פָּרָש

פרש
מקצועות פעליםLeave a Comment on פָּרָש

פָּרָש

פרש

פורסם לראשונה ב- 3.4.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Eyal Alexandre, שכתב לנו:
“אשמח להתייחסותך והרחבת האופקים בנושא סוסים (יש מילים שונות שבאות לתאר סוס/סוסה/סוסים וכו’)”.
אז מילת היום היא –
חַ’יַּאל خَيَّال וברבים חַ’יַּאלִין خَيَّالين, במשקל בעלי המלאה – פָּרָש, רוכב על סוסים; בעל סוסים ‎‏
לשמיעה:

תזכורת: האות הערבית ח’א خ נהגית כמו כ לא דגושה בעברית, למשל במילה: בִּכלל
ולמרות שמילת היום צועקת: “אני המילה חייל בעברית!”, אז לא… והמתינו לסוף הפוסט…
בפוסטים הקודמים דיברנו על חצאן ועל פרס.
השורש הערבי ח’.י.ל (בגזרת ע”י. בניגוד לשורש ח’.ו.ל בגזרת ע”ו שעוסק, בין השאר, ב- דודים מצד האם) עוסק בסוסים, בדמיון, בהתרברבות ובשומות ובנקודות חן (פחות בשימוש במובן האחרון).
* חַ’יְל خَيْل, חֵ’יל במדוברת, מילה שהיא שם קיבוצי, כלומר הוראתה רבים למרות צורת היחיד שלה, אך בכל זאת יש לה צורות ריבוי דקדוקיות: חֻ’יוּל خيول או אַחְ’יַאל أخيال – סוסים; פרשים; התנשאות
* הפועל הספרותי חַ’אלַ خَالَ בבניין הראשון – חשב את- ל-; חשד ב-
* חַ’יַאל خيال, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – דמיון; הזיה, חזיון שווא; צל, בבואה; רוח רפאים
* חַ’יַאלִיּ خياليّ – דמיוני, בדיוני, מדומה, בדוי
* גֻ’נוּנֶ אלְחַ’יַאל جنون الخيال – פראנויה (מיל’: שגעון חזיון השווא)
* דֻנְיַא אלְחַ’יַאל دنيا الخيال – עולם הדמיון, ארץ פלאות, ארץ קסומה
* חַ’יַאל עִלְמִיּ خيال علميّ – מדע בדיוני (מיל’: בדיון מדעי. מאנגלית Science Fiction)
* הפועל חַ’יַּל خيّل בבניין השני – דמיין לעצמו; רכב על סוס, הריץ סוס. במדוברת מצרית: הסתיר, סנוור, הפריע למישהו לראות
* הפועל תְחַ’יַּל تخيّل בבניין החמישי – נדמָה לו ש-
* תַחַ’יֻּל تخيُّل, בצורת שם הפעולה – דמיון; דימוי
* תַחַ’יֻּלִיּ تخيُّليّ – דמיוני
* הפועל הספרותי אִחְ’תַאלַ اختال בבניין השמיני – היה גאוותן, התרברב
* אַחְ’יַל أخْيَل, במשקל בעלי המום – יהיר, גאוותן
* פִרְקַה חַ’יַּאלַה فرقة خيّالة – יחידת פרשים
* תַגְ’רִי פִיה אֶלְחֵ’יל تجري فيه الخيل – מקום גדול ורחב ידיים (מיל’: סוסים יכולים לרוץ בו)
* מִן קִלֶּתֶ אלְחֵ’יל שַדּוּא אֶלסְּרוּג’ עַלַא אלֶכְּלַאבּ من قلّة الخيل شدّوا السّروج على الكلاب – באין ציפור שיר גם עורב ייחשב לזמיר (מיל’: בשל מיעוט בסוסים קשרו את האוכפים על הכלבים)
* אַכַּל וּנַטּ מִתֶ’ל חֵ’ילֶ אלזֹּטּ أكل ونطّ مثل خيل الزّطّ – אדם חסר תועלת, פרזיט (מיל’: אכל וקפץ כמו סוסי קהילת ג’אט. מסתבר שמדובר בקהילה ממוצא הודי ופקיסטני. הם לחמו לצידם של המורדים באסלאם והובסו, וייתכן שקיימים סיפורים על חדלות-האישים של סוסיהם. לא יודע, לא באמת התעמקתי)
* רִבַּאט אלְחַ’יְל رباط الخيل – מקום החנייה של סוסי הקרב; מעגן.
המונח לקוח מסורת המלקוח (אלְאַנְפַאל), פסוק 60:
وَأَعِدُّواْ لَهُم مَّا اسْتَطَعْتُم مِّن قُوَّةٍ وَمِن رِّبَاطِ الْخَيْلِ تُرْهِبُونَ بِهِ عَدْوَّ اللّهِ وَعَدُوَّكُمْ وَآخَرِينَ مِن دُونِهِمْ لاَ تَعْلَمُونَهُمُ اللّهُ يَعْلَمُهُمْ وَمَا تُنفِقُواْ مِن شَيْءٍ فِي سَبِيلِ اللّهِ يُوَفَّ إِلَيْكُمْ وَأَنتُمْ لاَ تُظْلَمُونَ
וַאַעִדּוּא לַהֻם מַּא אסְתַטַעְתֻם מִּן קֻוַּתִן וַמִן רִּבַּאטִ אלְחַ’יְלִ תֻרְהִבּוּנַ בִּהִ עַדֻוַּ אללָּהִ וַעַדֻוַּכֻּםְ וַאַאחַ’רִינִ מִן דוּנִהִםְ לַא תַעְלַמוּנַהֻםֻ אללָּהֻ יַעְלַמֻהֻםְ וַמַא תֻנְפִקוּא מִן שַיְאִן פִי סַבִּילִ אללָּהִ יֻוַפַّ אִלַיְכֻּםְ וַאַנְתֻםְ לַא תֻטְ’לַמוּן
הכינו כוח לקראתם ככל שתוכלו, וסוסים רתומים לקרב, אשר בהם תזרעו מורא בלב אויב אלוהים ואויבכם, ובלב אחרים מלבדם אשר לא תכירום, אך אלוהים יכירם. כל אשר תוציאו למען אלוהים, תוּשב לכם תמורתו במלואה, ולא תקופחו.
(תרגום רובין)
לא צריך להיות גאון כדי להבין שזהו אחד מהפסוקים בקוראן שעוסק בג’האד, כלומר בלחימה בכופרים (המוזכרים במפורש כמה פסוקים לפני כן).
=-=-=-=
הפוסט הזה גרם לי שוב לשלוף את החוברת הירוקה “לקט קטעים מן הספרות הערבית הקלאסית”, בעריכת זהבה קיסטר ז”ל (שהייתה המורה שלי לערבית בתיכון בין השנים 86′-88′, וזכיתי אף להכיר את בעלה, פרופ’ מאיר קיסטר ז”ל העצום והאדיר, שהיה פרופסור לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל לבלשנות ערבית ומזרחנות לשנת תשמ”א) ושלמה אלון (שגם הוא היה המורה שלי באותן שנים ובאותה כיתה).
הנה, בעמוד 18, עם הערות בכתב היד שלי, מופיע הסיפור הקצר הזה אַלְחַ’יְל עִנְדַ אלְעַרַבּ الخيل عند العرب – הסוסים אצל הערבים, שלקוח מ”ספר הסוסים” של אַבּוּ עֻבַּיְדַה (מגדולי הפילולוגים ובקי במסורות ובגיניאולוגיה של הערבים. מיוחסים לו כמאתיים חיבורים, שהגיעו לידינו מהם רק בודדים. מת בשנת 208 להג’רה), והתרגום שלי:
“מפי אבו עבידה, שאמר: בימי הג’אהליה (שלפני האסלאם) הערבים לא שמרו על דבר מרכושם ולא העריכו/כיבדו אותו כפי ששמרו על הסוסים וכיבדו אותם, וזאת בשל העוצמה, היופי, התועלת והכוח שהיו לסוסים כנגד האויבים.
הערבי היה ישן רעב אך מאכיל את סוסו ומעדיפו על עצמו, על משפחתו ועל ילדיו. הוא היה משקה אותו חלב טהור שאינו מהול, בעוד הוא עצמו היה שותה מים ותו לא.
היו ערבים שהיו מגנים ערבים אחרים על הזנחת הסוסים, על רזונם (של הסוסים) ועל היעדר ההשגחה/שמירה עליהם, והם אף היו מציינים זאת בשירתם”.
=-=-=-=
מילה על עברית, לגבי השורש ח.י.ל שהוזכר פה (שמתכתב עם השורש הערבי ח.י.ל حيل, העוסק בכוח, ואינו השורש של היום):
חַיָּל ובנקבה חַיֶּלֶת. עם דגש חזק תבניתי; זהו משקל בעלי המלאכה בעברית (הזהה למקביל לו בערבית) .
חַיִל (בצבא, יחידה צבאית גדולה, “נושאית”) וברבים חֲיָלות או חֳיָלִים. רק בסמיכות: חֵילות הים והיבשה. בדיוק כמו: גַּיִס וברבים גְּיָסות.
היחיד בסמיכות: חֵיל המודיעין.
למה אני חותר?
שהמילה העברית חֲיָלות, הרבים של חיל, אינה בשימוש, שלא לדבר על צורת הריבוי בזכר חֲיָלים, שהיא הנפוצה יותר (אף על פי שאינה קיימת כלל בשיח, כך שיש בדבריי סתירה פנימית…).
ומדוע זה כך? מדוע דוברי עברית יגידו חֵילות תמיד, גם לא במעמד סמיכות?
וזאת בשל הטרגדיה – כפי שהגדיר זאת פעם מורי ורבי, נשיא האקדמיה ללשון עברית, פרופ’ משה בר-אשר – שעברה ועוברת העברית המודרנית:
ביחס לערבית, ובכלל, היא איבדה בדיבור את האבחנה בדיגוש חזק, בנחציוּת, בגרוניוּת, באורך של תנועות ובביצוע נכון של עיצורים מסוימים.
תכל’ס, בפועל, דובר העברית הממוצע מפיק מפיו רק 16 צלילים מתוך 22 הקיימים (המיוצגים ב- 22 אותיות, כאשר בערבית ספרותית יש 28), כל הדיבור משוטח, כל האותיות/עיצורים דומות זו לזו, אין דיגוש חזק, אין ביצוע גרוני, אין נחציות, אין עבודה, קשה, קשה.
ולא אמרתי מילה על המגוון הפונטי שהיה קיים בעבר הרחוק בהגיית התנועות השונות…
אם דובר עברית יגיד חֲיָלות או חֲיָלים, בהתייחסו ליחידות צבאיות גדולות ברבים, רוב הסיכויים שכל מאזיניו יחשבו שהוא מדבר על חיילות וחיילים, בני האדם. וכך נוצר פה בידול מאונס במשמעות, וחבל.
מבחינה דקדוקית, חֲיָלות ו- חַיָּלות לא רק שאינן אותה מילה, הן גם אמורות להיות מבוטאות בצורה שונה.
מצד שני, יגידו הבלשנים המתארים “המקילים”, שככה זה עם שפות, אז כדאי שאפסיק להיות טהרן ונורמטיבי ואתן לאנשים לחיות…
שיהיה יום מצוין ושבת שלום,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top