדול

גדול

פורסם לראשונה ב- 11.12.18

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Gal Hury, שכתב לנו:
“ראיתי את הפוסט שלך בערביט על השיר הלבנוני “כברת אלבנות” (הילדה הקטנה גדלה), וטרם נכנסתי לקישור הייתי בטוח שאתה מדבר על שיר אחר, אולי אתה מכיר את השיר שאני מתכוון אליו – השיר הוא של ודיע אלצאפי ונג’וא כרם והוא דיאלוג בין אבא לבת… שיר קצת יותר עצוב אבל גם יפה מאוד”.
אגב, שעה אח”כ הפנה אותי לאותו השיר גם הקורא יהושע אינדור.
אז מילת היום היא –
כְּבִּיר كبِير וברבים כְּבַּאר كبار – גדול, ראשי, בכיר
לשמיעה:

השורש הערבי כ.ב.ר הוא שורש נפוץ ביותר בכל השפות השמיות:
* הפועל כִּבֶּר كبر במדוברת, כַּבֻּרַ בספרותית, בבניין הראשון – גדל, התבגר; התעצם; הזדקן
* הפועל כַּבַּّר كبّر בבניין השני – הגדיל; ניפח עניין, הגזים; אמר: אללה אכבר!
* תַכְּבִּיר تكبير, שם הפעולה/מצדר של הבניין – אמירת אללה אכבר!
* כַּבֶּّר מֻחַּ’כּ / עַקְלַכּ! كبّر مخّك / عقلك – תחשוב בהיגיון! (מיל’: הגדל את מוחך/שכלך)
* מֻכַּבֶּّר مكبّر, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – מי שאומר: אללה אכבר
* מֻכַּבֶּّר צוֹת مكبّر صوت – רמקול, מגביר קול
* הפועל תְכַּבַּّר تكبّر בבניין החמישי – השתחצן, התנשא
* מִתְכַּבֶּّר متكبّر, צורת הבינוני הפועל של הבניין – שחצן, גאוותן
* הפועל תַכַּאבַּר تكابر בבניין השישי – היה יהיר
* הפועל אִסְתַכְּבַּר استكبر בבניין העשירי – התייהר, התנשא; חשב מישהו לגדול מדי
* כִּבֶּרֶ אלְבַּחֶר كبر البحر – הים נעשה גלי (מיל’: הים גדל)
* כִּבְּרַתֶ אלְחִכַּאיֶה كبرت الحكاية – העניין הסתבך (מיל’: הסיפור גדל)
* כִּבְּרַתֶ אלשַּגַ’רַה كبرت الشّجرة – העץ הניב פרי רב (מיל’: העץ גדל)
* כֻּבְּרִי كبري – גשר. זו מילה תורכית copro, שאין לה קשר לשורש של היום, למרות המראה…
* אַכְּבַּר أكبر – יותר/הכי גדול
* אַללָּהֻ אַכְּבַּר! الله أكبر – קריאה שיש בה הבעת נאמנות לאל: אללה הוא הגדול ביותר; קריאת התפעלות; קריאת קרב
* אַכַּאבֶּר أكابر – נכבדים, אנשים חשובים
* כִּבְּרִיַאא’ كبرياء – גאווה, יהירות
* אֶלְעִידֶ אלֶכְּבִּיר العيد الكبير – החג הגדול (כינויו של עיד אלאצ’חא (אדחא), חג הקורבן)
* רַאסֹה כְּבִּיר راسه كبير – הוא חכם, פיקח; הוא טיפש (בלשון סגי נהור) (מיל’: ראשו גדול)
* אִן כִּבֶּר אִבְּנַכּ חַ’אוִיה إن كبر ابنك خاويه – כשהבן שלך גדל – התנהג אליו כאל מבוגר ולא כאל ילד קטן (מיל’: כשבנך גדל – התנהג אליו כמו אח. ואגב, הביטוי מופיע בשיר של היום, בהמשך)
הידעתם?
הכפר (שהוא כבר שכונה) הירושלמי גַ’בַּלֶ אלְמֻכַּבֶּר جبل المكبّر, השוכן צפון-מזרחית לשכונת תלפיות מזרח/ארמון הנציב, וממוקם מאות מטרים מביתו של כותב שורות אלה, נקרא כך מכיוון שלפי האמונה המוסלמית הח’ליפה (המנהיג השני לאחר מותו של הנביא מוחמד) עֹמַר בֶּן אלְחַ’טַּאב נעמד על ההר עליו ממוקם הכפר, טרם קבלתו לידיו את מפתחות העיר ירושלים מידי הנוצרים בשנת 637 לספירה, ואמר: אללה אכבר, שֻכְּרַן לִלָּה! (תודה לאל).
=-=-=-=
ועכשיו לשיר, שבעקבותיו נבחרה מילת היום.
אז כמו שלא הכרתי לפני מספר שבועות את השיר היפהפה “כברת אלבנות”, כך לא הכרתי את השיר של היום, وكبرنا וּכְּבִּרְנַא “גדלנו/התבגרנו”.
בשל אופיו של השיר, שהוא דואט, ובשל טיב מבצעיו, אפשר להשוות אותו לדואטים הגדולים ביותר בזמר המערבי או בזמר העברי.
מזל שאני כותב פה, כך הקוראים חושפים אותי ליצירות חשובות…
ודִיעֶ אלצַּאפִי وديع الصّافي, היה זמר ומלחין לבנוני נוצרי. הוא נחשב לאחד מגדולי הזמרים בעולם הערבי. יש לו מקום חשוב ומכובד בקביעת כללי המוזיקה ובהוצאת השיר הלבנוני לאור.
נַגְ’וַא כַּרַם نجوى كرم, ילידת 1966, היא זמרת לבנונית המכונה “שמש הזמרה הלבנונית”. היא מפורסמת מאוד בכל העולם הערבי.
היא נולדה בעיר זחלה (שהוזכרה אצלנו לא מזמן בהקשר לערק המשובח שמיוצר בה) למשפחה נוצרית-מארונית.
היא הוציאה, בממוצע, אלבום חדש כל שנה.
הקול שלה מהפנט, לשיטתי. היום כל אחד בישראל רץ לתוכניות ריאליטי ומפגין את המואלים שלו. לשם השוואה, תקשיבו לה, איזה גרון יש לה…
הדואט בו נעסוק היום מדבר על שיח בין בת לאביה, והוא עורר תהודה רבה בשנת הפקתו, 2003.
وكبرنا וּכְּבִּרְנַא
ضميري مش مرتاح وقلبي مش مرتاح צַ’מִירִי מִש מִרְתַאח וּקַלְבִּי מִש מִרְתַאח
حاسس إنّي ضايع ومضيّع المفتاح חַאסֶס אִנִּי צַ’איֶע וּמְצַ’יֶּעֶ אלְמִפְתַאח
أفكاري قلقانة وعينيّي سهرانة אַפְכַּארִי קִלְקַאנֶה וּעַיְנַיַּ סַהְרַאנֶה
حاسس إنّك يا بنتي ما عدتي انتي انتي חַאסֶס אִנֶּכּ יַא בִּנְתִי מַא עַדְתִי אִנְתִי אִנְתִי
حاسس إنّك تعبانة حاسس إنك زعلانة חַאסֶס אִנֶּכּ תַעְבַּאנֶה חַאסֶס אִנֶּכּ זַעְלַאנֶה
عم شوف بعينيكِ غيوم سودا عم تشتّي هموم עַם שוּף בְּעֵינַיְכִּ עְ’יוּם סַוְדַא עַם תְשַתִּי הְמוּם
يمكن أنا غلطان يمكن إنتي غلطانة יִמְכֶּן אַנַא עַ’לְטַאן, יִמְכֶּן אִנְתִי עַ’לְטַאנֶה
מצפוני אינו נינוח, ליבי אינו נינוח
אני חש שאני אובד ומאבד את המפתח
מחשבותיי מודאגות ועיניי חסרות שינה
אני מרגיש שאת, ביתי, כבר אינך את
אני מרגיש שאת עייפה, מרגיש שאת כעוסה
אני רואה בעינייך עננים שחורים, שמבשרים דאגות
אולי אני טועה, אולי את טועה
إحساسك بمحلّو يا بيّي إحساسك بجلّو אִחְסַאסַכּ בִּמְחַלּוֹ יַא בַּיִּי אִחְסַאסַכּ בְּגִ’לּוֹ
وعن اذنك بدّي أقِلّو بنتك صارت صبيّة וּעַן אִדְ’נַכּ בַּדִּי אַקִלּוֹ בִּנְתַכּ צַארֶת צַבִּיֶּה
كل ما غيمة سودا قبالي مرقت شو تخطر ع بالي כִּלּ מַא עַ’יְמֶה סַוְדַא קְבַּאלִי מַרְקֶת שוּ תֻחְ’טֹר עַ בַּאלִי
تخطر ع بالي كلماتك تخطر ع بالي نظراتك תֻחְ’טֹר עַ בַּאלִי כִּלְמַאתַכּ תֻחְ’טֹר עַ בַּאלִי נַטְ’רַאתַכּ
وارجع ع رزنامة عمري راجع اوّل صفحة بعمري וּאִרְגַ’ע עַ רִזְנַאמֶת עֻמְרִי רַאגֶ’ע אַוֶּל צַפְחַה בְּעֻמְרִי
صغيرة وتوعظني من كتاب بيحكي الدّنيا نعاج دياب צְעִ’ירֶה וּתְוַעַטְ’נִי מִן כְּתַאבּ בְּיִחְכִּי אֶלדִּנְיַא נְעַאג’ דְיַאבּ
وما وافق يا بيي بيي وشو تعيّط عليّي וַּמַא וַאפֶק יַא בַּיִּי בַּיִּי וּשוּ תְעַיֶּט עַלַיּ
תחושתך במקומהּ, אבא, אני מעריכה את תחושתך
וברשותך אני רוצה להגיד לך: בתך הפכה לבחורה
בכל פעם שעננה אפורה חולפת מולי אני נזכרת בך
נזכרת במילותיך, נזכרת במבטיך
וחוזרת לקורות חיי, לדף הראשון בחיי
כשהייתי קטנה וקראת לי מִסֵּפֶר, שמספר שהעולם כבשים וזאבים
ולא הסכמתי, אבא, אבא, וכמה צעקת עלי
ايه يا بنتي لمّا صغيرة كنتي אֵיה יַא בִּנְתִי לַמַּא צְ’עִירֶה כִּנְתִי
خبّيتك تحت جناحي خبّيتك ت ترتاحي חַ’בַּיְתֶכּ תַחְת גְ’נַאחִי חַ’בַּיְתֶכּ תַ תִרְתַאחִי
وكبيرة هلق صرتي صرتي إنتي جناحي וּכְּבִּירֶה הַלַק צִרְתִי צִרְתִי אִנְתִי גְ’נַאחִי
بحلف بعينيكِ من كتر خوفي بوقتها عليكِ בֶּחְלֹף בְּעֶיְנַיְכִּי מִן כִּתֶר חַ’וְפִי בְּוַקְתְהַא עַלַיְכִּי
كنت ارسم لك صور واخبار ذاعت بقلبي حاوطك داير ما دار כִּנְת אֶרְסֶם לֶכּ צֻוַר וּאַחְ’בַּאר דַ’אעַת בְּקַלְבִּי חַאוְטֶכּ דַאיֶר מַא דַאר
وتبقي عطر زنبق معبّى الدّار וּתִבְּקִי עַטֶר זַנְבַּק מְעַבַּא אֶלדַּאר
وتكبري بعين الكل وتبقي صغيرة بعينيي וּתִכְּבַּרִי בְּעַיְנֶ אלְכִּלּ וּתִבְּקִי צְ’עִירֶה בְּעַיְנַיּ
כן, ביתי, כשהיית קטנה
הסתרתי אותך תחת כנפי, הסתרתי אותך כדי שתנוחי
וכעת הפכת גדולה, הפכת אַת לכנפי
אני נשבע בעיניך, מרוב פחדי, בזמנו, עליך
הייתי מצייר לך ציורים, וחדשות נפוצו. בליבי אקיף אותך סביב סביב
ונותרת ניחוח יסמין שממלא את הבית
וגדלת בעיני כולם, אך נותרת קטנה בעיניי
وكبرنا يا بيّي וּכְּבִּרְנַא יַא בַּיִּי
وكبرت فينا الايّام مسؤولية كبرت معانا وكبرت الأحلام וּכִּבְּרֶת פִינַא אֶלְאִיַּאם מַסְאוּלִיֶּה כִּבְּרֶת מַעַאנַא וּכִּבְּרֶתֶ אלְאַחְלַאם
كرمالي يا بيي شاركني المسؤولية כִּרְמַאלִי יַא בּיי שַארִכְּנִי אֶלְמַסְאוּלִיֶּה
ايه ايه يا بيي אֵיה יַא ביי
גדלנו, אבא
והימים גדלו איתנו, וגדלה עמנו האחריות, וגדלו החלומות
למעני, אבא, חלוק איתי באחריות
כן, אבא
لا تخافي يا بنتي يا زهرة عينيي לַא תְחַ’אפִי יַא בִּנְתִי יַא זַהְרֶת עֵינַיּ
وحدك ما بخلّيكِ بعرف صرتي صبيّة וַחְדֶכּ מַא בְּחַ’לִּיכִּי בַּעְרֶף צִרְתִי צַבִּיֶּה
وصار لازم خاويكِ וּצַאר לַאזֶם חַ’אוִיכִּי
אל תחששי, בתי, משוש עיניי
לא אשאירך לבד, אני יודע שהפכת לבחורה
והגיע הזמן שאתייחס אליך כאל בוגרת
(מיל’: שאהיה לך לאח. כן, זה נשמע לא טוב בעברית, אבל הכוונה טובה: הוא מעוניין להתקרב אליה בקשר בוגר ולא כמו אב לבתו הילדונת, ועסקנו בסוגיה בתחילת הפוסט)
بحاول ما خبّي عليك ولغيرك ما اشكي בַּחַאוֶל מַא חַ’בִּי עַלַיְכּ וּלְעַ’יְרַכּ מַא אֶשְכִּי
بتطلّع بعينيك بحسّك عم تفهمني من قبل ما أحكي בִּתְטַלַּע בְּעַיְנַיְכּ בִּחִסַּכּ עַם תִפְהַמְנִי מִן קַבֶּל מַא אַחְכִּי
صعبة وحدي كفّي الدّرب واخدوا منّي فرح الحبّ צַעְבֶּה וַחְדִי כַּפִי אֶלדַּרְבּ וּאחַ’דוּא מִנִּי פַרַחֶ אלְחֻבּ
خطفوا منّي قلب الأمّ وسرقوا منّي الضّحكة חַ’טַפוּא מִנִּי קַלְבֶּ אלְאֻםּ וּסַרַקוּא מִנִּי אֶלצַּ’חְכֶּה
אני מנסָּה לא להסתיר ממך, ולזולתך אינני מתלוננת
אני מביטה בעיניך, אני מרגישה שאתה מבין אותי עוד טרם אדבר
קשה לי לבדי להשלים את הדרך, ושללו ממני את שמחת האהבה
חטפו ממנו את לב האם וגנבו ממני את הצחוק
مش عم صدّق شو عم بسمع حاسس قلبي بلّش يدمع מִש עַם צַדֶּק שוּ עַם בַּסְמַע חַאסֶס קַלְבִּי בַּלַּש יִדְמַע
אינני מאמין למשמע אוזניי, אני מרגיש שליבי התחיל לדמוע
اخدوا صوتي لمين بغنّي خطفوا لون دموعي منّي אַחַ’דוּא צַוְתִי לַמִין בַּעַ’נִּי חַ’טַפוּא לַוְן דְמוּעִי מִנִּי
حرموا عيوني تبكي ساعدني يا بيي ما تتركني يا بيي חַרַמוּא עְיוּנִי תִבְּכִּי סַאעִדְנִי יא ביי מַא תִתְרִכְּנִי יא ביי
ردّ لي ع قلبي الضّحكة רִדִּ לִי עַ קַלְבִּי אֶלצַ’חְכֶּה
לקחו ממני את קולי, למי אשיר? גנבו ממני את צבע דמעותיי
אסרו על עיניי לדמוע, עזור לי, אבא, אל תעזבני, אבא
החזר לליבי את הצחוק
راح ترجع لك الضّحكة وأيّام الهنا רַאח תִרְגַ’ע לֶכֶּ אלצַ’חְכֶּה וּאִיַּאםֶ אלְהַנַא
وعنّك مش راح اتخلّى ولا دقيقة أنا וּעַנֶּכּ מֻש רַאח אֶתְחַ’לַּא וּלַא דְקִיקַה אַנַא
ومش راح خلّي تطول النّطرة וּמֻש רַאח חַ’לִּי תְטוּלֶ אלנַּטְרַה
واللّيل قابل ع بكرة ع قلبك راح ردّ الضّحكة וּאֶללַּיְל קַאבֶּל עַ בֻּכְּרַה עַ קַלְבֶּכּ רַאח רִדֶּ אלצַ’חְכֶּה
راح ردّها أنا רַאח רִדְּהַא אַנַא
יחזור לך החיוך וימי ההנאה
ולא אוותר עליך אפילו לא לדקה
ולא אאפשר להמתנה להתארך
ועוד הלילה, לפני מחר, אחזיר את הצחוק
אני אחזירו!
ما كان عندي شكّ يا بيّي מַא כַּאן עַנְדִי שַכּ יַא ביי
إنّو إزا حكينا أخدنا وعطينا אִנּוֹ אִזַא חְכֵּינַא אַחַ’דְנַא וּעַטֵינַא
راح أفهم عليك רַאח אֶפְהַם עַלַיְכּ
وراح تفهم عليّ וּרַאח תִפְהַם עַלַיּ
ايه يا بيي איה יא ביי
ايه يا بنتي איה יא בִּנְתִי
לא היה לי ספק, אבא
שאם נדבר, ונישא וניתן
אבין אותך
ותבין אותי
כן, אבא
כן, בתי
(התרגום שלי. שָלֵו)
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top