* הפועל רַאח رَاح בבניין הראשון – הלך, עזב, נסע, הסתלק; אבד, “הלך”, כלומר מת; היה “גמור”, מותש. בספרותית: הלך בערב
* רַאח رَاح או רַח رَح – מילית שבאה במדוברת לפני פעלים בזמן הווה-עתיד כדי להדגיש שהם יקרו בעתיד:
הֻוֶּ בִּחְכִּי מַעִי هو بحكي معي – הוא מדבר איתי
הו רַח יִחְכּי מעי هو رَح يحكي معي – הוא ידבר איתי
* רוֹחַה روحة וברבים רוֹחַאת روحات, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – הליכה, נסיעה, יציאה; דרך ההלוך בנסיעה שהיא “הלוך ושוב”
* רוֹחַה בַּלַא רַגְ’עַה روحة بلا رجعة – שתלך ואל תחזור לעולם!, שתמות! (מיל’: הליכה בלי חזרה)
* רַאחַה رَاحَة וברבים רַאחַאת رَاحَات – מנוחה, שלווה, מרגוע
* כַּתְ’רַתֶ אלְמַאל הַםּ וּקִלְּתֹה רַאחַה كثرة المال همّ وقلّته رَاحَة – מרבה נכסים מרבה דאגה (מיל’: ריבוי כסף/רכוש הוא דאגה, ומיעוטו – מרגוע)
* רַאחַתֶ אלְחֻלְקוּם رَاحَة الْحُلْقُوم – הממתק שהפך בתורכית ל- ראחת לוקום, ופירושו בערבית הוא “סיפוקו של הגרון”
* רַאחֶ בְּעִיד رَاح بعيد – הגזים, הרחיק לכת (מיל’: הלך רחוק)
* אַחַ’ד בַּעְצ’ֹה וּרַאח أخد بعضه ورَاح – הסתלק, לקח את הרגליים והלך
* רַאיֶח رَايح, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – הולך
* רַאיֶח וּגַ’אי رَايح وجاي – הולך וחוזר. בהקשר של כרטיסי נסיעה: כרטיס הלוך ושוב
* רַאיֶח גַ’אי מִתֶ’ל בֵּיצַ’אתֶ אלֶמְעַ’רְבֶּל رايح جاي مثل بيضات المغربل – הולך ובא בתזזיתיות (מיל’: הולך ובא [זז] כמו הביצים, האשכים, של מנפה הקמח)
* אֶלְגַ’איַאת אַכְּתַר מִנֶ אלרַּאיְחַאת الجايات أكتر من الرَّايحات – ההזדמנויות הבאות יהיו טובות (מיל’: רבות) יותר, יום יבוא ואחזיר לך כגמולך (במובן חיובי)
* אִללִּי בִּרוּח מַא בִּרְגַ’עֶש اللّي بروح ما برجعش – מה שהלך הלך ולא יחזור, אין טעם לבכות על חלב שנשפך; לא היה עוד אדם כמותו
* אֶלְוַקֶת רַאח الوقت رَاح – הזמן עבר; נהיה מאוחר
* בִּרוּח וּבִּיגִ’י بروح وبيجي – הולך וחוזר, הולך חזור ושוב
* רַאח אלשַּרּ! رَاح الشّرّ – לבריאות! (למתעטש); ברוך רופא חולים (מיל’: הלך הרוע)
* רַאחַת עַלֵיה رَاحت عليه – הלך עליו, הוא נגמר/גמור
* רַאח לַעִנְדֶ אלְקַאצִ’י رَاح لعند القاضي – הלך לשירותים, הלך למקום חשוב… (מיל’: הלך לשופט)
* רַאח מִן בַּאלִי رَاح من بالي – פרח מזכרוני
* לַוֵין רַאח פִכְּרַכּ? لوين راح فكرك؟ – מה חשבת?; לא לזה התכוונתי (מיל’: לאן הלכה מחשבתך?)
* רוּח מִן וִשִּי! روح من وشّي – עוף מפה! תסתלק מפה! (מיל’: לך מהפרצוף שלי)
* תִיתִי תיתי מִתֶל מַא רֻחְתִי מִתֶל מַא גִ’יתִי تيتي تيتي متل ما رحتي متل ما جيتي – חזר בידיים ריקות (מיל’: תיתי תיתי [נאמר רק לשם חריזה עם הסוף] כמו שהלכתְ ככה חזרתְ)
* רוּח וּארְגַ’ע בִּאלסַּלַאמֶה روح وارجع بالسّلامة – דרך צלחה! (מיל’: לך וחזור בשלום)
* רַאח, אַללָּה לַא יְרַגְּ’עֹה / יְגִ’יבֹּה رَاح الله لا يرجّعه / يجيبه – ברוך שפטרנו ממנו! (מיל’: הוא הלך, שאללה לא יחזירו / יביאו)
* רוּח עַלַא אֻמַּכּ! / דַאהְיַה! روح على أمّك / داهية – תסתלק מפה! (מיל’: לך לאמא שלך! / לגיהינום!)
* יְרוּח מַטְרַח מַא יְרוּח يروح مطرح ما يروح – שילך לעזאזל! (מיל’: שילך למקום שילך)
* רוּח בַּלֶּטֶ אלְבַּחֶר! روح بلّط البحر – תעשה מה שאתה רוצה; אתה יכול “לקפוץ לי” (מיל’: לך תרצף את הים)
* רַאח? אַחְסַן מִנֹּה רַאחוּ! رَاح ؟ أحسن منّه رَاحو – הוא הלך? יותר טובים ממנו הלכו (כלומר שילך לעזאזל)
* הפועל רַוַּח رَوّح בבניין השני – הלך הביתה; השתחרר (מכלא, בית חולים וכו’). בספרותית: הלך בערב
* תַרְוִיח ترويح, צורת שם הפעולה של הבניין – נופש, מנוחה; בידור; אוורור
* תַרְוִיחַה ترويحة, בנקבה – ישיבה; מנוחת המתפלל בחודש רמדאן
* צַלַאתֶ אלתַּרַאוִיח صلاة التّرَاويح – תפילת הערב בחודש רמדאן
* הפועל רַיַּח رَيّح בבניין השני, במדוברת – הקל, נתן מנוחה
* רַיַּח רַאסֹה رَيّح راسه – נח, נרגע (מיל’: הקל על הראש שלו)
* מֻרִיח مريح, בספרותית, בצורת הבינוני הפועל של הבניין הרביעי – נוח, נעים
* הפועל תְרַוַּח تروّح בבניין החמישי – נח
* הפועל תְרַיַּח تريّح באותו בניין, אך במדוברת – נח, הוקל לו
* הפועל אִרְתַאח ارتَاح בבניין השמיני – נח; היה מרוצה, היה שבע רצון
* מֻרְתַאח مرتَاح, בצורת הבינוני של הבניין – נינוח, רגוע, שָלֵו, מרוצה
* הפועל אִסְתַרַאח استرَاح בבניין העשירי, גם בצורה אִסְתַרְוַחַ استرْوَحَ על דרך גזרת השלמים – נח, מצא מנוחה
* אִסְתִרַאחַה استرَاحة, בצורת שם הפעולה של הבניין – הפסקה, מנוחה; נופש; בית הבראה; מזנון דרכים; עמידת נוח בצבא
* אִסְתְרִח! استرح! – עמוד נוח!
* אִסְתִרַאחַת אַרִיחַא استرَاحة أريحا – “אזור המנוחה של יריחו”. מדובר במתחם תחנות אוטובוס ליד גשר אלנבי (המקשר בין הגדה לירדן), שתמיד הומֶה במטיילים ובנוסעים
* אִללִּי מַא בִּתְעַבּ מַא בִּרְתַאח اللّي ما بتعب ما برتَاح – מי שלא עובד (בצעירותו) לא יוכל לנוח (בזקנתו)
* צַאחֶבֶּ אלְמַאל תַעְבַּאן וּאלטַּפְרַאן מִרְתַאֶח אלְבַּאל صاحب المال تعبان والطّفران مرتاح البال – מרבה הון מרבה דאגה (מיל’: בעל הרכוש עייף ופושט היד נינוח)
* אֶלְבַּאבּ אִללִּי יִגִ’י מִנֹּה אֶלרִּיח סִדֹּה וּאסְתְרִיח الباب اللّي يجي منّه الرّيح سدّه واستريح – תתרחק מצרות (מיל’: הדלת שנכנסת ממנה הרוח – סגור אותה ולך לנוח)