1. א-נביא חד’ר (הנביא הירוק) זה הכינוי המוכר יותר

2. נביא אליאס.

3. אבו משעל – אבי הלהבה.

לגבי השם הראשון לא כאן המקום לפרט, השם השני ברור אבל מדוע ומהיכן הגיע השם השלישי?

ובכן יהיו שמיד יזכירו שאליהו הנביא מוכר מאוד מהסיפור בכרמל שם ירדה אש מן השמים כמסופר בספר מלכים א, פרק יב : וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי-אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. לז עֲנֵנִי יְהוָה, עֲנֵנִי, …. לח וַתִּפֹּל אֵשׁ-יְהוָה, וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים, וְאֶת-הָאֲבָנִים, וְאֶת-הֶעָפָר; וְאֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּתְּעָלָה, לִחֵכָה.

ובכן נראה כי גם המוסלמים מכירים עוד מסורת מקראית הקושרת את אליהו הנביא ללהבה היורדת מהשמים. זה מן הסיפור המובא במקרא – מלכים ב פרק א. המספר על אֲחַזְיָה מלך שומרון שנופל מהחלון ונפצע, ושולח שליחים לדרוש אל האלילים, בדרכם פוגשים השליחים באליהו הנביא שיצא בשליחות אלוקים להודיע לו כי מאחר והוא פנה אל האלילים, הוא לא יחלים ממחלתו. תגובת מלך ישראל היא, הוא שולח כיתה ובה 50 חיילים לעצור את אליהו הנביא, המפגש בין אליהו הנביא לכיתת החיילים ומפקדם מתוארת באופן דרמטי במקרא:

ט וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר-חֲמִשִּׁים, וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַל אֵלָיו, וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל-רֹאשׁ הָהָר, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה. י וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ, וַיְדַבֵּר אֶל-שַׂר הַחֲמִשִּׁים, וְאִם-אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת-חֲמִשֶּׁיךָ; וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת-חֲמִשָּׁיו. יא וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, שַׂר-חֲמִשִּׁים אַחֵר–וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים, כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה. יב וַיַּעַן אֵלִיָּה, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אִם-אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת-חֲמִשֶּׁיךָ; וַתֵּרֶד אֵשׁ-אֱלֹהִים מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת-חֲמִשָּׁיו. יג וַיָּשָׁב, וַיִּשְׁלַח שַׂר-חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים–וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר-הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי וַיִּכְרַע עַל-בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ, וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים, תִּיקַר-נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ. יד הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֶת-שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים, וְאֶת-חֲמִשֵּׁיהֶם; וְעַתָּה, תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ.

סיפור זה מתרחש כאמור בשומרון הבירה המוכרת כיום בשם סבסטיה תל מקראי גדול היושב בצמוד לכפר הנושא את השם סבסטיה עד היום הזה.

והנה בדיוק ממול וממזרח לתל ולכפר, כמעט על ראש ההר, נמצא מבנה צלבני מרשים ועליו כתובת צלבנית שמלמדת כי במקום הוקם מנזר שהוקדש ל – אליאס נביאנו… הלא הוא אליהו הנביא, ואם כן, מסורת נוצרית שהסתובבה בתקופה הצלבנית במקום, ממקמת את ביתו של אליהו שם במקום, משם ירד לעבר השליחים שיצאו מן העיר שומרון, ולשם נשלחו החיילים לעצור אותו, ושם ירדה האש מן השמים ואכלה אותם.

והנה כיצד מכונה המקום בפי ערביי הסביבה? ובכן הם מכנים את המבנה – שיח שעלה – היינו שיח הלהבה… מדהים, כיצד מסורת שנשמרה אצל הנוצרים תחת השם אליאס, הופכת בפי המוסלמים בערבית לא למאר אליאס או לשיח אליאס, אלא דווקא לשיח שעלה שקשור לסיפור האש היורדת מהשמים..

(אגב יש כפר שנקרא בשם דיר אבו משעל, ומדובר דווקא על כפר שבעברו הנוצרי היה ראש המנזר בשם אליאס, וגם במקרה זה העדיפו המוסלמים לכנותו משעל ולא אליאס…)