גואל, מושיע

גואל
פעלים שמות עצם (מוחשיים) שמות עצם (מופשטים) תרבותLeave a Comment on גואל, מושיע

גואל, מושיע

גואל

פורסם לראשונה ב- 26.8.18

מרחבא
שלום לכולם.
מילת היום מופיעה לבקשתו של אחד מקוראינו, וממש לאחרונה הצטרפה לבקשה, ללא קשר אליו, הקוראת Tamar Livnat Arieh.
כתב האלמוני:
“בעקבות ההפגנה אמש (זו שהתקיימה במוצ”ש לפני כמה שבועות בתל אביב, במסגרתה ערביי ישראל, ולא רק הם, מחו נגד חוק הלאום. שָלֵו) יש הרואים בסיסמה ”בִּאלרּוּח, בִּאלדַּם, נַפְדִיכּ יַא … (נניח: שַהִיד)” איום לאומני רצחני, ולעומתם יש האומרים כי מברכים כך גם חתן בחופתו וספורטאי מצליח.
אולי תקדישו פוסט לביטוי?”
אז מילת היום היא –
פַאדִי فَادِي וברבים פֻדַאה فداة – גואל, פודה, מציל, משחרר
לשמיעה:

וגם שם פרטי נפוץ ויפה לגבר.
אה, ושימו לב לא לבלבל עם פַאצִ’י فَاضِي, שנשמע דומה (הכל יחסי) אך משמעו ריק מתוכן.
השורש הערבי פ.ד.י (גזרת ל”י) זהה לחלוטין למקבילו העברי, העוסק ב… פדיה, פדיון, פדויים וכו’.
שורש שכולו דברים טובים וחיוביים
(או שלא?):
* הפועל פַדַא فدى בבניין הראשון – גאל, פדה, שחרר
* פאדי فادي, מילת היום, היא צורת הבינוני הפועל של הפועל. אַלְפַאדִי الفادي – אחד מכינויו של ישו
* פִדַא فدى (בספרותית פִדַן فدًى) או פִדְיַה فدية, שניהם צורות שם הפעולה/מצדר של הבניין – כסף לפדיון; כופר נפש
* אַנַא פִדַאכּ أنا فداك / אַמוּת פִדַאכ أموت فداك – אני כפרתך, אני מוכן למות למענך (מיל’: אני כפרתך / אמות ככפרתך)
* ”בִּאלרּוּח, בִּאלדַּם, נַפְדִיכּ יַא …” بالرّوح بالدّمّ نفديك يا … – ברוח ובדם נפדה אותך (השלימו כרצונכם). הקורא שלנו שאל מה פשר הביטוי (הפופולארי) הזה.
אפתח דווקא בדוגמאות החיוביות: שימוש באמירה המיליטנטית הזו לספורטאים או חתנים חדש לי, ונשמע לי קצת מוגזם, שכן פודים אדם במצוקה; אם הספורטאי מצליח והחתן לפני חתונתו – למה שנרצה לפדות אותם, ועוד עם רוח ודם?
זו יכולה להיות סיסמה טובה של עו”דים לענייני גירושין אולי…
בכל מקרה, השימוש הנפוץ של הביטוי הוא דווקא בשעת שלהוב היצרים, למשל בהפגנות, הפרות-סדר ו/או לוויות.
המשתתפים המשולהבים קוראים לפעול בכוח ובאלימות כדי לפדות את מי שהם חפצים בפדותו, למשל מקום/אזור/שטח, אסיר, שבוי ואף שהידים/חללים, שאת מותם הם רוצים לנקום.
הפועל עצמו, “נפדיכ”, הוא פועל תמים וחיובי. הבעיה היא הסביבה המילולית, והאקטיביסטית, בה הוא נאמר…
* הפועל פַאדַא فادى בבניין השלישי – פדה
* הפועל אִנְפַדַא انفدى בבניין השביעי – נפדה (שבוי, עבד)
* הפועל אִפְתַדַא افتدى בבניין השמיני – פדה עצמו; פדה שבוי
* פִדַאא’ فداء, שם הפעולה של הבניין השלישי – פְּדוּת, שחרור, הצלה, הקרבה
* פִדַאאִ’י فدائيّ וברבים פִדַאאִ’יּוּן فدائيّون – לוחם המוכן להקריב נפשו למות
הו, פה העניינים מתחילים להתחמם…
אני מביא פה שוב את דבריי בנושא “איך כמעט כל תרגום הוא פרשנות”, דברים שעסקו, במקרה, בשורש של היום:
פִדַאאִ’י فدائيّ בערבית (היחיד של פדאאִ’יּוּן, שהיו הערבים שביצעו בשנות החמישים ואילך פעולות צבאיות נגד מטרות ישראליות.) פירושו פודה, גואל ומושיע עמו. הוא מי שמקריב עצמו למען קהילתו ומוכן למסור נפשו למען מטרתו הלאומית.
כל אלו מילים עם קונוטציית גבורה חיובית.
אולם בשל פעילותו הטרוריסטית בעיניים אחרות משל אותו פדאא’י, למשל של ישראלים, הוא מתורגם לעברית, מחוסר ברירה, כ… מחבל. כי הוא מחבל, אין על כך עוררין. כי כך האנשים האלה נראים ונשפטים דרך עיניים ישראליות-יהודיות.
זהו תרגום שהוא פרשנות, וזה בסדר לגמרי, מנקודת המבט של דובר עברית.
אבל התרגום לא באמת תרגם, הוא התערב ושינה משמעות ב- 180 מעלות מהמקור.
זה כך ברובד הלשוני, כן? אני לא מעודד טרור!
אז תעצרו רגע ותחשבו; הדוגמה שנתתי פה היא דוגמה נפלאה לענייני מינוח מקצועיים, סוגיות שמעסיקות מתרגמים מקצועיים:
איך מתרגמים מונח טעון משפה לשפה?
ועוד מילה בנושא:
ייתכן שהצעירים מביניכם מעולם לא שמעו את המונח הזה, שהיה חלק מהשיח הישראלי עד לפני כ- 30 שנה.
אז מה קרה?
הפדאא’י הממוצע שיצא לבצע פעולה צבאית הירואית (לשיטתו; פיגוע טרור לשיטתנו) עשה זאת ממניעים לאומיים-חילוניים. הוא מן הסתם השתייך לאחת מהתנועות הלאומיות שהיו פעילות בשנות השבעים, נניח, כמו פת”ח, החזיתות השונות וכו’.
שנות השמונים הכניסו לזירה את הארגונים והפעילים הלאומיים-דתיים, כדוגמת תנועות חמאס והג’האד האסלאמי.
הפעילים של תנועות אלו יוצאים לפעולותיהם ממניעים דתיים טהורים, ולאומיים, בשביל אללה, למען אללה, וכדי להפוך לשהידים.
הפדאא’י הממוצע לא התכוון למות במהלך הפעולה. הוא לקח בחשבון שהוא יכול להיפגע ואף למות, אך השאיפה למות לא הייתה המניע שלו לפעול.
לעומת הפדאא’י, ש”פרש” מהזירה, קיבלנו את ה- מֻסְתַשְהֶד مستشهد או ה- אִסְתִשְהַאדִיּ استشهاديّ, דהיינו אלו שרוצים למות כשהידים למען אללה.
מבחינת אותו פעיל, האפשרות שלא ימות בפעולה נחשבת לכישלון. הוא יוצא כדי למות.
המניע החולני הזה הוא שהפך את פיגועי המתאבדים למיניהם למסוכנים ולמזעזעים הרבה יותר מקודמיהם, וגם לכאלה שלא פעם קשה הרבה יותר לסכלם.
ומילה אחרונה:
בשני העשורים האחרונים אנו עדים, גם ברמה העולמית, לכניסה של ארגונים מסוג חדש: ארגונים אסלאמיים עולמיים, למשל אלקאעדה ודאע”ש, שמבחינתם העולם מחולק לשחור וללבן: ארצות בהן האסלאם (הקיצוני, הפונדמנטליסטי-סַלַפִי) שולט, וארצות שהן בדרכן להיות כאלה.
השיח של הארגונים האלה אינו עוסק במדינה או באזור זה או אחר (כמו חמאס, למשל, שהוא ברמה העקרונית ארגון פלסטיני, לשיטתו, בלי יומרות עולמיות), כי אם בעולם כולו.
זו גם הסיבה שהארגון “החביב” דאע”ש שינה שמו מ- דאע”ש (ראשי תיבות של המדינה האסלאמית בעיראק ובאלשאם) ל- המדינה האסלאמית, בלי הגבלות גיאוגרפיות.
=-=-=-=
אגב, ממש במקרה, בהתייחסות לפוסט שלנו מהשבוע שעבר שעסק ב- נבות (אלה), בו הבאתי את שירו ה”חביב” של שעבאן עבד אלרחים “אני שונא את ישראל”, כתבה לנו הקוראת Mazal Menir-Reihan, שלצד שיר כזה קיים גם השיר פדאא’י של עבד אלחלים חאפט’, והיא אף הביאה ממנו את הבית הבא בציינה: “נראה לי שכל מדינה הנלחמת על זכותה להתקיים יכולה לאמץ משפט זה”.
لو متّ يا أمّي ما تبكيش לַוְ מֻתִּ יַא אֻמִּי מַא תִבְּכִּיש
راح اموت علشان بلدي تعيش רַאח אַמוּת עַלַשַאן בַּלַדִי תְעִיש
افرحي يامّه وزفّيني אִפְרַחִי יַאמַּה וּזִפִינִי
وفي يوم النّصر افتكريني וּפְי יוֹםֶ אלנַּצְר אִפְתִכְּרִינִי
وان طالت يامّه السّنين וּאִן טַאלֶת יַאמַּה אֶלסִּנִין
خلّي اخوتي الصّغيّرين חַ’לִּי אִחְ’וַתִי אֶלצֻּעַ’יַּרִין
يكونوا زيي فدائيّين يامّه יְכּוּנוּ זַיִּי פִדַאאִ’יִּין, יַאמַּה
אם אמות, אמא, אל תבכי
שכן אמות כדי שארצי תחיה
שמחי, אמא, וחגגי
וביום הניצחון זִכריני
אם יתארכו השנים, אמא
דאגי שאחיי הקטנים
יהיו כמוני לוחמים, אמא
(התרגום שלי. שָלֵו)
אני מודה, לא הכרתי את השיר. מחיפוש שטחי שעשיתי בעניינו הבנתי שהוא משנת 1967.
אם אתה מצרי שחי באותה שנה (מלחמת ששת הימים, בה ישראל כבשה את חצי האי סיני ממצרים והנחילה למצרים תבוסה אדירה) ושר את השיר הזה, השיר מקבל פרספקטיבה מעניינת: הנרטיב המצרי של לפני 50 שנה…
מאז עברו מעט מים בנילוס ויחסינו עם מצרים השתנו לבלי היכר.
לגבי אמירתה של מזל, אז כן, כל מדינה הנלחמת על זכותה להתקיים יכולה לאמץ משפט כזה, שכן הוא נוטף לאומיות, פטריוטיות ורוח לחימה.
מדגדג לי להגיד עוד כמה דברים בנושא, אבל איך שלא אנסח אותם – הם ייטּפו פוליטיקה, אז אני מעדיף לסיים פה 🙂
שיהיה יום נהדר, ושבוע מצוין,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top