פורסם לראשונה ב- 9.4.19
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy.
אז מילת היום היא –
בַּאשַא بَاشَا וברבים בַּאשַוַאת بَاشَوات – פחה, פשה; אדון
במצרים גם: קריאה של גברים אחרי נשים יפות.
בַּאשַוִיַּה بَاشَويّة – תואר הבאשא; תפקיד הבאשא
פַכַּרְנַא אֶלְבּאשא באשא, טִלֶעֶ אלְבַּאשא זַלַמֶה فكرنا الباشا باشا، طلع الباشا زلمة – חשבנו שהאדון הוא באשא אמיתי אך מסתבר שהוא סתם אדם. חשבנו שהוא ״גבר גבר״ אבל הסתבר שהוא לא… (ותודה לקוראת Revital Battat)
זמן רב רציתי לכתוב על המילה הזו, ועל שתי המילים שתמיד באות בהקשרהּ: בֶּכּ ו- אֶפֶנְדִי.
בואו נקרא מה יש לויקיפדיה להגיד על כל מילה ומילה.
הערך פחה:
“פחה (מקור ארמי שמגיע מאכדית) הוא תואר של מושל. במקור, שימש התואר באימפריה הפרסית, אשר הייתה מחולקת לאזורים אדמיניסטרטיביים הנקראים פחוות, שנכללו בתוך אזורים גדולים יותר, הנתונים למרותם של האחשדרפנים. נחמיה מתואר בתנ”ך כמי שנשא בתואר זה, ושלט בפחוות יהודה.
בעברית היהודים השתמשו במונח “פחה” כמילה נרדפת לפאשה שהיה תואר בכיר באימפריה העות’מאנית, אשר ניתן בדרך כלל למושל מחוז. כיום הקבלה זו אינה מקובלת”.
הערך פאשא:
“פאשא (בטורקית: Paşa; בפרסית: پاشا; תעתיק: פאשא) או באשא (בערבית: باشا; תעתיק מדויק: באשא), לעיתים גם פאשה או באשה (לעיתים מכונה בעברי גם כ”פחה” על פי התנ”ך), היה תואר כבוד צבאי ואזרחי מקובל באימפריה העות’מאנית ובעולם המוסלמי. פאשא הוא הגבוה מבין ארבעת התארים העות’מאניים לגברים. מתחתיו התארים: ביי, אע’א ואפנדי.
באימפריה העות’מאנית הוענק התואר לקציני צבא בדרגות שמעל אלוף משנה, למושלי סנג’קים, לממונים על מושלי המחוזות (ביילרביי), לפקידי ממשל בדרגים גבוהים, ואף לשרים. עד ימי שלטונו של מהמט השני שימש גם כתואר כבוד למלומדים ואנשי מדע בולטים. בימי הרפובליקה הטורקית הקביל אל דרגה צבאית מוגדרת: אלוף, גנרל, אדמירל.
החל במאה ה-20 משמשת המילה “באשא” במצרים, ובמידה פחותה בארצות הסהר הפורה דוברות הערבית, לציון “אדון”.
אטימולוגיה
על פי המילון לאטימולוגיה טורקית, שורש המילה הוא טורקי: beşe, שמשמעה: בן, בפרט בנו של שליט או של אדם מיוחס, נסיך; ומקורה הוא בפרסית: بچّه (תעתיק: בצ’ה), שמשמעה: ילד. המובן הטורקי: “נושא תפקיד רם דרג או פקיד בכיר בארמון” נגזר ככל הנראה מהתואר “lala-i beşe”, שמשמעה: מחנך, מורה, אומן הנסיך. מוסיף המילון לאטימולוגיה ומבאר: לסברה הרווחת כי מקורה של מילה זו במילים: padişah או başağa (תעתיק: באש אע’א), שהיה כינוי לראש שבט, אין אסמכתאות.
במקורות עבריים כונה פאשא טורקי פעמים רבות בכינוי המקראי פחה, שמו של מושל המחוז באימפריה הפרסית לפי ספרי עזרא, נחמיה ואסתר. כינוי שמקורו בשפה הארמית. ככל הנראה הסיבה לכך הוא הדמיון בין השמות והתפקיד. כיום פרשנות זו אינה מקובלת”.
עם השנים חל פיחות במעמדו של המושג, שהוצמד לאנשים פחותים במעמדם, ומגמה זו נמשכה במאה ה-19, עת המושג החל להיות מקביל ל”אדוני” וללא קונוטציה של תואר אצולה. לעיתים צורפה המילה “אפנדי” (Efendi – “אדון”) או אפנדים (Efendim – “אדוני [שלי]”) אל ביי, כדי להפליג במידת הנימוס – Beyefendi או Beyefendim. נוהג זה רווח גם כיום, ולמרות שמשמעות הצירוף היא “אדוני-אדוני”, עדיין אין בה קונוטציה של תואר אצולה בשימוש מודרני או פחיתות כבוד מצדו של הדובר. לנשים שמורה המקבילה “האנֵמאפנדי” (Hanımefendi), ובהיעדר מין דקדוקי בטורקית, התרגום המילולי של מושג זה הוא “גבירתי הנכבדה” ולא “גבירתי-אדוני”.
=-=-=-=
המילה השנייה היא:
בֶּכּ بك או בֵּיכּ بيك, או בֶּה به או בֵּיה بيه, וברבים בֶּכַּוַאת بكوات או בֶּהַוַאת بهوات – אדון
וגם: פניה ידידותית למכרים או לזרים
כולם מכירים את מסגד חסן בכ ביפו, נכון? הוא קרוי על שם מושלה הצבאי של יפו במלחמת העולם הראשונה.
הערך ביי:
“בֵּיי (בטורקית מודרנית: Bey, בטורקית עות’מאנית: بک – בֵיי, בק, בכּ או בג) היה תואר אצולה טורקי שהוצמד לאחר שמו הפרטי של אדם, ומקבילתו הנשית הייתה “האנם” (Hanım) מונח מהשפה הפרסית שמשמעותו “גברת”. המונח עדיין רווח בטורקית המודרנית, אם כי משמעותו שונה, ונעשה בו שימוש באופן דומה גם באזרבייג’ן. ביי היה השני בחשיבותו מבין התארים לגברים באימפריה העות’מאנית אחרי פאשה ולפני אע’א ואפנדי”.
=-=-=-=
המילה השלישית היא:
אֶפֶנְדִי أفندي וברבים אֶפֶנְדִיַּה أفنديّة – אדון, ג’נטלמן; אציל, אריסטוקרט
במצרים: מי שלבש תרבוש יחד עם בגדים אירופאיים
יוּסֹף אֶפֶנְדִי يوسف أفندي – מנדרינות
הערך אפנדי:
“אפנדי (טורקית: Efendi מיוונית αυθέντης) היה תואר טורקי שמשמעו “אדון” או “מורה”, ואשר מביע כבוד או נימוס בשימוש מודרני. המילה חדרה למספר שפות נוספות, ובהן ערבית וסוואהילי. אפנדי היה הרביעי בחשיבותו בין התארים האזרחיים באימפריה העות’מאנית אחרי פאשה, ביי ואע’א. כמו שאר התארים הטורקיים, מקומו של התואר לאחר השם.
היסטוריה
לפי המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה ולפי “אנציקלופדיה אוניברסליס”, מקורה של המילה “אפנדי” בשיבושה של המילה יוונית “אפת’נטיס” – “αυθεντης” (הגייה ביוונית עתיקה: אָוּתֶנטֶס; כיום “αυεντης” – “אפנדיס”), שמשמעותה הייתה “אדון”. מקור המילה מן הבסיסים autos (“של עצמו”) ו-hentes (“עושה” או “מבצע”), כלומר “אדם העומד ברשות עצמו”; מאוחר יותר חדרה המילה ללשונות אירופה, דרך הלטינית, כמילה הנפוצה “אותנטי”. מילה זו חדרה לאסיה הקטנה בתקופת הסלג’וקים. לפי גישה אחרת, מקורה של “אפנדי” ב”Apandi”, ששימש כתואר אצולה בשפת אויגור העתיקה. בתקופת האימפריה העות’מאנית רווח השימוש בתואר זה לצדו של אע’א והוא הוצמד כשם תואר לשמו הפרטי של אדם, או לבדו כדרך של פנייה. “אפנדי” הוצמד לשמותיהם של משכילים, אך גם לשמותיהם של נכבדים ובעלי מעמד ושררה אחרים”.
על מנדרינות ואפנדים אני ממליץ לקרוא בפוסט המרתק של חברי Eliran Levi:
בתמונה:
מוחמד עלי באשא (בערבית: محمد علي باشا; תעתיק מדויק: מחמד עלי באשא; בטורקית עות’מאנית מבוטא כמהמט עלי פאשה; 4 במרץ 1769 – 2 באוגוסט 1849) היה המשנה למלך מצרים ונחשב למייסד מצרים המודרנית (ויקיפדיה).
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
