מואזין

מואזין
אִסלאם מקצועות פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on מואזין

מואזין

מואזין

פורסם לראשונה ב- 21.2.21

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy.
אז מילת היום היא –
מֻאַדֶּ’ן مُؤَذِّن – מואזין
התפרסמו אצלנו בעבר שני פוסטים על השורש המגוון הזה:
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Edov Toren, שכתב לנו:
“ראיתי ביטוי לא מוכר:
בּאִדָ’ן אָלְלָה بإذن الله
במשפט:
בּאִדָ’ן אָלְלָה אָתְמָנָא אָשֻפָכְּ קָרִיב
بإذن الله اتمنى اشوفك قريب
חיפוש במילון לא העלה שורש כזה אבל מצאתי כי
אָאדֶ’ן – آذن זה שָמָש / שָרָת
מכאן הסקתי שמדובר בביטוי שאומר “בעזרת האל”
ראיתי כי קל לטעות בין
آذن
לאוזן
اذن
אשמח לפוסט על המילה הזאת, או אולי פוסט רחב יותר על מילים שמשמעותן בעזרת האל או הבעת תקווה כללית יותר, כמו:
בָּתְאָמָל אַשֻפַק קָרִיב
بتأمل اشوفكم قريب”
אז מילת היום היא –
אִדֶ’ן إِذن – רשות
תזכורת: האות הערבית ד’אל ذ נהגית בספרותית כמו th במילה the (דהיינו כמו z עדינה). במדוברת היא נהגית כ- d או כ- z, תלוי במילה.
אידוב שאל על ביטוי שלא היה לו מוכר:
בִּאדְ’נִ אללָּהִ بإذْنِ اللهِ, בספרותית, נהגה בפועל כמילה אחת, מלרעית
בִּאִדֶ’ן אַללָּה بإذِنْ ألله, במדוברת, כשתי מילים נפרדות גם בהגייה.
התרגום המילולי הוא: ברשות האל, אולם אפשר לתרגם גם בעזרת האל.
אידוב גם הוסיף שלא מצא את השורש במילון.
מכיוון שאני משער באיזה מילון מקוון הוא השתמש, שאינני מחובביו הגדולים, אגיב רק שמדובר במילון במדוברת ולכן אין מפתיע שהוא מתעלם ממילים שהן ספרותיות במוצהר.
ואולי אני סתם מח’רטט.
היו לנו בעבר פוסטים בנושאים אלה:
מֻאַ’דֶּ’ן مؤذّن – הקורא לתפילה, מואזין
השורש הערבי א.ד’.ן קשור לשני שדות סמנטיים:
מצד אחד כל מה שקשור ל- רְשות:
* הפועל הספרותי אַדִ’נַ أذِن לִ-, בבניין הראשון, פירושו הרשה למישהו לעשות משהו
* מַאְד’וּן مأذون, צורת הבינוני הפעול של הבניין – מורשה, מי שיש לו רשות
* מאד’ון שַרְעִיּ مأذون شرعيّ – מורשה לקיום חוזי נישואין וגירושין לפי ההלכה האסלאמית
* בבניין העשירי אִסְתַאְ’דַ’נַ استأذن פירושו ביקש רשות
* אִדְ’ן إذن וברבים אֻד’וּן أذون – רשות
* עַן אִדְ’נַכּ عن إذنك – ברשותך, והתשובה: אִדְ’נַכּ מַעַכּ! إذنك معك (רשותך עמך)
****
בהקשר זה הציע פה בתגובות הקורא עופר עציץ שנבחן את הקשר למילה העברית אדון.
מילון אבן שושן אינו מזכיר את השורש הערבי במסגרת רשימת השורשים השמיים שהוא מביא בהקשר המילה, אולם אני סבור שללא ספק יש כאן קשר סמנטי ואטימולוגי ברור:
אדון, אדנות, סמכות, רשות, הרשאה. יפה מאוד!
****
מצד שני נמצאת המילה אֻד’ֹן أذن, וברבים אַַדַ’אן آذان (אַאד’אן, יש שם אלף ממדודה), שפירושה אוזן (במדוברת וִדֶן ودن וברבים וְדַאן ودان. ביטוי מוכר: לִלְחִיטַאן פִיה וְדַאן للحيطان فيه ودان – לקירות יש אוזניים, כלומר אוזניים לכותל).
* מכאן הפועל בבניין השני: אַדַּ’ן أذّن, קרא לתפילה (כלומר חדר לאוזניים של המאמינים).
* אַדַ’אן أذان – קריאה לתפילה
* מַאְ’דַ’נֶה مأذنة או מִאְ’דַ’נֶה مئذنة, וברבים מַאַדֶ’ן مآذن (מַאַ’אד’ן, עם ממדודה) – צריח של מסגד, ממנו קוראים לתפילה.
והמילה של היום – מֻאַ’דֶּ’ן مؤذّن, הקורא לתפילה, היא צורת הבינוני הפועל של הבניין השני, והיא נהגית כמו מֻעַלֶּם معلّم – מורה, מֻחַקֶּק محقّق – חוקר, מֻדַרֶּבּ مدرّب – מאמן. כלומר הגייה מלעלית עם דגש חזק נוכח ודומיננטי.
צורת ההגייה העברית, מואזין, במלרע, ללא דגש, חדרה לעברית דרך ה… תורכית. כלומר למרות המגע התמידי בין השפות העברית והערבית, המילה הזו נכנסה לעברית דווקא במהלך מאות שנים של שלטון עותמאני, שגם הוא מוסלמי, אך לא ערבי.
פרס טעים יינתן למי שיכתוב לנו על עוד מילה ערבית, שנוכחת בעברית דווקא בצורת ההגייה התורכית שלה (וחבל…). [זכרו, זהו פוסט ממוחזר, “שידור חוזר”, אין מה להתקשר ולנסות לזכות בחולצה ותקליט של “זהו זה”…]
המילה עליה חשבתי היא סוג של אוכל (זה רמז ענק). שרה פישר הציעה את הפתרון רחת לוקום, והיא צודקת לגמרי, אך לא לזה התכוונתי. שם המאכל הוא בערבית ראחת אלחלקום, והתורכים שיבשו אותו.
היו שהציעו פנג’אן, או טמבל, וגם דוגרי, אבל כולן מילים תורכיות במקור, ולא לכך התכוונתי. באשר למנגל, דיברנו על זה פה בעבר: מנגל היא מילה ערבית לחלוטין, בלי שום השפעה זרה (חוץ מהגייה בדואית), שפירושה “דבר שניתן להעבירו ממקום למקום”, והכתיב “התקני” שלה הוא מנקל.
נו, אז? אלו מאכלים ערביים שובשו על ידי התורכים ובישראל רוב האנשים מבטאים את שמם דווקא על דרך התורכית? ?
=-=
כחמש שעות לאחר פרסום הפוסט המקורי נמצא לנו פותר. אלירן לוי פגע בול:
המאכל הוא כמובן לחמג’ון, שהתורכים שיבשו מ־ لحمة بعجين (לחמה בעג’ין) – “בשר בבצק”.
=-=-=-=-=
אַאמַאל آمال – תקוות, צורת הרבים של אַמַל أمل – תקווה
https://clyp.it/y05ibhuw
בצורת הרבים מופיעה אַלִף מַמְדוּדַה, כלומר אלף מוארכת آ.
כדי להבין איך ה”אות” הזו נוצרה, נצטרך לדבר שנייה על דברים שקרו בערבית הספרותית, שכן האות הזו היא ספרותית והיא נכנסה באופן טבעי למדוברת (למי שעדיין לא הכיר אותי, שָלֵו, מספיק, אדגיש שבעיניי הדרך הטבעית ללמוד ערבית היא להתחיל עם כללים בסיסיים של הספרותית, כולל קרוא וכתוב בצורה מסודרת, ורק אז לעבור לעולמה הקסום של המדוברת. האמינו לי, זו הדרך הטובה והמומלצת).
מדובר בשני מקרים של התנגשות אלפים:
אם במקור היה לנו רצף של אַא أَا (אלף ראשונה עיצורית = המזה, עם פתחה/פתח, והשנייה מאריכה אותה), או של אַאְ أَأْ (אלף ראשונה עיצורית, והשנייה עם שווא נח) – שתי האלפים הופכות לאלף אחת, שעליה סימן מַדַּה مدّة, הארכה (מבחינת התהליך, ולא נכביר במילים, המקרה השני הופך קודם למקרה הראשון, עם תח’פיף אלהמזה המוכר והאהוב, ורק אז מקבלים אלף ממדודה).
את האלף הממדודה הוגים כאלף… ארוכה. הקשיבו לימאמה הוגה את ההברה הראשונה.
דוגמה למקרים בהן נפגוש את האלף הזו (זכרו, אנו מדברים כרגע על ערבית ספרותית):
פעלים בזמן הווה-עתיד בבניין הראשון, גוף מדבר:
בעברית: אשְמור, אקְצור, אלְבש, אמְדוד וכו’. מתחת לאות השורש הראשונה יש שווא נח.
כך גם בערבית (לתנועה המקבילה קוראים סֻכּוּן سكون):
אַכְּתֻבֻּ (אני כותב/אכתוב), אַגְ’לִסֻ (אני יושב/אשב), אַפְתַחֻ (אני פותח/אפתח) أكتب أجلس أفتح
אך מה קורה כשאות השורש הראשונה בעצמה היא אלף? למשל – אני מקווה:
היה צריך להיות אַאְמֻלֻ أَأْمل, אך זה קשה להגיה, וקיבלנו אַאמֻלֻ آمُلُ.
באשר לתעתיק של האלף הזו לעברית, אפשר לכתוב אותה באלף אחת, ולסמוך על הקורא שיבין את המילה ו/או המבנה הדקדוקי, ואפשר לכתוב עם שתי אלפים, שאינן קיימות במקור, אך מייצגות את התהליך הפונטי שהתרחש.
-0-0-0-0-
באשר למילת היום:
השורש א.מ.ל בערבית קיים במספר קטן של מילים ופעלים:
*מילת היום, אמל וברבים אמאל/אאמאל. מילה חיובית ויפה.
ויש בחורות שקוראים להן אמל, כמו תקווה בעברית, ויש אחרות ששמן אאמאל, תקוות.
לדוברי עברית רבים יש נטייה לעוות מילים בערבית. הדרך הנפוצה ביותר היא לדחוף ע אחרי כל אות שנייה, כי “זו שפה מזרחית עם ע ו- ח”. דרך נוספת היא לעוות את ההטעמה של המילה. אז אמל זה במלעיל, כמו וַלַד (ילד), ו- אאמאל זה במלרע, כמו אַוְלַאד (ילדים).
בקיצור, לא כל אמל שאתם פוגשים היא בהכרֵחַ אאמאאאאאאאל. אל תהרסו לה את התקווה בחיים… ? (כמו כן, האות שאנו עוסקים בה בימים האחרונים היא אלף, במלעיל, ולא אלייייייייייף במלרע, כי “זה נשמע יותר ערבי”).
*הפועל עצמו (בבניין הראשון), שבערבית מדוברת מתנהג שונה מספרותית:
בספרותית, אַמַלַ בעבר, יַאְמֻלֻ בעתיד.
במדוברת, בזמן הווה-עתיד, ישתמשו בו כבשאר הפעלים: אַנַא בַּאְמֹל (אני מקווה/אקווה), אִנְתֶ בְּתֹאְמֹל וכו’,
אך בעבר לא יטו בזמן עבר, כמו בספרותית, או בכלל כצפוי, אלא עם פועל העזר “היה”. במקום להגיד “קוויתי”, יגידו “הייתי מקווה”: אַנַא כֻּנְת בַּאְמֹל انا كنت بامل. קצת דומה למה שקורה עם הפועל “יָכֹל” בעברית. רובנו יעדיפו את ההיגד “הייתי יכול (לעשות)” מאשר “יכולתי”. ואם אתם לא, זה בסדר, אתם מדברים כהלכה.
*והפועל בבניין החמישי, תַאַמַּלַ تأَمّل – התבונן, הרהר (פועל ספרותי במלוא מובן המילה. יופיע בעיקר בטקסטים ספרותיים ופחות בשפת העיתונות)
יש לכם עוד שנייה?
אמל זה גם ראשי תיבות שמחזירים אותנו לשנות השמונים בלבנון. זוכרים? ארגון אמ”ל?
ראשי תיבות של אַפְוַאגֶ’ אלְמֻקַאוַמַה אללֻּבְּנַאנִיַּה أفواج المقاومة اللّبنانيّة – גדודי ההתנגדות הלבנונית.
ארגון אמ”ל היה מיליציה צבאית שיעית והיום הוא בעיקר מפלגה פוליטית קטנה, שכן חזבאללה לקחו להם את כל התהילה.
פוֹג’ فوج וברבים אַפְוַאג’ أفواج – יחידה צבאית שאין לה מקבילה במבנה הארגוני של צה”ל, ולכן מתרגמים גדוד, מחוסר ברירה, למרות שזה לא בדיוק גדוד.
מֻקַאוַמַה – התנגדות, אחת המילים הנפוצות בטרמינולוגיה האנטי ישראלית בכל האזור. גם כך הפוסט הזה ארוך, רק נגיד שהאות מ בראשי התיבות “חמאס” (כן, כן, זה ראשי תיבות) היא… מקאומה. התנגדות (תנועת ההתנגדות האסלאמית. חמאס, כמילה – התלהבות).
=-=-=-=
תגובות של הקוראים לפוסט המקורי:
כתבה תמי בלייכר:
המואזין שם יד על אוזנו בצורת קונכיה ובכך יכול לחוש את עוצמת קולו. פעם לא היו אמצעים טכנולוגיים להגברת הקול. ומכאן مؤذن. על פי החדית’ אברהם היה המואזין הראשון.
כתב ג’יי ג’יי הירש:
אם נדייק, הקוראן מספר לנו כי אללה ציווה על אברהם להיות ה”מואזין” (מֻאַ’דִّ’ן) הראשון אשר קרא לאנשים לבצע את החג’, העלייה לרגל לכעבה שבמכה ולאתרים אשר מסביבה בזמנה. בפסוק הקוראני נעשה השימוש בפועל אַדַّ’ן בבניין שני, צורת ציווי, גוף אתה:
מתוך סורה 22 (אלְחַגّ’), פס’ 27-26:
“הקצינו לאברהם את מקום הבית (בית אללה, הכוונה לכעבה) למושבו לו, באומרנו, אל תצרף לי כל שותף, וטהר את ביתי למען המקיפים ולמען העומדים בתפילה והכורעים והמשתחווים, והכרז (וַאַדִّ’ן) באוזני האנשים על החג’, למען יבואו אליך…” (התרגום לקוח מתוך תרגומו לקוראן של פרופ’ אורי רובין).
לעומת זאת, החדית’ מספר לנו במסורות על “קביעת האַדַ’אן (הקריאה לתפילה)” כי ה”מואזין” (מֻאַ’דִّ’ן) הראשון שקרא לאנשים לתפילה הוא הצחאבי בלאל בן רבאח (כינויו: אבן חמאמה, על שם אמו). בלאל, אשר מוצאו חבשי, נולד במכה לתוך משפחת עבדים, מפורסם עקב היותו ה”מואזין” (מֻאַ’דִّ’ן) של הנביא מחמד.
כתב זרובבל איכילוב:
בתורכית “אישור” כפועל וכשם עצם זה izin.
כתב יובל ברגר:
בעניין הקריאה לתפילה – במצרים ישנה תקנה לסטנדרטיזציה של הקריאה – توحيد الاذان – (כלומר שאופן הקריאה יהיה אחיד בכל מסגדי המדינה).
אישית לא ברור לי למה הכוונה בדיוק אבל כנראה שזה גם קשור בעוצמת הקול, משום שהשחקנית המצריה שירין רצ’א צייצה בטוויטר שהיא מייחלת ליישום התקנה עקב מואזינים שקולם מחרפן (מילולית – מוציא לכפירה) את האנשים.
שיהיה יום מצוין ושבוע טוב,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.

🤞 הרשמו לקבלת מילה יומית למייל

.אנחנו לא שולחים ספאם. קראו את מדיניות הפרטיות שלנו

הרשמו לקבלת מילה יומית למייל

.אנחנו לא שולחים ספאם. קראו את מדיניות הפרטיות שלנו

0 0 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
Back To Top
0
Would love your thoughts, please comment.x