דבר יקר ערך שאין זולתו

דבר יקר ערך
ביטויים ופתגמיםLeave a Comment on דבר יקר ערך שאין זולתו

דבר יקר ערך שאין זולתו

דבר יקר ערך

פורסם לראשונה ב- 21.6.20

שלום לכולם!
זהו פוסט שאינו מן המניין.
זהו פוסט אורח.
שוב יש לנו הכבוד והעונג לתת לידידי המומחה Avshalom Farjun לספר לנו את אחד מסיפוריו.
בעיניי, ולא רק בעיניי, אבשלום הוא אחד המורים לערבית המשובחים והנפלאים ביותר בארץ, אם לא הטוב בין כולם.
מוזמנים להעיף מבט בסוף הפוסט ובתמונה המצורפת לתגובה הראשונה לפרטים נוספים על שיעוריו.
=-=-=-=
אִלְ-חִילֵה וִלִ-פְתִילֵה / الحِيلِة والِفْتِيلِة
לשמיעה:

רוצה לשתף אתכם/ן במטבע לשון עממי נפוץ (בעיקר בקרב נשים), שמבטא רזולוציות אינטימיות של התרבות העממית והמסורת הערבית.
על דבר יקר ערך שאין זולתו נהוג לומר: הַאדַא לְ-חִילֵה וִלִ-פְתִילֵה / هذا الحِيلة والِفْتِيلِة. למשל: אַעְטֵיתְהַא לְ-חִילֵה וִלִ-פְתִילֵה / اعطِيتْها الحِيلِة والِفْتيلِة (סכום מסוים של כסף, למשל), הֻוֵּ כֻּלּ אִללִּי עִנְדִי / هوّ كلّ اللّي عندي (נתתי לה את כל מה שיש לי).
נאמר גם על בן יחיד: הֻוֵּ לְ-חִילֵה וִלִ-פְתִילֵה / هوّ الحِيلِة والِفْتيلِة, או: חִילֵת אִמּוֹ / حيلة امُّه.
מקור הביטוי
מטבע הלשון קשור למסורת עתיקת ימים, לפיה הכלה הייתה מביאה את ‘הנדוניה’ שלה לבית החתן בתיבת עץ שנקראה צַנְדוּק לְ-עַרוּס / صَنْدُوق العَرُوس. בתיבה הזו הייתה הכלה מניחה את חפציה האישיים – תכשיטים, בגדים והלבשה תחתונה, והכי חשוב, את ה-סַבּוּבֵּה / سَبّوبِة, אותה הייתה שומרת לאורך כל חייה. ה-סַבּוּבֵּה הוא נרתיק או ארנק משי רקום, בו הייתה הכלה שמה כמה פתילות (למנורת שמן או נפט – קַנְדִיל, סִרַאג’ / قَنْديل, سِراج, וכמה דִכַּכּ / دِكَك (הריבוי של דִכֵּה – הגומי שנמצא בחלק העליון של השַרְוַאל).
בהגיעה לבית החתן לאחר החתונה, הייתה הכלה ניגשת לקַנְדִיל, מתקינה בו פְּתִילָה חדשה, ומדליקה אותה, כסמל לאור ולתקופה חדשה בחייה.
אסור היה לחתן להתקרב פיזית אל הכלה, עד שהפתיל החדש שהתקינה היה נגמר. במידה והפתיל היה ארוך, היה החתן נלחץ ונאלץ להמתין בסבלנות, ומכאן הביטוי שנאמר על נשים: פְתִילִתְהַא טַוִילֵה / فْتيلِتْها طويلِة או: אֻף, מַא אַטְוַל פְתִילִתְהַא / افّ, ما أطْوَل فْتِيلِتْهَا, במשמעות: אישה איטית, סבלנית, או מרבה לדבר, קשקשנית ומרבה להתווכח.
לפי המסורת היה על הכלה להשחיל דִכֵּה / دِكِّة, למכנסיה (שִנְתִיַאן), ולקשור אותה בצורה מסובכת, כך שיקשה על החתן להתיר את הקשר, עד שהיה נאלץ להשתמש בציפורניו או בפיו. הקשר הזה נקרא חִילֵה / حِيلِة, וככל שהיה לוקח לו יותר זמן להתיר את הקשר, נחשבה הכלה צנועה יותר.
מכאן הביטוי דִכִּתְהַא רַחְ’וֵה / دِكِّتْهَا رَخْوِة (הגומי של המכנסיים שלה נפתח בקלות), המתאר אישה קלה להשגה. אפשר לשמוע אצל כפריים גם את הביטוי עֻקְדֵת חִילֵה / عُقْدِة حيلِة, לתיאור קשר שקשה מאוד להתיר.
מעניין לציין שכאשר זה נאמר על גבר – דִכְּתוֹ רַחְ’וֵה / دِكّْتُه رَخْوِة, הכוונה היא: גבר שקל לפתות אותו ולעבוד עליו.
ל-חִילֵה וִלִ-פְתִילֵה הייתה חשיבות גדולה מאוד בחיי האישה בימים עברו. היא יכולה הייתה להגיע לבית החתן ללא ‘תיבת כלה’ מפוארת, ללא תכשיטים או חפצים אישיים אחרים, אבל לא יתכן היה שתגיע ללא ה-חִילֵה וִלִ-פְתִילֵה!
מכאן נאמר על דבר יקר ערך שאין זולתו: הֻוֵּ לְ-חִילֵה וִלִ-פְתִילֵה / هوِّ الحِيلِة والِفْتيلِة (הוא כול מה שיש לי).
כמה ביטויים נוספים:
פְתִילְתוֹ מַטְפִיֵּה / فْتِيلْتُه مَطْفِيِّة – ‘הפתיל שלו כבוי’ (במצב ירוד, על הפנים).
פְתִילְתוֹ קַצִירֵה / فْتِيلْتُه قصيرِة – יש לו ‘פתיל קצר’, חסר סבלנות, אימפולסיבי.
שַמַּע לִ-פְתִילֵה / شمّع الِفْتيلِة – ברח הכי מהר שיכול (יש סיפור מאחורי הביטוי… בהזדמנות אחרת).
חַטּ פִיהְ פְתִילֵה / حَطّ فِيهْ فْتيلِة – ‘הוסיף עצים למדורה’.
אני קורא למי שבאמת מעוניין/ת להתקדם בידיעת הערבית המדוברת, ולשפר באופן משמעותי את יכולת הדיבור בשפה העשירה והנפלאה הזאת, להצטרף אלי לאחת מקבוצות הערבית המדוברת למתקדמים שמתנהלות באמצעות זום.
יש שלוש קבוצות ברמות שונות של מתקדמים ומתקדמים מאוד, ובימים אלה נפתח מחזור חדש של 15 מפגשים.
לפרטים והרשמה אשמח לשוחח: 054-4826696.
באהבה,
אבשלום פרג’ון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top