פורסם ב- 14.6.22
מרחבא
שלום לכולם,
תגידו, למישהו מכם יש קשרים בפייסבוק?
כבר חצי שנה שהדף הזה בעונש, על לא עוול בכפו, ואחוזי החשיפה שלו מגיעים בערך ל- 20% ממה שהם היו קודם לכן. ואין עם מי לדבר. למישהו יש הצעה מה לעשות?
מילת היום מופיעה בזכותו של ידידי הקורא יהושע אינדור.
אז מילת היום היא –
אַרְגַ’אאֶ אלְוַטַן أَرْجَاء الْوَطَن – רחבי המולדת
לשמיעה:https://soundcloud.com/listen2arabit/t1qm1yepqkac
יהושע שלח לי סרטון נוסף של יקיר הדף כמאל אלח’טיב, סגן ראש התנועה האסלאמית (הפלג הצפוני), סרטון אותו הוא פרסם בדף יוטיוב שלו ב- 15.5.22, הוא יום ציון הנכבה.
בניגוד להרגלי, הפוסט כולו יעסוק היום בתוכן דבריו של אלח’טיב, שנמשכים כמעט 7 דקות.
כידוע, הדף שלנו משמש כחלון ראווה לאירועים בעולם הערבי הקרוב והטיפה-פחות-קרוב, ללא נקיטת עמדה.
גם הפעם לא אנקוט עמדה, אבל בפירוש חשוב לי להציג לקורא הישראלי-יהודי את הקטע הבא, מתוך נקודת הנחה שלְ- 99% מהיהודים אין שמץ של מושג או היכרות עם התכנים שתכף תקראו (ואני ממליץ בחום גם להאזין להם ולצפות בהם בסרטון).
כל אחד מכם מוזמן לעשות עם התכנים הבאים מה שהוא רוצה. חשוב לי להציגם כפי שהם, מעבר לעובדה שאני מתמוגג תמיד-תמיד מהרטוריקה של אלח’טיב ומהשפה הערבית העשירה והמדהימה שלו.
כותרת הסרטון:
في الذكرى الـ 74 للنكبة: الكبار يموتون والصغار يحملون الراية يمضون ولا يخونون
ביום השנה ה- 74 לציון הנכבה: המבוגרים מתים אך הצעירים נושאים את הדגל, צועדים ואינם בוגדים
המקום בו אלח’טיב מצולם בסרטון הוא כל הנרטיב הערבי המקומי בתמונה אחת.
אלח’טיב הוסיף לסרטון את המסר הכתוב הבא:
في الذكرى الرابعة والسبعين لنكبة شعبنا الفلسطيني
هم قالوا: الكبار يموتون والصغار ينسون..
ونحن نقول: الكبار يموتون والصغار يحملون الراية يمضون ولا يخونون.
نحن إلى الفرج أقرب فأبشروا..
ביום השנה ה- 74 לציון הנכבה של עמנו הפלסטיני
הם אמרו: המבוגרים ימותו והצעירים ישכחו..
אנו אומרים: המבוגרים אכן מתים, אך הצעירים נושאים את הדגל, צועדים ואינם בוגדים.
אנו קרובים יותר לרווחה/נחמה, היו שמחים!
תוכן הסרטון:
בסמ אללה אלרחמן אלרחים
אלחמד ללה, אלצלאה ואלסלאם עלא סידנא רסול אללה, צלא אללה עליה ועלא אאלה ואצחאבה אג’מעין
יא איהא אלד’ין אאמנוא, אצברוא וצאברוא וראבטוא ואתקוא אללה לעלכם תפלחון
צדק אללה אלעט’ים
פי אלד’כרא אל 74 לנכבת שעבנא אלפלסטיני, תחיתן לכם יא אבנאא’ שעבנא, אנתם הנא פי אלדאח’ל אלפלסטיני והנאכ פי כל ארג’אא’ אלוטן, פי אלצ’פה ופי אלקדס ופי ע’זה וטבען וטבען פי אלשתאת אלפלסטיני.
תחיתן לכם מן הנא, מן חית’ קרית לוביא, אלתי הג’רת ואלתי וקע עליהא מא וקע עלא אל 539 קריה ומדינה פי אלעאם 1948.
קרית לוביא אלתי תקע עלא אלטריק מא בין אלנאצרה ומא בין טבריא, אלנאצרה ע’רבהא וטבריא שרקהא, קרית לוביא אלתי כאנת עאמרה, לם יקל עדד סכאנא פי אלעאם 48′ ען 2350 פלסטיני, כאנת תג’אורהא כפר סבת מן אלג’נוב ונמרין וחטין שמאלן, וע’רבהא כאנת תקע ומא תזאל קרית טרעאן.
קרית לוביא, אלתי הג’ר אהלהא אלא סוריא, חית’ מח’ים אלירמוכ, סכנוה, וקד הג’רוא מנה מרה ת’אניה, בפעל אלטאע’יה בשאר, וקסם אאח’ר מנהם רחלוא אלא מח’ים עין אלחלוה פי לבנאן, קריבן מן צידא, נחנ הנא פי אלמכאן אלד’י יט’ל שאהדן עלא תאריח’ הד’ה אלארצ’, פי מקברת קרית לוביא ופי מקאם אלשואמין, קיל אנ אלשואמין אסמ לקאא’ד מן קאדת צלאח אלדין אלאיובי, רחמה אללה, פי מערכת חטין, חית’ כאן כל סהל לוביא הד’א מקרן ומוקען למא ג’רא פי אלעאם 1187 ותסג’יל אלאנתצאר אלחאסם אלד’י כאן מקדמתן לתחריר אלקדס ואלמסג’ד אלאקצא אלמבארכ מן אלאחתלאל אלצליבי.
יא אהלנא, יא אבנאא’ שעבנא, אלע’ריב ואללאפת אנ אלנכבה אלתי אוקעוהא בשעבנא פי אלעאם 1948 קד ג’אאת פקט בעד 4 סנואת מן אלנכבה אלתי חלת בהם, אקול חלת, באלשעב אליהודי, הנאכ פי אורובא, ח’לאל אלחרב אלעאלמיה אלת’אניה, ואלמג’אזר ואלמחארק אלתי ארתכבת בחקהם. לכן, לכן, פי אי מנטק ופי אי מיזאן ופי אי קאנון אן נסדד נחנ פאתורה תלכ אלמג’אזר ואלמחארק, ונחנ לם יכן לנא פיהא צ’לע ולא נציב ולם נסאהם פיהא, אבדן, בל רפצ’נאהא ומא נזאל. לכן הכד’א הי מואזין אלקוא אלט’אלמה ואלמעאייר אלמנאפקה אלתי תקף דאאמן אלא ג’אנב אלקוי.
אהלנא ושעבנא, אבנאא’ אלדאח’ל אלפלסטיני, אלד’ין בקוא פי ארצ’ אלוטן, הם אלד’ין עהדוא אללה ג’ל ג’לאלה אן יט’לוא יחפט’וא אלהויה, ויחפט’וא אלד’אכרה, ויחפט’וא תאריח’ הד’ה אלארצ’ ומסתקבלה. נחנ פקט פי אלעאם אלמאצ’י, פי מת’ל הד’ה אלאיאם תחדידן, כאן אבנאא’ אלדאח’ל אלפלסטיני ינתצרון ללמסג’ד אלאקצא אלמבארכ וללקדס אלשריף, בעדאד’ תם אלאעתדאא’ עליה ואנתהאכ חרמתה פי אלאיאם אלעשר אלאואח’ר מן שהר רמצ’אן מן אלעאם אלמאצ’י.
אהל אלדאח’ל אלפלסטיני מא יזאל עלא אלעהד, לא יקילון ולא יסתקילון, מאכדין אנ להד’ה אלארצ’ אצחאב, אנ להד’ה אלארצ’ אהלון. אלקבור הנא ואלמקאם הנא ושג’רת אלצבאר הנא כלהא שאהד עלא אנ הד’ה אלארצ’ כאנת לשעב, וליס כמא קיל ואפתרי אנהא ארצ’ בלא שעב, אעטית לשעב בלא ארצ’.
נחנ פי הד’ה אלאיאם אלמבארכאת, פי אלד’כרא אל 74 לנכבת שעבנא אלפלסטיני, נזדאד ת’קתן ויקינן ומצ’אאן אן שאא’ אללה, עלא אנ הד’ה אלארצ’ לא ימכן אן תתנכר להויתהא, ואנ אהל הד’ה אלארצ’ לן יתנכר כד’לכ להויתהם.
נעם, פי אלד’כרא אל 74 לנכבת שעבנא אלפלסטיני, מן הנא, מן לוביא, מן הנא, מן חית’ האלאא’ אלד’ין יסמעוננא אלאאן, אהל אלקבור, ממן, ואן כאנוא אמואתן לכנהם ג’זא מן אלחפאט’ עלא אלהויה, כלנא אמל וכלנא יקין וכלנא ת’קה אנ שאא’ אללה אנ אלקאדמה אפצ’ל, ואננא אלא אלפרג’ אקרב פלנסתבשר ח’ירן ביקינ אנה לן יצ’יע חק וראאה מטאלב.
אלסלאם עליכם, ורחמת אללה וברכאתה.
بسم الله الرّحمن الرّحيم
الحمد لله، الصّلاة والسّلام على سيّدنا رسول الله، صلّى الله عليه وعلى آله وأصحابه أجمعين
يَٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُواْ ٱصْبِرُواْ وَصَابِرُواْ وَرَابِطُواْ وَٱتَّقُواْ ٱللَّهَ لَعَلَّكُمْ تُفْلِحُونَ
صدق الله العظيم
في الذكرى ال ٧٤ لنكبة شعبنا الفلسطيني، تحيّةً لكم يا أبناء شعبنا، أنتم هنا في الدّاخل الفلسطيني وهناك في كلّ أرجاء الوطن، في الضّفّة وفي القدس وفي غزّة وطبعًا وطبعًا في الشّتات الفلسطيني.
تحيّةً لكم من هنا، من حيث قرية لوبيا، التي هُجّرت والتي وقع عليها ما وقع على ال ٥٣٩ قرية ومدينة في العام ١٩٤٨.
قرية لوبيا التي تقع على الطّريق ما بين النّاصرة وما بين طبريا، النّاصرة غربها وطبريا شرقها، قرية لوبيا التي كانت عامرة، لم يقلّ عدد سكّانها في العام ٤٨’ عن ٢٣٥٠ فلسطيني، كانت تجاورها كفر سبت من الجنوب ونمرين وحطّين شمالًا، وغربها كانت تقع وما تزال قرية طرعان.
قرية لوبيا، التي هُجّر أهلها إلى سوريا، حيث مخيّم اليرموك، سكنوه، وقد هُجّروا منه مرّة ثانية، بفعل الطّاغية بشّار، وقسمٌ آخر منهم رحلوا إلى مخيّم عين الحلوة في لبنان، قريبًا من صيدا.
نحن هنا في المكان الذي يظلّ شاهدًا على تاريخ هذه الأرض، في مقبرة قرية لوبيا وفي مقام الشّوامين، قيل أنّ الشّوامين اسم لقائد من قادة صلاح الدّين الأيّوبي، رحمه الله، في معركة حطّين، حيث كان كلّ سهل لوبيا هذا مقرًّا وموقعًا لما جرى في العام ١١٨٧ وتسجيل الانتصار الحاسم الذي كان مقدّمةً لتحرير القدس والمسجد الأقصى المبارك من الاحتلال الصّليبي.
يا أهلنا، يا أبناء شعبنا، الغريب واللّافت أنّ النّكبة التي أوقعوها بشعبنا في العام ١٩٤٨ قد جاءت فقط بعد ٤ سنوات من النّكبة التي حلّت بهم، أقول حلّت، بالشّعب اليهودي، هناك في أوروبا، خلال الحرب العالميّة الثّانية، والمجازر والمحارق التي اُرتكبت بحقّهم. لكن، لكن، في أيّ منطقٍ وفي أيّ ميزان وفي أيّ قانونٍ أن نسدّد نحن فاتورة تلك المجازر والمحارق، ونحن لم يكن لنا فيها ضلعٌ ولا نصيبٌ ولم نساهم فيها، أبدًا، بل رفضناها وما نزال. لكن هكذا هي موازين القوى الظّالمة والمعايير المنافقة التي تقف دائمًا إلى جانب القويّ.
أهلَنا وشعبَنا، أبناء الدّاخل الفلسطيني، الذين بقوا في أرض الوطن، هم الذين عهدوا الله جلّ جلاله أن يظلّوا يحفظوا الهويّة، ويحفظوا الذّاكرة، ويحفظوا تاريخ هذه الأرض ومستقبله. نحن فقط في العام الماضي، في مثل هذه الأيّام تحديدًا، كان أبناء الدّاخل الفلسطيني ينتصرون للمسجد الأقصى المبارك وللقدس الشّريف، بعدئذ تمّ الاعتداء عليه وانتهاك حرمته في الأيّام العشر الأواخر من شهر رمضان من العام الماضي.
أهل الدّاخل الفلسطيني ما يزال على العهد، لا يقيلون ولا يستقيلون، مؤكّدين أنّ لهذه الأرض أصحاب، أنّ لهذه الأرض أهلون. القبور هنا والمقام هنا وشجرة الصّبّار هنا كلّها شاهدٌ على أن هذه الأرض كانت لشعبٍ، وليس كما قيل واُفتري أنّها أرضٌ بلا شعبٍ، أعطيت لشعبٍ بلا أرض.
نحن في هذه الأيّام المباركات، في الذّكرة ال ٧٤ لنكبة شعبنا الفلسطيني، نزداد ثقةً ويقينًا ومضاءً إن شاء الله، على أنّ هذه الأرض لا يمكن أن تتنكّرَ لهويّتها، وأنّ أهل هذه الأرض لن يتنكّر كذلك لهويّتهم.
نعم، في الذّكرى ال ٧٤ لنكبة شعبنا الفلسطيني، من هنا، من لوبيا، من هنا، من حيث هؤلاء الذين يسمعوننا الآن، أهل القبور، ممّن، وإن كانوا أمواتًا لكنّهم جزءٌ من الحفاظ على الهويّة، كلّنا أمل وكلّنا يقين وكلّنا ثقةٌ إن شاء الله أنّ القادمة أفضل، وأنّنا إلى الفرج أقرب فلنستبشر خيرًا بيقينٍ أنّه لن يضيعَ حقٌّ وراءه مُطالب.
السّلام عليكم، ورحمة الله وبركاته.
בשם אללה הרחמן והרחום
השבח לאל, התפילה והשלום על אדוננו שליח האל, תפילת האל עליו, על משפחתו ועל חבריו כולם
“הוי המאמינים, עִמדו והתנגדו בעוז רוח, ועִמדו על המשמר, והֱיו יראים את אלוהים, למען תעשו חיל” (פסוק 200, הפסוק האחרון בסורת בית עמרם. תרגום רובין)
דבר אללה הוא אמת*
ביום השנה ה- 74 לציון הנכבה של עמנו הפלסטיני, בִּרכתי לכם בני עמנו, אתם שנמצאים פה בַּ”פְּנים” הפלסטיני (כינויים של הערבים אזרחי ישראל. שָלֵו), וכן בכל רחבי המולדת, בגדה, בירושלים, בעזה וכמובן, וכמובן בפזורה הפלסטינית (הכוונה לכל אלו שחיים בעולם מחוץ לשטחי הארץ).
שלוחה לכם ברכה מכאן, מהכפר לוּבְּיַא (קיים גם הכתיב לוביֶה), שננטש ושקרה לו מה שקרה ל- 539 כפרים וערים בשנת 1948.
הכפר לוביא נמצא על הדרך בין נצרת לטבריה, נצרת מערבית לו וטבריה מזרחית לו**. מספר תושביו של הכפר לוביא בשנת 48′, כשהוא היה מיושב, עמד על לא פחות מ- 2350 פלסטינים. כפר סבת שכן דרומית לו, נמרין וחטין*** צפונית לו, ומערבית לו היה ועודנו הכפר טֻרעאן.
תושבי כפר לוביא גורשו/הוגלו לסוריה, למחנה הפליטים אלירמוכ, בו גרו, אך הם גורשו ממנו פעם נוספת, בגלל העריץ בשאר (אלאסד, נשיא סוריה****). חלק אחר מהם עברו למחנה הפליטים עין אלחלוה בלבנון, קרוב לצידון.
אנו פה במקום שנותר עד להיסטוריה של הארץ הזו, בבית הקברות של הכפר לוביא ובקבר של אלשואמין, נאמר שאלשואמין הוא שמו של מפקד ממפקדיו של צלאח אלדין אלאיובי*****, רחמי האל עליו, בקרב קרני חיטין, כאשר כל העמק של לוביא היה שדה הקרב של מה שקרה בשנת 1187, בה נרשם הניצחון המוחץ/המכריע, שהיה החלק הראשון/ההקדמה של שחרור ירושלים ומסגד אלאקצא המבורך מהכיבוש הצלבני.
אנשינו, בני עמנו, מה שמוזר הוא שהנכבה שהם גרמו לעם שלנו בשנת 1948 באה 4 שנים בלבד אחרי האסון/שואה שפגעה בהם/ניחתה עליהם, וכן, אני אומר פגעה, בעם היהודי, שם באירופה, במהלך מלחמת העולם השנייה, על מעשי הטבח והשואה שבוצעו נגדם. אבל, אבל, לפי איזה היגיון, לפי איזה מאזן ולפי איזה חוק אנו צריכים לפרוע את החשבון של אותם מעשי טבח ושואה, כאשר לנו לא היה חלק בהם ולא השתתפנו בהם בכלל, להיפך, התנגדנו להם ועודנו עושים זאת. אבל כאלו הם מאזני הכוחות העושקים וקני המידה הצבועים, שעומדים תמיד לצידו של החזק.
אנשינו ועמנו, בני הפנים הפלסטיני, אלו שנשארו באדמת המולדת, הם אלו שהתחייבו לאל יתעלה להמשיך לשמור על הזהות, לשמור על הזיכרון ולשמור על ההיסטוריה של הארץ הזו ועל עתידה. רק בשנה שעברה, בדיוק בימים האלה, בני הפנים הפלסטיני יצאו להגן על הר הבית וירושלים, לאחר שהם הותקפו וחוללו בעשרת הימים האחרונים של חודש רמדאן בשנה שעברה.
בני הפנים הפלסטיני עדיין מחויבים, הם אינם מפרים את ההתחייבות, הם מאשרים שלארץ הזו יש בעלים, יש לה אנשים. הקברים פה, הקבר פה ושיח הצבר****** פה כולם עדים לכך שהאדמה הזו הייתה של עם, ולא כפי שנאמר והומצא, ש”היא ארץ ללא עם, שניתנה לעם ללא ארץ” (מתכוון ליהודים).
בימים המבורכים האלה, ביום השנה ה- 74 לציון הנכבה של עמנו הפלסטיני, אנו בעלי אמון גדול יותר, ודאות גדולה יותר וחוסן גדול יותר, בעזרת האל, על כך שהארץ הזו אינה יכולה להתכחש לזהותה, ועל כך שתושבי הארץ הזו לעולם לא יתכחשו גם כן לזהותם.
כן, ביום השנה ה- 74, מפה, מלוביא, מפה, מהמקום של אלו ששומעים אותנו כעת, אנשי הקברים, גם אם הם מתים הם עדיין חלק מהשמירה על הזהות, כולנו תקווה, כולנו ודאות וכולנו אמון, בעזרת האל, שמה שעתיד לבוא עדיף, ושאנו בדרך לרווחה. הבה נתבשר בטוב, מתוך וודאות שלעולם לא תאבד זכות שמאחורה עומד הדורש אותה.
השלום עליכם, רחמי האל וברכותיו.
(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)
* מיל’: צדק אללה העצום. זהו ביטוי שייאמר בסוף ציטוט מהקוראן.
** כיום נמצאים במיקום של לוביא הישובים הישראליים גבעת אבני ולביא.
*** חִטִּין – השם מתכתב עם אזור קרני חיטין, שנמצא ממש שם, בו התקיים בשנת 1187 הקרב המפורסם בין צלאח אלדין לצלבנים, קרב שסימל את ראשית חורבנה של ממלכת הצלבנים בארץ. מזרחית לקרני חיטין נמצא כיום הישוב הישראלי כפר חיטים.
**** מחנה אלירמוכ נחרב עד היסוד בעשור האחרון בשל מלחמת האזרחים בסוריה והשתלטות גורמי דאע”ש עליו, שגרמה לצבא סוריה ולחיל האוויר הסורי לכתוש אותו לגמרי.
***** בדיקה קטנה ברשת מעלה את המידע הבא: مقام شوامين، أحد قادة صلاح الدين والذي يُطلق عليه النبي شوامين، هو المبنى الوحيد الذي تبقّى في قرية لوبية المهجّرة. הקבר של שואמין, אחד ממפקדיו של צלאח אלדין, שמכונה גם הנביא שואמין, הוא המבנה היחיד שנותר בכפר הנטוש לוביה.
****** הצבר, כפי שהוא סמל הצבריות הישראלית-ציונית, כך הוא סמל של השורשיות הערבית בארץ.
=-=-=-=
אַרְגַ’אא’ أرجاء היא מילה קפואה, בצורת רבים (מהשורש ר.ג’.ו), שתבוא לרוב בסמיכות לשם עצם מתחום המקומות, למשל:
אַרְגַ’אאֶ אלְמַכַּאן / אלְעַאלַם / אלְבִּלַאד / אלְוַטַן أرجاء المكان / العالم / البلاد / الوطن – רחבי המקום / העולם / הארץ / המולדת
=-=-=
צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע
זה היה הפוסט ה- 1,744 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
