כפיה
שמות עצם (מוחשיים) תרבותLeave a Comment on כאפיה

כאפיה

כפיה

פורסם לראשונה ב- 30.6.19

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום היא –
כּוּפִיֶּה كُوفِيّة או כֻּפִיֶּה, וברבים כּוּפִיַּאת או כְּפַאפִי – כַּפִיֶּה
לשמיעה:

רגע, לפני שמאות קוראים מגיבים פה בזעם שמה שרואים בתמונה אינו כפיה, שכן “כפיה אדומה” נקראת בכלל שֻמַאע’ شماغ, רני ואני (שָלֵו) החלטנו לשים דווקא אותה כתמונת הפוסט מכיוון שהיא מדהימה, בעינינו. פשוט מדהימה.
התמונה היא מנובמבר 2014, ורואים בה, ואני מצטט מהכתבה:
“חברי בד”צ ‘שארית ישראל’ יצאו ביום ג’ בשעות הבוקר המוקדמות לירדן על מנת לעקוב מקרוב אחר הגבולות. המשגיחים בדקו היטב האם ניתן לסמוך על תוצרת הפירות והירקות המשווקות בידי נכרי בגבולות ישראל אך ע”פ ההלכה שייכים לחו”ל”.
הקרדיט לצלם: שמואל גרינוולד
הכתבה, למתעניינים: http://bit.ly/2NmLIeU
=-=-=-=
באופן חריג, זכות הדיבור היום היא קודם כל לויקיפדיה:
“כאפיה (בערבית: كُوفِيَّة, תעתיק מדויק: כוּפִיַּה, מן כופה שבעיראק); נקראת גם “חַטַּה” (בערבית: حَطَّة ) היא כיסוי ראש מסורתי ערבי אשר נפוץ בעיקר בירדן, בעיראק, בחצי האי ערב, במדינות הערביות באזור המפרץ הפרסי ובקרב ערביי האזור ועשוי בדרך כלל מכותנה או מפשתן.
הכאפיה מלופפת סביב הראש באופנים שונים, בעיקר כדי לספק הגנה מפני חשיפה לשמש. באזורים מדבריים הכאפיה גם יעילה במיוחד משום שהיא מספקת הגנה על אזור הפה והעיניים מאבק ומחול. משום כך, הכאפיה נפוצה בעיקר באזורי אקלים מדברי.
הכאפיה מוצמדת לראש באמצעות פתיל בצורת טבעת (בדרך כלל מחבל כותנה) הנקרא “עִקַאל” בערבית, או “עָקָל” בעברית. מידת העיטור של העקל (כמו גם השימוש בעקל כפול ואף משולש) משמשת לראיה למעמדו של החובש.
צבעי הכאפיה, הדוגמה שעליה וקיומם של שנצים מעידים לרוב על שיוך שבטי או מדיני. בירדן, למשל, נפוצות כאפיות בצבע אדום (על בד לבן), ואילו בשטחי הרשות – בשחור.
כאפיה לבנה עם עקל וסמל צה”ל הייתה חלק ממדי א’ של חיילים דרוזים ובדווים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל”.
למזלי, ידידי Roye Sarag Golan, בעל הדף إِحْكِي عَرَبِي אִחְכִּי עַרַבִּי – המרכז ללימודי ערבית, כבר סיכם בסרטון קצר את הנושא:
בנוסף, הקורא Yuval Berger הוסיף מידע מעניין בתגובתו פה. מוזמנים לעיין.
הקורא Amr Nabil ממצרים כותב לנו, ומי שיודע לקרוא ערבית מוזמן לקרוא את דבריו פה בתגובות, כולל תמונת המחשה, שבמצרים המילה כופיה פירושה צעיף מצמר או ממשי, שנועד לחמם את הצוואר בחורף.
הכפיה של אזורנו אינה קיימת כמעט במצרים, והוא הופתע לשמוע – מהפוסט הזה – שזהו שמה באזור הלבנט (האזור שלנו). במצרים קוראים לה שַאל.
שמעו, חברים, אם אני הצלחתי לחדש משהו לדובר ערבית ילידי (מבטן אמו) – אני את שלי עשיתי…. 🙂
=-=-=-=
מספיק דיבורים, בואו נעבור לשיר עַלִּי אלְכּוּפִיֶּה علّي الكوفيّة – הנף את הכפייה! של מחמד עַסַּאף, זוכה העונה השנייה של “ערב איידול” (מעין “כוכב נולד” של העולם הערבי. זה היה השיר הזוכה שלו בגמר).
עסאף הוא גיבור עממי בקנה מידה עולמי… הוא עזתי, נאה-מראה, בעל קול נקי וצלול. והוא שר בניב עזתי, בו האות ק נהגית כ- ג.
והשירים שלו לאומיים.
לא סתם בחרתי בשיר של היום (שהוא-הוא הסיבה האמיתית לבחירה במילת היום).
בעיניי, ואולי אני טועה, רוב הישראלים אינם מכירים באמת את שכנינו הערבים.
הם בקושי באים איתם במגע, אם בכלל, וכל הידיעות שלהם עליהם מבוססות על מידע חדשותי וסטיגמות (שזה לא מפתיע, וזו אמירה שתקפה לכל מקום בו חיים אנשים על פני כדור הארץ).
שְאל ישראלי ממוצע מה הוא יודע על ערבים, והתשובות שלו יהיו, לאו דווקא בסדר הזה: אוכל טעים; מוזיקה קצבית; אויבים; מחבלים; לא יודעים לשחות.
השכנוּת בת מאה-השנים של יהודים/ישראלים עם ערבים הייתה ועודנה מלווה מלחמות, עימותים ואסונות, אך גם כוללת חיים בשיתוף ואימוץ הדדי של סממני תרבות.
בכל מקרה, הישראלי הממוצע, ושוב, אני משתף אתכם בהרהורי ליבי ולא עשיתי שום מחקר מדעי בנושא, אינו באמת יודע מיהם הערבים, מה מעסיק אותם, מה מעניין אותם וכו’. רוב השיח עוסק בעימות הלאומי-פוליטי-טריטוריאלי, ובעשורים האחרונים הוא גם קיבל נופך דתי חזק.
והנה השיר הזה, שמצליח לדחוס נרטיב לאומי שלם לשיר אחד, למספר שורות.
כלומר אם חשבתם שאני הולך להציג כאן משהו חדש ומרענן – אז לא… לא הפעם. ובכל זאת, שווה להכיר, מנקודת מבט אותנטית של “הצד השני”.
זהירות, חברים!
השיר פוליטי מתחילתו ועד סופו; הוא מסכם את כל הסממנים הלאומיים-היסטוריים של שכנינו שחיים גם כן בחלקת אלוהים הזו, ארץ ישראל לשיטתנו, פלסטין לשיטתם. וכן, הוא אינו נעים כלל לאוזן הציונית-ישראלית.
בחרתי לפרסמו פה לא כדי לקדם אג’נדה כלשהי, אלא רק כדי לחשוף למי שאינו מכיר מעט תכנים תרבותיים (שהם נגזרת ישירה של התכנים הפוליטיים) של הצד השני. בחזקת “דע את שכנך”…
חוץ מזה, הקצב משגע…
האם אתם יכולים לדמיין לכם מציאות מודרנית בה הזוכה באחת מתחרויות השירה בישראל יזכה עם שיר של הפלמ”ח או של הלהקות הצבאיות של שנות השבעים?
والله يا حروف الوطن زيّ العقد في الصّدر محلاها וַאללָּה יַא חְרוּףֶ אלְוַטַן זַיֶּ אלְעֻקֹד פִי אלצַּדֶר מַחְלַאהַא
الفاء: فلسطين الحبيبة ما اغلى الوطن – يا عرب – ما اغلاه אֶלְפַאא’: פַלַסְטִינֶ אלחַבִּיבַּה מַא אעְ’לַא אלְוַטַן – יַא עַרַבּ – מַא אעְ’לַאה
واللّام: لمّا توحّدوا كان الحجر ما اقواه וּאללַּאם: לַמַּא תְוַחַּדוּא כַּאנֶ אלְחַגַ’ר מַא אַקְוַאה
والسّين: سؤال السّجين: امتى الفرج ألقاه؟ וּאלסִּין: סֻאַאלֶ אלסַּגִ’ין: אֶמְתַא אלְפַרַג’ אַלְקַאה?
والطّاء: طلعة بدر على الشّهيد في ثراه וּאלטַּאא’: טַלְעֶת בַּדֶר עַלַא אלשַּהִיד פי תַ’רַאה
والياء: يا أهل المراجل لم الشّمل محلاه וּאלְיַאא’: יַא אַהְלֶ אלמַרַאגֶ’ל לַמּ אלשִּמֶל מַחְלַאה
والنّون: نور النّبيّ وقدسنا ما اسراه וּאלנּוּן: נוּרֶ אלנַּבִּיּ וּקֻדֶסְנַא מַא אסְרַאה
בחיי אללה, אותיות המולדת כמו המחרוזת בחזה, כמה יפות הן
הפא: פלסטין האהובה, כמה יקרה המולדת – הו, ערבים – כמה יקרה היא
הלמד: כאשר הם התאחדו כמה חזקה הייתה האבן
הסמך: שאלת האסיר: מתי את הישועה אפגוש?
הטית: זריחת ירח על השהיד שטמון באדמה
היוד: הו הגברים, איחוד המשפחות מה יפה הוא
והנון: אורו של הנביא וירושלים שלנו מה נדיב היא
(זה היה המואל, הפתיח)
علّي الكوفيّة علّي ولولح فيها עַלִּי אלְכּוּפִיֶּה, עַלִּי, וּלוֹלֶח פִיהַא
وغنّي عتابا وميجانا وسامر فيها וּעַ’נִּי עַתַאבַּא ומִיגַ’אנַא וּסַאמֶר פִיהַא
הרם לגובה את הכפייה ונפנף איתה
ושיר איתה את ה-עתאבא (סוג של שירה ערבית), ה-מיג’אנא (כנ”ל) וה- סאמר (כנ”ל)
هزّ الكتف بحنيّة הִזֶּ אלְכִּתֶף בְּחַנִיֶּה
جفرا عتابا ودحيّة גַ’פְרַא עַתַאבַּא וּדַחִיַּה
وخلّي البارود يهلّل ويحلّيها וּחַ’לִּי אלְבַּארוּד יְהַלֶּל וּיְחַלִּיהַא
נענע את הכתפיים בקימור
ג’פרא (מִקְצָב ערבי), עתאבא ודחיה (ריקוד בדואי)
ותן לרובים להריע ולהמתיק אותם
علّي الكوفية علّي ولولح فيها…
علّي الرّاية برام الله وبجبال النّار עַלִּי אלרַּאיַה בְּרַאמַאללָּה וּבִּגְ’בַּאלֶ אלנַּאר
وعقال العزّ عقالك عزم وإصرار וּעְקַאלֶ אלְעֶזּ עְקַאלַכּ עַזְםֶ וּאִצְרַאר
والطّلقة الأولى فيها حكاية مشوار וּאלטַּלְקַה אלאוּלַא פִיהַא חְכַּאיֶת מִשְוַאר
عند الحقّ نخلّي العالي واطيها עִנְדֶ אלְחַקּ נְחַ’לִּי אלְעַאלִי וַאטִיהַא
הנף את הדגל בראמאללה ובהרי האש (כינוי לעיר שכם)
העקאל של התפארת, העקאל שלך, הוא נחישות והתעקשות
בירייה הראשונה יש סיפור מסע
בזכות הצדק ננמיך את המתנשא להיות הנמוך ביותר
علّي الكوفية علّي ولولح فيها…
إحنا زرعنا البيّارة تين وزيتون אִחְנַא זְרַעְנַא אלְבַּיַּארַה תִין וּזַיְתוּן
وبدار القمح علّينا وبيدر ليمون וּבְּדַארֶ אלְקַמְח עַלֵּינַא וּבֵּידַר לַיְמוּן
رهن الإشارة يا وطن نحنا حنكون רַהְנֶ אלְאִשַארַה יַא וַטַן נַחְנַא חַנְכּוּן
يوم العرك دروب النّصر نضوّيها יוֹמֶ אלְעֶרְכּ דְרוּבּ אלנַצְרֶ נְצַ’וִּיהַא
אנו שתלנו פרדס של תאנים וזיתים
ופיזרנו גרגרי חיטה (?) וגורן לימונים
מוכנים לפקודה, הו מולדת, אנו נהיה
ביום המלחמה את דרכֵי הניצחון נאיר
(התרגום שלי. שָלֵו, ותודה ל- Haim Monsonego על העזרה)
שיהיה יום נהדר ושבוע מצוין,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top