פורסם לראשונה ב- 23.11.18
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת חרות שטרית.
חרות פנתה אלינו בחג הסיגד האחרון, וביקשה שנתייחס בהקשרו לשורש סג’ד.
אז מילת היום היא –
סַגַ’ד سَجَد – סָגַד
פגשנו את השורש אצלנו בעבר:
היום נדבר על –
מַסְגֶ’ד مسجد וברבים מַסַאגֶ’ד مساجد – מסגד
השורש הערבי ס.ג’.ד עוסק, בדיוק כמו הזהה המקביל לו בעברית, בסגידה ובהשתחוות:
* הפועל סַגַ’ד سجد בבניין הראשון – כרע, השתחווה, סגד
* סֻג’וּד سجود, שם הפעולה/מצדר של הבניין הראשון – כריעה, השתחוות, סגידה
* סַגַּ’אדַה سجّادة וברבים סַגַּ’אד سجّاد או סַגַ’אגִ’יד سجاجيد – שטיח תפילה, שטיח (בכלל)
מילת היום היא במשקל המקומות.
מילה אחרת למסגד, בה נתקלנו לא פעם, היא גַ’אמֶע جامع. כל ג’אמע הוא מסג’ד, אך לא כל מסג’ד הוא ג’אמע, שכן הג’אמע הוא מסגד גדול, לרוב הגדול ביותר במקום הישוב בו הוא ממוקם, ובו מתקיימות התפילות ההמוניות של יום השישי, יוֹםֶ אלְגֻ’מְעַה בערבית, מאותו השורש.
בהודו קיים המושג ג’אמה. כלומר מסגד. נשמע “הודי” לגמרי, אבל המקור ערבי. לגמרי.
הידעתם?
יהודים דתיים ומאמינים יכולים להיכנס לכל מסגד שהוא ואף להתפלל בו, שכן אין במעשה שום בעיה הלכתית. השוני המהותי ביותר בין היהדות, כדת, לאסלאם, כדת, הוא באשר לכוחות הנבואיים של הנביא מוחמד; לפי היהדות, הנביאים האחרונים היו בתקופת התנ”ך, וכל מי שבא אחריהם הוא נביא שקר, ולפי האסלאם מוחמד הוא אחרון הנביאים, והוא היה בן אדם שמת, ונקבר (בניגוד לישו, שלפי האמונה הנוצרית קם לתחייה והוא בן אלוהים). עקב כך, אין ליהדות שום בעיה עם מקומות תפילה מוסלמיים, שכן הסגידה בהם היא בדיוק לאותו האל ואין בהם שום ייחוס תכונות אלוהיות לבן אנוש.
כנסיות, מנגד, עם דגש על אלו מהזרם הקתולי, הן מקום אסור לכניסה שכן לפי היהדות עוסקים בהן בעבודת אלילים (לצד האל ישנה האלהה של ישו ורוח הקודש, וביחד הם השילוש הקדוש).
כהוכחה לדבריי אפשר להביא את מערת המכפלה בחברון, שהיא גם בית כנסת וגם מסגד, ולא רק זה; בחגים היהודיים כל שטח המערה משמש כבית הכנסת, ובחגים המוסלמיים – כולו משמש כמסגד (10 ימים בשנה לכל דת).
שמה של המערה בערבית: אַלְחַרַםֶ אלְאִבְּרַאהִימִיּ אֶלשַּרִיף الحرم الإبراهيميّ الشّريف – המקום הקדוש המכובד, על שם אברהם (אבינו)
מסתבר שאפשר להסתדר, אם רוצים.
=-=-=-=
והנה חלקים מהערך סיגד מויקיפדיה.
לעצלנים מביניכם נציין, שכן, יש קשר: שם החג קשור לשורש השמי ס.ג.ד. שכן אמהרית היא שפה שמית.
“סִיגְד (בגעז: ስግድ – “סגידה”), שמו העממי של חג המֶהֶללַה} (ምህልላ – “תחינה”) הנקרא גם עמתה סו (ዐመተ ሰወ – “יום הקיבוץ”), הוא אחד מחגי ומועדי ביתא ישראל. החג חל חמישים יום אחרי יום הכיפורים הנקרא אסתרי, בתאריך כ”ט בחשוון. הסיגד הוא יום של צום, טהרה והתחדשות, ובמרכזו טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס וברכות ותפילות לגאולה. הטקס נערך בראש הר גבוה, כסמל למעמד הר סיני, ומנהלים אותו כהני הקהילה. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה שאותו קיימו עזרא ונחמיה בירושלים בימי שיבת ציון, כמתואר בפרקים ח’-י’ של ספר נחמיה.
בישראל התקבל המנהג לערוך את טקס הסיגד בטיילת ארמון הנציב, המשקיפה אל הר הבית בירושלים, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור. בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כיום חג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה.
המהללה חל בערב ראש חודש שהוא גם צום המאליא החודשי. בעבר היה מועד החג בכ”ט בכסלו, אך לאחר רפורמה שהתרחשה בלוח השנה של ביתא ישראל באמצע המאה ה-19 הוא הועבר לכ”ט בחשוון, 50 יום אחר אסתסרי (יום הכיפורים).
השם “מהללה” משמעותו תחינה או תחנון, ומבדיל את החג מתפילות ימות הצום האחרים הנקראים ‘סומא’. השם העממי “סיגד”, או סֶגדֶת, המתפרש כ”יום עבודת ה'”, סגידה, שימש בעבר אחד הכינויים ליום הכיפורים וממנו ירש את השם. שם נוסף לחג הוא עמתה סו שמשמעותו, “יום הקיבוץ”. שמות אלו מעידים כולם על אופי החג.
באתיופיה לעיתים היו דוחים את החג בכמה ימים, אם כדי להבדילו מימי המהללה הנוצריים – צומות הנוצרים – ואם בשל חפיפתו את השבת; כאשר נפל ביום שישי היה מוקדם ליום חמישי, וכאשר חל בשבת היה נדחה ליום ראשון”.
שיהיה יום נהדר, ושבת שלום,
ימאמה, שלו ורני
יודעים מאיפה התמונה ומי צילם אותה? כתבו לנו.
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
