פורסם ב- 19.4.22
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של ידידי הקורא יהושע אינדור.
אז מילת היום היא –
דַקַּה עַ אלבַּאבּ دَقَّة عَ البَاب – דפיקה/נקישה על הדלת, צלצול בפעמון הדלת
תזכורת: האות הערבית קאף ق נהגית בספרותית כ- k גרונית, לעיתים נהגית בנחציות (אות לועזית ש”תשקף” את הצליל טוב יותר: q), ברוב הכפרים כ- k רגילה, בערים כאלף ובקרב הבדואים – כגימל.
יהושע שלח לי סרטון מבית היוצר של:
וכאלת פלסטין אליום אלאח’באריה
وكالة فلسطين اليوم الإخباريّة
סוכנות הידיעות “פלסטין היום”
כותרת הסרטון:
קצת אלאע’ניה אלתראת’יה יא ימא פי דקה ע באבנא
قصّة الأغنية التّراثيّة “يا يمّا في دقّة ع بابنا”
הסיפור מאחורי שיר המורשת “אמא, מישהו דופק על הדלת”
לצערי שכחתי לשמור את הסרטון לאחר שתמללתי אותו, אז אין לי דרך להראות לכם אותו.
תוכן הסרטון:
הד’ה אלאע’ניה אלתי אנתשרת בצות אבו ערב, מע’ני אלת’ורה אלפלסטיניה אלכברא עאם 1936, כאנת קצה חקיקיה חדת’ת פי סבעינאת אלקרן אלמאצ’י לבטל פלסטיני אשתהר באסם בלאל, הג’ר מן בלדתה פי בית לחם אלא לבנאן.
בעד רחילה בעדת סנואת תסלל בלאל מרה אח’רא אלא פלסטין לינפד’ מג’מועת עמליאת צ’ד אלאחתלאל, ערפת פימא בעד במג’מועת 777.
ופי ד’את מרה אראד בלאל אן ינזל אלא קריתה פי בית לחם לירא אמה קבל אן יע’אדר. וחינמא דק אלבאב רדת עליה אמה סאאלה: “מין?” פאג’אבהא “אבנכ בלאל”. לם תצדקה, וכאן ד’לכ בסבב מא אשיע פי וקת סאבק אנ אבנהא בלאל קד אסתשהד פי מעארכ ג’נוב לבנאן, פאקאם אהלה עזאא’ לה.
אעתקדת אלאם אנ אלאחתלאל ינצב לה כמין ליכשף מן יתעאון מע אלפדאאיין, פלם תפתח אלבאב.
פד’הב בלאל אלא ג’ארתה ואח’ברהא במא חדת’, פעאדת מעה למנזלה ודקוא עלא אלבאב מג’דדן, והד’ה אלמרה שרחת אלג’ארה לאם בלאל אלמוצ’וע, ואנ מן עלא אלבאב הו אבנהא באלפעל. פפתחת לה ואחתצ’נתה וקבלתה ת’מ קבלת בנדקיתה.
בעד עודת בלאל אלא לבנאן אלתקא הנאכ באלפנאן אבו ערב וקצ עליה הד’ה אלקצה. פכתבהא וע’נאהא.
هذه الأغنية التي انتشرت بصوت أبو عرب، مغنّي الثّورة الفلسطينيّة الكبرى عام ١٩٣٦، كانت قصّة حقيقيّة حدثت في سبعينات القرن الماضي لبطل فلسطيني اشتهر باسم بلال، هُجّر من بلدته في بيت لحم إلى لبنان.
بعد رحيله بعدّة سنوات تسلّل بلال مرّة أخرى إلى فلسطين لينفّذ مجموعة عمليّات ضدّ الاحتلال، عُرفت فيما بعد بمجموعة ٧٧٧.
وفي ذات مرّة أراد بلال أن ينزل إلى قريته في بيت لحم ليرى أمّه قبل أن يغادر. وحينما دقّ الباب ردّت عليه أمّه سائلة: “مين؟” فأجابها “ابنك بلال”. لم تصدّقه، وكان ذلك بسبب ما أشيع في وقت سابق أنّ ابنها بلال قد استشهد في معارك جنوب لبنان، فأقام أهله عزاء له.
اعتقدت الأمّ أن الاحتلال ينصب له كمين ليكشف من يتعاون مع الفدائيّين، فلم تفتح الباب.
فذهب بلال إلى جارته وأخبرها بما حدث، فعادت معه لمنزله ودقّوا على الباب مجدّدًا، وهذه المرّة شرحت الجارة لأم بلال الموضوع، وأن من على الباب هو ابنها بالفعل. ففتحت له واحتضنته وقبّلته ثمّ قبّلت بندقيّته.
بعد عودة بلال إلى لبنان التقى هناك بالفنّان أبو عرب وقصّ عليه هذه القصّة. فكتبها وغنّاها.
השיר הזה, שהתפרסם בקולו של (הזמר) אבו ערב*, הזמר של המרד הפלסטיני הגדול בשנת 1936, היה סיפור אמיתי שקרה בשנות השבעים של המאה הקודמת לגיבור פלסטיני שהתפרסם בשם בִּלאל, שגורש מכפרו בבית לחם ללבנון.
כמה שנים לאחר עזיבתו בלאל הסתנן פעם נוספת לפלסטין, כדי לבצע רצף פעולות נגד הכיבוש, שנודעו לאחר מכן בשם “פעולות 777″**.
באחת הפעמים בלאל רצה ללכת לכפרו בבית לחם כדי לפגוש את אמו לפני שהוא עוזב. כשהוא דפק על הדלת ענתה לו אמו ושאלה: “מי זה?”. הוא ענה לה: “בנך בלאל”. היא לא האמינה לו, וזאת מכיוון שקודם לכן נפוצה השמועה שהוא נהרג בקרבות דרום לבנון, ומשפחתו אף הקימה סוכת אבלים לזכרו.
האמא סברה שהכיבוש טומן לה מארב כדי לחשוף מי משתף פעולה עם הפידאיון, והיא לא פתחה את הדלת.
בלאל הלך לשכנתו וסיפר לה את מה שקרה. היא שבה איתו לביתו. הם דפקו שוב על הדלת, אך הפעם השכנה הסבירה לאמא של בלאל את העניין, ואמרה שמי שעומד בדלת הוא אכן בנה. היא פתחה לו, חיבקה אותו ונישקה אותו, ואז נישקה את הרובה שלו.
לאחר שבלאל חזר ללבנון הוא פגש שם את האומן אבו ערב, והוא סיפר לו את הסיפור הזה. אז הוא (אבו ערב) כתב אותו ושר אותו.
(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)
* אבו ערב, יליד 1931, הפך במרוצת השנים לזמר המזוהה ביותר עם אירועי המרד. הסיפור המובא בפוסט זה אינו קשור למרד שכן התרחש בשנות השבעים.
** לא הצלחתי למצוא פרטים על פעולה שנקראה “777”. גוגל מציג אך ורק פרטים על יחידת קומנדו מצרית בעלת שם כזה.
הנה כמה ביצועים של השיר.
השיר הזה הוא צוהר חשוב נוסף, לדעתי, לנרטיב הלאומי של שכנינו. חשוב להכיר, ולא משנה מה עמדתנו הפוליטית.
https://www.youtube.com/watch?v=Uc512Mk5LqE
הביצוע המקורי:
https://www.youtube.com/watch?v=cEm4rHrRlNc
וסיפור מפורט יותר אפשר למצוא כאן:
מהקטע האחרון עולה ש”בלאל”, אבו טארק, היה שמו המחתרתי של בַּשִיר טַקַאטְקַה, והכפר שלו הוא בֵּית פַגַּ’אר (שקרוב יותר לחברון מאשר לבית לחם). הוא שירת כמ”מ ביחידה 777.
דגימה ממילות השיר:
يا يمة في دقة ع بابنا يا يمة هاي دقة احبابنا
ويا يمة هاي دقة قوية ويا يمة دقة فدائية
يا يمة هذولا النشامى يا يمة طلاب الكرامة
ويا يمة ما بنربى يتامى ويا يمة سلامة شبابنا
يا يمة هذولا الغوالي يا يمة طلاب المعالي
يا يمة سهروا الليالي يا يمة تا يحرروا ترابنا
אמא, מישהו דופק על הדלת, אמא, מדובר ביקירינו
אמא, זו דפיקה חזקה, אמא, זו דפיקה של פידאיון
אמא, אלו הגיבורים, אמא, הם תלמידי הכבוד
אמא, לא נִגְדל יתומים, אמא, שצעירינו יהיו בריאים
אמא, אלו היקרים, אמא, הם תלמידי הגדוּלה/הרוממות
אמא, הם היו ערים בלילות, אמא, כדי לשחרר את אדמתנו
(התרגום שלי. שָלֵו)
=-=-=-=
בעבר פרסמנו את הפוסט הבא:
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת חרות שטרית, שכתבה לנו לאחר ביקור בתורכיה:
“דקה בתורכית זה dakika, כמו בערבית”
אז מילת היום היא –
דַקִיקַה دَقِيقَة וברבים דַקַאיֶק دقايق, או דַקַאאִ’ק دقائق בספרותית – דקה
בלי לבדוק לעומק אני משער עד קובע שבמקרה זה התורכית שאלה את המילה מהערבית.
השורש הערבי ד.ק.ק (מגזרת הכפולים) עוסק, כמו בעברית, בדברים דקים, בדקות אך גם בקמח (ויש היגיון, לא?):
* הפועל הספרותי דַקַּ دقّ בבניין הראשון – נעשה דק וקטן
* הפועל דַקּ دقّ בבניין הראשון, במשקל טיפה שונה, גם בספרותית וגם במדוברת – דפק, כתש, היכה; צלצל; פרט על כלי נגינה
* דַקַּה دَقّة, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – צלצול, דפיקה; צרה
* דִקַּה دِقّة, שם פעולה נוסף במשקל אחר – דייקנות, דיוק
* הפועל דַקַּק دقّق בבניין השני – דייק; בדק; טחן עד אבק
* מֻדַקֶּק مدقّق, צורת הבינוני הפועל של הבניין – מדקדק, קפדן, בררן
* תַדְקִיק تدقيق, שם הפעולה/מצדר של הבניין – בדיקה, ביקורת; דייקנות
* בִּאלתַּדְקִיק بالتّدقيق – בדיוק בזמן, “על הדקה”
* מִדַקַּה مدقّة, בספרותית – פטיש
* דַקִיק دقيق, כשם תואר – מדויק; דק, עדין
* דַקִיק دقيق, כשם עצם – קמח
מוסיף הקורא האדוק חגי פודור:
אֶלְחַ’שַבַּה קַאלַת לִ(א)לְמִסְמַאר: לֵיש בִּתְדֻקְּנִי? קַאל: אִללִּי וַרַאי בִּידֻקְּנִי الخشبة قالت للمسمار: ليش بتدقّني؟ قال: اللّي وراي بيدقّني – הקרש אמר למסמר: למה אתה דופק אותי? אמר: זה שמאחורי דופק אותי.
הפתגם לקוח מהספר “הפתגם והמכתם” מאת פרופ’ יוסף דנה.
=-=-=
ומוסיף הקורא המתמיד יובל ברגר:
“דֹקַּה دُقّة – תערובת תבלינים טחונה לאבקה (למשל האבקה הירוקה שיש בחנויות התבלינים בעיר העתיקה היא דקה של תבליני הזעתר)”.
אמרתי לעצמי: כן!!! איך שכחתי את זה? הרי המילה הזו הוציאה אותי מדעתי במשך איזה שנה-שנתיים; פגשתיה קודם כל בכתיב העברי חסר הניקוד “דואה”. איך קוראים את זה? מה השורש? באיזו שפה זה בכלל? זו מילה מלעילית או מלרעית? רק לאחר זמן רב הבנתי שמדובר בדרך ההגייה המצרית של-, וקבלו מויקיפדיה:
“דקה (בערבית: دقة) או: דואה היא מטבל מצרי המכיל תערובת של עשבי תיבול, אגוזים (בדרך כלל אגוז לוז) ותבלינים (כגון כמון, כוסברה, קימל, שומשום ופלפל שחור). בדרך כלל נאכלת כחלק ממנה ראשונה – ומשמשת מטבל ללחם או ירקות. שם המטבל נגזר מהמילה הערבית “לכתוש” מכיוון שהתערובת נכתשת לאחר קלייתה לשם קבלת מרקם גרגרי שאינו דומה לאבקה או לממרח אחיד”.
יובל הוסיף את הפתגם הבא:
אִללִּי בִּדֻקּ עַ אלְבַּאבּ בִּסְמַעֶ אלְגַ’וַאבּ اللّي بدقّ ع-الباب بسمع الجواب – מי שדופק על הדלת שומע תשובה.
הפרשנות שנתן לפתגם הקורא עובדיה מזרחי:
“אל תשאל שאלות שהתשובה עליהן לא תמצא חן בעיניך. בבחינת שאלות קיטבג.
כלומר, לא הייתי אומר לך זאת מיוזמתי, אבל אם שאלת אז אכן את נראית על הפנים היום”.
חבר נוסף שלי הוסיף את ההסבר הדומה הבא: “אם אתה זורק לי מילה לא במקום ואני משיב לך כגמולך, אל תתפלא. אתה התחלת”.
הוסיף יובל: בעקבות הערתו של עובדיה והתייעצות עם ידידה ערביה מסתבר שיש יותר מפרשנות אחת. בנוסף לפרשנות של עובדיה, ידידתי הערביה הסבירה שהפתגם נאמר בהקשר של תגובה לא רצויה שפעולתו של אדם מביאה עליו. הדוגמה של ידידתי הייתה אדם שמקלל ואז מקללים אותו בחזרה והוא בעצם הזמין על עצמו את התגובה הזו”.
זה היה הפוסט ה- 1,688 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
אני הייתי מציע לבדוק את מספר היחידה של מוסטפא חאפט’, מאוד יכול להיות שהמצרים הקימו אותה מחדש כיחידת קומנדו ואז הקשר ברור.
ניסיתי לבדוק בעת כתיבת הפוסט, לא מצאתי שום ממצאים שקושרים בין הפלסטינים למצרים. אבל לא באמת “הפכתי עולמות”…