התלקחה האש

התלקחה האש
ביטויים ופתגמים פעליםLeave a Comment on התלקחה האש

התלקחה האש

התלקחה האש

פורסם לראשונה ב- 8.11.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום היא –
הַבַּّתֶ אלנַּאר هبّت النّار – התלקחה אש
לשמיעה:

סיפור שהיה – כך היה:
מכיוון שנגמר לי מזמן המנוי לשירים של עדן בן זקן, עומר אדם, נועה קירל וססטיק ובן אל, וטרם חידשתיו, הפעלתי יוטיוב.
בעודי צופה, מאזין ומתמוגג מהשעתיים של ההופעה החיה של יקירי הזמר החתיך-ההורס מוחמד עסאף בתיאטרון החדש והמרשים של העיר רַוַאבִּי (הגרסה האולטרה-מודרנית של “קיסריה” ביהודה ושומרון), בקישור הבא:
שמתי לב בדקה ה- 1:20:00 שהוא שר את השיר…
הַבַּّתֶ אלנַּאר هبّت النّار – התלקחה האש
מה זה?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!
מה? מי (עדיין) שר בימים אלה, בתקופה הנוכחית, שירים כאלה?
מיד אציג את השיר (שעסאף שר אותו בגרסה משלו), רק חשוב לי להגיד שהופתעתי לראות כמה השיר הזה עדיין פופולארי גם כיום, עם גרסאות חדשות ומודרניות (מיד בהמשך).
הנה השיר, לשיפוטכם:
هبّت النّار والبارودِ غنّى הבת אלנאר ואלבארוד ע’נא
اطلب شباب يا وطن وتمنّى אטלב שבאב יא וטן ותמנא
وهبّت النّار من عكّا للطّيرة והבת אלנאר מן עכא ללטירה
كمشة صغار ربيوا عالحصيرة כמשת צע’אר רביוא עאלחצירה
وهاي صاروا كبار وما نسيوش الدّيرة והאי צארוא כבאר ומא נסיוש אלדירה
ومين اللّي ينسى فلسطين الجنّة ומין אללי ינסא פלסטין אלג’נה
هبّت النّار
התלקחה האש והרובים זימרו
בַּקְּשִי צעירים, הו מולדת, וייחֲלי.
התלקחה האש מעכו עד אלטירה (במשולש)
קומץ צעירים שגדלו/התחנכו על מחצלת הקש
והנה הפכו לבוגרים ולא שכחו את הארץ
שכן מיהו זה שישכח את פלסטין, גן העדן?
وهبّت النّار كرامة كرامة והבת אלנאר, כראמה כראמה
الفلسطينيّة ومع كلّ النّشامى אלפלסטיניה ומע כל אלנשאמא
وطلّوا فدائيّة وويله اللّي يتعامى וטלוא פדאא’יה ווילה אללי יתעאמא
فجر الحرّيّة بالدّماء يتحنّى פג’ר אלחריה באלדמאא’ יתחנא
هبّت النّار
התלקחה האש, כבוד, כבוד (אולי יש פה רמיזה למבצע כראמה עליו הרחבנו בעבר)
הפלסטינים עִם כל גיבורי החיל
טרם נקמו את דם הפִדַאִיון (לוחמים המקריבים עצמם למען המולדת), ואוי לו למי שיעמיד פני עיוור (יתעלם)
שחר החירות בדמים ייצָּבַע
وهبّت النّار بشاير بشاير והבת אלנאר, בשאיר בשאיר
والشّعب واحد مش عيل وعشاير ואלשעב ואחד מש עיל ועשאיר
بدمّه جاهَد وتحمّل خساير בדמה ג’אהד ותחמל ח’סאיר
وع الثّورة عاهَد ت نحرّر موطنّا וע אלת’ורה עאהד ת נחרר מוטנא
هبّت النّار
התלקחה האש, בשׂורות, בשׂורות
העם הוא אחד ואינו פרטים בודדים ושבטים
בדמו נלחם מלחמת קודש ושילם באבדות
ונָדר נדר לעשות מהפכה עד שנשחרר את מולדתנו
وهبّت النّار يا أهل العروبة והבת אלנאר יא אהל אלערובה
الفدائيّ محاصَر والأرض مسلوبة אלפדאא’י מחאצר ואלארצ’ מסלובה
وكلّ اللّي هاجر دربه من دروبي וכל אללי האג’ר דרבה מן דרובי
والشّعب جاهد وبالفداء يتغنّى ואלשעב ג’אהד ובאלפדאא’ יתע’נא
התקלחה האש, הו הערבים.
זה שמקריב עצמו מְכותָּר והאדמה גזולה
וכל מי שהיגר – דרכו מדרכיי
והעם נלחם מלחמת קודש, ובהקרבה עצמית יתהלל
=-=-=
עסאף מוסיף בתים משיר אחר בסוף הגרסה שלו:
ذلّوا ذلّوا ما ذلّينا وتعلّينا ד’לוא ד’לוא מא ד’לינא ותעלינא
ومستعمر ارفع إيدك عن أراضينـا ומסתעמר ארפע אידכ ען אראצ’ינא
הם השפילו והשפילו, אך אנו לא הושפלנו והתרוממנו
הו מתנחל, הסר ידך מאדמותינו
يا طلّة (طلّت) خيلنا من قاع الوادي יא טלת ח’ילנא מן קאע אלואדי
وتسلم شعبنا كيد الأعادي ותסלם שעבנא כיד אלאעאדי
يا طلة خيلنا الفلسطينيّة יא טל ח’ילנא אלפלסטיניה
وتسلم شعبنا شيل القضيّة ותסלם שעבנא שיל אלקצ’יה
הו סוסינו העולים מקרקעית הואדי
אתה תהיה מוגן, עמנו, מתחבולת האויבים
הו סוסינו הפלסטינים
אתה תהיה מוגן, עמנו, מנטל הבעיה
(התרגום שלי. שָלֵו.
וכן, אני יודע; מחבר המילים לא התכוון, בהשתמשו בפועל ג’אהד, לפעולות ג’האד אסלאמיסטיות, אלא רק להתאמצות ולהשתדלות “חילוניות”, אבל בחרתי לתרגם דווקא לפי התרגום הנוסף, הקלאסי-מודרני)
את המילים של השיר כתב המשורר אַחְמַד דַחְבּוּר أحمد دحبور, יליד חיפה, 1946.
הוא הגיע בגיל שנתיים עם משפחתו למחנה הפליטים בעיר חֹמְץ בסוריה ובמהלך חייו הבוגרים שימש גם כמנכ”ל מחלקת התרבות של אש”ף.
הוא הלך לעולמו ב- 2017 בראמאללה.
הנה אחד הביצועים המקוריים – ככל הנראה – משנת 1983 של פִרְקַת אַעַ’אנִי אלְעַאשִקִין فرقة أغاني العاشقين – “להקת שירי האוהבים”
מדובר בלהקה שהוקמה בשנת 1977 בדמשק על ידי פליטים.
היא פעלה במשך שנים רבות ממקום מושבה בסוריה, עד שהאירועים הקשים במדינה, שהתחילו לפני כעשור, אילצו את רוב חבריה לעבור לגור ולפעול בשוודיה.
בשיא ימיה הלהקה קיימה מופעים בבירות ערב וכן בארה”ב, קנדה, בריטניה ועוד.
פרס נאה למי שיכתוב בתגובות מי יושב בקהל בשורה הראשונה… (הוא מופיע ממש בשניות הראשונות של הסרטון)
בדקה 04:40 רואים לדעתי גם את יאסר ערפאת, אך לא עליו שאלתי…
ולא הצלחתי למצוא את שמו של הסולן.
אוחחחח… הנוסטלגיה של שנות השבעים ותחילת השמונים… לבנון, “פתחלנד”, מבצע ליטני, קטיושות, מבצע “שלום הגליל”, כביש בירות-דמשק…
היו ימים…
והנה ביצוע מ- 2019 של להקת צול فرقة صول מעזה, הומאז’ ללהקת אע’אני אלעאשקין:
=-=
אחרי שהופתענו מהממצא, הנה כמה מילות פרשנות בלתי מחייבות שלי:
בואו באמת נחזור רגע לשנות השבעים, אבל בזמר הישראלי.
מה היה לנו, פרט ללחנים מלודיים ויפהפיים ושירי ארץ ישראל היפה?
יש לי אהוב בסיירת חרוב; הוא פשוט שריונר, לא פחות ולא יותר; המלח שלי הוא המלאך שלי; שייפתח עלי, שייפתח; אנשי הצפרדע, אנשי הדממה; תמיד עולה המנגינה; בוא אלינו לים; שניים ממבנה חרדל – הלך, ארבע ממבנה אגוז – הלך, את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק; פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע! אני כבר בא – ענה לו החובש; אנחנו עוד נראה את הימים האחרים; פרחים בקנה ובנות בצריח; על חומותייך, ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם; שם כל השרות והדליות והרינות, פסעו לאט בתוך שדרת קזוארינות; על המחנה נדלק ירח, על המאהל כוכב זורח;
להמשיך?….
וסליחה אם הזנחתי חַיִל או סיירת…
ורגע, אני חייב כמה שורות מאחד השירים היפים שנכתבו בשפה העברית בת זמננו, לשיטתי:
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הֵם קָמוּ
וְהִכּוּ בִּקְצֵה הָעוֹלָם
כִּבְנֵי רֶשֶׁף חָשׁוּ הִרְחִיקוּ עוּף
לְהָשִׁיב אֶת כְּבוֹד הָאָדָם
אֶל אֶרֶץ צְבִי
אֶל דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ
אֶל הַכַּרְמֶל וְהַמִּדְבָּר
אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה
שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,
אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁבְּהָרֶיהָ
פּוֹעֶמֶת עִיר מִדּוֹר לְדוֹר
אֶל אֶרֶץ אֵם לְטַבּוּרָהּ
קְשׁוּרִים בָּנֶיהָ בְּטוֹב וּבְרַע.
השירים ביטאו היטב מנטאליות של עם שחי על חרבו, מדינה שחיה ממלחמה למלחמה. כל העם צבא.
בחדשות לא דיברו על פתיחת קו טיסות חדש לטוקיו, אלא על “דובר צה”ל מודיע”; לא דיברו על “הבורסה נוסקת לשיאים חדשים”, כי אם על “מטוסינו שבו בשלום לבסיסם”.
לשמחתי, בעשרים השנה האחרונות המציאות המלחמתית השתנתה (מכמה בחינות לרעה, אבל כבר אין סביבנו מלחמות של “כל צה”ל מול כל צבאות ערב”), ומה שומעים במוזיקה?
לא סיירת ולא חרוב, לא מַלָּח ולא צפרדע, לא מחנה ולא צריח.
שומעים שירים כאלה:
הבא בתור הוא סוס; יודה יודה יא יודה; תל אביב, יא חביבי, תל אביב, תסתכל כמה לירדים מסביב; החיים שלנו תותים; קוראים לי בשכונה מלכת השושנים; טודו בום; יש אידיגדי אורגן אורות וביגדי בחורות … אש אש מדורה כל שבוע בחורה; מה נעשה, מה נעשה שאני תמיד מסטול כזה; תפרוק את הנשק, חייל שלי, תפרוק אותו, לתוך גופי, כדור מתכת מזהב, תפרוק אותו חזק עכשיו; אנחנו דור מזו-ין!!!
פעם הזמרים נפנפו בגאון ברזומה שלהם בשירות צבאי בלהקה צבאית; היום רובם כלל לא שירתו בצבא, ואלו שכן “שירתו”, עשו זאת תוך כדי צילום קליפים לשירים שלהם, בעודם אוכלים סושי מגופהּ של דוגמנית…
הלוף מתהפך בקופסתו.
משהו השתנה בנו, כעם.
מסתבר שאצל שכנינו, ואינני שופט, רק מתאר, המנטאליות הלוחמנית עדיין קיימת ובועטת, אפילו בהופעות מלאות קהל ברואבי.
עסאף שר תמיד את כל הרפרטואר הלאומי-לאומני שלו, ולמרות שהקצב של השירים האלה מרקיד בטירוף (אני מודה; אני שומע איך רוצים להרוג אותי, ומתנועע בחוסר שליטה למשמע המנגינה והמילים) – אין שום דבר חדש.
לא בשורות, כמו שמציין שירו של דחבור, ולא בטיח’.
למה דומה הדבר? שאייל גולן ישיר בכל הופעה את “שיר הרֵעות”, עומר אדם את “גבעת התחמושת” ושרית חדד את “בלדה לחובש”.
לשמחתי, דווקא יוצרים ערבים ישראלים מספיק אמיצים כדי לגוון את עולם התוכן, וטוב שכך.
טוב, הייתי גם קצת שיפוטי…
=-=-=-=-=
ועכשיו – קצת שפה, קצת דקדוק:
השורש הערבי ה.ב.ב (בגזרת הכפולים) עוסק במשבי רוח, בהתלקחות של אש, בזריזות וגם בדברים גרועים ומפויחים.
השורש ה”אח” המרובע ה.ב.ה.ב גם עוסק במשבים ובזריזות, אך גם בהבהוב (כמו בעברית) וב… נביחות של כלבים (איך נובח כלב בעברית ספרותית? הבהב!!! נפלא!).
* הפועל הַבּّ هبّ בבניין הראשון – נשב (רוח); התלקח (אש); התנפל, תקף; מיהר ל-, התחיל לעשות משהו במרץ; התעורר
* הֻבּוּבּ هبوب, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – נשיבה, משב רוח
* הִבּّ هِبّ – להבה, רוח חמה, רוח חמה שעולה מלהבה
* הַבֶּّה هبّة, בצורת שם פעולה/מצדר נוספת של הבניין – משב רוח; התלהבות; רשף, להבה
* הַבֶּّה שַעְבִּיֶּה هبّة شعبيّة – התעוררות עממית
* הפועל הַבַּّבּ هبّب בבניין השני – קלקל, לכלך, השחיר בפיח; עשה משהו באופן גרוע; קרע בגד
* מְהַבּّבּ مهبّب, בצורת הבינוני הפועל או הפעול של הבניין – מפויח, מלוכלך, גרוע, מחורבן, לא שווה כלום
* הפועל הספרותי אַהַבַּّ أهبّ בבניין הרביעי – העיר משינה (במדוברת הפועל יופיע בבניין הראשון); הניע, הִשִּיב רוח
* הפועל תְהַבַּّבּ تهبّب בבניין החמישי – נקרע; התיישן
* מַהַבּّ مهبّ וברבים מַהַאבּّ مهابّ, במשקל המקומות – משב רוח; הכיוון ממנו נושבת הרוח
* כַּרִישֶה פִי מַהַבֶּّ אלרִּיח كريشة في مهبّ الرّيح – כנוצה ברוח
* הַבַּאבּ هباب – אבק; אפר שעף באוויר כתוצאה משריפה, פיח
* הַבּّאבַּה هبّابة, במשקל בעלות המלאכה – רוח שמנשבת בחוזקה
* כֻּלּ מַן הַבּّ וּדַבּّ كلّ من هبّ ودبّ – כל אחד! (ייאמר בזעם. מיל’: כל מי שנשב וזחל)
* הפועל הַבַּהַבּ هبهب על דרך הבניין השני – נבח; בגד שהתרומם מהרוח; מיהר, הזדרז; הבהב, נצנץ
* הַבַּהַבַּה هبهبة, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – זריזות; נביחה של כלב
* הפועל תְהַבַּהַבּ تهبهب על דרך הבניין החמישי – רטט, רעד
* הַבַּהַבּ هبهب – זריז, מהיר
=-=-=-=-=
האם שמעתם על-
לִוַאא’ (דרגה מקבילה לאלוף) זִיַאד הַבֶּّ אלרִּיח اللّواء زياد هبّ الرّيح הוא ראש מנגנון הביטחון המסכל של הרשות.
הב אלריח, יליד ג’נין, היה פעיל שנים בתנועת פתח ואף היה כלוא בישראל מספר שנים.
בזכות תפקידו הנוכחי הוא קיבל חברות במועצה המהפכנית של תנועת פתח.
שמתם לב לשם המשפחה שלו? משב הרוח. יפה, לא?
שיהיה יום מצוין ושבוע טוב,
ימאמה, שלו ורני
ערביט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top