פורסם לראשונה ב- 24.9.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Eliyahu Mitelman, שכתב לנו:
“שלום.
מה פירוש המונח אבו אנטר?”
אז מילת היום היא –
אַבּוּ עַנְתַר أَبُو عَنْتَر – גבר שבגברים, גיבור חיל
לפני שאענה לאליהו, אצטט פה פתיח של פוסט אחר שלנו מהעבר (רק את הפתיח):
כתב לנו הקורא Edov Toren:
“שלום
מציע לכתוב על המילה מרמרה… ממורמרת/מרירה
האם יש קשר לשם הספינה?
בהקשר הזה אזכיר את הפתגם
مرة مرمرة ومسمار في العنترة מָרָה מָרְמָרָה וּמֻסְמָאר פִי אֵלְעָנְתָרָה.
מילולית: אישה מרירה ומסמר בענתרה.
הכוונה: אישה מרירה יכולה להרוס גם את ענתרה.
ענתרה הוא ענתרה בִּן שָדָאד אלעבסי عنترة بن شداد العبسي
שהיה כידוע גיבור ערבי מפורסם מימי טרום האסלאם, משורר ולוחם.
אישה מרירה יכולה להרוס/לפגוע/להחליש גם את החזק שבגברים.
זה הפשט…
נשאלת השאלה: למה היא מרירה? אולי צריך לבדוק אצל החזק שבגברים…
תודה!”
=-=-=
ידידי הקורא הידען Avshalom Farjun, שהסתייעתי בו קלות גם בפוסט של היום, על אבו ענתר, ענה בזמנו לאידוב:
“נוסח הפתגם שהוזכר צריך להיות: في مرة وفي مرمرة وفي مسمار في العُنترة פי מרה ופי מרמרה ופי מסמאר פי ל-עֻנִתַרַה.
אין קשר לענתרה בן שדאד.
עֻנִתַרַה – החלק האחורי של הראש, עורף. הפתגם מתאר 3 סוגים של נשים, שהשלישית (הגרועה ביותר) היא מסמר התקוע בעורף”.
=-=-=-=-=
אבל היום כן נעסוק ב-
“ענתרה בן שדאד (ערבית: عنترة بن شداد العبسي, ענתרה אבן שדאד אל-עַבְּסִי, 525-608 לספירה), הידוע גם כ-ענתר, היה חייל ומשורר ערבי טרום-אסלאמי, שהתפרסם בשל שירתו וחייו ההרפתקניים. הוא היה אחד מ”שבעת המשוררים התלויים”, ששיריו המרכזיים נכללים ב”מועלקאת”, אוסף השירים שהאגדה מספרת עליהם שהיו תלויות בכעבה.
אמו הייתה שפחה שחורת-עור, וענתרה היה עבד שקנה את חירותו בהצטיינות במלחמה.
סיפור חייו, או “הרומנסה של ענתר” (סִירַת ענתר אבן שדאד), נמסר בעל פה לאורך השנים, ופורסם בביירות בשנת 1871 (10 כרכים) ובקהיר בשנת 1889 (32 כרכים). יצירה זו תורגמה חלקית לאנגלית בידי טֵריק המילטון בשנת 1820, תחת הכותרת “ענתר: רומנסה בדואית”.
המחזאי המצרי אחמד שאוקי חיבר מחזה על אודות המשורר” (ויקיפדיה).
מוסיפה ויקיפדיה בערבית:
ענתר או ענתרה פירושם עקיצה של זבוב. יש גורסים שהנון במילה מיותרת, ושהשורש הוא בכלל ע.ת.ר, העוסק בשחיטה.
פירוש נוסף של ענתרה: התנהלות אמיצה תוך כדי קשיי המלחמה.
הפרשנים הקדומים לא הצליחו להכריע אם שמו המקורי של המשורר היה ענתר או ענתרה, והאם היה מדובר בשם איתו נולד או בכינוי שהתווסף לו.
כינויים נוספים שלו:
אַלְפַלְחַאא’ الفلحاء, שפירושו חתך בשפה התחתונה של פיו
אַבּוּ אלְפַוַארֶס أبو الفوارس, בשל אבירותו
אבו אלְמַעַאיֶש أبو المعايش
אבו אַוְפַא أبو أوفى
אבו אלְמֻעְ’לַס أبو المغلس, זאת בשל גבורתו או בשל צבע עורו השחור מאוד, אותו ירש מאמו החבשית. עַ’לַס غلس פירושה: החושך הכבד של סוף הלילה, לפני השחר
=-=-=-=-=
מהשם ענתר, או ענתרה, נוצר פועל דנומינטיבי (גְּזוּר-שם) מרובע:
* הפעלים עַנְתַר عنتر, על דרך הבניין השני, או תְעַנְתַר تعنتر, על דרך החמישי – עשה עצמו גיבור, העמיד פני גיבור, התיימר להיות גיבור
* עִמֶל עַנְתַר عمل عنتر – כנ”ל
* הפועל עַנְתַרַ عَنْتَرَ בספרותית – היה אמיץ לב, היה איש מלחמה; עבר הרפתקאות קשות; כפועל יוצא: דקר ברומח את-
* עַנְתַרַה عنترة, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – להיות אמיץ לב וכו’
* עַנְתַרִיַּאת عنتريّات – אגדות גבורה; סיפורי גבורה בדויים
* עַנְתַר عنتر – סוג של זבובים
=-=-=-=
מכירים את השחקן הסורי נַאגִ’י גַ’בֶּר ناجي جبر?
הוא מי שמופיע בתמונת היום.
ג’בר נולד ב- 1940 בעיר סוידאא’ ברמת הגולן הסורית.
הדמות המפורסמת ביותר שלו הייתה אבו ענתר, בסדרה האלמותית “צַחֶּ אלנּוֹם” صحّ النّوم יחד עם עַ’וַּארֶ אלטּוֹשֶה, הוא השחקן הכביר דֻרֵיד לַחַּאם دريد لحّام.
במקרה זה, הבחירה בשם “אבו ענתר” היא מה שנקרא בספרות שם אלגורי, דהיינו שם המעיד על (תכונות) בעליו.
נאג’י, כאבו ענתר, היה הגבר שבגברים, הדבר הכי גברי ומפחיד בסביבה.
דמותו זכתה לתואר קַבַּצַ’איֶ אלְחַארַה אֶלשַּאמִיֶּה قَبَضاي الحارة الشّاميّة – הגברתן/הבריון של השכונה הסורית
ג’בר הלך לעולמו בשנת 2009 מסרטן הריאה.
=-=-=-=
כותבת בתגובות הקוראת האדוקה אסתר ספדיה:
במקומותינו נהגנו לומר:
1.
יַא עַנְתַר, מִין עַנְתַרַכּ?
תְעַנְתַרֶת לֵיש מַא פִי מִין יֶרִדְּנִי.
يا عنتر، مين عنترك؟
تعنترت ليش ما في مين يردّني.
ענתר, מי הפך אותו לענתר, כלומר גיבור גדול?
וענתר עונה: הפכתי לגיבור גדול כי לא היה מי שיעצור אותי.
2.
שַוַארֶבּ ענתר
شوارب عنتر
השפם של ענתר, שהייתה לו כנראה צורה מיוחדת,
אייקון תרבותי, סמל הגבריות.
3.
ויש פתגם נוסף:
פַאת עַנְתר טִלֶע וַזִיר
فات عنتر طلع وزير
נכנס ענתר יצא שר,
כלומר צבר עוד כוח לשלוט.
=-=-=-=-=
אסיים עם קטע שהבאתי פה בעבר בפוסט זִנֶח’ (נודניק), עם תוספת עדכנית קלה:
הנה סיפור אישי שלי, מלפני 29 שנים, עת הייתי חייל בשירות חובה:
באותם הימים שירתה איתי חיילת ירושלמית נאת מראה וטובת הליכות, שמהרגע הראשון צדה את עיניי. לאחר כמה שבועות אזרתי אומץ (אומץ רב, יש לציין) והצעתי לה לצאת אתי. מכיוון שגם אני הייתי (ונותרתי) ירושלמי, לא חשבתי שתהיה בעיה להוציא את התוכנית לפועל.
למרבה הפתעתי, היא הסכימה! כן, הסכימה, ואף יצאנו לדייט חביב בבית הקפה של הסינמטק הירושלמי. הבחורה, כמו שאומרים היום, “דפקה הופעה”, ואני, גדוש הורמונים שכמוני, חשבתי שיש בזה מן הבעת עמדה חיובית באשר לדייט.
החזרתי אותה כג’נטלמן לביתה, והייתי מאושר עד הגג.
כמה ימים אח”כ נודע לי מחבריה, שהיא לא הפסיקה לקטר לפני הדייט, איך היא “יוצאת אליו מחוסר ברירה ושהיא מתה להיות כבר אחריו”.
פוגע. ללא ספק פוגע. לא רוצָה לצאת איתי? תגידי “לא” מראש. תמציאי איזו שטות.
את יוצאת בכל זאת לדייט בחוסר מרוצות? תתנהגי כמי שכל צי האוניות שלה טבע, כפי שאמי המנוחה הייתה אומרת, אל תשדרי מרוצוּת.
לא משנה.
בקיצור, שירת איתי באותם הימים איש מילואים מנוסה וחכם, שאמר לי:
“עזוב אותה, את הזִנְחַ’ה הזאת”.
מאותו היום הכינוי שדבק באותה חיילת בין חבריי היה: המִתְעַנְתֶרֶת, דהיינו מי שמשחקת אותה גיבורה…
שיהיה יום נהדר,
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
