מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה שכן מדי פעם אני ממחזר תכנים ממשכננו הקודם.
אז מילת היום היא –
חַנְטוּר حَنْطُور – כרכרה, עגלה, דיליז’נס
לשמיעה: https://on.soundcloud.com/gqkzS
בעבר הרחוק פרסמנו את הדברים הבאים:
מילת היום אינה המילה הכי שימושית או הכי מודרנית, אבל היא מופיעה היום כי אני רוצה להציג כאן את השיר שעוסק בה.
המילה היא –
חַנְטוּר حَنْطُور וברבים חַנַאטִיר حناطير – כרכרה
לשמיעה: https://clyp.it/i1d5m2q4
קיימת גם הצורה חַנְתוּר حَنْتُور
את השיר הכרתי הודות לקורא עובדיה מזרחי Ovadia Mizrahi, אז זה המקום להודות לו על כך.
השיר הוא “אַרְכַּבּ אלְחַנְטוּר” – אני אסע בכרכרה
השיר לקוח מסרט מצרי מפורסם משנת 2006 ששמו קִצַּתֶ אלְחַיֶּ אלשַּעְבִּיּ قصّة الحيّ الشّعبيّ – סיפור רובע האנשים הפשוטים. שמה של הזמרת הוא אַמִינַה أمينة, אך זהו שם הבמה שלה (היא גם שחקנית). השם איתו נולדה הוא וַפַאא’ מְחַמַּד נְצֵירֶ אלְפַחְ’רַאנִי وفاء محمد نصير الفخراني.
מי היה מאמין, אבל מקור המילה הכל כך ערבית “חנטור” הוא בכלל… הונגרי: Hintó. מסתבר ששליטה עותמאנית בהונגריה, בצפון, ובמצרים (ולא רק בה), בדרום, העבירה מילים מעולם תרבותי אחד למשנהו. מעניין.
לפני השיר, עוד מילה: לאורך השנים הוצגו כאן כמה שירים (כולם מצריים. מה לעשות, אני פחות מתחבר ליצירה הערבית המודרנית, שרובה מבית יוצר לבנוני), ואת כולם הגדרתי כיצירות מופת. אז השיר של היום ממש אינו יצירת מופת, אבל הוא נפלא בעיניי, בעיקר בגלל הקצב, והמדוברת המצרית התוססת.
אז תכינו את הכפיים והמותניים, וקדימה, שומעים את הסוסים מתקרבים:
آعم يااااااعم אאא עַםּ, יַאאאא עַםּ
يا عم يبتاع الحنطور يا محنطر יַא עַםּ יַא בְּתַאעֶ אלְחַנְטוּר, יַא מְחַנְטַר
هييس حاضر הייס חַאצֶ’ר
אההה “דוד”, יא “דוד”
יא דוד של הכרכרה, יא עגלון
הייס (קולו של העגלון שעוצר את הכרכרה), לשירותך!
ياما نفسي اركب الحنطور واتحنطر יַאמַא נִפְסִי אַרְכַּבּ אלְחַנְטוּר וּאַתְחַנְטַר
شييييييي ماشي שִייייי מַאשִי
כמה אני רוצה לנסוע בכרכרה ולנסוע בה
שייייייי בסדר (כנ”ל)
واركب الحنطور וּאַרְכַּבּ אלְחַנְטוּר
درجن درجن דִרִגִן דרגן
واتحنطر ואתחטר
واقعد قدّام واشدّ اللّجام וּאַקְעֹד קֻדַּאם וּאַשִדֶּ אללִּגַאם
واركب الحنطور واتحنطر וארכב אלחנטור ואתחנטר
אני אסע בכרכרה
דרגן דרגן (הקולות של פרסות הסוסים)
ואסע בה
אני אשב קדימה ואוחז ברסן חזק
ואסע בכרכרה
وح جيب الجو بتاعي וּחַ גִיבֶּ אלְגַוּ בְּתַאעִי
يركب جنبي ويتحنطر יִרְכַּבּ גַנְבִּי וּיִתְחַנְטַר
אני אביא את האהוב שלי
הוא ישב לידי וייסע בכרכרה
ويحطّ ايديه في دراعي וּיְחֻטּ אִידֵיה פִי דְרַאעִי
ويتأنجج بيّ ويتمخطر וּיִתְאַנְגַג’ בִּיַּ וּיִתְמַחְ’טַר
הוא ישים את ידיו בזרועי
ונלך שלובי ידיים והוא יצעד בצורה אלגנטית
ونركن على ايّ جنب וּנִרְכֶּן עַלַא אַיֶּ גַנְבּ
وننزل ناكل بطاطا וּנִנְזֶל נַאכֹּל בַּטַאטַא
وكمان نأزأز لبّ וּכַּמָאן נְאַזְאַז לֶבּ
ونحلّي بالشّوكلاطة וּנְחַלִּי בִּאלשּוֹכּוֹלַאטַה
נעצור בכל מקום
נרד ונאכל בטטה (מתוקה)
גם נפצח גרעינים
ונקנח עם שוקולד
واركب الحنطور واتحنطر וארכב אלחנטור ואתחנטר
وح نركب بالدّور كلّنا ع الحنطور וּחַ נִרְכַּבּ בִּאלדּוֹר כֻּלֶּנַא עַ אלחנטור
واتحنطر ואתחנטר
אני אסע בכרכרה
וניסע לפי התור, כולנו על הכרכרה
ואסע בכרכרה
ونجيب حمّص بالشّطّة וּנְגִיבּ חֻמֹּצ בִּאלשַּטַּה
وكمان نلبس برانيط וּכַּמַאן נִלְבֶּס בַּרַאנִיט
ونلعب حطّة يا بطّة וּנִלְעַבּ חַטַּה יַא בַּטַּה
وح نطنط التّنطيت וּחַ נִטְנַטֶ אלתַּנְטִית
נביא חומוס עם חריף
וגם נחבוש כובעים (קסקטים)
נשחק “אן דן דינו”
ונקפץ בשמחה
وحبيبي حيسرح بيّ וּחַבִּיבִּי חַיִסְרַח בִּיַּ
واقعد اسبّله في عينيّ וּאַקְעֹד אַסַבֶּלֹה פִי עֵינַיַּ
وكمان يمسك لي ايديّ וּכַּמַאן יִמְסֶכּ לִי אֵידַיַּ
قال ايه الواد بيعدّيني קַאל אֵיה אֶלְוַאד בִּיעַדִּינִי
אהובי יבהה בי
ואני אביט בו בעיניי
הוא גם יחזיק בשתי ידיי
ויגיד: הנער הזה מעביר (חוצה) אותי את הכביש
واركب الحنطور واتحنطر וארכב אלחנטור ואתחנטר
ياس ماشي יאס מַאשִי
אני אסע בכרכרה
יאס, בסדר (שוב, דברי העגלון)
(התרגום שלי. שלו)
הערות לשוניות:
1. מילת הפנייה “דוד”, עַםּ בערבית, היא פנייה נאה לכל אדם, בין אם מכירים אותו ובין אם לאו. כמו “אחי”, בסלנג העברי, אבל לא באותה רמת “סחבקיה”, כי ב- “עם” יש התייחסות מכבדת בהכרח של הנמען (ולאו דווקא שוות-מעמד).
2. הפועל חנטר אינו מופיע במילונים, והוא נגזר מהמילה חנטור: לנסוע בכרכרה. מבחינה לשונית, מדובר בפועל גזור-שם, או דנומינטיבי, שכן בשפות השמיות דרך היצירה המקובלת של מילים היא קודם פעלים ואז שמות עצם, וכאן זה מקרה הפוך.
3. הפעל תאנגג’ – פועל גזור-שם שמקורו בצרפתית: אֶנְגַזֶ’ה – הליכה שלובי ידיים.
4. הפועל קזקז (פיצח גרעינים) נכתב פה במקור עם אלף – אזאז, בשל דרך ההגייה המצרית של האות ק, אולם דרך הכתיבה “הנכונה” היא קזקז.
5. חומוס – במצרים אין הכוונה לחומוס בגרסתו כממרח, כמו שמוכר באזור שלנו (הלבנט/אלשאם), אלא לגרגרים שעברו השרייה.
6. זוכרים שבשירה הערבית הקלאסית הפניה לאהובה היא בלשון זכר? אז זה מופיע גם בשיר הזה בשורה השלישית מהסוף.
קישור לשיר:
=-=-=-=
תוספת עדכנית:
ממש במקרה, הקורא אחמד אלחלים צירף בתגובות של הפוסט מחאיד מלפני מספר שבועות קישור לשיר העם: חַיֶּד עַנֶ אלְגֵ’ישִ(י) יַא עְ’בֵּישִי.
בשיר מופיעה המילה חנאטיר. לא ארחיב פה יותר מדי על השיר, מי שיודע ערבית יבין משני הסרטונים הבאים (אחד מהם אני הוספתי, שכן הוא מסביר על השיר) את הסיפור, שהוא מתקופת המנדט הבריטי באזורנו:
תוספות הקוראים-
אשרי כהן:
הקריאה שיייי זאת קריאה לסוס להתחיל לנוע,
הקריאה חאאא זאת קריאה לסוס לעצור.
אין פוסט יותר משמח משיר כזה במצרית.
איתמר רדאי:
שמה המקורי של כיכר פריס בעיר התחתית בחיפה היה סאחת אלחנאטיר, ساحة الحناطير، כי בה חנו העגלות בהיותה כיכר מרכזית ומוקד התחבורה בעיר. בהמשך קראו לה סאחת אלח’מרה ساحة الخمرة, על שם משפחת אלח’מרה החיפאית, שהייתה בעלת הכיכר ובעלת שטחים ונדל”ן רבים סביב הכיכר הזו.
צילום: Randy Fath
זה היה הפוסט ה- 2,319 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
