חלת דבש

חלת דבש
אוכל פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on חלת דבש

חלת דבש

חלת דבש

פורסם לראשונה ב- 5.11.18

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Hadas Roitman, שכתבה לנו:
“אני מלמדת בבית ספר שבו לומדים תלמידים יהודים וערבים.
לקראת ראש השנה הבאתי לתלמידים חלת דבש, ואז אחת התלמידות אמרה לי שהשם שלה הוא כמו דבש. לא כל כך הבנתי למה היא מתכוונת, עד שבמקרה קראתי ש”שהד”, זהו שמה של התלמידה, היא חלת דבש בערבית.
אשמח אם תוכל להרחיב בנושא. אני הייתי בטוחה, אגב, ששמה שהד מלשון “שהיד” – קדוש.
תודה!”
אז מילת היום היא –
שַהֶד شَهد וברבים שִהַאד شهاد – חלת דבש; דבש
לשמיעה:

השורש הערבי ש.ה.ד נפוץ ונוכח מאוד בערבית. הוא עוסק בעיקר בעדויות ובתעודות:
* הפועל שִהֶד شهد במדוברת, שַהִדַ شَهِدَ בספרותית, בבניין הראשון – העיד; נכח, היה עד ל-
* שִהֶד עַלֵיה شهد عليه – העיד נגדו
* שִהֶד לֹה شهد له – העיד בעדו
* יִשְהַד אַללָּה! يشهد الله – אלוהים עדי! חי אלוהים!
* אַללָּהֻמַּ אשְהַד اللّهمّ اشهد! – אותו הדבר, בספרותית
* שַאהֶד شَاهد וברבים שֻהוּד شهود, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – עֵד
* שַאהֶד شَاهد וברבים שַוַאהֶד شَواهد – הוכחה, אסמכתא
* הפועל שַאהַד شَاهد בבניין השלישי – צפה ב-
* מֻשַאהֶד مشَاهد וברבים מֻשַאהִדִין مشَاهدين, בצורת הבינוני הפועל – צופה
* מֻשַאהַדַה مشَاهدة, בצורת שם הפעולה – צפייה
* מַשְהַד مشهد וברבים מַשַאהֶד مشَاهد, במשקל המקומות – מראה, נוף; קהל
* שַהַאדֶה شَهادة, צורת שם הפעולה/מצדר של הבניין הראשון – עדות, הצהרה; תעודה; אמירת המשפט: أشْهَدُ انْ لَا إِلٰهَ إِلَّا الله وأنّ مُحَمَّدًا رَسُولُ الله אַשְהַדֻ אַן לַא אִלָהַ אִלַּא אללָּה וַאַנַּ מֻחַמַּדַ(ן) רַסוּלֻ אללָּה – “אני מעיד כי אין אלוהּ מלבד אללה (האל), וכי מוחמד הוא שליח אללה”.
שהאדה היא גם אקט הנפילה במלחמה כשהיד.
זו מילה רבת משמעויות, שיש להיזהר מאוד בתרגומה. הכל תלוי הֶקְשֵר.
הנה הפסקה הפותחת בנושא השהאדה מויקיפדיה:
“השַׁהַאדָה (בערבית: الشّهادة, תרגום מילולי: עדות) היא הכרזת האמונה האסלאמית. היא כוללת הצהרה בדבר בלעדיות (תַוְחִיד בערבית) האל (אללה בערבית) ושליחותו האלוהית של מוחמד. שינון השהאדה ואמירתה הוא אחד מחמשת עמודי האסלאם, שהם חמש מצוות היסוד המוטלות על כל מוסלמי. המוסלמי שומע את השהאדה מדי יום, בזמן הקריאה לתפילה ובזמן התפילה עצמה. השהאדה נהגית גם במעמדים מיוחדים בחיי המאמין: הגעתו לבגרות, התאסלמותו, ונפילתו למשכב. אדם ההוגה את השהאדה בקולו שלוש פעמים, מתוך כוונה כנה ובנוכחותם של שני עדים מוסלמים, נחשב כמי שהצטרף רשמית לקהילת המאמינים בדת האסלאם”.
שתי תוספות שלי:
מה הקשר בין השהאדה, שהיא פעולה דתית בסיסית, ובין השהידים שחלקם הם מחבלים מתאבדים (בעיני מי שאינו מוסלמי)?
ההסבר המקובל הוא, שהם אומרים את השהאדה שניות לפני מותם.
עניין נוסף: החלק הראשון של השהאדה, שמוגדר כייחוד האל (אמירה שישנו רק אל אחד, בניגוד לדתות של ריבוי אלים או עבודת אלילים), זהה, בעיקרון, לאמירת “שמע ישראל” ביהדות. החלק השני, הגורס שהנביא מוחמד הוא שליח האל, הוא בעצם הפער המהותי בין היהדות לאסלאם.
כן, כן, האסלאם היא דת מונותאיסטית ששאבה את עקרונותיה מהיהדות. האל הוא אותו אל. יהודים יכולים להתפלל במסגדים בלי שום בעיה. נקודת המחלוקת הבסיסית בין שתי הדתות היא ההתייחסות למי הוא, בעצם, אחרון/חותם הנביאים. זהו. באמת היה יכול להיות פה מזרח תיכון חדש…
* שַהִיד شَهيد וברבים שֻהַדַא شهدا, בספרותית שֻהַדַאא’ شهداء – שהיד, חלל, מי שנפל בקרב (במלחמת ג’האד למען הדת ואללה).
בחברון יש רחוב אלשהדאא’, החללים.
דוברי עברית רבים אינם מבינים מה פתאום קוראים לרחוב בשם “שו הדא?” – מה זה. אז לא מה ולא זה. מדובר ב- שהדא. חללים.
* הפועל אִסְתַשְהַד استشهد בבניין העשירי – ביקש למות במלחמה למען הדת ואללה
* אִסְתִשְהַאד استشهاد, בצורת שם הפעולה של הבניין – מסירות נפש למען האסלאם, נפילה בקרב כחלל
* מֻסְתַשְהֶד مستشهد, בצורת הבינוני הפועל, או אִסְתִשְהַאדִיּ استشهاديّ, צורת שם התואר של שם הפעולה – מתאבד במהלך ג’האד בשם הדת ולמענה
* אֻסְתֻשְהִדַ أستُشهِد, הפועל בצורת הסביל שלו – נהרג בקרב, נפל כשהיד
השורש הזה עוסק בדבש רק במילת היום. מה הקשר בין עדויות לדבש? אין קשר. הדס, אתם יכולים להירגע, אין לכם שהידית קטנה בכיתה…
* בֹּּּקֹּה יְנַקֶּט שַהֶד بقّه ينقّط شَهد – הוא יודע לדבר, פיו מפיק מרגליות (מיל’: פיו נוטף דבש)
אסיים עם הפרט המעניין הבא:
במשך שנים סיימתי את מערך שיעור-הדגל שלי, שנקרא “השוואה בלשנית בין עברית לערבית”, עם השאלה הבאה:
לאור העובדה שהשורש הערבי ש.ה.ד כה נפוץ ונוכח בערבית, נשאלת השאלה אם הוא קיים גם בעברית.
התשובה המקילה גורסת: כן, אבל רק במקום אחד, בתנ”ך:
בביטוי שהדי במרומים. מי שאינו מבין מה משמעו, יכול להיעזר במבנה התקבולת של הפסוק, שמסבירו היטב:
“הִנֵּה-בַשָּׁמַיִם עֵדִי, וְשָׂהֲדִי בַּמְּרֹמִים” (איוב, ט”ז, י”ט).
התשובה המחמירה אומרת: לא, לא בעברית, אבל בארמית כן.
והנה, מהתורה, סיפור מרתק על סיום הסכסוך בין יעקב אבינו לחמיו, לבן הארמי, שדיבר, מה לעשות, ארמית.
התורה משמשת לנו במקרה זה כמילון בילט-אין, ואני מתרגש מחדש בכל פעם שאני עוסק בפסוקים הבאים:
קבלו את בראשית פרק ל”א, מ”ג-מ”ח:
וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב, הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי, וְכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לִי-הוּא; וְלִבְנֹתַי מָה-אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה, הַיּוֹם, אוֹ לִבְנֵיהֶן, אֲשֶׁר יָלָדוּ.
וְעַתָּה, לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה; וְהָיָה לְעֵד, בֵּינִי וּבֵינֶךָ.
וַיִּקַּח יַעֲקֹב, אָבֶן; וַיְרִימֶהָ, מַצֵּבָה.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים, וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ-גָל; וַיֹּאכְלוּ שָׁם, עַל-הַגָּל.
וַיִּקְרָא-לוֹ לָבָן, יְגַר שָׂהֲדוּתָא; וְיַעֲקֹב, קָרָא לוֹ גַּלְעֵד.
וַיֹּאמֶר לָבָן, הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, גַּלְעֵד.
הבנתם? זה גאוני!
קודם כל, המילה העברית גלעד מקורה בתורה. יפה.
שנית,
גל בעברית, יגר בארמית: היוד לא באמת מעניינת, הגימל זהה, ולמד וריש הם חילופי למנ”ר קלאסיים.
עד (או עדות, הצורה המופשטת) בעברית, שהדותא, עם השורש שקיים גם בערבית, עם סיומת מקבילה להפשטה, בצורת ידוע ארמית עם אלף סופית.
תענוג צרוף.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top