הכרחי

הכרחי
פעלים שמות תוארLeave a Comment on הכרחי

הכרחי

הכרחי

פורסם לראשונה ב- 18.12.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של ידידתי הקוראת @Sarit Tamura.
שרית כתבה שהסרטון שהוצמד לפני מספר שבועות לפוסט “עלכה” (מסטיק) מזכיר את הקטע הבא שצירפה, והוסיפה:
“אולי אפשר לקחת ממנו את הביטוי المفروض ולעשות עליו פוסט. ביטוי קצת מסובך, אבל שימושי מאוד”.
אז מילת היום היא –
מַפְרוּצ’ (מפרוד) مَفْرُوض – הכרחי
הסרטון ששלחה שרית נקרא:
سكتشوب – تعال نسأل حدا
סְכֶּתְשוֹבּ – תַעַאל נִסְאַל חַדַא – בוא נשאל מישהו
זהו משחק מילים של סְכֶּתְש سكتش, מאנגלית: sketch – מערכון, עם כֶּתְשובּ كتشوب או כֶּתְשֹבּ كتشب, קטשופ בערבית
השחקנים:
دريد لدّاوي דֹרַיְד לִדַּאוִי, יליד נצרת, 84′.
הוריו קראו לו על שמו של השחקן הסורי מספר 1, דֻרֵיד לַחַּאם دريد لحّام, המוכר בעיקר בזכות הדמות ע’ואר אלטושה.
ميساء عبد الهادي מַיְסַאא’ עַבְּדֶ אלְהַאדִי, ילידת נצרת, 85′.

صبحي حصري צֹבְּחִי חֻצַרִי, יליד נצרת, 86′.

Sobhi Hosary (صبحي ابراهيم حصري)
הד’א שכלה מן הון, נסאלה
– עואפי. חצ’רתכ מן הון?
– אה
– בתערף וין בית דריד עבד אלהאדי?
– עבד אלהאדי?
– אה
– עבד אלהאדי
– מש מפרוץ’ יכון בעיד ען הי אלמנטקה. יעני הון, בתערף וין?
– לא ואללה, מא בעלם
– בתערפש?
– תעאל. שאיפ אלבית אללי הנאכ? שאיפה?
– אה
– הנאכ בתפות ימין, בעדה באלצ’בט טואלי פי נזלה
בתנזל פיהא, בתעד תלת ביות ועלא אלשמאל
הנאכ בית דריד עבד אלהאדי. פהמת עלי?
– יסלמוא
هذا شكله من هون، نسأله
عوافي. حضرتك من هون؟
اه
بتعرف وين بيت دريد عبد الهادي؟
عبد الهادي؟
اه
عبد الهادي
مش مفروض يكون بعيد عن هيّ المنطقة. يعني هون، بتعرف وين؟
لا والله، ما بعلم
بتعرفش؟
تعال. شايف البيت اللي هناك؟ شايفه؟
اه
هناك بتفوت يمين، بعده بالضّبط طوالي في نزلة
بتنزل فيها، بتعدّ تلت بيوت وعلى الشّمال
هناك بيت دريد عبد الهادي. فهمت علي؟
يسلموا
הוא נראה מישהו מפה. נשאל אותו
– שלום. כבודך מפה?
– כן
– אתה יודע איפה ביתו של דֻרֵיד עבד אלהאדי?
– עבד אלהאדי?
– כן
– עבד אלהאדי (חושב)
– הוא לא חייב להיות רחוק מהאזור הזה. כלומר פה, אתה יודע איפה?
– לא, בחיי, לא יודע
– אתה לא יודע?
– בוא. אתה רואה את הבית ששם. רואה אותו?
– כן
– שם אתה פונה ימינה, אחריו בדיוק יש מייד ירידה
אתה יורד שם, סופר שלושה בתים ומצד שמאל
שם הבית של דריד עבד אלהאדי. הבנת אותי?
– תודה!
(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)
שמתם לב ששם הדמות עליה הם שואלים בסרטון, דריד עבד אלהאדי, הוא שילוב שמו הפרטי, במציאות, של השחקן, עם שם משפחתה, במציאות, של מיסאא’, השחקנית?
=-=-=-=-=-=
הופיע אצלנו בעבר פוסט עם השורש:

מילת היום מופיעה לבקשתה של ידידתי הקוראת Revital Battat.

אז מילת היום היא –
פַרִיצַ’ה (פַרידה) فَرِيضَة וברבים פַרַאאִץ’ فَرائض – מצווה דתית, חובה, מטלה; הטל; תפקיד
תזכורת: האות צ’אד ض נהגית כמו d גרונית-נחצית.
השורש הערבי פ.ר.ץ’ הוא שורש ספרותי העוסק בהנחת הנחות, בהטלה ובכפיה ובמצוות דתיות:
* הפועל פַרַץ’ فرض בבניין הראשון – הניח הנחה, סבר, העריך. פַרַץ’ עַלַא فرض على – הטיל על-, כפה, הכריח, חייב
* מַפְרוּץ’ مفروض, צורת הבינוני הפעול של הבניין – הכרחי, נכפה; צריך ל-; סביר; משוער (כשמות תואר מופשטים); מוטל (כשם תואר המבוסס על המשמעות המעשית של הפועל)
* אֶלְמַפְרוּצ’ المفروض / מַפְרוּצ’ יְכּוּן- مفروض يكون – אמור להיות, צריך ל-
* מִנַ אלְמַפרוצ’ אַן- من المفروض أن- – אמור להיות, צריך ש-
* כֻּלּ מַפְרוּצ’ מַרְפוּצ’ كلّ مفروض مرفوض – כל מה שנכפה (עלינו) מסורב (זוכה לסירוב)
* פַרְץ’ فرض וברבים פֻרוּץ’ فروض, צורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – מצווה, חוק, דין; חובה, חיוב; כפייה; תפקיד
* פַרְץ’ עַיְן فرض عين – מצווה דתית אישית, שכל מוסלמי חייב לעשותה
* פַרְץ’ כִּפַאיַה فرض كفاية – מצווה דתית כללית, שכל הקהילה המוסלמית מחויבת בה. למשל: על הקהילה לדאוג שיהיו בה מספיק אנשי מקצוע ומומחים מוסלמים, כדי למזער את הצורך בעזרה מבחוץ
* פַרַצַ’ן فرضًا – נניח ש-
* הפועל אִפְתַרַץ’ افترض בבניין השמיני – הניח הנחה, שיער
* אִפְתִרַאץ’ افتراض, שם הפעולה של הבניין – הנחה, השערה
* אִפְתִרַאצִ’יּ افتراضيّ – מדומה, היפותטי, וירטואלי
* אִחְ’תִיַאר אפתראצי’ اخْتِيار افْتِراضِيّ – ברירת מחדל
* עֻמְלַה אִפְתִרַאצִ’יַּה عملة افتراضيّة – מטבע וירטואלי (כמו ביטקוין ואחרים)
* פַרְצִ’יַּה فَرضيّة – הנחה, היפותזה
* אַדַאא’ פַריצַ’תֶ אלְחַגּ’ أداء فَرِيضَة الحجّ – קיום מצוות החג’, העלייה לרגל למכה בחודש ד’וּ אלְחִגַּ’ה

כתב לנו בזמנו הקורא Dotan Arad: נזכיר גם את החיבור פַרַאאִצֶ’ אלְקֻלוּבּ فرائض القلوب, ובעברית: חובות הלבבות, ספרו הידוע והמשפיע של ר’ בחיי בן פקודה, שהושפע עמוקות מן המיסטיקה הצוּפית.

=-=-=

וכתב בקצרה הקורא החכם ומלא-הידע Avshalom Farjun:

הפתגם: אֶלְחַיַא סֻנַּה וּמַסְחֶ אלְג’וּח פַרְצ’ الحَيَا سُنَّة ومَسْح الجوخ فَرْض
בשלב הראשון הגיב הקורא @Monder Darawshe:
“ג’וח’ זה סוג של צמר שהסיבים שלו ארוכים ועדינים ומסיבים אלו ארגו בדים לתעשיית החליפות היוקרתיות.
רק עשירים הרשו לעצמם לרכוש חליפות יוקרתיות אלו.
לעניין مسح الجوخ – הכוונה לאותם אנשים שהתחנפו לעשירים לובשי החליפות היוקרתיות כאשר היו מנקים להם את חליפותיהם מכל גרגר אבק שהיה נדבק עליהן”.
אז פניתי שנית בנושא לידידי אבשלום לפרטים נוספים בנושא.
אבשלום שלח לי שני קטעים בנושא.
הראשון מופיע כאן כפי שהוא, אולם בשל קשיים טכניים מספר סימני ניקוד ואותיות לא עברו כראוי לוורד שלי, אז נאלצתי להשתמש בשיטת התעתיק “שלי”…
בִּּימַסֵּח ג’וּח’ / بِيمَسِّح جوخ
“טוּלִ נְּהַאר אַבּוּ סֻלְטַאן צַ’אלּוֹ יְמַסֵּח ג’וּח’ לַמֻדִירו, עַשַאן יִחְצַל עַלַא עַלַאוֵה” طول النّهار أبو سلطان ضالّه يمسّح جوخ لمديره، عشام يحصل على علاوة – כל היום אבו סלטאן עסק בליקוק למנהל שלו כדי לקבל העלאה
מַסִּיח ג’וּח’ مسّيح جوخ – חנפן, לקקן, דו פרצופי, מְלַחֵךְ פִּנְכָּּה, אופורטוניסט
גַ’חּ’ جخّ – התגנדר, התפאר
פֻלַאן גַ’חִּ’יח’ فلان جخّيخ – מגונדר, חי חיי רווחה, גאוותן
אִלְחַיַא סֻנַּה וּמַסְח (ל)-ג’וּח’ פַרְצ’ الحيا سنّة ومسح الجوخ فرض
אם הייתה הבושה דרבנן, אזי החנופה והלקקנות דאורייתא (תרגום שלי)
תַבְּיִיצ’ טַנַאגֵ’ר تبييض طناجر – מילולית: הלבנת סירי נחושת / ‘ליקוק תחת’, חנפנות (בלהג הלבנוני)
=-=-=
וזה הקטע השני, המקור בערבית של אבשלום, התרגום שלי:
الجوخ – لغة: نوع نسيج من الصوف (المُخْمَل)، وهو نوعٌ فاخر من الثِياب, يتزيَّن به عادةً التُجّار وعليّة القوم من الوُجَهاء والملوك والسلاطين، ويلبسونَه في المواكب والاحتفالات كنوع من الزينة والمظاهر وإظهار الثَراء، ولذلك أُطْلِقَ عليهم «أصحاب الجوخ» نِسبةً لما كانوا يلبسون.
«مسح الجوخ» اصطلاحاً: قال عنه أجدادنا القدماء التَمَلُّق والتَزَلُّف والمُداهَنَة، لشخص معيّن, للوصول إلى غاية معينّة.
الكلمة من التركيّة، «الجوخه دار» أو «ماسح الجوخ» واصلها فارسي وتعني قطعة من الصوف. وهو مصطلح كان يُطلَق على مَن يخدم السلطان في إعداد وتنظيف ولبس الثِياب والأحذية، ثم توسّع المعنى ليشمل كلّ مَن يقوم بإسدال الستائر وفتحها (הורדה והעלאה של וילונות) في قصور الوزراء ورجال السلطة. وكان «ماسِحو الجوخ» أولئك يتقرّبون من طبقات «أصحاب الجوخ» كالوُلاة والملوك والسلاطين، فيمسحون عباءاتهم المُخْمَلِيّة من الغبار والشَّعر الذي يلتصق بها طَمْعاً بنَيْل نصيب من المال، أو يتملّقون للسلطان حتى لا يخسروا مناصبهم … فأصبح «مسح الجوخ» مصطلحاً يرمز إلى التقرّب من أصحاب المناصب بالنِفاق للوصول إلى الغايات.
ومع الحُكم العثماني انتشر مصطلح «ماسِحي الجوخ» في معظم البلاد العربيّة، ويُقال لهم في فلسطين «السَّحِّيجِة» (מוחאי כפיים)، وفي الأردن «هزِّيزِة الذنب» (מכשכשים בזנב)، وفي مصر «الأونطجي», وهو الشخص الذى يمتلك الكثير من الحِيَل التي تساعده على اللعب بعقول الناس.
ג’וח’ הוא סוג של אריג צמר (קטיפתי), והוא סוג לבוש יוקרתי, שמתהדרים בו בדרך כלל סוחרים, אנשי המעמד הגבוה, נשואי פנים, מלכים וסולטאנים. הם לובשים אותו בתהלוכות חגיגיות ובנשפים כסוג של הפגנת עושר, ולכן הם נקראים “אנשי הג’וח’ “.
המונח מסח אלג’וח’: אבותינו הקדמונים הסבירו אותו כחנופה, הפגנת קרבה ודיבור חלקלק לאדם מסוים לשם הגעה למטרה מסוימת.
המילה נכנסה (לערבית) מהתורכית, אלג’וח’ה דאר, או מאסח אלג’וח’, והמקור פרסי, ופירושו חתיכת צמר. השתמשו במונח לתאר את מי שמשרת את הסולטאן בארגון הבגדים והנעליים, בניקויים ובהלבשתם. מאוחר יותר המשמעות התרחבה כדי לתאר את מי שמוריד ומעלה וילונות בארמונות השרים ואנשי השררה. “מנקי הג’וח’ ” היו המקורבים למעמד של “אנשי הג’וח’ ” כדוגמת המושלים, המלכים והסולטאנים, והם היו מנקים את גלימות הקטיפה שלהם מאבק ושיער שהיו נדבקים אליהן במטרה לקבל כסף, או שהיו מחניפים לסולטאן מחשש לאיבוד משרותיהם. המונח הפך לכזה שמצביע על התקרבות לבכירים בצביעות כדי להגיע למטרה.
בתקופת השלטון העות’מאני המונח נפוץ ברוב ארצות ערב. בארץ ישראל הם נקראים “אֶלסַּחִּיגֶ’ה” – מוחאי הכפיים (מונח שאהוב מאוד, אבל מאוד, על מיודענו סכלאנצ. שָלֵו), בירדן “הַזִּיזֶתֶ אלדַּ’נַבּ” – המכשכשים בזנב, ובמצרים “אֶלְאַוַנְטַגִי”, שהוא האדם הערמומי שמצליח לתעתע בשכלם של האנשים.
=-=-=-=
שיהיה יום נהדר, ושבת שלום,
ימאמה, שלו ורני
ערביט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top