פורסם לראשונה ב- 29.9.19
מרחבא
שלום לכולם, חג שמח ושנה טובה!
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Lulian Vrincean.
לוליאן ביקשה שנקדיש פוסט למילה אללה.
אז מילת היום היא –
אַללָּה الله
היה לנו פוסט בנושא בעבר:
קבלו במחיאות כפיים סוערות את תווית היידוע בערבית: אל הידיעה!!!
לפני שנתקדם, המילה שבחרתי להמחשה היא המילה אַללָּה الله, שכן יש בה יידוע. כן, כן, מילולית: האל, האלוהים.
הפוסט היום לא יעסוק במהות הדתית של המילה אללה, שכן זו מילה שהיא עולם ומלואו (תרתי משמע…). היא רק נבחרה כדוגמה. בסיום הפוסט אגיד עליה כמה מילים ברובד הלשוני בלבד.
דרכי היידוע עם תווית יידוע בשפות השמיות אינן זהות:
בעברית מקדימים לשם העצם את ה”א הידיעה, בארמית מוסיפים בסוף השם אלף (הא לחמא עניא, ארעא, שונרא, שופרא, השתא, כלבא, שמנא וסלתא, בסיעתא דשמיא וכו’), ובערבית?
בערבית מקדימים את האותיות אַלְ (הדיון כעת הוא ברובד של הערבית הספרותית, ושניונת, לפני שנמשיך:
אפשר ליידע בשפות השונות גם בהצבת השם כראשון [נסמך] בסמיכות: בית הילד, שעון היד, או בהטיית הקניין/השייכות: ביתי, ביתך, שעוננו):
אַלְבַּיְת البيت (הבית), אַלְבֻּסְתַאן البستان (הגן, מילה ממוצא פרסי בכלל), אַלְמַכְּתַבּ المكتب (המשרד).
האלף בהתחלה מופיעה רק כדי שלא נפתח מילה או משפט עם סוכון (שעל הלמד. סֻכּוּן הוא השווא הנח בערבית) מחשש שניחנק…
בשפות השמיות אין לפתוח מילים ומשפטים עם שווא נח, ולכן באמצע המשפט אין לאלף הזו צורך פונטי והיא אינה נשמעת כלל. היא מאבדת את תנועת הפתחה שלה, מקבלת סימן ניקוד שנקרא וַצְלַה (=חיבור, או הַמְזַת וַצֶל), וזהו, היא נאלמת. פשוט מחברים בהגייה את המילה המיודעת לסוף המילה שלפניה. האלף ממשיכה להיכתב כדי שהקורא יבין שיש פה רכיב מזוהה שנקרא אל הידיעה. זו אלף פְּרותֵטית, או פְּרוסְתֵטית, כלומר מסייעת (כמו פרותזה לאדם נכה).
אַנַא פִי אלְבַּיְת (נאמר ברצף) أنا في ٱلبيت – אני בבית. לא שומעים את האלף באמצע ana filbait.
התנהלות דקדוקית זו של הערבית גרמה לאחד העיוותים הגדולים ביותר של מילים ערביות בפי דוברים זרים. למשל:
כַּרִים עַבְּדֻ אלְגַ’בַּّאר, שחקן הכדורסל המפורסם, נקרא בפי אמריקאים (ולא רק הם) כרים עבדול ג’באר. כלומר הם שיבשו פה לגמרי את החלוקה הנכונה של המילים בשמו, שכן אין להם ידע דקדוקי והם אינם מבינים שהלמד שייכת ליידוע של המילה האחרונה.
או בביטוי בֻּכְּרַה פִי אלְמִשְמִש, שישראלים רבים כותבים בוכרה פיל משמש. אז לא, אין פה גם פילים וגם פירות…
יופי. פשוט וקליל, נכון?
אז זהו. ממש, אבל ממש לא.
זאת מכיוון ש- 28 האותיות בערבית מתחלקות לשתי קבוצות שוות בנות 14 אותיות:
אלו שנקראות אותיות ירח (ירח בערבית – קַמַר قمر, כי ה- ק בראשו שייכת לקבוצה) מתנהגות כפי שתיארנו עד עכשיו, ואין איתן בעיה.
אך הקבוצה השנייה, של אותיות שמש (שמש – שַמְס شمس, כי ש משתייכת לקבוצה זו), גורמת למהלך הבא: אם המילה המיודעת פותחת באחת מהן, הלמד השוואית של אל הידיעה מאבדת את הניקוד ובכלל את צלילה (אך ממשיכה להיכתב!!), וכפיצוי מקבלים דגש (שדה) באות הראשונה של המילה, כדי שהמאזין ידע שמדובר במילה מיודעת.
מכיוון שבערבית מקפידים על דגשים והגייתם, למאזינים אין שום קושי בזיהוי אם המילה מיודעת או לא:
אַנַא פִי דַאר أنا في دار – אני בְּבַית (כלשהו. גם דאר זה בית)
אַנַא פִי [אל]דַּאר أنا في ٱلدّار – אני בַּבַּית (המוכר והידוע. הן האלף והן הלמד של אל הידיעה אינן נשמעות, אך יש דגש באות השמש).
מי שעוקב אחרי שיטת התעתיק שלי לעברית בדף הזה, שם לב שאינני משמיט בעברית את ה- אל במקרים בהם שתי האותיות אינן נשמעות. מה שכן, אינני מנקד אותן ואני שם דגש באות שאחריהן. זו שיטת תעתיק מדעית, שאינה מקובלת על כולם, אך אני עובד לפיה עשרות שנים ואני בטוח שתסתדרו. עד היום לא קיבלתי שום תלונה בנושא, אז או שלא שמתם לב או שהתעלמתם… 
מדוע זה קורה? מדוע מחצית מהאותיות בערבית אינן מאפשרות ל- למד של היִדוע לפניהן להשמיע את קולה? הסיבה היא בסיס החיתוך שלהן, כלומר של העיצורים שעומדים מאחורי אותיות אלה. גם למד וגם רשימת 14 אותיות השמש, שתכף נכיר, נהגית/נחתכת במגע בין קצה הלשון לחלק האחורי של השיניים העליונות הקדמיות. דוברי הערבית בעבר הרחוק “החליטו” שזה יוצר כפילות ועיכוב בהגייה, ולכן ויתרו על הלמד, אך הדגישו את האות שאחריה, כפיצוי.
אגב, מה קורה בעברית? – זה בדיוק מה שקורה בעברית!!!
“אצלנו” יש ה”א הידיעה, שהיא במקום האלף בערבית, ואיפה הלמד? לפי גישה אחת, היא מסתתרת בדגש החזק המשלים שמופיע אחרי ה”א הידיעה בעברית!!! כלומר בעברית כל האותיות הן אותיות שמש, ורק הגרוניות, וגם ר הבעייתית, אינן מקבלות את הדגש (ואז מתרחשים תהליכים פונטיים נקודתיים שנקראים בפי העם “תשלום דגש”. אולי פגשתם פעם, בתיכון, את המונח הזה).
נדגים עם אותיות בג”ד כפ”ת, בהן שומעים דגש:
הַפֶּרח, הַכֶּלב, הַבַּית,
וגם הַשֶּמש, הַיֶּלד (בעברית מודרנית איננו מבחינים בהגייה בדגשים חזקים, לצערי)
ועם תשלום דגש (מסוגים שונים):
הָאָדָם (קמץ במקום פתח), הֶחָתול, הֶהָרים (סגול במקום פתח).
אגב, האם יש שרידים ללמד הזו בעברית?
משערים שבמילה מקראית אחת בלבד: הַלָּז (הזה, ההוא)
“וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר, מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז, וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל: כִּי מִי, הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים.” (שמואל א׳ יז, פסוק כו)
14 אותיות השמש נכנסו בעברית לראשי התיבות “סרטן זללן צד רשת” לצורך הקלת תהליך הזכירה שלהן:
ס – س, ר – ر, ט – ط וגם ט’ ظ שאינה קיימת בעברית, נ – ن
ז – ز, ל – ل, (ל שנייה בעברית רק כדי שנקבל מילה בעברית), נ – (הופיעה כבר)
צ – ص וגם צ’ ض, שאינה קיימת בעברית, ד – د וגם ד’ ذ, כנ”ל
ר – (הופיעה כבר), ש – ش, ת – ت וגם ת’ ث, כנ”ל.
מה קורה במדוברת? בעיקרון, אותם הכללים כמו בספרותית, כאשר הניקוד של ה- אלף של אל הידיעה, אינו חייב להיות a; הוא יכול להיות גם e או i, והיא יכולה להישמע באמצע משפט (מסיבות של היעדר יחסות וניקוד סופי). בניבים שהוגים את האות ג’ ج כ- ז’ (כמו במילה הצרפתית ז’אנר), יש בעצם 15 אותיות שמש ורק 13 ירח.
=-=-=-=
אז איך נוצרה המילה אללה?
מילת הבסיס היא אִלַה إلٰه (במלרע, יש שם ניקוד ייחודי, אלף ח’נג’ר, בשבילך, יהודה כץ…), שפירושה אל, אלוה. בשל ייחוד המילה ותפוצתה האדירה, עוד טרם נולדה דת האסלאם, האלף של המילה נפלה במעמד היידוע, וקיבלנו אל הידיעה פלוס שתי האותיות שנותרו.
בתחילת משפט: אַללָּה اَلله. למד היא אות שמש, לכן הלמד של אל הידיעה אינה נשמעת ויש דגש על הלמד של תחילת שם העצם.
באמצע משפט האלף הראשונה נאלמת, ובעצם שומעים רק למד דגושה והא עיצורית בסוף.
מכירים את הביטויים –
בִּסְמִ אללָּה بسم الله (בשם האל)?
וַחַיַאתִ אללָּה وحياة الله (בחיי האל)?
מבינים מה קרה שם ואיך הם נוצרו?
ומוסיף בתגובות Yehuda Katz:
אם אללה נכתבת עם שתי לאם אז “לְאללה” אמורה הייתה להיכתב עם 3 לאם. ולא כך הדבר, שלישיית לאם איננה אסתטית, והתוצאה הסופית היא: אַלְחַמְדֻ לִלָּה الحمدُ لِله. המקרה היחיד בו הוספת רכיב/אות למילה… מקצרת אותה במקום להאריכה…
מי שלא שרד את הקריאה עד פה מוזמן לעדכן אותנו ונשלח לו מתנת פיצוי.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
