סבל

פורסם לראשונה ב- 16.12.21

מרחבא

שלום לכולם,

מילת היום נבחרה שכן הופיעה בסרטון שקיבלתי.

אז מילת היום היא –

תְעַדַּ’בּ تْعَذَّب – סָבַל, התענה, התייסר

תזכורת: האות הערבית ד’אל ذ נהגית בספרותית כמו th במילה the. במדוברת היא נהגית כ- d או כ- z, תלוי במילה. הצליל המקורי שלה אינו נוכֵחַ כמעט במדוברת, גם לא בכתיבה.

הסרטון הוא באורך של כמעט שתי דקות.

אמרתי לעצמי: יש לי תחושה שמישהו כבר תמלל אותו ופרסם ברשת לפניי, וכך אחסוך לעצמי זמן יקר.

ואכן, מצאתי חיש קל גרסה מתומללת, שתואמת את ההקלטה ב- 80%. אז לפניכם הגרסה שמצאתי עם התאמות למה שמופיע בסרטון, המצורף לתגובות:

الأول: (كيفك حالك) وكيف أبوك، انشالله تحسن (الي سنين ما شفته)

الثاني: انا ماشي حالي الحمد لله، بس الوالد عطاك عمره

الأول: لا لا لا لا! العمر الك. بعرف كان عنده القلب، الله يرحمه

الثاني: بس والله ما مات من القلب

الأول: ولا كيف مات؟

الثاني: الله يرحمه، بآخر فترة ضعف نظره كثير، مرة طلع ع هالبلكون، ما شاف طرف البلكون، وقع، وبتعرف بيتنا ثالث طابق

الأول: لا لا لا لا على هالموتة، بكل الأحوال الله يرحمه

التاني: والله تعذبنا فيه كثير، وعملنا له 12 عملية، لما تحسن وطاب

الأول: لكن كيف توفى؟

التاني: صار يحمل عكازة ومرة بيقطع الطريق، سيارة مسرعة خبطته

الأول: لا لا لا لا! الله يرحمه

التاني: ربك رحيم، كان فيه جار إلنا حطه بالسيارة ولحقه ع المستشفى، بس النزيف الداخلي كان رهيب

الأول: الله يرحمه بكل الأحوال

التاني: بس سفرناه ع اسبانيا، وظلّينا 6 أشهر نعالج فيه والحمد لله تحسن

الأول: ولا كيف مات عاد؟

التاني: صار معه فشل كلوي حاد وصرنا ندوّر على متبرع كلية وتأخرنا وصار معه تسمم

الأول: الله يرحمه، ارتاح

التاني: بالصدفة أجا شخص بيعرفه من زمان، تبرع له بالكلية بآخر نفس

الأول: لا حول الله! لا لا لا! يا رجل ولا كيف مات عاد؟؟

التاني: والله مرة بهالبيت وهو قاعد، ما انتبه ع الغاز احترقت الشقة وهو لحاله فيها

الأول: يا لطيف على هالموتة ما أبشعها. الله يرحمه

التاني: بس والله جارنا، الله يجزيه الخير، كسر باب البيت ولحقه بآخر لحظة

الأول: لا حول الله، يا رجل، فهمني كيف مات؟؟؟؟؟؟

التاني: والله يا اخوي، اضطرينا نطخّه

הראשון: (מה שלומך) ומה שלום אביך, בעזרת האל מצבו השתפר, (כבר שנים לא ראיתי אותו)

השני: אני בסדר, השבח לאל, אבל אבי הלך לעולמו (מיל’: נתן לך את [שארית] חייו)

הראשון: לא לא לא לא! שתחיה. אני יודע שהוא סבל מהלב. זכרו לברכה

השני: אבל הוא לא מת מהלב

הראשון: אז איך הוא מת?

השני: זכרו לברכה, בתקופה האחרונה הראייה שלו נחלשה מאוד, פעם אחת הוא יצא למרפסת, לא ראה את קצה המרפסת, הוא נפל, ואתה יודע, הבית שלנו בקומה שלישית

הראשון: לא לא לא לא, איזה מוות (נורא)! בכל מקרה, זכרו לברכה

השני: באמת התייסרנו/סבלנו בגללו מאוד, עשינו לו 12 ניתוחים עד שמצבו השתפר והוא החלים

הראשון: אז איך הלך לעולמו?

השני: הוא התחיל ללכת עם מקל הליכה, פעם הוא חצה את הכביש ומכונית ממהרת פגעה בו

הראשון: לא לא לא לא! זכרו לברכה

השני: אבל אלוהים רחום, שָכן שלנו לקח אותו במכונית לבית החולים, אבל שטף הדם היה נורא

הראשון: זכרו לברכה, בכל מקרה

השני: אבל לקחנו אותו לספרד, נשארנו שם 6 חודשים, טיפלנו בו והשבח לאל הוא השתפר

הראשון: אז איך הוא מת?!

השני: הוא סבל מכשל כלייתי חמור, התחלנו לחפש תורם כליה, התעכבנו עם זה והוא חטף הרעלה

הראשון: זכרו לברכה, הוא נגאל מייסוריו (מיל’: הוא נח)

השני: במקרה בא מישהו שהכיר אותו מזמן, ותרם לו כליה ברגע האחרון

הראשון: מה אתה אומר! לא לא לא! בן אדם, אז איך הוא מת?

השני: פעם אחת בבית, בעודו יושב, הוא לא שם לב לגז והדירה נשרפה כשהוא לבדו בתוכה

הראשון: אוי ואבוי על המוות הנורא הזה. זכרו לברכה

השני: אבל השכן שלנו, שאלוהים יגמול לו רק טוב, שבר את דלת הבית והציל אותו ברגע האחרון

הראשון: מה אתה אומר! אז בן אדם, תסביר לי איך הוא מת???

השני: בחיי, אחי, נאלצנו לירות בו

(התמלול בחלקו והתרגום שלי. שָלֵו)

=-=-=-=

השורש הערבי ע.ד’.ב עוסק בסבל, עינויים וייסורים, אך גם במאכלים טעימים ובמים מתוקים:

* הפועל הספרותי עַדֻ’בַּ عَذُبَ בבניין הראשון – היה טעים וערב לחך, היה מתוק

* הפועל עַדַּ’בּ عذّب בבניין השני – עינה, ייסר, גרם סבל; הציק; העניש

* עַדַּ’בּ חַאלֹה عذّب حاله – הטריח עצמו, התאמץ

* צַ’מִירֹה בִּעַדְּ’בֹּה ضميره بعذّبه – מצפונו מייסר אותו

* תַעְדִ’יבּ تعذيب, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – עינוי, גרימת ייסורים

* אַאלַת תַעְדִ’יבּ آلة تعذيب – מכשיר עינויים

* מֻעַדַּ’בּ معذّب, בצורת הבינוני הפעול של הבניין – סובל, מעונה, מתענה

* הפועל תְעַדַּ’בּ تعذّب בבניין החמישי, הוא מילת היום – סבל, התענה, התייסר

* הפועל הספרותי אִסְתַעְדַ’בַּ استعذب בבניין העשירי – חשב או מצא את- כמתוק; ביקש לשתות מים מתוקים

* מַאא’ עַדְ’בּ ماء عذْب – מים מתוקים

* עַדַ’אבּ عذاب – סבל, עינוי, כאב, ייסורים, צער; עונש

* עַדַ’אבּ אַחְמַר / אַסְוַד عذاب أحمر / أسود – עינויים קשים, סבל נוראי (מיל’: עינוי אדום / שחור)

* עַדַ’אבֶּ אלְקַבְּר عذاب القبر – חיבוט הקבר, ייסורי הקבר: תחקור המת בקברו. שני המלאכים החוקרים את המת לאחר שנקבר, מֻנְכַּר וַנַכִּיר منكر ونكير, שואלים את המת שאלות בנוגע לאמונתו, ריבונו, דתו ונביאו. אם הוא עונה תשובות נכונות הרי שהוא מוסלמי טוב ומאמין. במקרה כזה הם פותחים צוהר בקבר, מעל ראש המת או לימינו, מפתח זה יכול המת להביט בגן עדן ולחוש ברוחות גן העדן הנושבות עליו.

שהידים, אגב, פטורים מחקירת המלאכים שכן מקומם בגן עדן מובטח.

וחשבתם שזה בלעדי לאסלאם?

נעיין בערך הויקיפדי הבא:

“חיבוט הקבר הוא עונש המוזכר בקבלה על הנאה שאינה לשם שמים. בספר ראשית חכמה הובא מדרש הנקרא “מסכת חיבוט הקבר” המתאר את עונש חיבוט הקבר. “מסכת חיבוט הקבר” הוכנסה גם לתוך “מסכת שמחות” אחת מן המסכתות קטנות של התלמוד. חיבוט הקבר מוזכר בקצרה גם בחיבור “שיעור קומה”, חיבור מיסטי קדום העוסק בתיאור גודלו של הגוף האלוהי. ביאור על חיבוט הקבר מוזכר בפרקים הראשונים של ספר התניא.

מהות

על פי התיאורים במדרשים, עומד מלאך המוות על קבר המת ושואלו מהו שמו, ומכה על ידיו. הרשעים שוכחים את שמם לאחר מותם ועל כן יש הנוהגים לומר פסוק בסוף תפילת שמונה עשרה כסגולה שלא ישכחו את שמם באותו הזמן. אם לא ידע המת מהו שמו אזי כורת מלאך המוות את אבריו, ואילו מלאכי החבלה -שליחיו, שבים ומרכיבים את הגוף כדי להכינו לסבב נוסף של ענישה כזו, ובכך להגדיל את עינוייו.

חלק מן החוקרים סוברים שהאמונה בחיבוט הקבר הופיעה ביהדות בתקופת הגאונים בהשפעת האסלאם. בספרות האסלאמית קיימים תיאורים של “עד’אב אלקבר” כלומר עינוי הקבר. לפי תיאורים אלה, לאחר שהאדם מת מופיעים בקברו שני מלאכים מפחידים ששמם “מנכר” ו”נכיר” (משמעותם של שמות אלה בערבית היא: מכוער, דוחה). שני המלאכים האלה מעירים את הנפטר ושואלים אותו שאלות נוקבות לגבי התנהגותו בעולם הזה. לאחר שהנפטר עונה להם הם מחזירים אותו למצב של חוסר הכרה עד שיתעורר מחדש ביום הדין.

סגולות

העולים לקבר המת, כדי להתפלל לעילוי נשמתו, קוראים פסוקים המתחילים באותיות שמו של הנפטר, או תפילות המתחילות באות הראשונה של שמו, כסגולה נגד חיבוט הקבר. (כמו כן בספרי סגולות מובאות סגולות שונות תחת הכותרת “להינצל מחיבוט הקבר”). לפי המבואר בספר התניא, הסגולה לכך היא שבכל ימי חייו יכוון האדם את כל מעשיו לשם שמים.

כמו כן, כדי להיפטר כליל מחיבוט הקבר מובא שעל האדם להיות מגומלי חסדים, להתפלל מתוך כוונה אמיתית, ולהיות מכניס אורחים.

סגולת השבת מהווה גם היא כדרך להיפטר מעונש זה, על כן מקובל כי אלו שהובאו לקבורה בסמוך לכניסת השבת נפטרים מעונש חיבוט הקבר”.

=-=-=

כותב לנו הקורא אביתר כהן:

מקרא מפורש

שמות כג 5: “כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ”

עזב המקראי מקביל לעד’ב הערבי (ועדב בארמית)

יש קשר בין סבל (לסבול) לסבלות

משמעות הפסוק סבול תסבול עימו ( פריקת משאו / סבלו)

כמו כן המילה קשורה לגורל / חלק.

=-=-=

התחלנו עם בדיחה מצחיקה על מת וסיימנו עם חיבוטי הקבר, סוגיה רצינית ביותר, כאשר החוט הקושר ביניהם במקרה זה הוא המקריות של הופעת השורש הערבי ע.ד’.ב.