פורסם לראשונה ב-
מרחבא
שלום לכולם,
טוב, הפוסט הזה לא היה אמור להתפרסם היום.
הייתם אמורים לקבל פוסט עדכון קצר ויבשושי, שמודיע שבשל עומס בעבודה שלנו אנו יוצאים לפגרה בת שבוע.
והיא אכן תתחיל מחר, הפגרה, ומבטיחים לחזור בשבוע הבא.
אבל באמצע השבוע שעבר Ovadia Mizrahi תייג אותי בדף של Albert Shabot, שפרסם אצלו את השיר הבא: כִּבְּרֶתֶ אלְבַּנּוּת كبرت البنّوت – הילדה הקטנה גדלה.
זהו שיר שמעולם לא שמעתי אותו, של זמר שמעולם לא שמעתי עליו.
אז מילת היום היא –
בַּנּוּתֶה بَنُّوتة או בַּנּוּת بَنُّوت – ילדה קטנה
זוהי מילת חיבה, שרוב המילונים מתעלמים מקיומה.
המילה נמצאת בשימוש בסוריה, פה לא באמת משתמשים בה. לגבי הצורה בַּנּוּת, היא פחות בשימוש;
או שהיא רק לבנונית, או שהיא נוצרה עבור השיר, מסיבות של משקל. אבל אין לי באמת מושג.
הזמר הוא ג’ורג’ חַ’בַּّאז جورج خبّاز, בהגייה הלבנונית: חַ’בֵּّאז.
ח’באז הוא שחקן, סופר, מלחין, במאי ומפיק לבנוני, יליד 76′, שכפי ששמו מעיד עליו, הוא נוצרי.
השיר הקטן והחביב הזה, עם הלחן הממגנט, עוסק באב ששר לביתו ביום חתונתה.
כאן המקום להתוודות, שהטעם המוזיקלי שלי ייחודי ושונה, בעיניי לפחות, וקשה לי מאוד להתחבר ליצירה מוזיקלית כלשהי מיד בפעם הראשונה בה אני שומע אותה.
אבל השיר הזה היה אחד המקרים הבודדים שפשוט לא יכולתי להפסיק להקשיב לו שוב ושוב:
מלודיה פשוטה ונעימה, מילים סופר-מרגשות וזמר חביב עד מאוד.
אמרתי לרני: עבודה שמעבודה, אני חייב, חייב, דחוף, לפרסם את הפוסט הבא, שיהיה הפוסט הכי אישי שכתבתי בשלוש השנים בהן אני כותב.
והוא לא סובל דיחוי. אז רני עזב הכל והכשיר את הקרקע לפרסום.
מי שמבקש מאיתנו מילים יודע שזמן ההמתנה הוא כחודשיים, אבל במקרה זה הרשיתי לעצמי לעקוף את התור, בחזקת “אני רק שאלה”…
זה המקום לספר, ש-
אני ואשתי יעלה הורים לשלושה ילדים:
שקד, בת שש וחצי
שחק, בן ארבע וחצי
ואושר, בת שלוש
ואני עצמי שועט לעבר גיל 49. כן, הפכתי לאבא בגיל מבוגר.
והשיר הזה היכה בי.
אני רחוק עדיין שנים מחתונותיהם של ילדיי, אבל הרגש האבהי שלי הציף אותי, בעוצמה, וממש הזלתי דמעה כשתרגמתי את השיר.
גם רוב התגובות לשיר ביוטיוב הן ברוח דומה.
מקווה שתיהנו מהחוויה כמוני, בין אם אתם הורים, בין אם אתם בנות שטרם נישאו או שכבר נישאו ובין אם אתם כל השאר…
בתמונה היום מופיעים אני, שלו, ובתי הבכורה שקד, כשהייתה בת חודשיים וחצי. “בנותה” קלאסית.
מרגע לידתה, וחודשים אחר כך, פשוט בכיתי מאושר ושמחה.
בבית, בעבודה, תוך כדי נהיגה. הייתי מבולבל לגמרי, משמחה.
היום היא כבר תלמידת כיתה א’.
השיר הוא בניב הלבנוני, וכמעט כל מילה בו זועקת: “אני בלבנונית!”…
كبرت البنّوت كبرت ستّ الكلّ כִּבְּרֶתֶ אלְבַּנּוּת, כִּבְּרֶת סִתֶּ אלְכִּלּ
صار بدّا تتجوّز تتركني وتفلّ צַאר בַּדַּא תִתְגַ’וַּז תִתְרֶכְּנִי וּתְפִלּ
ربيت بدموع العينين ربيت بالنّقدي وبالدّين רִבְּיֶת בִּדְמוּע אַלְעַיְנַיְן, רִבְּיֶת בִּאלנַּקְדִי וּבִּאלדַּיְן
بيجي واحد مدري منين بياخذها وبيفلّ בִּיגִ’י וַאחַד, מִדְרִי מְנַיְן, בְּיַאחִ’דְ’הַא וּבִּיפִלּ
הילדונת גדלה, גדלה הגבירה של הגברות
היא רוצה להתחתן, לעזוב אותי וללכת
היא התחנכה על דמעות העיניים, היא גדלה בעת רווחה ובעת חוב
ואז מגיע מישהו, אין לי מושג מנין, לוקח אותה והולך
شو غنّيت لا لتنام بليالي الشّتويّة שוּ עַ’נַּיְתִ לַא לַתְנַאם בִּלְיַאלִי אֶלשַּתְוִיֶּה
وعدّيتن عدّ الأيّام تصارت صبيّة וּעַדַּיְתֹן עַדֶּ אלְאֶיַּאם תַ צַארֶת צַבִּיֶּה
تقهقرت تعذّبت سنين תְקַהְקַרְתֶ תְעַדַּ’בְּתֶ סְנִין
كرمال عيونها الحلوين כִּרְמַאל עְיוּנְהַא אֶלְחִלְוִין
ولمّا صارت بالعشرين וּלַמַּא צַארת בִּאלְעִשְרִין
عريس الغفلة طلّ עַרִיסֶ אלְעַ’פְלֶה טַלּ
تياخذها ويفلّ תַ יַאחֶ’דְ’הַא וּיְפִלּ
כמה שרתי לה כדי שתישן בלילות החורף
אותם ספרתי כפי שספרתי את הימים עד שהפכה לנערה
התייסרתי והתעניתי במשך שנים
למען עיניה היפות
וכשהגיעה לגיל עשרים
חתן לפתע הופיע
כדי לקחת אותה וללכת
معو اللّيلة رح بتروحي وهيدي كلّ القصّة מַעו אֶללַּיְלֶה רַח בִּתְרוּחִי וּהַיְדִי כִּלֶּ אלְקֻצַּה
بقلّك بصوتي المجروح مبروك مع غصّة בִּקִלֶּכּ בִּצַוְתִי אֶלְמַגְ’רוּח מַבְּרוּכּ מַעַ עַ’צַּה
بعرسك قلبي بهديكي בִּעִרְסֶכּ קַלְבִּי בִּהְדִיכִּי
وبطلب من الله يخلّيكي וּבִּטְלֹבּ מִן אַללָּה יְחַ’לִּיכִּי
ولو فيّي عيوني أهديكي וּלַו פִיִּי עְיוּנִי אַהְדִיכִּי
تضلّ عليكي تطلّ תְצַ’לּ עַלַיְכִּי תְטִלּ
وجهك بقلبي يضلّ וִגְ’הֶכּ בְּקַלְבִּי יְצַ’לּ
איתו הלילה את תלכי, וזה כל הסיפור
אני אומַר לך בקולי הפצוע: “מזל טוב”, וקולי ייחנק
בחתונתך ליבי הוא שימסור אותך
והוא יבקש מאללה שישמור עליך
ואילו יכולתי, את עיניי הייתי נותן לך
כדי שימשיכו עליך להביט
אך פניך בליבי נשארות
(התרגום שלי. שָלֵו)
בלי קשר לשיר הזה, הכינוי סִתֶּ אלְכֻּלּ ستّ الكلّ היה כינויה של הזמרת אם כלת’ום, דהיינו: הגבירה של כל הזמרות.
ואם כבר מצרים צצה לה פה (אם כלת’ום הייתה מצריה, כידוע), אתמול במקרה כתבו לנו תגובה מהדף שהוא המקביל המצרי שלנו (אם נדייק: של ביתנו הקודם: כלמה).
מעולם לא שמעתי עליו, אז הנה, תכירו גם אתם: מילה עברית كلمة عبرية
יום נפלא ושבוע נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
