בצלים
אוכל שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on בצלים

בצלים

בצלים

פורסם לראשונה ב- 3.1.21

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy.
חיה שאלה על שכונת אבו אלבצל בירושלים, וכן שאלה אם התרגום הוא “אבא של הבצל”.
אז מילת היום היא –
בַּצַל (בסל) بَصَل – בצלים (שם הזן, בצל, בצל הגינה; שם קיבוצי דקדוקי)
תזכורת: האות הערבית צאד ص נהגית כמו s גרונית-נחצית.
השורש הערבי ב.צ.ל, בדיוק כמו הזהה לו בעברית, עוסק בבצלים:
* הפועל בַּצַּל بصّل בבניין השני – הפשיל את בגדיו של-
* הפועל תְבַצַּל تبصّل בבניין החמישי – היו לו קליפות רבות כמו בצל
* בַּצַל אַחְ’צַ’ר بصل أخضر – בצל ירוק
* בַּצַלֶ אלְפַאְר بصل الفأر – אחד משמותיו של החצב המצוי (מיל’: הבצל של העכבר)
* בַּצַלֶה بصلة וברבים בַּצְלַאת بصلات – בצל אחד, ואפשר גם: רַאס בַּצַל راس بصل – “ראש בצל” לציון הפרט הבודד
* בַּצַלְתֹה מַחְרוּקַה بصلته محروقة – הוא ממהר מאוד, “בוער לו” (מיל’: הבצל שלו שרוף, כלומר הוא חייב לחזור למחבת/למנגל לטפל בו פן התבשיל כולו ייהרס)
* לַא יֻסַאוִי בַּצַלֶה لا يساوي بصلة – הוא לא שווה כלום (אפילו לא בצל)
* אללִּי כַּאנֶ אלְבַּצַל יְהַלֶּל לֹה, אֶלסֻּכַּר אֵיה נְקוּל לֹה? اللّي كان البصل يهلّل له، السّكّر ايه نقول له؟ – מה פתאום אתה מעריץ את האדם/הדבר פחות-הערך הזה? (מיל’: אם משבחים את הבצל, מה נגיד לסוכר?)
* אַבּוּכּ בַּצַל וַאֻמַּכּ ת’וּם, מְנֵינ לַכּ אלרִּיחַה אלטַּיְבֶּה? أبوك بصل وأمّك ثوم، منين لك الرّيحة الطّيبة? – אביך בצל ואמך שום, מנין לך הריח הטוב? (משפט חינני זה נאמר על אנשים חסרי ייחוס)
* יַא דַאחֶ’ל בֵּינֶ אלְבַּצַלֶה וּקִשְרֶתְהַא מַא בְּתִתְנַאוַל/יְנוּבַּכּ אִלַּא צַנַּתְהַא يا داخل بين البصلة وقشرتها، ما بتناول/ينوبك الّا صنّتها – לא כדאי להתערב בעניינים שלא קשורים אליך (מיל’: אתה שנכנס/נדחף בין הבצל לקליפתו, לא תעסוק אלא בריחו)
וגרסתו של הקורא יובל ברגר:
יא מא דח’ל בין אלבצלה וקשרתהא מַא בִּפִידַכּ אִלַּא רִיחֶתְהַא يا داخل بين البصلة وقشرتها ما بفيدك إلّا ريحتها – הו זה שנכנס בין הבצל לקליפתו, לא תפיק מכך דבר חוץ מהריח שלו – אל תתערב בעניינים של אחרים עם זולתם, כי לא ייצא לך מזה שום דבר טוב
* זַיֶּ אלְבַּצַל, פִי כֻּלִּ טַבְּחַ’ה בֻּדְח’ֹל زيّ البصل، في كلّ طبخة بدخل – הוא כמו בצל – נדחף לכל מקום (מיל’: נכנס לכל תבשיל)
וכמובן אי אפשר בלי האמרה שכל דובר עברית גם מכיר:
יוֹם עַסַל וּיוֹם בַּצַל يوم عسل ويوم بصل – יום ככה, יום ככה (מיל’: יום דבש, יום בצל)

מוסיף הקורא

Edov Toren

:

* כִּבֶּרֶ אלְבַּצַל וּתְדַוַּר, וּנִסִי זַמַאנֹה אלְאַוַּל كبر البصل وتدوّر, ونسي زمانه الأوّل – אסור לשכוח את הקושי שהיה בימי עבר (מיל’: גדל הבצל והתעגל, ושכח את זמן העבר)
* אֶלזנְבּק בִּטְלַע מִנֶ אלְבַּצַלֶה الزّنبق بطلع من البصلة – הצבעוני (פרח) יוצא מהבצל – מעז יצא מתוק
=-=-=
חיה שאלה על שכונת אבו אלבצל.
אז קבלו את:
פינת: “האם ביקרתם פעם ב-?”
” ‘שערי ירושלים’ הוא שמה של שכונה קטנה הנושקת לקצהו המערבי של רחוב יפו בירושלים, בסמוך למבנה שערי צדק הישן. בשמה העממי “אבו בסל”.
שנות התשעים של המאה ה-19 ראו התפרצות של בנייה יהודית אל מחוץ לחומות העיר העתיקה. בניית השכונות נעשתה במגוון התארגנויות שאפשרו את הבניה. מחד גיסא אגודות של יהודים, בדרך כלל תושבי העיר העתיקה, שחברו לבנות שכונות, ומאידך גיסא שכונות של חברות כלכליות שונות. יוצאות דופן היו השכונות האחיות שערי ירושלים ואהל שלמה שנבנו על ידי איש חזון ציוני.
תהליך זה של בנייה מואצת מדגיש תמורות במצבה ובמעמדה של ירושלים. אוכלוסיית העיר החלה לגדול בקצב מהיר, מספר הצליינים המבקרים בה גדל והתפתחה תשתית לתיירות מודרנית. אחד מהמאיצים לתנופה הכלכלית היה כביש הכרכרות הראשון שנסלל בארץ מירושלים ליפו בשנת 1869. עם הרווחה הופיעו מחוץ לחומות ירושלים מבנים גדולים ומרשימים, הקובעים עד היום חלק מנופה של העיר כגון מבנה שערי צדק הישן, שהרחיבו את תחומי היישוב הרחק מטווח הראיה של העומד על החומות.
בתהליך היציאה מהחומות עומדים זה לצד זה בני היישוב הישן שפרצו מחומות העיר העתיקה ובני העלייה הראשונה מבשרי הבניה הציונית-לאומית של ירושלים.
עורק התנועה של רחוב יפו, שסלילתו החלה בשנת 1867 ונסתיימה ב-1869, עליו זרמה התנועה מירושלים מערבה לכוון מישור החוף, היה גורם כלכלי בעל חשיבות רבה ועליו זרמו סחורות ואנשים בדרכם לירושלים. על כביש זה הוקמו שכונות שהתפרנסו מהתנועה והשירותים שנבנו כפועל יוצא מהתרחבות העיר ועם תלות הולכת ופוחתת בעיר העתיקה וביישוב הישן.
הקמה
שכונת אבו בסל ואחותה שערי ירושלים הוקמו על ידי הסוחר יצחק ליפקין. כיוון שהיה סוחר ירקות (ובהם בצל) נקרא בפי העם “אבו אלבסל” (אבי הבצל), שם שדבק בשכונות שהקים. אברהם משה לונץ מציין כי שכונת שערי ירושלים נוסדה בידי חברה מסחרית וכי בשנת 1897 הגיע מספר הבתים בשכונה ל-40.
[…]” (ויקיפדיה)
=-=-=
בזמנו כתבתי את הפסקה הבאה על שכונה אחרת בירושלים עליה שאלה חיה, חארת אלתנכ (שכונת הפחים):
חיה, אחותי הגדולה, וגם אני, שָלֵו, שמענו הרבה בילדותנו על חארת אלתנכ.
חיה נולדה במרחק 500 מטר דרום-מזרחית ל”שכונה”, ואני, 14 שנים אחר-כך, 500 מטר צפון-מערבית לה… (זה מקרי לחלוטין, כן? הורינו לא בחרו את בתיהם בייחוס מדויק לשכונת הפחים…)
חנות הנעליים של אבא שלנו, רחמים כהן ז”ל, הייתה 400 מטר מזרחית לה ברחוב מחנה יהודה (הרחוב המרכזי בשוק).
אז הנה עדכון מתבקש:
חיה, אחותי הגדולה, וגם אני, שָלֵו, שמענו הרבה בילדותנו על שכונת אבו אלבצל.
חיה נולדה במרחק 650 מטר דרום-מזרחית ל”שכונה”, ואני, 14 שנים אחר-כך, 430 מטר צפון-מערבית לה…
חנות הנעליים של אבא שלנו, רחמים כהן ז”ל, הייתה 400 מטר דרום-מזרחית לה ברחוב מחנה יהודה (הרחוב המרכזי בשוק).
מסקנה: המרחק בין שתי “השכונות” הוא 150 מטר, ומחבר ביניהן הרחוב הקטן ששמו “שערי צדק”.
כן כן, בית החולים הירושלמי “שערי צדק”, המקורי, מפריד בין שני המתחמים. המבנה הנאה עדיין עומד שם, אך בית החולים עבר למיקום מרווח ונוח בהרבה.
=-=-=

ואני ממליץ בחום לעיין פה בהמשך בתגובותיו המעשירות של Amos Noy עמוס נוי.

שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
ערביט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top