פורסם לראשונה ב- 8.7.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Hadar Robinzon, שכתבה לנו:
“היי,
אולי תוכלו לכתוב על המילים ضاحية ו- ضحية?”
אז מילת היום היא –
צַ’חִיֶּה (דחיה) ضَحِيّة וברבים צַ’חַאיַא ضحايا – זבח, קורבן (גם באסונות מסוגים שונים, כמו בשפות רבות)
תזכורת: האות צ’אד ض נהגית כמו d גרונית-נחצית.
השורש הערבי צ’.ח.ו (בגזרת ל”ו) עוסק בזבחים, הַקְרָבָה וקורבנות, אך גם בנראוּת ובפרברים. מה הקשר בין התחומים האלה? אין לי מושג…
ככל שאני יודע, לשורש אין מקביל בעברית.
* הפועל הספרותי צַ’חִיַ ضَحِيَ בבניין הראשון – נגלה, נראה
* צַ’חְו ضحْو, או צַ’חְוַה ضحوة בנקבה, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – השעות המאוחרות של הבוקר
* הפועל צַ’חַּא ضحّى בבניין השני – הקריב
* תַצְ’חִיַה تضحية, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – הקרבה, נתינה שלא על מנת לקבל תמורה
* תַצְ’חִיַה בִּאלנַּפְס تضحية بالنّفس – הקרבה עצמית
* תַצְ’חִיַה בִּאלְעַ’אלִי וּאלרְּחִ’יץ تضحية بالغالي والرّخيص – הקרבה של כל מה שיש (מיל’: הקרבה ביקר ובזול)
* הפועל הספרותי אַצְ’חַא أضحى בבניין הרביעי – נעשה, נהיה; התחיל; נעשה באמצע הבוקר. הפועל הזה הוא אחת האחיות הנדירות והספרותיות יותר של כַּאנַ (ואחיותיה, למי שמכיר)
* אַצְ’חַאה أضحاة וברבים אַצְ’חַא أضحى (אַצְ’חַן أضحًى) – טלה הקורבן של חג הקורבן, ומכאן: עִידֶ אלְאַצְ’חַא عيد الأضحى – חג הקורבן (מיל’: חג הקורבנות), הוא “החג הגדול” שנמשך 4 ימים ומציין את סיומו של חודש העלייה לרגל למכה, ה- חַגּ’
מוסיפה בנושא ויקיפדיה (קטעים מהערך):
” […] חג הקורבן מציין את אחד השיאים בטקסים הנהוגים בעלייה לרגל. אלו שמקיימים את החג בביתם מקיימים טקס דומה לזה הנהוג באותו יום במכה, שעיקרו הקרבת טלה כקורבן והכנת בשרו למאכל בסעודת החג או כתרומה לעניים.
גם הדרוזים חוגגים את חג הקורבן בתאריך זהה לחג המקביל אצל המוסלמים, אם כי מנהגי החג אצל הדרוזים שונים. זה החג החשוב ביותר לבני העדה הדרוזית.
[…]
מנהגי החג
* עלייה לרגל למכה, בה התרחש סיפור עקידת ישמעאל לפי המתואר בקוראן
* צום ביום שלפני החג (שנקרא “יום ערפה” או “וקפת ערפה”)
* תפילת חג ביומו הראשון של החג
* קניית בגדים חדשים לכל המשפחה וחגיגות משפחתיות וקהילתיות
* קריאת פסוקים מהקוראן בבתי הקברות
* שחיטת כבש (או בהמה אחרת) והכנת בשרו למאכל בחג. לפי הדת יש לחלק את הקורבן לשלושה חלקים: חלק למקריב, חלק למשפחתו, וחלק לעניים.
רוב המוסלמים נוהגים לאכול בחג בשר, לזכר הקורבן, אולם יש משפחות שמכינות בו ממתקים, כמו עוגות עגולות ממולאות בתמרים, כעכים ממולאים בשקדים ובוטנים, עוגות שמנת וכו’ […]”.
* אֻצְ’חִיַּה أُضحيّة וברבים אַצַ’אחִיּ أضاحيّ – קורבן
* מַשְרוּעֶ אלְאַצַ’אחִיּ مشروع الأضاحىّ – פרויקט הקורבנות של אגודות הצדקה, במהלכו מחלקים בשר כבש למשפחות נזקקות
* צַ’אחִיַה ضاحية בצורת הבינוני הפועלת של הבניין הראשון, וברבים צַ’וַאחִי ضواحي (צַ’וַאחִן ضواحٍ) – פרבר, מבואות העיר
* סִבַּאקֶ אלְצַּ’אחִיַה سباق الضّاحية – מרוץ שדה
* אַלצֻּ’חַא الضُّحى – שעות הבוקר המוקדמות; שמה של הסורה מספר 93 בקוראן
אני נוטה להאמין שישראלים רבים מכירים את הסורה הזו, לפחות אלו שלמדו בבתי הספר במגמת 5 יח”ל ערבית.
איזה מזל; ויקיפדיה הקדישה ערך לסורה וחסכה לי זמן רב:
“סורת אל־צֻ֗חַא (בערבית: الضّحى; ״אור היום״ או ״שעות הבוקר״) היא הסורה ה־93 של הקוראן, המכילה 11 אַיאַת (פסוקים).
על אף שיש ויכוח מסוים בין החוקרים, מקובל לומר שסורה זו היא השנייה שהורדה למוחמד. אחרי רדתה של הסורה הראשונה, סורת אל־עלק, הייתה תקופה של שקט שבמהלכה לא ירדו מסרים. בזמן זה תהה הנביא החדש על מעשיו, שמא עשה דבר מה שאכזב את אללה, כיוון שנראה שזה אינו שולח את מסריו שוב. סורה זו שברה את השתיקה, והבטיחה למוחמד שהכל יובן בזמן המתאים. הדימוי של אור היום הוא המילה הראשונה בסורה, וניתן להבינה כדימוי ל״יומו החדש״ של מוחמד כשליח האל, וכן כמו ״השחר״ שתביא דרך החיים החדשה של האסלאם. לאחר ירידת סורה זו, הפכו ביקוריו של המלאך גבריאל עם מילות הקראאן לסדירות עד מותו של מוחמד.
בשל הנושא, האורך, הסגנון והמיקום בקראאן, לרוב מצמידים סורה זו לסורת אל־אנשראח. מאמינים לרוב כי הן ירדו בערך באותו הזמן.
תמצית התוכן
הסורה מתחילה בציון היום והלילה, בכוונה שרצון האל פועל גם במהלך היום (כשאור האלוהים הוא ברור) ובמהלך הלילה (כשאור האלוהים נראה כנעלם). הקראאן מנחם את הנביא החדש עם מסר שלפיו אלוהים לא כועס עליו וגם לא נטש אותו; אכן אלוהים מרוצה ממנו. הוא ממשיך ואומר כי ״תהא אחריתך טובה מראשיתך״ – דברים יהיו טובים משהם עכשיו, והכוונה היא גם לניצחונות של מוחמד בעולם וגם לחיים שאחרי. כדי להוכיח את הנקודה הזו, הקראאן שואל את מוחמד האם אלוהים אי פעם אכזב אותו:
הלא מצאך יתום ואספך?
ומצאך תועה והדריכך?
ומצאך נזדקק והעשירך?
— סורה 93, פסוקים 6–8
זוהי שאלה רטורית, שכן מוחמד היה בכל אחד ממצבים אלו ואלוהים הרימו מהם – כשהיה יתום היה מוגן; כשחיפש תשובות הוא קיבל; כשהיה עני, דאג לו אלוהים. הקראאן אחר כך ממיר שאלות אלו לשלוש פקודות, ברָמזו שכפי שהאל עשה לנביאו, נביאו חייב לעשות לכל האנשים:
לכן את היתום אל תעשוק;
ואת הקבצן אל תסלק;
אשר לחסד ריבונך, עליו סַפֵּר” (ויקיפדיה)
=-=-=
אז ויקי חסכה לי זמן רב? ממש לא בטוח; הערך הזה כתוב בצורה חובבנית ביותר, ואף שלחתי משוב נוקב בעניין, זאת לאחר שעשיתי הגהות אין-ספור במקור.
קבלו את כל הפסוקים ואת תרגומם (תרגום רובין):
وَالضُّحَى
אשבע באור היום
وَاللَّيْلِ إِذَا سَجَى
ובלילה היורד
مَا وَدَّعَكَ رَبُّكَ وَمَا قَلَى
לא נטשך ריבונך ולא מאס בך
وَلَلآخِرَةُ خَيْرٌ لَّكَ مِنَ الأُولَى
אחריתך תהיה טובה לך מראשיתך
وَلَسَوْفَ يُعْطِيكَ رَبُّكَ فَتَرْضَى
ולבסוף יעניק לך ריבונך וישבע רצונך
أَلَمْ يَجِدْكَ يَتِيمًا فَآوَى
הלא מצאך יתום ואספך
وَوَجَدَكَ ضَالًّا فَهَدَى
ומצאך תועה והדריכך
وَوَجَدَكَ عَائِلا فَأَغْنَى
ומצאך נזקק והעשירך
فَأَمَّا الْيَتِيمَ فَلا تَقْهَرْ
לכן את היתום אל תעשוק
وَأَمَّا السَّائِلَ فَلا تَنْهَرْ
ואת הקבצן אל תסלק
وَأَمَّا بِنِعْمَةِ رَبِّكَ فَحَدِّثْ
אשר לחסד ריבונך, עליו ספר!
=-=-=-=-=
פינת: “האם ביקרתם פעם ב-?”
(1)
צַ’אחִיַתֶ אלְבַּרִיד ضاحية البريد (מיל’: פרבר הדואר)
במשך שנים חייתי (אני, שָלֵו) במרחק ק”מ אווירי אחד מהשכונה הזו, הצמודה לבסיס פיקוד מרכז של צה”ל.
צ’אחית אלבריד היא השכונה הדרומית של אֶלרַּאם (הסבר נפרד מיד בהמשך), והיא גובלת בישובים יהודיים משלושה כיוונים: שכונת פסגת זאב מדרום, שכונת נווה יעקב מדרום-מזרח והישוב גבע בנימין ממזרח. הישובים הערביים הגובלים באלראם הם: הכפר ג’בע ממזרח, מצפון כפר עקב ומחנה הפליטים קלנדיא, ממערב ביר נבאלא ומדרום בית חנינא.
בשכונה גרים כ- 5,000 תושבים. גדר ההפרדה חוצה אותה כך שמבחינה ביטחונית היא כפופה לצה”ל, אך תושביה אינם נהנים ממעמדם של הערבים תושבי העיר ירושלים.
לא הצלחתי למצוא הסבר למקור השם, מה הקשר לדואר…
=-=-=
“אַ-רַּאם היא עיירה בנפת אל-קודס של הרשות, דרומית מזרחית לעיר ראמאללה. חלק מן העיירה כלול בשטחה המוניציפלי של ירושלים, אך מרביתה מחוץ לגדר ההפרדה. חלק מהחוקרים מזהים את א-ראם עם העיר המקראית רמה, שהייתה מן הערים החשובות בנחלת שבט בנימין […]” (ויקיפדיה).
(2)
אֶלצַּ’אחִיֶה אֶלְגַ’נוּבִּיֶּה
“רובע הדאחִיֶיה (בערבית: الضّاحية الجنوبيّة – הפרוור הדרומי; תעתיק מדויק: אלצ’אחיה אלג’נוביה) הוא פרוור שיעי ברובו בדרום ביירות בירת לבנון. בשוליו המזרחיים של הפרוור, בשכונות חארת חריכ, א-שיאח ובורג’ אל-בראג’נה, מתגוררים גם נוצרים מארונים. הפרוור ממוקם צפונית לנמל התעופה הבינלאומי על שם רפיק אל-חרירי, והכביש המוביל לשדה התעופה חוצה אותו. עד שנת 2006 ומלחמת לבנון השנייה שימש הפרוור למגורים ולמסחר במרכזי קניות וחנויות. כמו כן היה זה מעוזו של הארגון השיעי חזבאללה, שהחזיק באודיטוריום גדול בשכונת חארת חרייכ שם היו מתנהלים כינוסי תומכי הארגון באירועים מיוחדים, אירועים שבהם השתתף באופן תדיר מנהיג הארגון סייד שיח’ חסן נצראללה.
מלחמת לבנון השנייה
לאחר שמסקנות תרגיל “שילוב זרועות” שקיים צה”ל קבעו כי יכולת הפגיעה של צה”ל במשגרי הרקטות קצרות הטווח מוגבלת, הוביל ראש אמ”ץ (אגף המבצעים) של צה”ל, גדי איזנקוט, תפיסה לפגיעה במרכז העצבים של ארגון חזבאללה ברובע הדאחייה בביירות כמרכיב מרכזי ליצירת הרתעה אל מול חזבאללה. במהלך מלחמת לבנון השנייה, ב-13 ביולי 2006, מטוסי חיל האוויר הישראלי הנחיתו כרוזים ברחבי הדאחייה, בהם הזהירו את התושבים להתפנות מבתיהם לפני תחילת סדרה של הפצצות סדרתיות שהחריבו את הרובע, אך לא עלה בידי כל התושבים לעזוב, ומלבד תושבים שהפכו ל”פליטים” בצפון העיר, רבים נשארו בבתיהם והיו עדים להפצצות.
הרובע שימש מטרה קבועה עבור המטוסים והספינות של צה”ל לאורך כל תקופת הלחימה. האודיטוריום של חזבאללה נהרס, וכן מפקדותיו שהיו ממוקמות ברובע, זאת על פי מקורות ערביים ובינלאומיים. תחנת הטלוויזיה אל-מנאר אף היא הייתה יעד לתקיפה: בהפצצות נפגעו אולפני התחנה בפרוור הדרומי של ביירות מספר פעמים, דבר שהביא להפסקת השידורים לכשתי דקות בלבד ולא פגע ביכולת התחנה להמשיך לשדר, ככל הנראה מאולפנים חלופיים.
מספר שעות לאחר הפסקת האש ב-14 באוגוסט 2006, חזבאללה התחייב לשקם את בתיהם של תושבי הרובע, ובאותו זמן העביר לתושבים דמי שכירות לתקופת הביניים עד שייבנו בתיהם. ב-22 בספטמבר 2006 מנהיג חזבאללה ערך כנס ענק בדאחייה, בו הכריז על “ניצחון אלוקי” מול ישראל. נצראללה ציין כי בידי ארגונו 20,000 רקטות, ומתח ביקורת על ממשלת לבנון על כך שעליה לקחת אחריות ולהרכיב ממשלת אחדות. על פי ארגון “ג’האד אל-בנאא” (“ג’יהאד הבנייה”) האחראי על השיקום, העבודות ברובע החלו ב-25 במאי 2007, יום השנה ליציאת כוחות צה”ל מלבנון.
נראה כי תקיפת רובע הדאחיה היוותה נדבך חשוב בפעולות ההתקפיות של צה”ל במערכה, והשפיעה עמוקות על חזבאללה” (ויקיפדיה).
=-=-=-=
בתמונה: הדמות “האשם תמיד”, בגילומו של יאיר ניצני של שנות השמונים.
שימו לב שהשם הערבי-לכאורה הַאשֶם תמיד הוא משחק מילים עם המילים העבריות: הָאָשֵם תמיד.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
