מזֵטים

מזטים
אוכל פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on מזֵטים

מזֵטים

מזטים

פורסם לראשונה ב- 2.2.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא מיכה חנונה.
“המְּתַאֲבְנים הלבנוניים, ה- מֶזֶּה (מזטים):
אשמח לפוסט על המילים مجة מג’ה, שהיא שחטה מסיגריה (בנוסף לשאפטה) וגם مزة، מזה, פיצוחים (בנוסף לתִסְלַאיֶה)”.
אז מילת היום היא –
מֶזֶּה مزّة, בספרותית מַזַּה, וברבים מֶזַּאת או מַזַּאת مزّات – מזטים, מתאבנים, חמוצים וכד המוגשים עם משקאות חריפים; יין משובח
לשמיעה:

יש כותבים גם מַאזֶּה مازّة, מַטַ’ה مظة או מַאטַ’ה ماظة
נתחיל עם כמה עניינים “מנהלתיים”:
* מְתַאֲבֵן בעברית, אפריטיף – מלשון מאכל שמעורר תיאבון
* על שחטה הרחבנו בפוסט הבא http://bit.ly/2t1N8lG. זו דרך הכתיב המקובלת, ולא שח’טה, שחתה וכו’…
* את מג’ה לא מצאתי בשום מקום, אז מיכה הסביר לי שזה כנראה שימוש מקומי מאוד
מילון אלמעאני מסביר את המונח:
חמוצים, פירות ומשקאות וכו’, שפותחים את התיאבון (فاتحات الشّهيِّة)
ויקיפדיה בערבית גורסת:
מתאבנים, בערבית מֻקַבִּלַאת المقبّلات, מֻשַהִּיַאת المشهّيات, מֶזֶּה בארצות אלשאם المزّة (في الشام) או מֻפַתִּחַאת المفتّحات (في تونس) הם ירקות או פירות מבושלים או כבושים שמוגשים לרוב כמעוררי תיאבון למנה הראשית.
מדובר במנות קטנות שמוגשות כאשר צפוי זמן הזמנה ממושך בין הגעת האורחים להגשת המנה הראשונה, או כדי לכבד את האורחים כשמדובר בזמן המתנה ממושך באופן כללי.
המזטים המקובלים בארצות ערב הם: באבא ע’נוג’, חומוס, טחינה, כבה (“קובה”), לבנה, תבולה, פתוש, עלי גפן וחמוצים.
=-=-=-=
ויקיפדיה בעברית:
“מְתַאֲבֵן (נגזר מהמילה “תיאבון”, כתרגום למילה האנגלית appetizer; לעיתים נעשה שימוש במונח הצרפתי hors d’œuvre או במונח האיטלקי Antipasto), מנת פתיחה קטנה בתחילת ארוחה, שנועדה לעורר את התיאבון לקראת עיקר הארוחה. מתאבנים מוגשים לעיתים שלא כחלק מארוחה, למשל בפאבים ובמסיבות קוקטייל לליווי המשקאות החריפים.
אטימולוגיה
בישראל יש מכנים מתאבנים “מזטים” (מבוטא לעיתים מַזֵטים ולעיתים מֵזֵטים) – נגזר כריבוי כפול של צורת הריבוי בערבית “מזאת” (مزات), שנגזרה מהמילה הפרסית “מזה” (במשמעות: טעם, חטיף).
בארצות הבלקן מתאבנים מכונים “מֶזֶה” או שמות דומים, שהתגלגלו מן הערבית לשפות השונות דרך הטורקית העות’מאנית, לשון האימפריה העות’מאנית ששלטה בבלקן. אצל יהודי תימן המתאבן מכונה “מזה”, זה מופיע בשולחן השבת של הג’עלה ליד הערק או הקוניאק, אחרי ששותים, מה”מזה” טועמים.
הרומאים קראו למתאבן כמו גם למנה הראשונה בארוחה מרובת מנות, גוסטאטיו”.
ויקיפדיה הזכירה את המונח ריבוי כפול של צורת ריבוי.
מקרים דומים לתופעה: בורקסים (בורקס בלדינו הוא כבר ריבוי של בורקה); צ’יפסים (צ’יפס באנגלית הוא כבר ריבוי של צ’יפ); ברקסים (ברקס, באנגלית, בלמים ברבים) וכו’…
=-=-=-=
השורש הערבי מ.ז.ז (בגזרת הכפולים), שהוא ספרותי ונדיר כמעט בכל מופעיו, עוסק בחמיצות, במציצת/יניקת משקאות ובעוד כמה עניינים שאינם בשימוש.
האם הוא מתכתב, איכשהו, עם הפועל העברי מ.צ.ץ? ייתכן, אם בערבית עצמה קיים השורש הזהה מ.צ.ץ مصص שהוא הרבה יותר נפוץ ועוסק במציצות.
* הפועל מַזּ مزّ בבניין הראשון – מצץ משקה; אכל מתאבנים עם משקאות חריפים; אוכל שטעמו הפך חמצמץ
* מַזַאזַה مزازة, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – טעם חמצמץ
* מַזּ مَزّ – קשה (לא בשימוש)
* מֻזּ مُزّ – חמצמץ, חמוץ
* מִזּ مِزّ – מעלה, ערך, דרגה; שפע, הרבה; איש רב מעלות ובעל חסדים
(שמתם לב שהשוני הוא רק בניקוד האות הראשונה?)
* הפועל תְמַזַּז تمزّز בבניין החמישי – מצץ משקה לאט לאט
* אִמְתִזַאז امتزاز, בצורת שם הפעולה של הבניין השמיני – ספיחה (מונח ממדעי הטבע)
* מֻזַּאא’ مزّاء, בספרותית – יין משובח
השורש המרובע המקביל מ.ז.מ.ז מפגין התנהגות דומה:
הפועל מַזְמַז مزمز על דרך הבניין השני – שתה לאט, לגם לגימות קטנות
=-=-=-=
השורש הערבי ש.פ.ט עוסק ביניקות ובשאיפות. אין שום קשר לשיפוט ולשופטים בעברית…
* הפועל שַפַט شفط בבניין הראשון – לקח שאיפה מסיגריה או חשיש; שתה לגימה; שתה הכל בלגימה אחת; מצץ, שאב, ינק; ספג
* שַפְט شفط, צורת שם הפעולה/מצדר של הפועל – מציצה, יניקה, שאיבה
* שַפַّאט شفّاط או שַפַّאטַה شفّاطة, במשקל בעלי המלאכה – משאבה, צינור יניקה, קש יניקה
* שַפַّאטֶת עַ’בַּאר شفّاطة غبار – שואב אבק
=-=-=-=-=
ואז ידידי הקורא Amjad Atamna כתב פה בתגובות:
“כשרואים מישהי יפה אומרים עליה מֻזַּה مُزَّة וברבים מֻזַז مزز.
אם אומרים זאת לבחורה שמכירים, היא תבין שזו מחמאה. אם לא, היא תבין שזו הטרדה”.
התרגום הטוב (והמצער) ביותר לעברית של המילה הוא הכינוי הרווח בעשורים האחרונים לבנות מצודדות, זה שמתחיל ב- כּוּ- ונגמר ב -ית.
אני אישית אינני סובל את הביטוי הזה.
גם בעברית יש מי שייעלבו מהשימוש בו, ויש כאלה שדווקא ירגישו מוחמאות ואף ישתמשו בו על עצמן או על חברותיהן.
=-=
כעסתי על עצמי; שכן ידידי הקורא Ovadia Mizrahi סיפר לי על המילה הזו לפני כמה חודשים, וכבר אז הופתעתי שאינני מכיר אותה.
בקיצור, היא נשמעת קשורה לשורש שלנו היום, אך הדעות בנושא חלוקות:
המילה נכנסה לסלנג הערבי דרך המדוברת המצרית.
יש גורסים, שהיא שיבוש של המילה הצרפתית ל- עלמה צעירה, mademoiselle. מדמוזל הפכה בפי הדוברים למזמזל ובסופו של דבר קוצרה ל- מזה.
אחרים גורסים, שהמילה נולדה בעולם מועדוני הלילה והזנות. התיעוד הראשון שלה הוא משנת 1988, כאשר אחד הגברים המפוקפקים פנה ליצאנית עם השאלה:
מַא תְגִיבִּי בּוּסַה יַא מֻזַּה? ما تجيبي بوسة يا مزة؟
כלומר: לא תתני לי נשיקה, יא מזה?
הפנייה לאותה אישה עם הכינוי הזה מוסברת בהחפצתה לפלח לימון מלוח או לפיצוחים מתובלים, שמטרתם להעביר את צחנת האלכוהול מפיו של השתיין.
לפי הסבר זה, המילה מֻזַּה הפכה לשם נרדף בעיקר לזונות.
=-=-=-=-=
התמונה: פותחים שולחן באבו ראמי בכפר ראמה (צילום: דרור עינב)
שיהיה יום נהדר, ושבוע טוב,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top