כלב

כלב
חיות שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on כלב

כלב

כלב

פורסם לראשונה ב- 12.9.19

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Avi Itzhaki, ששלח לנו תמונה דומה לזו שמופיעה אצלנו היום וכתב לנו:
“זה מצחיק, אבל הפירוש באנגלית הוא הפוך לגמרי מהפירוש שאנחנו מכירים למשפט כל כלב ביג’י יומה كل كلب بيجي يومه.
באנגלית המשמעות היא שההצלחה בוא תבוא”
התמונה שאבי שלח צולמה על ידי David Bland והיא לקוחה מדף הפייסבוק:
The World Wide Street Photography Club
אז מילת היום היא –
כַּלְבּ كَلْب וברבים כְּלַאבּ كلاب – כלב ‎‏
לשמיעה:

אֶלְכַּלְב יַללִּי בִּעְוִי מַא בִּעֹצּ’ الكلب يللّي بعوي ما بعضّ – כלב נובח לא נושך
היו לנו בעבר שני פוסטים עם כלבים:
כֻּלּ כַּלְבּ בִּיגִ’י יוֹמֹה كلّ كلب بيجي يومه – כל כלב בא יומו
לשמיעה:

כַּלְבּ וברבים כְּלַאבּ זה פשוט כלב.
הידעתם שהכלב הוא חיה טמאה מאוד באסלאם? אין לגעת בו וברור שאין להחזיק בו כחיית מחמד. מותר רק להחזיק בו למטרות עבודה, כמו שמירה על הצאן. ורגע, לפני שאתם קופצים בביקורת, עמדתה של היהדות דומה: כלב הוא חיה טמאה והתנ”ך מתייחס לא פעם לבני אדם שפלים עם הכינוי הלא ממש חינני “משתין בקיר”, שזה, בעצם, כלב.
אז אם שמעתם על-, או ראיתם, ערבים שמפחדים מכלבים, זה לאו דווקא מכיוון שהם מפחדים מנשיכה; הם מפחדים ממגע פיזי איתם.
אגב, האסלאם מחבב מאוד חתולים ורואה בהם סניטרים טבעיים.
שוב אנו רואים שתרבויות שונות מתייחסות באופן שונה לדברים בעולם…
בִּיגִִ’י הוא פועל בזמן הווה-עתיד.
אז ממה נתחיל? מהשורש? מהבניין? מהזמן?
בערבית (ספרותית ומדוברת), הזמן שמקביל מבחינה צורנית לזמן העתיד בעברית (ומאופיין עם אותיות תחיליות אית”ן, המציינות את הגוף), מתורגם דווקא לזמן הווה. כשערבי אומר: אִנְתֶ בְּתִעְרֶף انت بتعرف, זה לא “אתה תדע”, אלא “אתה יודע”, בהווה (אלא אם כן הֶקְשר המשפט או קיום של מילת זמן יחרצו כי הזמן הוא עתיד ודאי).
בערבית המדוברת של האזור שלנו קודמת לפועל בזמן הזה האות ב (שהיא כנראה השריד האחרון שנותר מהצירוף בִּדִּי + הפועל, כלומר אני רוצה לעשות כך וכך). ה- ב הזו תופיע כשהפועל במעמד נשוא תחבירי, כלומר כשהוא הפועל העיקרי במשפט. ברגע שמדובר בפועל משני, למשל “(אנת) לַאזֶם תערף” (אתה צריך/חייב לדעת), אז ה- ב אינה מופיעה (כי המילה לאזם היא הנשוא).
למרות שהפעלים האלה מתארים פעלים בהווה, ניתן להדגיש את ההווה על ידי הוספת המילית עַם (שום קשר לדוד מצד האב, למי שמכיר) לפני הפועל: אנת עם בתערף. יש כאלו שמשתמשים דווקא במילית הארוכה עַמַּאל, בנטיית הגופים, אבל זה נדיר יותר.
ואם יש דרך להדגיש את ההווה, ברור שתהיה דרך להדגיש את העתיד (שוב, לא חובה): המילית רַח (שום קשר לפועל: הלך) או סתם חַ לפני הפועל. מה שחשוב לזכור, זה שהמילית הזו מבטלת את ה- ב. למה? לא יודע. ככה.
דוברי ספרותית, אגב, מכירים את המקבילה הספרותית סַ (או סַוְפַ) שתבוא לפני פועל בעתיד ודאי.
הבניין הוא הבניין הראשון במערכת הפועל הערבית, והשורש הוא…. המממ…. זה מורכב.
הפועל הזה מבוסס על הפועל הספרותי גַ’אאַ’ جاء (שורש ג’.י.א’), שבמדוברת עבר שיכול אותיות: הֻוֶּ אִ’גַא (או אַגַ’א, תלוי בניב) هو أجا, הוא בא. אנא גִ’ית جيت, או אִגִ’ית أجيت – אני באתי. אנא גַ’אי جاي (זמן בינוני פועל, המקביל להווה “אמיתי”) – אני בא. בִּיגִ’י – הוא יבוא בעתיד (או בהווה, שוב, תלוי בהקשר).
ומה עם הציווי? איך מצווים “בוא!”? – עוברים לפועל אחר: תַעַאל! تعال תעאלִי! (בואי) תעאלוּ(א)! (בואו), או בקצרה: תַעְ!. אגב, האות ג’ים, כפי שלמדנו, נהגית באזורנו לפעמים ז’ים.
יוֹם וברבים אַיַּאם – יום.
=-=-=-=
קבלו ביטוי חביב, שיש סיכוי שאינו פתגם מוכר ושאפילו דוברי הערבית שבין קוראי הדף ירימו גבה בעניינו:
סַמֵּיתוּ אלְכַּלְבּ בּוֹבִּי سمّيتو الكلب بوبي – “השתכנזתם”
לשמיעה:

מילולית: קראתם לכלב “בובי”
אני מכיר את הביטוי מסדרת הטלוויזיה “צַדַק אִללִּי קַאל”, صدق اللّي قال (“צדק מי שאמר”. זהו פתיח מקובל בערבית לפני אמירת פתגם או אִמרה), שצולמה לפני כ- 27 שנה בערוץ הראשון, ועד היום משודרת מדי פעם (כממלאת חורים בשידור) בערוץ 33. שמה בערוץ הוא “כמו שנאמר” [המידע האחרון תקף למועד כתיבת הפוסט המקורי לפני כשלוש שנים. לא בדקתי מה מדיניות תאגיד “כאן” העכשווי בנושא…].
הסדרה עוסקת בזוג הנשוי אבו-עלי ואשתו… אם-עלי, משפחתם, שכניהם וענייני היומיום שלהם. כל פרק נמשך כ- 10 דקות והוא בערבית מדוברת של אזורנו, מתובלת במיטב הפתגמים ומפולפלת בטובות שבאמירות. פשוט תענוג.
באחד הפרקים אבו-עלי רוטן על אשתו ובתו, שבמקום לאפשר לו לאכול בידיים הן מנסות ללמד אותו לאכול בסכין ובמזלג (כן, זה קצת עתיק, אבל הסדרה ישנה), ואז הוא אומר להן את הביטוי של היום.
מה עומד מאחורי הביטוי?
אצל הערבים, או אם נדייק: אצל המוסלמים, ועסקנו בכך לא פעם, כלב הוא חיה טמאה. כן. טמאה ומשוקצת. במציאות כזו, ברור שאין קוראים לכלבים בשמות, שכן אין בכלל כלבי מחמד. באמירה “קראתם לכלב בובי” יש, בעצם, שתי טענות: הראשונה היא, שכלב קיבל שם, והשנייה היא, שהוא קיבל שם אירופאי, מערבי. כלומר – הם (או הן, במקרה של אותו הפרק) “השתכנזו”, איבדו את הצביון הערבי-מזרחי.
ומאיפה השם “בובי”, דווקא? ניסיתי למצוא את התשובה לבד, וייתכן שמה שעליתי עליו הוא הפתרון: בשנים בהן צולמה הסדרה שודרה סדרת אנימציה יפנית (אנימה מבוססת מנגה), ששמה באנגלית היה Bow Wow, ובעברית ובערבית “בובי”. היא שודרה עם דיבוב לערבית בשעות השידור היומיות בשפה הערבית בערוץ הראשון, כלומר הכל נשאר במשפחת הערוץ…
יופי של ביטוי, בעיניי.
הפועל שמופיע היום הוא הפועל סַמַּא سمّى, בבניין השני, ופירושו: קרא למישהו/משהו בשם.
מאותו הפועל מוכר הביטוי הספרותי מַא יֻסַמַּא בִּ- ما يُسمّى ب – מה שמכונה (בשם), בו משתמשים בעיקר כשמפגינים רמה זו או אחר של זלזול בשם של מישהו או משהו.
ערוץ “אלג’זירה”, למשל, השתמש לפני מספר שנים באחת ממהדורות החדשות שלו כמה פעמים בביטוי בהתייחסו לארגון “אלקאעדה בארצות צפון אפריקה”, תוך אמירה בלתי מפורשת שהוא, כערוץ מודרני ומתון (בעיניו, בעיני עצמו; אין מה להגיב פה שהם לא אוהבים את ישראל), אינו מכיר בלגיטימיות של אותו ארגון טרור.
=-=-=
הקורא Yossi Daya מזכיר לי דבר חשוב מאוד:
צִ’ילְבַּה היא בעצם כַּלְבֶּה كلبة, כלומר כלבה.
יש מקומות, כפרים, בהם הוגים את העיצור כף בצורה צ’ף, וכך קיבלנו צ’ילבה, כלומר היא “כלבה” שלי ואנו לא מדברות…
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top