פורסם לראשונה ב- 30.12.18
מרחבא
שלום לכולם.
מילת היום מופיעה בהמלצתה של הקוראת האדוקה Moran Tal, שהפנתה אותנו לפוסט שהופיע בדף פייסבוק בשם “נַחְו וַצַרְף” (דקדוק והטיות, בתרגום חופשי):
نحو وصرف
אז מילת היום היא –
קַחְבֶּה قَحْبة וברבים קְחַאבּ قحاب או קחבאת قحبات – “משתעלת”
תזכורת: האות הערבית קאף ق נהגית בספרותית כ-k נחצית-גרונית (אות לועזית ש”תשקף” את הצליל טוב יותר: q), ברוב הכפרים כ- k רגילה, בערים כאלף ובקרב הבדואים – כגימל.
לפני שניכנס לסוגיות לשוניות, הנה תרגומו של הפוסט המקורי:
“הקַחְבַּה והקַחְבּ.
התואר קחבה בערבית מתאר אישה זונה, שנפגשת עם גברים תמורה כסף.
האם קיימת בערבית המילה קחב כתואר לגבר שעושה אותו דבר עם נשים?
האמת היא שהעניין כולו מדהים, שכן מעיון במילונים הערביים מבינים שהמטאפורה בה השתמשו – כרגיל – נָפוצה – כרגיל – עד שהשתלטה על האמת, אח”כ הפכה היא לאמת עצמה…
האמת היא שהפועל קַחַבַּ ובעתיד יַקְחֻבֻּ פירושו “השתעל”, ושם הפעולה שלו הוא קַחְבּ או קֻחַאבּ, במשקל של סַעְל ו- סֻעַאל [השתעלות, שיעול. שלו].
כשאדם זקן היה משתעל הרבה, תיארו אותו כ- קחב, כלומר מרבה להשתעל.
אז מה הסיפור של הקחבה?
כשאישה זונה רצתה לזמן את מי שרצו אותה ולהודיע להם שהיא מוכנה עבורם, היא לא קראה להם בשמם או בכינוי אחר, אלא הייתה “משתעלת” כמה פעמים. וכך, במקום לכנות אותה “יצאנית”, היו משתמשים מתוך נימוס – כן, מתוך נימוס – במטאפורה ואומרים “קחבה”.
תארו לכם שהתואר “קחבה” נאמר בעצם מתוך נימוס ודרך ארץ!
ברור שעם חלוף השנים המטאפורה גברה על המקור האמיתי, והשימוש בתואר “קחבה” לאישה שהשתעלה הפך למביש, שכן התואר הזה, יהא אשר יהא פירושו המקורי, הפך לכינוי לזונה ונותר רק לזונה מאז ועד היום.
תוספת:
נשאלתי לגבי מקור המידע, ולכן אבקש מכל מי שרוצה לוודאו שיואיל בטובו, יפתח מילון ויחפש את פירוש המילה”.
(המקור מצורף בסוף הפוסט. התרגום שלי. שָלֵו)
כן, כן, אני מודה, הייתי גם בהלם וגם משועשע בו זמנית.
וכמובן, הייתי חייב לשתף בממצאים…
רק אחרי תרגום הפוסט, ניגשתי לאסוף את החומר “שלי” בנושא.
השורש הערבי ק.ח.ב עוסק, תאמינו או לא, בשיעול, אבל מכיוון שגם בזנות, המשמעות הראשונה הפסיקה לגמרי להיות בשימוש:
* הפועל קַחַבַּ قحب בבניין הראשון – השתעל. קַחַבַּתְ قحبت, בנקבה – עסקה בזנות
* קֻחַאבּ قحاب, צורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – שיעול; קלקול קיבה
* הפועל קַחַּבַּ قحّب בבניין השני – השתעל. קַחַּבַּתְ, בנקבה – עסקה בזנות
* הפועל קַאחַבַּ قاحب בבניין השלישי – כנ”ל
* הפועל תַקַחַּבַּ تقحّب בבניין החמישי – כנ”ל
* אִבְּנֶ אלְקַחְבֶּה ابن القَحْبة – בן זונה; אך גם: פיקח, ערמומי, “ממזר”, טוב מאוד. וגם: “על הפנים”
* בִּנְתֶ אלְקַחבה بنت القَحْبة – בת זונה; אך גם: פיקחית, ערמומית וכו’. הבנתם איך זה עובד עם השורש הזה…
القحبة.. والقحب
——————-
صفة “قحبة” في اللغة العربية تُوصَف بها المرأة البَغِيّ، أي التي تجامع الرجال مقابل المال… فهل في اللغة العربية كلمة “قحب” صفةً للرجل الذي قد يفعل المثل مع النساء؟
الحقيقة أن الأمر كله مدهش، فبالاطّلاع على ما في المعاجم العربية تُدرِك أن المجاز استُعمِل -كالعادة- وانتشر -كالعادة- حتى طغى على الحقيقة، ثم أصبح هو يجري مجرى الحقيقة…
…
الحقيقة أن الفعل “قحَب/يقحُب” معناه “سَعَلَ”، أي “كَحَّ”، ومصدره “القَحْبُ” و”القُحاب” على وزن “السَّعْل” و”السُّعال”.
وكان الرجل المُسِنّ إذا كثر سُعالُه وُصف بأنه “قَحْب”، أي كثير السعال.
فما قصة “القحبة”؟
كانت المرأة البغيّ إذا أرادت أن تدعو مَن يطلبونها إلى نفسها، وأن تخبرهم أنها جاهزة لهم، لا تدعوهم بالاسم، ولا باللفظ الصريح، بل كانت “تقحب”، أي “تكحّ” عدة مرات، وكانوا بدلًا من وصفها بكلمات “جارحة” أو “خارجة”، يستعملون المجاز تأدُّبًا -نعم، تأدُّبًا- فيقولون “قحبة”…
تَخيّل أن صفة “قحبة” كانت تُقال من باب الأدب!
بالطبع مع مرور الزمن طغى المجاز على الحقيقة، وأصبح من العيب أن توصف المرأة إذا سعلت بأنها “قحبة”، لأن هذه الصفة، مهما كان معناها الأصلي، أصبحت تُطلَق على البغي، فبقيَت للبغِي وعاشت لها واستمرَّت معها حتى اليوم.
…
إضافة:
سأل بعض الإخوة عن مصدر المعلومة، فأرجو من كل مَن يريد التأكد أن يتكرَّم ويفتح معجمًا يبحث فيه عن معنى الكلمة.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
למען הסר ספק: התמונה היום מובאת להמחשה ואין בה שום אמירה שלנו לגבי המצולמת, פרט לכך שהיא משתעלת.
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
=-=-=-=
ביום ו’ פרסמנו פה פוסט על אמיר אלבחר, שלפי כל המקורות שבדקתי הוא המקור למילה אדמירל.
אבל הוספת ה”אות” דלת והיעדר “האותיות” ב.ח.ר ב- אדמירל גרמו לקוראים רבים לתמוה ו/או להציע חלופות פרשניות.
עד שכתב לנו, הרחק ממקום מושבו בארה”ב, פרופסור רון ארטשטיין Ron Artstein, שהוא, במקרה, חבר נעורים שלי (למדנו באותה כיתה בתיכון, עם דגש על כיתת המזרחנות):
“כמה אטימולוגיה עממית אני רואה פה…
אז ככה: כשמדובר על מילה אנגלית כמו admiral לא צריך לנחש, פשוט צריך לבדוק ב-Oxford English Dictionary, הם כבר עשו את העבודה הקשה עם מקורות טקסטואליים שמגיעים לימי הביניים.
הציטוט הקדום ביותר שהם מביאים באנגלית הוא משנת 1275 בצורה admirail (עם d), ובשנת 1325 מופע גם amirail (בלי d). לא ברור אם המילה חדרה לאנגלית מהצרפתית או ישירות מלטינית. בלטינית המילה מופיעה החל מהמאה התשיעית, לרוב בצורות admiratus או amiratus (שוב, עם ובלי d); המקור הוא המילה הערבית امير amir והסיומת הלטינית atus. במקור המילה לא שימשה למפקד הצי אלא למנהיג בכלל (ובפרט מנהיג מוסלמי); התיעוד הקדום ביותר במשמעות של מפקד הצי (בלטינית) הוא משנת 1178. אשר לסיומת al, הנה ציטוט מאוקספורד:
It has been suggested that the presence of the final -al was caused or reinforced by Arabic al , the definite article which is also used in genitive constructions, but this is not borne out by the textual evidence in either Arabic or the Western languages.
