פורסם לראשונה ב- 13.2.19
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Gil Cohen, שביקש שנתייחס לשמותיהן של ארצות ערב.
אז אנו עדיין לא בשלב הארצות, אלא בשלב המיחזור (כי העומס עלינו אדיר).
הנה עוד פוסט ממוחזר:
חַלַבּ حَلَب – העיר חלב בסוריה
היום נכיר על קצה המזלג את העיר האומללה חַלַבּ حلب אשר בסוריה.
קודם כל באשר להגיית שמה:
חַלַבּ, לא חלֵבּ, וכמובן ללא אלף מאריכה שאינה קיימת במקור.
מי שמוצאו מהעיר הוא חַלַבִּיּ حلبيّ, וזהו שם משפחה נפוץ מאוד, גם בקרב דרוזים.
חלב הייתה (ואולי עודנה) העיר הגדולה בסוריה. בעיר ובסביבותיה חיו כ- 2,100,000 איש, אם כי מספר זה קטן מדי יום בשל המלחמה הקשה שמתרחשת שם בעשור האחרון בין משטרו של הנשיא בשאר אלאסד למורדים. כיום חיים בה כ- 1,850,000 איש.
המצחיק הוא, או המעציב, שהשלטונות מפרסמים [המידע נכון לזמן פרסומו המקורי של הפוסט, לפני כשנתיים] את העיר בימים אלה בפרסומי עידוד תיירות; החלקים המערביים שלה אינם חלק מהקרבות, ובמשרד התיירות הסורי חושבים, כנראה, שזה מקום יאה לתיירות, ובתקופה זו דווקא.
בינתיים חלקים שלמים של העיר, על תושביהם האזרחים, כולל אלפי ילדים, נכתשים שוב ושוב ומופצצים, כאשר על המלאכה אחראים גם הרוסים, שרוצים בכל כוחם לשמר את המדינה היחידה במזרח התיכון שעדיין תלויה בהם, ובייחוד את קו החוף הלא גדול שלה, עם עיר הנמל הגדולה במדינה, אַללַּאדִ’קִיַּה اللَاذِقِيَّة.
לא ניכנס לזה, אבל זה מדהים איך למעצמה אדירה כמו רוסיה יש קו חוף של אלפי קמ’, אולם רובו פונה לקוטב או לצפון האוקיינוס השקט, ויש גם “מטר וחצי” בים הבלטי, שקופא בחורף. בניגוד לארה”ב, שנהנית ממיקום גיאוגרפי משובח, המוצא היחיד של הרוסים לימים מרכזיים בעולם (מבחינת מיקום על הגלובוס) הוא הים השחור, וגם שם, כדי לצאת אל הים התיכון, הם חייבים לעבור במיצרים שבשליטה תורכית.
מה מקור השם?
השם חלב הוא בן אלפי שנים, ויש לו גרסאות רבות בשפות של העמים שחיו באזור או ששלטו בו. השפות האירופאיות הפכו את ה- ח הגרונית ל- A, ואת ה- ב ל- p. באיטלקית, אנגלית ורוסית קוראים לעיר Aleppo. יהודי העיר קראו לה ארם צובא, שכן העיר שוכנת באזור ארם, וצובא, היא חלב, הייתה אחת הממלכות של הארמים.
קיימות גרסאות רבות, שלא לומר אגדות, בנוגע למהות השם חלב. באמורית עתיקה חלב הוא ברזל או נחושת; בארמית – צבע לבן (ראו הסבר מיד בפסקה הבאה) וכמובן כל הקשור לחלב עיזים וחליבת צאן (כנ”ל).
שם התואר של העיר הוא חַלַבֶּ אלשַּהְבַּאא’ الشّهباء. שהבאא’ היא צורת הנקבה של הצבע אַשְהַבּ أشهب – אפרורי (כצבע, לא כמצב רוח). זהו צבע השיש המפורסם בעיר, שנע בין לבן לאפור. לפי האגדה, זה היה צבען של הכבשים של אברהם אבינו, שחי באזור, חלב את צאנו וחילק את החלב לעניים.
קהילת יהדות העיר חלב היא קהילה עתיקה ומפוארת בת כאלפיים וחמש מאות שנה; בתקופת השיא חיו בעיר מאות רבות של משפחות יהודיות. אט אט הן עזבו את העיר, וכיום לא נשאר שם אפילו יהודי אחד (וטוב שכך).
“כתר ארם צובא” מהעיר ארם צובא, היא חלב, הוא כתב יד עתיק של התנ”ך, גילו כ- 1,200 שנה וכיום, לאחר טלטלות רבות שעבר, החלקים ששרדו ממנו מוצגים במוזיאון ישראל בירושלים. ייחודו של הכתר בכך שהחוקרים רואים בו את הנוסח המדויק והקדום ביותר, המתועד, של התנ”ך.
ואי אפשר פוסט על עיר בלי איזשהו אוכל, אז היום נזכיר את הפיסטוק החלבי, ובשמו הערבי פֻסְתֻק חַלַבִּיּ فُستُق حلبيّ.
הפיסטוק, שגדל על העץ ששמו אלת הבוטנה, גדל בעיקר באזור איראן ואפגניסטן, אך גם בצפון סוריה. שם נוסף שלו הוא פיסטוק שאמי. הו, עוד פעם אנו פוגשים את אזור אלשאם, כמעט בכל פוסט שני המקום הזה מופיע.
אלשאם הוא אזור סוריה הגדולה, או הלבנט, אך הוא גם שם אחר לסוריה וכן שם נוסף לבירה דמשק. במקרה זה נתרגם: פיסטוק סורי.
ולא נסיים מבלי שנזכיר את העוינות הידידותית בין קהילות היהודים שגרו בחלב ובדמשק. בין שתי הערים תמיד הייתה קיימת תחרות “מי יותר טובה”, וזה הגיע למצב שיהודים ממוצא חלבי נמנעו, בין השאר, מלהתחתן עם אלו תושבי דמשק, ולהיפך. ובלי קשר, שתי הקהילות הרגישו מורמות ונחשבות יותר לעומת קהילת היהודים השלישית בגודלה בסוריה, זו מהעיר (אל)קַאמִשְלִי القامشلي בכורדיסתאן הסורית, אבל על כך בפעם אחרת… 
אושר ובריאות לכולם,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
