פורסם לראשונה ב- 20.2.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy, שכתבה לנו:
“אתמול הייתי אצל בתִּי ושוחחנו על הא ועל דא.
היא אמרה משהו שמצא חן בעיני, אז עניתי לה: “סאלם תומכּ”
רציתי לומר לה שהיא הצליחה לבטא את מה שאני חושבת עליו מזמן.
מה משמעות הביטוי? האם “שפתיים יישקו”? “
אז מילת היום היא –
תֻםּ تُمّ – פֶּה
נתחיל מזה, שגם חיה, אחותי הגדולה, וגם אני שמענו רבות את הביטוי בבית הורינו.
שנית, לפני שנעסוק במילת היום, הנה שני פוסטים מהעבר, בהם עסקנו במילים אחרות ל- פה:
המילה היום מופיעה לבקשתו של הקורא Uri Dor, ששאל:
“בֹּקּ כמו boca, פֶּה בספרדית?”
אורי שאל את השאלה בתגובה לפתגם שהופיע פה לפני כמה שבועות:
* חֹטֶּ לְסַאנַכּ פִי בֹּקַּכּ! حطّ لسانك في بقّك – שתוק! (מיל’: שים את לשונך בפיך!)
אז מילת היום היא –
בֹּקּ بقّ – פה
וגם: לגימה, “שְלוּק”
השורש הערבי ב.ק.ק (מגזרת הכפולים) עוסק בפיות וב… פשפשים או יתושים:
* הפועל בַּקּ بقّ בבניין הראשון – פטפט; הקיא (לא בשימוש רב)
* בַּקּ بقّ – פשפשים; יתושים. בַּקַּה بقّة – פשפש אחד
* בַּקַּאק بقّاق במשקל בעלי המלאכה – פטפטן
* חַלַּא בֹּקֹּה حلّى بقّه – קינח עם משהו מתוק (מיל’: המתיק את פיו)
* חַלַּא לֹה בֹּקֹּה حلّى له بقّه נתן למישהו טיפ (מכל סוג. מיל’: המתיק לו, למישהו, את הפה. מטאפורית)
* אַחַ’דְהַא מִן בֹּקֹּה أخدها من بقّه – הוציא לו את המילים מהפה
* פַתַח בֹּקֹּה فتح بقّه – “פתח את הפה”, גילה סודות, “שפך” מידע
* עִמֶל בֹּקֹּה עַלַא גַ’נַבּ عمل بقّه على جنب – עיקם את פיו באי שביעות רצון (מיל’: עשה את פיו על הצד)
* בַּקּ אִללִּי פִי בַּטְנֹה بقّ اللّي في بطنه – שפך את ליבו, “הוציא הכל”
ולפני שאתם שואלים:
שם הכפר הוא בַּאקַה אֶלְעַ’רְבִּיֶּה, מלשון זר פרחים, ואין קשר לפשפשים…
=-=-=-=
בספרדית פה זה boca, מלטינית: bucca.
האם יש פה השפעה בין השפות? ואם כן, איזו השפיעה על איזו?
על פניו נראה, שאם המילה היא לטינית במקור, היא עתיקה יותר מתקופת המגע בין הערבית לספרדית בימי הביניים. כחיזוק לכך אפשר לראות, שזו אינה המילה הספרותית, או הנפוצה, לפה בערבית (פַם فم, תֻםּ تمّ).
אז ייתכן שהספרדית השפיעה במקרה זה על הערבית. או שמא אתם, הקוראים, יודעים יותר?
=-=-=-=-=-=-=
מילת היום מופיעה לבקשתה של ידידתי הקוראת Revital Battat.
אז מילת היום היא –
בּוּז بُوز וברבים אַבְּוַאז أبواز – פֶּה (בעיקר של חיות), לוע; חרטום, שפיץ
וגם כשם תואר: בולט
בדרך כלל השימוש במילה במובן פה של אדם הוא בזלזול, שכן זהו פה של חיה.
רויטל ביקשה את מילת היום שכן בפוסט שהיה לנו לא מזמן על: מְכַּשֶּר مكَشّر – זועף, כעוס, חמוץ פנים, השמטנו את הביטוי: בּוּז מְכַּשֶּר بُوز مكَشّر, כלומר אדם עם פה עקום, עם “פרצוף איכה”.
השורש הערבי ב.ו.ז (בגזרת ע”ו) עוסק בלוע ובפה. לא פעם הוא נכתב במדוברת כ- ב.ו.ט’ بوظ נחצי, שורש שמשמעותו: קרח, קור וגלידה. אין קשר למילת הגנאי העברית “בוז!”
* הפועל בַּוַּז بوّز בבניין השני – כעס, זעף; עיקם את פיו באי שביעות רצון; עשה פרצופים (כעוסים), היה מצוברח; קלקל, הרס
* בּוּזֶ אלטַּיַּארַה بُوز الطّيّارة – חרטום המטוס
* בוזֶ אלְאֶחְ’ס بُوز الأخس – פרצוף מגעיל, פרצוף מכוער, פרצוף “איכס”
* בוזֶ אלצֻּרְמַה / אלְגַזְמַה بُوز الصّرمة / الجزمة – פרצוף (פה) נעל
* בוזֶ אלְעֻ’רַאבּ بُوز الغراب – פה של עורב, מכוער
* לַוַא בּוּזֹה שִבְּרֵין / מִתְרֵין لوى بُوزه شبرين / مترين – עיקם את הפה שלו באי שביעות רצון (לאורך) שני שיברים (אורך של כף יש פתוחה מאגודל לזרת) / שני מטרים
* חַטֹּה פִי בוזֶ אלְמִדְפַע بُوز المدفع – הכניס אותו לגוב האריות, למקום מסוכן (מיל’: שם אותו בלוע התותח)
* סִדּ בּוּזַכּ! سدّ بُوزك – סתום ת’לוע!
אגב, פֶּה אומרים גם:
בֹּקּ بقّ, פַם فم, תֻםּ تمّ או נִיע نيع
=-=-=
ועתה לפוסט של היום:
תֻםּ או תִםּ تمّ וברבים תְמַאם تمام (במדוברת), או תֻ’םּ ثم וברבים אַתְ’מַאם أثمام (בספרותית) או פֹם فُم (מדוברת, בעיקר מצרית) / פַם فَم או פֻם (ספרותית) – פה, לוע; פתח; כמות המים שמשתמשים בה בפעם אחת ברחיצה או שטיפה, “נגלה” אחת של מים
תזכורת: האות הערבית ת’א ث נהגית בספרותית כמו th במילה three (דהיינו כמו s עדינה). במדוברת היא נהגית כ- t או כ- s, תלוי במילה. בכפרים רבים הוגים אותה כמו בספרותית.
על השורש ת.מ.ם היה לנו פוסט נפרד:
זה מרתק לראות את המגעים הפונטיים בין העיצורים פה, שכן הצלילים t-th-f-p מתחלפים ביניהם במקומות רבים (ובשפות שונות). הוספתי לרצף גם את הגרסה העברית פה, עם ה- פ הדגושה p.
* תֻמֹּה מַא בִּסְבַּק אִידֹה تمّه ما بسبق إيده – רמת חייו תואמת את מצבו הכלכלי (מיל’: פיו אינו משיג [במובן קודם ל-] את ידו)
* טִלְעַת מִן תֻמֹּה طلعت من تمّه – פלט פליטת פה (מיל’: יצאה מפיו)
* מִן תֻםּ לַתֻםּ من تم لتمّ – מפה לפה
* מִן תֻמַּכּ לַבַּאבֹּה من تمك لبابه / לַבַּאבֶּ אלסַּמַא لباب السّما – מפיך לשערי שמיים
* אִקְלֶבֶּ אלְגַ’רַּה עַלַא תֻמְּהַא תִטְלַעֶ אלְבִּנת לַאֻמְּהַא اقلب الجرّة على تمّها تطلع البِنت لأمّها – התפוח לא נופל רחוק מהעץ (גרסת הבנות, לרוב בהקשר שלילי. מיל’: הפוך את הכד על פיו והבת עדיין “תצא” כמו אמה)
* סַכֶּר תֻמַּכּ! سكّر تمّك – סתום ת’פה!
* מַחְ’מַצ’ תֻמֹּה مخمض تمّه – גרגר מים בפיו
* רַעְ’רַע’ תֻמֹּה رغرغ تمّه – גרגר מים בפיו
הפועל האחרון הוא לדעתי המילה הקשה ביותר להגייה בעולם:
ר ואז ע’ ואז שוב ר ואז שוב ע’.
טירוף!!!! ושימו לב, יש כאן גם שיכול עיצורים ביחס לעברית: גרגר, עם החילופים הפונטיים המוכרים של ע’ غ מול g.
יִסְלַם תֻמַּכּ! يسلم تمّك או: יִסְלַם לִי הַאלתִּםּ يسلم لي هالتّمّ – זהו הביטוי עליו שאלה חיה – יפה אמרת! כל הכבוד! בראוו! דבריך נכונים ונעימים לאוזן, פיך מפיק מרגליות; שתאריך ימים (מיל’: שפיך יהיה בריא)
=-=-=
המילה פם היא אות ומופת לתיאורית השורש הדו-עיצורי, הגורסת שפעם, מזמן, כל המילים בשפות השמיות היו בנות שני עיצורי שורש בלבד.
אז הנה יש לנו מילה שמתארת איבר שימושי ויומיומי, והיא בת שתי אותיות.
אך מהן צורות הריבוי שלה?
אַפְמַאם أفمام – בגזרת הכפולים
אַפְוַאם أفوام – בגזרת ע”ו, שורש פ.ו.מ
אַפְוַאה أفواه – בגזרת ע”ו, שורש פ.ו.ה
* אַחַ’דֶ אלְכַּלַאם מִן פֹמִי أخد الكلام من فمي – הוציא לי את המילים מהפה
* אִללִּי פִי אלקַלְבּ פִי אלְפֹם اللّي في القلب في الفم – פיו וליבו שווים (מיל’: מה שבלב בפה)
* בִּאלְפֹםֶ אלְמַלְיַאן بالفم المليان – בגלוי, בלי בושה, בלי להסתיר, בפה מלא
* וַסַּח’ פֹמֹה وسّخ فمه – ניבל את הפה, לכלך את הפה
* מִן אִידֹה לַפֹמֹה من إيده لفمه – מהיד לפה, מבזבז מיד את מה שהוא מרוויח
* פַם וַאחַד فم واحد – פה אחד
* מַרַצֶ’ אלְפַם וַאלְחַוַאפֶר مرض الفم والحوافر – מחלת הפה והטלפיים
* פַמַוִיּ فمويّ – פּוּמִי (הנה המם של הערבית גם בעברית! היא מופיעה גם במילה העברית פומית), של הפה
* אֶלשַּאמִיּ גַ’וַאבֹּה פִי פַמֹה וּאלְחַלַבִּיּ תַאיְשַאוֶר אִמֹּה الشاميّ جوابه في فمه والحلبيّ تايشاور أمه – הדמשקאי פיקח ומהיר מחשבה (מיל’: תשובתו כבר בפיו) והחלבי חושב ומגיב לאט (מיל’: צריך להתייעץ עם אמו)
וזהו פתגם יפהפה שמוכיח את העימות הנצחי והאינסופי בין תושבי דמשק לחַלַבּ (שתי הערים הגדולות בסוריה), כולל היהודים שהגיעו ארצה מערים אלו…
המילה הספרותית הנדירה ביותר לפה היא פשוט… פוּ فو:
* לַא פֻצַּ’ פוּכַּ لا فُضَّ فوك (בספרותית) – יפה דיברת!
=-=-=-=
בזמנו ידידי המומחה Avshalom Farjun שלח לנו את הקטע הבא:
יש פתגם יפה שאומר بُقّ البَحْصَة يا انطون – “הוצא את האבן מהפה”… שחרר חרצובות לשונך. מאחורי הפתגם יש סיפור חביב (שיופיע בגרסה אחרת בספרי על סיפורי הפתגמים), הנה, לקוראי הערבית ביניכם:
بق البحصة
يحكى أن بطريرك كان عنده شماس اسمه أنطون، وكان انطون طيب القلب فاكتسب بذلك ثقة البطريرك ومحبته، إلا أنه كان سبَّاب “ولسانو فلتان”، وقد لفت المطران انتباه الشماس الى هذا الامر عدة مرات.
في النهاية خطرت على بال البطريرك فكرة فطلب من انطون ان يضع “بحصة تحت لسانو” كي يبقى متنبها عندما يفلت لسانه.
وحدث يوماً أن البطريرك كان يزور ديرا على قمة جبل في إحدى القرى، ولدى خروجه من الدير سمع امرأة تناديه من رأس الضيعة وتستحلفه وتصر عليه أن يمر على بيتها، فرجع وأخذ يسير في طريق وعرة حتى وصل إلى بيت الامرأة متعبا منهكا فقالت له:
دخلك يا سيدنا حطّلي بركتك على “هالقرقة والصيصان”.
فاغتاظ البطريرك وصاح:
“يا انطون ولك “بق البحصة” وخلّصني.
אבשלום אף הוסיף:
יש המון מטבעות לשון ופתגמים עם המילה تمّ. הנה כמה נוספים:
تمّه بينقّط عسل / شهد – פיו נוטף מרגליות (דבש)
الها تمّ يوكل ما بيحكي
بيسحب اللقمة من تم الاسد / بيجيب اللقمة من تم الطير – בעל יכולת, ערמומי
طعمي التم بتستخي العين – השוחד יענה את הכל
قالوا للضفدعة ليش ما بتحكي، قالت بثمي ميّ
قبل ما تحكي اسمي، بخّر ثمك – שמור על הפה שלך כשאתה מדבר אתי
كلامه بيرمي اللقمة من التم
ما باسها حدا من تمها الا امها
ما بتنبل الفولة بثمه – רכלן. “הפול לא מספיק להירטב בפיו”
ما كل من قال عسل حلي تمه
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
