פורסם לראשונה ב- 16.5.19
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Nir Kfir. לאחר שאתמול התייחסנו לשאלתו בנושא “טמאע”, מה שכנראה יצר את הבלבול הבא, הנה שאלת היום:
“מה לגבי צ’באע?
אין משהו כזה במשמעות של טיפש? “יא דבאע!”
אז מילת היום היא –
צַ’בֶּע ضَبع או צַ’בֻּע וברבים צְ’בַּאע (דבאע) ضبَاع או אַצְ’בֻּע أضْبع – צָבוֹעַ
תזכורת: האות צ’אד ض נהגית כמו d גרונית-נחצית.
השורש הערבי צ’.ב.ע עוסק, בדיוק כמו בעברית בחיה צבוע. בערבית הוא אינו עוסק בתכונת הצביעות.
השורש הערבי העוסק בצבעים ובצביעה הוא צ.ב.ע’, והוא אינו קשור לעניינו היום:
* הפועל צַ’בַּע ضبع בבניין הראשון – הפחיד, הבהיל, הדהים. בספרותית גם: עשק
* הפועל אִנְצַ’בַּע انضبع בבניין השביעי – נבעת, נאחז אימה
* סַבֶּע וִאלַּא צַ’בֶּע? سبع والا ضبع؟ – הצלחת או לא? הצלחת או נכשלת? (מיל’: אריה או צבוע?)
* עַ’אבַּתֶ אלסְּבַּאע, לִעְבַּתֶ אלצְּ’בַּאע غابت السّباع لعبت الضّباع החתול הלך, העכברים חוגגים (מילולית: נעלמו/נעדרו האריות, שיחקו הצבועים)
אז איך המילה הזו נכנסה לעברית, ודווקא במובן שנכנסה בו, ללא קשר לחיית הבר הזו?
אדגיש, שככל שאני מכיר, בערבית המילה אינה משמשת לתיאור תכונה אנושית בכלל וטיפשות בפרט. אגב, הצבוע אינו חיה טיפשה.
ומדוע דווקא צורת הרבים היא זו שהתקבעה בעברית? האם לכם יש מושג?
אומר ויקימילון, בלי לחדש לנו הרבה:
“דְּבַּע
[סלנג, כינוי גנאי] טיפש.
מה אתה עומד שם יא דבע, זוז!
גיזרון
מערבית ארץ־ישראלית מדוברת: דְּבַּע או דֶּבַּע, “צבוע”; השווה לערבית ספרותית: ضَبْع (צַ’בְּע)”.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
