פורסם לראשונה ב- 6.9.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום היא –
חַזִין حَزِين וברבים חֻזַנַאא’ حزناء – עצוב; מצטער; אָבֵל
הפיצוץ הנורא בלבנון עדיין מעסיק את העולם, וגם אותי, אז קבלו פה בונבוניירה (לשונית) עצובה ומרירה מבין היוצר של “דוגמנית הבית” של הדף ערביט,
הדוגמנית הלבנונית נוּר עַרִיצַ’ה نور عريضة, לה הקדשנו בזמנו את הפוסט הבא:
נור היא דוגמנית, שלפי יכולות השיפוט הסובייקטיביות שלי, “השתן לא עלה לה לראש” למרות מקצועה ומיצובה הסוציואקונומי, והיא חיה עם בעלה והבת שלהם בשדרם לעולם חיים (מערביים) רגילים.
בתאריך 12.8.20 היא פרסמה את הפוסט הבא:
بتعرفو شو اللّي بحزّن؟
إنّو صارت الشّعوب العربيّة تتسابق حتّى على المأساة.
بعض النّاس بدّن ياني أضحك على صدمة بنتي، لأنّ أولاد العالم العربيّ لازم يكونو معوّدين على القنابل والدّم.
اللّي بخوّف بهيك موضوع هو إنو إذا الشّعب صار مقتنع إنو هيدي هي الحياة الطّبيعيّة، كيف رح يُنتفض ويغيّر مصيره؟
בתערפו שו אללי בחזן?
אנו צארת אלשעוב אלערביה תתסאבק חתא עלא אלמא’סאה.
בעצ’ אלנאס בדן יאני אצ’חכ עלא צדמת בנתי, לאן אולאד אלעאלם אלערבי לאזם יכונו מעודין עלא אלקנאבל ואלדם.
אללי בח’וף בהיכ מוצ’וע הו אנו אד’א אלשעב צאר מקתנע אנו הידי הי אלחיאה אלטביעיה, כיף רח ינתפץ’ ויע’יר מצירה?
יודעים מה מעציב?
שהעמים הערביים התחילו להתחרות אפילו על הטרגדיות.
יש אנשים שרוצים שאני אצחק מההלם של בתי, מכיוון שילדי העולם הערבי צריכים להיות רגילים לפצצות ולדם.
מה שמפחיד בנושא הזה הוא שאם העם כבר משוכנע שאלו החיים הטבעיים, איך הגורל שלו ינוער וישתנה?
=-=-=
כשקוראים פוסט כזה, חייבים להבין מה הרקע שלו; על איזה הלם היא מדברת?
כמה ימים קודם לכן נור פרסמה את הפוסט הקצר הבא:
“كيف فيني شيل الانفجار من راسي؟”
هيدي الجملة اللّي ابنتي بتردّدها كلّ النّهار.
“כיף פיני שיל אלאנפג’אר מן ראסי?”
הידי אלג’מלה אללי אבנתי בתרדדהא כל אלנהאר.
“איך אצליח לשחרר את הפיצוץ מהראש שלי?”
זה המשפט שהבת שלי חוזרת ואומרת כל היום.
=-=
ואלו חמש תגובות מדגמיות שקיבלה לפוסט, שהיא בחרה להביאן בעצמה.
(ואני אומר: מי שמפרסם תכנים ברשתות החברתיות צריך לקחת בחשבון שלא כולם יאהבו אותם, לא משנה כמה הוא חושב שהוא צודק או ניטראלי…)
(1)
أنا مش فاهمة ع شو مكبّرة الموضوع
طيّب شو يحكو أطفال غزّة اللّي كان كلّ يوم عندهم قصف ولحد هسا مستقبلهم ضايع. بنتك عندها مأوى بسّ الأطفال اللّي بغزّة وبسوريا؟
אנא מש פאהמה ע שו מכברה אלמוצ’וע
טיב שו יחכו אטפאל ע’זה אללי כאן כל יום ענדהם קצף ולחד הסא מסתקבלהם צ’איע. בנתכ ענדהא מאוא בס אלאטפאל אללי בע’זה ובסוריא?
אני לא מבינה על מה את מנפחת את הנושא.
בסדר, מה יגידו ילדי עזה, שכל יום היו אצלם הפצצות ועד עכשיו אין להם עתיד. לבת שלך יש מקלט/מחסה, אבל מה עם הילדים בעזה ובסוריה?
(2)
خلّصينا بقا! صرعتينا ع بنتك!
ח’לצינא בקא! צרעתינא ע בנתכ!
עזבי אותנו, באמא שלך! שיגעת אותנו כבר עם הבת שלך!
(3)
لعد شو نحكي عن أطفال العراق وسوريا وغيرهم! انتوا من انفجار واحد فزعتوا الدّنيا. الله يعين الجميع
לעד שו נחכי ען אטפאל אלעראק וסוריא וע’ירהם! אנתוא מן אנפג’אר ואחד פזעתוא אלדניא. אללה יעין אלג’מיע
אז מה נגיד על ילדי עיראק, סוריה ושאר המדינות? אתם מפיצוץ אחד הבהלתם/זעזעתם את (כל) העולם. שאלוהים יעזור לכולם
(4)
عادي، تعيش كيف ما إحنا عشنا
עאדי, תעיש כיף מא אחנא עשנא
זה רגיל, שהיא תחיה כמו שאנחנו חיינו
(5)
خفّو علينا! تقول ما حدا تفجّر غير بلدكن …
بس بدّكن قصّة تلتّو وتعجنو فيها
ח’פו עלינא! תקול מא חדא תפג’ר ע’יר בלדכן …
בס בדכן קצה תלתו ותעג’נו פיהא
שחררו אותנו כבר! אפשר לחשוב שאף אחד לא התפוצץ (נפגע מפיצוץ) חוץ מאשר בארץ שלכם…
אבל אתם רוצים סיפור שלא תפסיקו “לטחון” אותו בלי סוף
=-=
במקטע האחרון מופיע ביטוי יפה שלא הכרתי קודם לכן:
לַתּ וַעַגַ’ן لتّ وعجن – דש וחזר ולש את אותו עניין שוב ושוב
(התרגום שלי. שָלֵו)
=-=-=-=
השורש הערבי ח.ז.ן עוסק בעצבות, בצער ובאבל. ואל תתבלבלו עם השורש ח’.ז.ן העוסק בארונות, כספות, מחסנים וכו’.
בעברית השורש קיים רק בענייני חזנים וחזנוּת, כאשר אין שום קשר במשמעות (חזון הוא משורש ח.ז.י.).
* הפועל חִזֶן, בספרותית חַזִנַ حزِن, בבניין הראשון – נעצב, היה עצוב, הצטער על-, התאבל על-
* הפועל הספרותי חַזַנַ حَزَنَ גם בבניין הראשון אך במשקל אחר – העציב, ציער
* מַחְזוּן محزون, בצורת הבינוני הפעול של הבניין, וגם חַזְנַאן حزنان – עצוב, אבל
* חֻזְן حُزن או חַזַן حَزَن וברבים אַחְזַאן أحزان בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – צער, יגון, אבל
* הפועל חַזַּן حزّن בבניין השני או אַחְזַנַ أحزن בבניין הרביעי – העציב, ציער
* מֻחְזִן محزن, בצורת הבינוני הפועל של הבניין הרביעי – מצער, מעציב, מדאיג
* מַנְטַ’רֹה בִּחַזֶּן منظره بحزّن – מצבו רע מאוד ומעורר רחמים, מראהו מעורר עצב
* עֵין מַא תְשוּף, קַלְבּ מַא יִחְזַן عين ما تشوف قلب ما يحزن – רחוק מהעין רחוק מהלב (מיל’: [כש]העין אינה רואה, הלב אינו מתעצב)
* אִן שַאאַ אללָּה תְכּוּן חַ’אתִמַתֶ אלְאַחְזַאן ان شاء الله تكون خاتمة الأحزان – שלא תדעו עוד צער (מיל’: בעזרת האל זה יהיה אחרון מקרי הצער)
* … וַלַא יַחְזַנוּן ولا يحزنون – שום דבר, “ולא נעליים” (אמירה מבוססת סיומת קוראנית מפורסמת: וַלַא הֻם יַחְזַנוּן وَلَا هُمْ يَحْزَنُونَ – והם לא יצטערו)
* חֻזַאנַה حزانة – מה שגורם צער או אבל
* חַזְן حزْن – אדמת טרשים קשה
* אַלְגֻ’מְעַה אֶלְחַזִינַה / אֶלְעַטִ’ימַה الجمعة الحزينة / العظيمة (בנצרות) – “יום שישי הטוב”, יום שישי של צליבת ישו
=-=-=-=
מי שלמד ערבית במסגרות מתקדמות, למשל באוניברסיטה, אולי פגש בשפת המקור את קובץ הסיפורים הקצרים:
אַרְצֶ’ אלְבֻּרְתֻקַאלֶ אלְחַזִין أرض البرتقال الحزين – “ארץ התפוזים העצובים”
מאת עַ’סַּאן כַּנַפַאנִי غسّان كنفاني.
זהו גם שמו של סיפור קצר בתוך הקובץ,
“והוא נכלל בתוכנית הלימודים של משרד החינוך ללימודי ספרות מורחב (5 יחידות לימוד) במסגרת נושא העוסק בזהות ישראלית.
כנפאני היה סופר ומחזאי, חבר ארגון ‘החזית העממית לשחרור פלסטין’ ודוברו של הארגון” (ויקיפדיה).
בעיניי, סיפור חייו ופועלו של כנפאני הוא סיכום ממצה ועצוב של הסכסוך באזורנו, לפחות עד שנת חיסולו על ידי “המוסד” ב- 1972.
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
