פורסם לראשונה ב- 29.6.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Edov Toren, שכתב לנו:
“שלום שלו,
האם כתבת פעם על המילה סהל سهل בהקשר של מישור ובכלל? (ובהמשך לפוסט על עמק)
אם לא – אשמח כמובן.
זו הזדמנות גם להסביר על הברכה:
אהלן וסהלן أهلا وسهلا
כפי שאני מבין הברכה הזאת נאמרת על ידי המארח בלבד בעוד שרבים טועים ומברכים בה גם בבואם.
ההסבר שקיבלתי מחברי נתי שיינפלד הוא שהמילה سهلا בברכה משמעותה: ‘הכל שטוח, רגוע, שליו… תרגיש בבית’. משהו בכיוון הזה.
אלף תודות”.
אז מילת היום היא –
סַהֶל سَهل וברבים סֻהוּל سهول – מישור, אדמה ללא סלעים (כשם עצם); קל, פשוט, לא קשה, לא מסובך; אדם ותרן, שאינו מתעקש (כשמות תואר)
השורש הערבי ס.ה.ל עוסק בדברים קלים, פשוטים ומישוריים (שהרי הליכה במישור אינה קשה) וגם בשלשול.
מדוע שלשול? כי הערבית מסתכלת על שלשול, ועל היפוכו, עצירות, לפי ההתנהגות המעשית של הגוף: בשלשול הכל קל, אין קושי, ובעצירות – אִמְסַאכּ إمساك בערבית, מיל’: תפיסה, עצירה – הגוף עוצר ומחזיק… וסליחה על התיאורים הגראפיים.
* הפועל הספרותי סַהֻלַ سَهُلَ בבניין הראשון, שמילת היום היא צורת שם הפעולה/מצדר שלו – היה קל לביצוע; התנהג בצורה ותרנית וסלחנית
* בִּאלסַּהֶל بالسّهل – בקלות
* בִּנְת סַהְלֶה بنت سهلة – (זהירות! שובניזם) נערה קלת דעת וקלה לפיתוי
* אֶלסַּהְלֶ אלסַּאחִלִיּ السّهل السّاحليّ (צירוף שאני למדתי כילד מתחזית מז”א בערבית בימי הערוץ הראשון הבודד) – מישור החוף
* סֻהוּלֶה, בצורת שם פעולה נוספת של הבניין – קלוּת
* בִּסֻהוּלֶה بسهولة – בקלות
* הפועל סַהַּל سهّل בבניין השני – הקל, הפך לקל; יישר
* רַבְּנַא יְסַהֶּל ربّنا يسهّل; אַללָּה יְסַהֶּל עַלֵיכּ الله يسهّل عليك – שאלוהים יעזור לך, יצליח דרכך, יהיה בעזרך
* תַסְהִיל تسهيل וברבים תַסְהִילַאת تسهيلات או תַסַאהִיל تساهيل – הקלה; שירות למשתמש (שמקל עליו)
* הפועל הספרותי אַסְהַלַ أسهل בבניין הרביעי – מצא את- קל ונוח; גרם לשלשול
* אִסְהַאל إسهال, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – שלשול
* מֻסְהִל مسهِل, בצורת הבינוני הפועל של הבניין, וגם סַהוּל سهول – חומר/סם/תרופה משלשל/ת
* מַסְהוּל مسهول, בצורת הבינוני הפעול של הבניין הראשון – מי שסובל משלשול
* הפועל תְסַהַּל تسهّل בבניין החמישי – עזב, נסע; נעשה קל, הפך להיות בהישג יד; התרכך
* מַא פִי אַסְהַל מִנֶּ אלְפַקִיר וַקְתֶ אלרַּחִיל ما في أسهل من الفقر وقت الرّحيل – קל לו לעזוב כי אין שום דבר שיעכב אותו (מיל’: אין קל יותר מהעני בזמן המסע)
הנה קטע שמוחזר אצלנו כל כך הרבה פעמים, שכבר הפסקתי לספור…:
מילת היום מופיעה בעיקר בצירוף אהלן וּסַהְלַן.
הסיבה לכך שהמילים אהלן וסהלן מסתיימות עם נון בסופן מצריכה הסבר קצר על יחסוֹת בערבית. הנה קישור להסבר שהבאנו כאן בנושא בעבר (באתר הישן שלנו, אין טעם להגיב שם):
מה מקור הביטוי הנפוץ – והעתיק – הזה?
ראשית, צריך להבין שהערבית נולדה והתפתחה בחצי האי ערב, לפני אלפי שנים, בתרבות של שבטים בדואים נודדים. במציאות בה הם חיו, כללי המשחק היו שונים מהעולם המערבי של היום.
הדרך המקובלת להבין את הביטוי היא המשפט הספרותי הגרנדיוזי הבא:
صَادَفْتَ / حَلَلْتَ أَهْلاً لاَ غُرَبَاءَ وَوَطِئْتَ سَهْلاً لاَ وَعْراً
צַאדַפְתַ / חַלַלְתַ אַהְלַן, לַא עֻ’רַבַּאאַ’, וַוַטִאְתַ סַהְלַן, לַא וַעְרַן
הזדמנתָ אל- / חנית בקרב משפחה, לא זרים, ודרכת על מישור, לא דרך חתחתים
ככה זה כשנודדים במדבר, בחום, ללא מים, עולים על דיונות ולא נחים לרגע, ואז מגיעים למאהל בדואי.
אגב, לפני שנים רבות אני למדתי הסבר אחר למקור הביטוי, שכנראה אינו הנכון:
أَتَيْتَ أَهْلاً وَسَهْلاً وَمَرْحَبًا
אַתַיְתַ אַהְלַן וַסַהְלַן וַמַרְחַבַּן
הגעת למשפחה, מישור ומרחב.
מרחבן היא המילה היחידה מבין השלוש, שאיבדה עם הזמן את הגיית הנון ונשארה מַרְחַבַּא, המילה איתה פותח פה כל פוסט שלנו…
אגב, במדוברת קיימת התשובה אַהְלֵין أهلين, כלומר “פעמיים אהלן”, כאשר מבחינה דקדוקית ספרותית יש פה מה ש”הגשש החיוור” קראו לו “יציר לשוני וולגארי”…
ולסיום:
המילה אהלן חדרה גם לעברית, כידוע, ומשמשת בתור “שלום!” כללי שכזה.
אז זהו, שלא; בערבית מוקפדת יגיד אותה בעיקרון המארח, מקבל הפנים, ולא סתם כל עובר אורח בשכונה או בכפר, שהוא בחזקת זר-אורח.
=-=-=
הקורא מיכה חנונה מספר לנו כי:
סֻהֵיל سهيل הוא שם של בנות.
גם לצמח החצב קוראים סהיל.
וזה גם שם של כוכב חורף שכשרואים אותו לפי האמונה הבדואית אז מתקרב שיטפון – נַגֶ’ם סהיל.
בלי קשר, בקעת בית נטופה נקראת בערבית סהל אלבטוף.
הקורא Ron Artstein מעדכן באותו נושא:
“קַאנוֹפּוּס הוא כוכב ענק, השני בבהירותו בשמים, והוא הכוכב הבהיר בקבוצת הכוכבים שדרית (Carina), אשר פורקה באסטרונומיה המודרנית מהקבוצה העתיקה הספינה ארגו. הכוכב קאנופוס ניתן לצפייה בישראל בחורף מעל האופק הדרומי. אם כי לא ניתן לראות מישראל את הקבוצה שדרית כולה.
[…]
מקור שמו של הכוכב אינו ברור. בעבר היה קאנופוס הכוכב הבהיר בקבוצת הספינה ארגו וייתכן שנקרא על שם הנווט בספינתו של מנלאוס כשהפליג אל טרויה להחזיר את אשתו.
אפשרות אחרת היא שהשם נגזר מהמילה הערבית “ג’נוב” (جنوب) שזהו שמה של הדופן הדרומית של הכעבה הפונה אל הכוכב. עם זאת, בערבית נקרא הכוכב “סוהייל” (سهيل), שם שכיום ניתן לכוכב λ במפרש.
[…]” (ויקיפדיה)
ואני מוסיף, שלפי מה שאני מכיר, וגם לפי מילוני שמות רשמיים, השם סהיל (סֻהַיְל בספרותית) הוא שם של גבר, ופירושו, פרט לשמו של הכוכב: אדם צייתן ונוח.
לגבי חצב, ויקיפדיה בערבית גורסת עֻנְצֻל عنصل.
בזכות רון ומיכה, קבלו את:
פינת: “האם ביקרתם פעם ב-?”
“בַּנִי סוּהֵילָא (בערבית: بني سهيلا) היא עיר ברצועת עזה השוכנת בקרבת ח’אן יונס ושייכת לנפת ח’אן יונס. היא שוכנת ממזרח לח’אן יונס וגובלת בה ברצף טריטוריאלי בנוי. ממזרח לה שוכנת עבסאן א-סע’ירה ומדרום-מזרח לה עבסאן אלכבירה. כל אלה שייכות למטרופולין של ח’אן יונס.
המקום קרוי אולי על שם כוכב קאנופוס הנקרא בערבית “סהיל”. קבוצת עולי רגל נוצריים (1839) הזכירה את המקום בַּנִי סֻהֵיל, ומשלחת של יהודי ירושלים, שבראשה עמד יואל משה סלומון, ביקרה בו ב-1910 במסעה לחבל עזה כדי לרכוש קרקע להתיישבות וציינה ששמו בְּנֵי סֶלַע.
לאחר מלחמת העצמאות עברו לגור בכפר פליטים רבים.
בעקבות מלחמת סיני הייתה בני סוהילה נתונה תחת שליטת צה”ל, אשר מינה בה מועצה והעמיד בראשה את חמדן אבו עמר. ב-1957 נמנו בעיירה 3600 תושבים קבועים ו-2500 פליטים.
לפי מפקד התושבים של שנת 2006 חיו בעיר 32,800 תושבים, כולם מוסלמים” (ויקיפדיה).
=-=-=-=-=
הנה אחד הקטעים שאני מלמד מדי פעם מאוקטובר 2007.
באותה שנה ערוץ הטלוויזיה “אלאקצא” של חמאס ברצועה שידר במהלך חודש רמדאן את התוכנית “רַמַצַ’אן וַאלנַּאס” رمضان والنّاس – רמדאן עם האנשים.
שימו לב: לפני 13 שנה רמדאן “יצא” בחודש אוקטובר, אך השנה, 2020, הוא כבר מאחורינו. הכל בשל היותו של לוח השנה המוסלמי מבוסס ירח ולא שמש, ואין בו עיבור. לכן השנה המוסלמית תמיד קצרה יותר מהשנה “של הטבע”.
באחד הפרקים יצא המראיין לשטח, כדי לשוחח עם פעילי גדודי עז אלדין אלקסאם, שצולמו רעולי פנים, זאת תוך כדי שהם עוסקים בפעילות רִבַּאט: שמירה על גבולות האומה האסלאמית, כך לפי ההגדרה הרשמית, כאשר בפועל מדובר בשמירות משעממות כמו שלכל חייל יצא לעשות…
הנה אחד מקטעי הראיונות. אני אוהב אותו מכיוון שהוא שופך נופך אנושי, רך ומרגש לסיטואציה שבעיניים ישראליות היא פעילות חבלנית ומלחמתית עוינת:
– كلّ ما تطلع ع الرّباط بتحكي للوالدة؟
– أكيد. تحضّر لي أغراضي وتقول لي: الله يسهّل عليك يمّا، دير بالك على حالك، دير بالك على الشّباب اللّي معك. إذا بتقصّر حاجة عندك برضه تعال ع البيت وأنا مستعدّة يعني.
– بتبكي؟
– عادي، مش في كلّ موقف. بس يعني لازم يعني، قلب الأمّ بحنّ لابنها.
– כל מא תטלע ע אלרבאט בתחכי ללואלדה?
– אכיד. תחצ’ר לי אע’ראצ’י ותקול לי: אללה יסהל עליכ ימא, דיר באלכ עלא חאלכ, דיר באלכ עלא אלשבאב אללי מעכ. אד’א בתקצר חאגה ענדכ ברצ’ה תעאל ע אלבית ואנא מסתעדה יעני.
– בתבכי?
– עאדי, מש פי כל מוקף. בס יעני לאזם יעני, קלב אלאם בחן לאבנהא.
– בכל פעם שאתה יוצא לשמירה אתה מדבר עם אמא?
– ברור. היא מכינה לי את הדברים ואומרת לי: “שאללה יקל עליך, אמא (ערבים קוראים ל”קטנים” כפי שהקטנים קוראים להם), שמור על עצמך, שמור על החבר’ה שאיתך. אם חסר לך משהו – בוא הביתה ואני מוכנה (להכין לך)”.
– היא בוכה?
– רגיל כזה, לא בכל פעם. אבל ככה צריך, מדובר בלב של אמא, היא מרחמת על בנהּ.
=-=-=
הקורא כפיר דדון הזכיר לנו שאי אפשר לסיים בלי:
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
Subscribe
Login
0 Comments
Oldest