גלידה
אוכל שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on גלידה

גלידה

גלידה

פורסם לראשונה ב- 2.11.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy, שכתבה לנו:
“בתורכית בּוּז buz הוא קרח, ובלדינו, שהושפעה רבות מתורכית, בּוּזָנָה דִל דִיוֹ פירושו קור כלבים, מיל’: קור של אלוהים.
האם יש קשר לערבית?”
אז מילת היום היא –
בּוּטַ’ה بُوظَة – גלידה, קרח
במצרים: משקה חריף עממי מצרי, המזכיר בירה (וראו הרחבה בסוף הפוסט)
לשמיעה:

תזכורת: האות הערבית ט’א ظ נהגית כמו z גרונית-נחצית. במדוברת היא עשויה להישמע כמו d גרונית-נחצית.
השם התקני של גלידה בערבית: מֻתַ’לַּגַ’את, או בשם המלא: מֻתַ’לַּגַ’אתֶ אלְחַלִיבּ مُثَلّجات الحليب (מיל’: “קפואי” החלב)
השורש הערבי ב.ו.ט’ אינו באמת ערבי.
הוא עוסק בקרח ובקיפאון, ומקורו תורכי:
* הפועל בַּאט’ باظ בבניין הראשון (זהו פועל גזור-שם) – קפא; לא זז, קפא במקום, היה במצב קיפאון; התקלקל; בהקשר של שוק: השוק “מת”, אין מכירות
* בּוּט’ بُوظ – קרח
* בַּרְד בּוּט’ برد بُوظ – קור עז, קור כלבים (מיל’: קור של קרח)
* בַּארֶד מִתְלֶ אלְבּוּט’ بارد متل البُوظ – אדיש, איטי (מיל’: קר כמו קרח)
בשורש הערבי העוסק בקרח, ג’.ל.ד, עסקנו בפוסט הבא:
מעדכן הקורא Ovadia Mizrahi:
יש גם גלידה ערבית (بوظة عربية) שנראית אחרת לגמרי
והקורא מיכה חנונה:
בוט’ה עַ תַ’לְג’ بوظة على ثلج – קרטיב, ארטיק קרח (מיל’: גלידה על שלג)
=-=-=-=
חשוב לציין שגלידה בתורכית היא בכלל Dondurma וזהו גם אחד משמותיה בערבית: דוֹנְדֻרְמַה دوندرمة.
יש ערבים שקוראים לגלידה אַאיְס כְּרִים آيس كريم, שזהו כמובן שמה באנגלית, או גֵ’ילַאתִי جيلاتي, שזהו שמה ברבים באיטלקית, גלידות Gelati (ביחיד: Gelato).
אולי שמעתם, בהקשר זה, על:
“מארש דונדורמה היא תזמורת כלי נשיפה ירושלמית בת חמישה-עשר חברים שהוקמה בשנת 2005, המשלבת מוזיקה מקורית עם השפעות של ג’אז, פאנק ומוזיקה עממית מרחבי העולם.
[…]
שם הלהקה מתייחס לשמה של גלידת מסטיק, המיוצרת במחוז מַארַש (Maraş) שבטורקיה (כיום העיר קרמאנמרש). “דוֹנדוּרמַה” (dondurma) היא המילה הטורקית לגלידה, ואת השם “מַארַש”, משבשת הלהקה במכוון ל”מארְש” כדי להתייחס להיותה תזמורת צועדת. השם הנכון בטורקית: Maraş dondurması”. (ויקיפדיה)
=-=-=-=
השורש של היום נוטה רבות להתבלבל (גם בדיבור, גם בכתיבה) עם השורש ב.ו.ז.
אז הנה, פוסט שהיה לנו בעניינו:
מילת היום מופיעה לבקשתה של ידידתי הקוראת Revital Battat.
אז מילת היום היא –
בּוּז بُوز וברבים אַבְּוַאז أبواز – פֶּה (בעיקר של חיות), לוע; חרטום, שפיץ
וגם כשם תואר: בולט
לשמיעה:

בדרך כלל השימוש במילה במובן פה של אדם הוא בזלזול, שכן זהו פה של חיה.
רויטל ביקשה את מילת היום שכן בפוסט שהיה לנו לא מזמן על: מְכַּשֶּר مكَشّر – זועף, כעוס, חמוץ פנים, השמטנו את הביטוי: בּוּז מְכַּשֶּר بُوز مكَشّر, כלומר אדם עם פה עקום, עם “פרצוף איכה”.
השורש הערבי ב.ו.ז (בגזרת ע”ו) עוסק בלוע ובפה. לא פעם הוא נכתב במדוברת כ- ב.ו.ט’ بوظ נחצי, שורש שמשמעותו: קרח, קור וגלידה. אין קשר למילת הגנאי העברית “בוז!”
* הפועל בַּוַּז بوّز בבניין השני – כעס, זעף; עיקם את פיו באי שביעות רצון; עשה פרצופים (כעוסים), היה מצוברח; קלקל, הרס
* בּוּזֶ אלטַּיַּארַה بُوز الطّيّارة – חרטום המטוס
* בוזֶ אלְאֶחְ’ס بُوز الأخس – פרצוף מגעיל, פרצוף מכוער, פרצוף “איכס”
* בוזֶ אלצֻּרְמַה / אלְגַזְמַה بُوز الصّرمة / الجزمة – פרצוף (פה) נעל
* בוזֶ אלְעֻ’רַאבּ بُوز الغراب – פה של עורב, מכוער
* לַוַא בּוּזֹה שִבְּרֵין / מִתְרֵין لوى بُوزه شبرين / مترين – עיקם את הפה שלו באי שביעות רצון (לאורך) שני שיברים (אורך של כף יש פתוחה מאגודל לזרת) / שני מטרים
* חַטֹּה פִי בוזֶ אלְמִדְפַע بُوز المدفع – הכניס אותו לגוב האריות, למקום מסוכן (מיל’: שם אותו בלוע התותח)
* סִדּ בּוּזַכּ! سدّ بُوزك – סתום ת’לוע!
מוסיף מיכה:
* בּוּזֶ אלסִּכִּין بُوز السّكّين – השפיץ של הסכין
* בַּוַּזֶ אלְחַ’שַבּ بوّز الخشب – עשה שפיץ לעץ (בגילוף)
-0-0-0-
אגב, פֶּה אומרים גם:
בֹּקּ بقّ, פַם فم, תֻםּ تمّ או נִיע نيع
כתב לנו הקורא J.J. Hirsch:
לאחרונה יצא לי להיתקל בצירופים:
بَرَم بُوزه (בַּרַם בּוּזוֹ) / בנקבה: بَرْمَت بُوزهَا (בַּרְמַת בּוּזְהַא) [מיל’: סובב את פיו / סובבה את פיה]
ובצורת בינוני פועל:
بَارم بُوزه (בַּארֶם בּוּזוֹ) / בנקבה: بَارمة بُوزها (בַּארְמֶה בּוּזְהַא) [וכמובן שניתן להטות ולהשתמש גם בכינויים חבורים אחרים]
באותה המשמעות של הפועל (2) بَوَّز (בַּוַّז) המוזכר מעלה [= כעס, זעף; עיקם את פיו באי שביעות רצון; עשה פרצופים (כעוסים), היה מצוברח].
דוגמאות:
מתוך הסרט “לא פה, לא שם” (ב-00:14: بدك تظل لك بارم بوزك هيك؟ [בִּדַّכּ תְצַ’לّ-לַכּ בַּארֶם בּוּזַכּ הֶיכּ?]):
מתוך הסדרה “בּאבּ אלחַארַה” (ב-00:40:
– فريال: شلونك بوران؟ [פְרִיַאל: שְלוֹנֶכּ בּוּרַאן?]
– بوران: [עושה פרצוף] منيحة [בּוּרַאן: [עושה פרצוף] מְנִיחַה]
– فريال: يو! وشو بكِ قلبي خلّيتك وبارمة بوزك؟! [פְרִיַאל: יוֹ! וּשוּ בַּכִּי קַלְבִּי חַ’לֶّיתֶכּ וּבַּארְמֶה בּוּזֶכּ?!]
=-=-=-=-=
כותב ידידי Ron Artstein:
‫אוקיי, זה כבר הופך לטקס קבוע: בכל פעם שהדף מביא שורש טורקי, אני קופץ 950 שנה אחורה למילון ديوان لغات الترك. ואכן, גם השורש הנוכחי נמצא שם, כרך ג׳, עמוד 88: بوز — الجمد. כפי שראינו בעבר במילון זה, המחבר לא משתמש באותיות נחציות בטורקית. והפעם המילון מביא גם פתגם: وفي المثل«بوزدان سوڤ تمار» اي انما يَقطُرُ الماء من الجمد. يُضرَب هذا فيمن يُشبِه اباه في خُلقه. הידע שלי בשפות טורקיות מוגבל ביותר, אבל לפי גוגל טרנסלייט, הביטוי ״מים מקרח״ בטורקית מודרנית הוא buzdan su tamar (בלי העיצור v); באוזבקית זה buzdan suv tamar, כפי שכותב אלקאשגרי במילונו.‬
=-=-=-=-=
באשר למשקה בוט’ה:
“בראגה (Bragă) או בוזה (Boza, Bozahane) הוא משקה מותסס שכיח בטורקיה, דרום מזרח רומניה, אלבניה, מרכז אסיה, בולגריה, מדינות יוגוסלביה לשעבר, אזורים רבים אחרים במזרח אירופה והבלקן ומדינות הים התיכון.
היסטוריה
משקה הבוזה המקורי הוא משקה תוסס, עשוי לרוב מדגנים, בעיקר דוחן או שעורה ומקורו באסיה שם נהגו לשתות אותו בעיקר בחורף. הצרפתי ז’אן ת’בנו שביקר בארץ ישראל בשנת 1658 ציין כי טעמו של המשקה גרוע למדי אבל הוא זול. באמצע המאה השש-עשרה החלו להוסיף לבוזה גם אופיום. חכמי הדת העות’מאניים, בנוסף למלחמתם בהווי שהתפתח בבתי הקפה, הוסיפו כעת גם את שתיית המשקה ה”מועשר” לרשימה האסורה. הסולטאן סלים השני היה הראשון שהוציא צו כנגד מוכרי הבוזה וציווה על סגירת הבוזהח’אנה – החנויות לממכר הבוזה. כנראה שצווי הסולטאן לא יכלו להתמודד עם הדרישה למשקה התוסס. ההיסטוריון העות’מאני אבליה צ’לבי כתב כי באיסטנבול בלבד פעלו בתקופתו (מאה שבע-עשרה) שלוש מאות חנויות לממכר בוזה, עובדה שכנראה הניעה את הסולטאן מחמט הרביעי (1687-1648) להוציא צו דומה האוסר על שתיית המשקה. התנגדות השלטונות לשתיית המשקה התוסס המועשר באופיום מובנת לאור תיאורו של הנוסע ליאונרד ראוולף שביקר בארץ ישראל בשנת 1573 וכתב כי “משקה זה גורם לטורקים להיות עליזים ומרוממי רוח כמו שקורה לאנשים שלנו כאשר הם שותים בירה”.
הבראגה הוא משקה עכור למראה, חמוץ מתוק, המכיל חומרים מזינים. הבראגה הוחדרה לארצות הרומניות על ידי הטורקים בתקופת האימפריה העות’מאנית. לפני התקופה המודרנית, הבראגה והלימונדה היו המשקאות המצננים העיקריים שנמכרו ברומניה. המשקאות הופקו על ידי מוכריהם בביתם ונמכרו ברחוב ישירות לקונים הצמאים”. (ויקיפדיה)
ויקיפדיה בערבית גורסת, בין השאר, שזהו משקה עממי מצרי, שיש חוקרים שסבורים ששורשיו פרעוניים. הוא נפוץ גם בארצות אחרות.
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
ערביט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top