ברית מילה (ח'תאן)

פורסם לראשונה ב- 9.1.20

מרחבא

שלום לכולם,

מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא כפיר דדון, שכתב לנו:

“שלום רב.

זכות נפלה בחלקי למול ילדי ישראל וגם מלתי ערבים.

מעניין שבלשון הערבית מוהל נקרא בשני שמות:

“מוטהר” מלשון טיהור.

ושם נוסף “מוח’תן”.

מִילָה, ״בְּרִית״, ختان חִ’תַאן khi-taan

משום מה חשבתי שזה מלשון “חתן”, כי התינוק הנימול נקרא “חתן דמים למולות” כלשון התורה.

אך יודעי דבר וערבים אמרו לי שמוח’תן הוא מוהל לבנות… והזהר שלא תשתמש בלשון זו…

האם ידוע לכם דבר מה?”

לאחר שהיום בבוקר התייחסנו ל- טהור,

מילת היום היא –

חִ’תַאן خِتَان – (ברית) מילה [לזכר או לנקבה]

תזכורת: האות הערבית ח’א خ נהגית כמו כ לא דגושה בעברית, למשל במילה: בִּכלל

השורש הערבי ח’.ת.ן עוסק במילה, אך בספרותית (נדירה) גם בחתונות, והנה הקשר לשורש העברי ח.ת.ן, של חתונות, חתנים וכו’:

* הפועל הספרותי חַ’תַנַ خَتَنَ בבניין הראשון – התחתן; מל

* חַ’תַאנַה ختانة, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – מקצועו של המוהל

* הפועל הספרותי אִחְ’תַתַנַ اختتن בבניין השמיני – נימול, עבר ברית מילה

* חַ’תַן ختن וברבים חַ’תַנַה ختنة – חותן; גיס מצד האישה; בעלה של הבת; חתן

* חַ’תִין ختين או מַחְ’תוּן مختون, בצורת הבינוני הפעול של הבניין הראשון – נימול

* מילת היום, חִ’תאן ختان, היא צורת שם הפעולה של הפועל בבניין השלישי, שאינו בשימוש

המילה עליה שאל כפיר, מֻחַ’תֶּן مختّن, מוהל, בצורת הבינוני הפועל של הבניין השני, אינה מופיעה במילונים הספרותיים, כמו הפועל עצמו.

ייתכן שזו צורה נפוצה בשפה המדוברת.

הדרך המקובלת לומר מוהל מהשורש הזה היא חַ’תַּאן ختّان במשקל בעלי המלאכה.

הנה מה שיש לויקיפדיה להגיד בנושא:

“המילה, הסרת העורלה, בערבית חִ’תאן (ختان), היא מצווה לכל גבר מוסלמי לפני הגיעו לגיל 13. המושג “חִ’תאן” משמש גם לתיאור ניתוח לכריתת דגדגן או חלקי פות אחרים לנשים (מילת נשים).

המילה הייתה נפוצה בשבטי ערב עוד בתקופה הטרום-אסלאמית, כבר אז שימשה המילה טקס פולחני וכנורמה לאומית (בני חצי האי ערב נקראו “אומת אל-ח’תאן” أمّة الختان – אומת הנימולים). במאות שלאחר מות הנביא מוחמד קיבלה המילה את משמעותה הדתית בשריעה המוסלמית. למרות שאין בקוראן אזכור מפורש למילה, המנהג מיוחס לפסוק “זכור את ניסיונות אללה את אברהם במצוות אשר מולאו” (סורת העורב, פסוק 124), מפסוק זה נגזרת בחדית’ המילה על כל הגברים. ייחוסה של המילה לאברהם מחוזקת בקביעת החדית’ שמאז ימיו לא הקיף ערל את הכעבה.

בראשית האסלאם המילה הייתה טקס שנוהל במסגרת מצומצמת, לעיתים בהשתתפות זמרים שתפקידם לחזק את רוחו של הילד הנימול ולהקל על כאבו. בתקופת הממלכות האסלאמיות הפכה החגיגה המשפחתית לטקס מפואר עתיר מוזמנים.

המילה נהוגה כמעט בקרב כל המוסלמים, ורובם רואים בה מצווה דתית. מקובל שטעמה הוא שמירה על ההיגיינה, אותה מחייב האסלאם לצורך היטהרות לתפילה. חשיבות המילה למתאסלם נובעת מכך שלפני המילה תפילתו אינה מתקבלת, הוא אינו יכול לעלות לחאג’, אינו יכול להעיד במשפט ואינו רשאי לשחוט בהמה למאכל.

האסלאם אינו קובע גיל למילה, אלא מחייב לערוך את המילה לפני שהילד הגיע לבגרות. המילה מבוצעת בגילאים שונים בתרבויות שונות – לרוב המילה מבוצעת בין היום השביעי ליום הארבעים ללידה, אבל בחברות מסוימות, בעיקר בצפון-מערב אפריקה (מגרב), המילה מבוצעת בילדים עד שנתם השביעית. על פי מסורות קדומות יש לערוך את המילה בגיל שבו עבר ישמעאל את המילה בידי אברהם – בגיל שלוש עשרה.

בקהילות מסוימות נהוג לערוך את המילה לכל הבנים במשפחה ביום אחד, ולערוך סעודה גדולה אחריה. כיום, הורים מוסלמים נוטים לערוך את המילה כשהילד עוד תינוק בשל היתרונות שבעריכת מילה בגיל צעיר”.

=-=-=-=

פניתי בנושא גם ליקיר הדף, Amjad Atamna.

אמג’ד, תושב באקה אלע’רביה, הוא גם עורך-דין, גם מוסלמי מאמין, גם אדם משכיל ובעיקר בעיקר אדם חביב ונעים-שיחה.

אמג’ד הפנה אותי לדף https://islamqa.info/ar

אַלְאִסְלַאם סֻאַאל (סואל) וַגַ’וַאבּ الإسلام سؤال وجواب – שאלות ותשובות לגבי האסלאם.

זהו דף שהכרתי בעצמי רק לפני חודשים ספורים, בו ניתנות תשובות לכל שאלה הלכתית באסלאם הסוני. מעין אנציקלופדיה הלכתית זמינה לכל.

אמג’ד הפנה אותי ישר לסוגיה שכותרתה:

الختان ؛ كيفيّته وأحكامه הח’תאן – צורותיו והלכותיו

אחד הקוראים ביקש מהשיח’/שיח’ים להסביר מהו הח’תאן.

התשובה, כמנהג הדף, מורכבת מאזכורים הלכתיים בכל נושא ונושא לפי פסיקות חכמי הדת והפרשנים המוסלמים הקדומים וגם המאוחרים יותר.

בסוגיה זו המשיב מציג את מהות טקס המילה באסלאם, הן לזכרים והן לנקבות.

לפי ההלכה, לפחות זו של שֵיחֶ’ אלְאִסְלַאם אִבֶּן תַיְמִיַּה, בן המאה ה- 14, יש למול גם נשים כדי להקטין את תאוותן המינית [מסורת זו נהוגה עד היום ב(יותר מדי) מקומות בעולם, והיא מתבצעת בידיהן של נשות השבט. כלומר מדובר בחֳבָרות בהן הדבר מקובל ומבוצע על ידי נשים, בלי נוכחות של “אילוץ” גברי. כך עשו מאז ומעולם, מסורת שעוברת מאם לבת. זו הייתה תוספת שלי. שלו].

באשר לתשלום שכר טרחתו של המוהל, מקובל ואפשרי לשלם לו כסף.

מבחינה לשונית עולה, ש- ח’תאן הוא המונח המקובל בהלכה ובשפה הספרותית.

השורש ט.ה.ר, על אף שעוסק גם הוא בספרותית במילה, נפוץ בעיקר במדוברת.

=-=-=-=

אמג’ד סיכם את דבריו שלו באומרו:

“אני לא יודע להבדיל בין ח’תאן ختان לטהור طهور، רק שמתי לב שמשתמשים במילה ختان גם לזכר וגם לנקבה, בעוד שטהור רק לבנים.

طهور פירושה טהרה, ניקיון, הסרת דבר טמא.

אֶלְמֻטַהֶּר المطهّر הוא המוהל.

לצערי אין הרבה מידע בנוגע להבדלים בין שני הביטויים, אך בקישור ששלחתי אפשר ללמוד כמה דברים, כגון שמוטב לעשות ברית לנשים אך לא חובה, כאשר לזכר היא חובה”.

=-=-=-=

ידידתי הקוראת עידית בר בעלת הדף אסלאם וערבית עם עידית כתבה לנו בתגובות:

איך הפוסט הזה בדיוק התאים לסרטון שלי על הח’תאן – מילת נשים