ליצן
מקצועות שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on ליצן

ליצן

ליצן

פורסם לראשונה ב- 11.10.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy, שכתבה לנו:
“איך אומרים בערבית ליצן?”
אז מילת היום היא –
מֻהַרֶּג’ مُهَرِّج – ליצן
היו לנו בעבר שני פוסטים בנושא:
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Yonatan Alfia.
יונתן ביקש שנפרט קצת על המילה הערבית ליריד, מהרג’אן.
אז מילת היום היא –
מִהְרַגַ’אן مِهْرَجَان – פסטיבל, מפגן, חגיגה ‎‏
לשמיעה:

מִהְרַגַ’אן חִ’טַאבִּיּ مِهْرَجَان خطابيّ – עצרת (מיל’: מפגן נאומים)
כבר מהצורה של המילה רואים שזו אינה מילה ערבית. המילונים גורסים, באופן לא מפתיע, שמקורה פרסי.
התרגום “יריד” אינו מופיע במילונים.
כשמחפשים “יריד” בויקיפדיה בעברית, מקבלים קישור ל- Fair באנגלית, אולם אין ערכים מקבילים בפרסית ובערבית.
הערך העברי “פסטיבל” נותן את המקבילה מהרג’אן בערבית, אך בפרסית נותן… جشنواره (שזה לא מהרג’אן…).
מוזר.
או שלא.
המומחית הגדולה לפרסית, Thamar Eilam Gindin, כתבה לנו בזמנו:
“אין זה מן הנמנע שיש כאן היתוך מורפולוגי של המילה השאולה مهرگان, פסטיבל שנערך במקור לכבוד האל מֶהְר בספטמבר (במקביל לראש השנה שלנו, בערך)”.
הקורא Emil Abramoff שלח לנו את הקישור הבא:
המסביר עם תמונות את דבריה של תמר.
=-=
הקורא Ovadia Mizrahi הזכיר לנו את פסטיבל גַ’רַש, מהרג’אן ג’רש, שמתקיים בעיר ג’רש בירדן בכל חודש יולי. מדובר בהפנינג תרבותי ומוזיקלי עצום, שכן מגיעים לעיר זמרים, זמרות, להקות ורקדנים.
אומרת ויקיפדיה:
“גַ’רַש (בערבית: جرش) היא עיר בירדן, שבה שרידי עיר הלנית-רומאית ומהווה את אתר התיירות השני בחשיבותו בירדן (אחרי פטרה). ג’רש נמצאת מצפון לעמאן ומדרום לאירביד, בהרי הגלעד.
ג’רש הייתה אחת מעשר ערי הדקאפוליס שנבנו בגבול המזרחי של האימפריה הרומית. מאז המאה ה-20 הן בשטחי סוריה, ממלכת ירדן וישראל. ג’רש נחשבת לעיר הקדומה שהשתמרה בצורה הטובה ביותר מבין ערים אלה”.
=-=-=-=
בעבר, ובלי קשר למילת היום, הקדשנו פוסט לשורש ה.ר.ג’ (ממנו למדנו לא מעט על הקשרים בין ערבית לפרסית):
המילה היום מופיעה לבקשתו של הקורא Netanel Yosef, שכתב לנו לפני כמה שבועות:
“לאור תופעת הליצנים בארץ אשמח לדעת איך אומרים ליצן בערבית”.
אז מילת היום היא –
מֻהַרֶּג’ مُهَرّج – ליצן, מוקיון, בדחן; מסכסך
לשמיעה:

השורש הערבי ה.ר.ג’ עוסק בעיקר בבדחנות (בעברית אותו השורש עוסק, לא עלינו, בהריגה):
* הפועל הַרַּג’ هَرّج בבניין השני, שמילת היום היא צורת הבינוני הפועל שלה – עשה צחוק, התלוצץ, התבדח, הצחיק קהל
* הִרְג’ هرج, בספרותית – שוטה
* הַרַּאג’ هَرّاج, במשקל בעלי המלאכה – ליצן, מוקיון
הוסיפה הקוראת Yafit Marom:
הפועל הַרַג’ هَرَج בבניין ראשון מופיע בלהגים בדואיים (נגב וסיני) במשמעות של “דיבר”. שם העצם הַרְג’ هَرْج מופיע במשמעות של “דברים (שנאמרים), בדומה ל- חַכִּי حَكِي ול- כַּלַאם كَلاَم.
=-=-=-=-=
דקה של עברית:
המילה העברית לֵצָן, המוכרת יותר בכתיב לֵיצָן, היא בת כאלפיים שנה, מתקופת לשון חכמים.
דרך ההגייה ה”נכונה” שלה היא ללא הגיית היוד: letsan.
אז מדוע כולם אומרים leytsan?
בגלל ההגייה האשכנזית, שמוסיפה יוד בהגייה אחרי התנועה צרה (ו- וו אחרי התנועה חולם: “בּוֹיְרא פרי הגפן”).
בחנו את עצמכם; איך אתם מבטאים:
אֵין
ביצה
כיצד
שֵכָר (משקה אלכוהולי, שיכר)
לילות-ערב
בין-, בינות לשיחים, ועוד
מֵרַב (גם השם הפרטי וגם במובן רוב)
וכן, אני כועס על יהורם גאון, אחד הזמרים הנפלאים ביותר ששרו ושרים בעברית, שבביצוע המקורי שלו לשיר היפהפה “אל תשטה באהבה” הוא שר את השורות
“איך בה התלת, איך?
איך לא שמרת, איך?”
כאילו נולד בגליציה, כאילו אבותיו התהלכו ברחובות וורשה, כאילו שורשיו נטועים בביאליסטוק.
אתה ספרדי בן ספרדים, כל תפארת יהדות ספרד מונחת על כתפיך, מה חשבת לעצמך כששרת eyyyyyych?
זהו, הייתי חייב לפרוק את זה.
***
הקורא Dror Sparrow הוסיף תגובה מאלפת בעניין:
“לגבי הגיית היו”ד אחרי צירה: בגרמנית יש תנועות ארוכות וקצרות.
ביידיש, כל התנועות הגרמניות הארוכות הופכות לדיפטונגים. e ארוכה הופכת ל-ey, ה-o הארוכה הופכת ל-oy וכיוצא באלה. הכלל הזה התפשט גם למילים שמוצאן עברי. לכן חולם בהברה פתוחה נהגה לעתים קרובות oy (“סויחר” במקום סוחר), וצירה או סגול בהברה פתוחה נהגים ey (“סייפר” במקום “ספר”).
מחיי השפה העברית, שהיו כמעט כולם אשכנזים, אהבו את ההגייה הספרדית וניסו לחקות אותה, כיוון שהיא נראתה להם מקורית יותר ומושפעת פחות מן הלעז (קשה לקבוע חד-משמעית אם זה נכון או לא). לפיכך, הם נפטרו מהדיפטונגים ומעוד כמה תכונות של ההגייה האשכנזית. אבל דבר אחד בלבל אותם כנראה, וזה הצירה המלא, כלומר צירה שאחריו מופיעה יו”ד. במקור היו”ד מופיעה שם כזכר לעיצור היסטורי שנעלם או כאם קריאה שתפקידה לוודא שהקורא יקרא e ולא a (בתקופה שלפני המצאת הניקוד).
אבל במקומות שבהם הופיעה יו”ד כזאת המשיכו להגות דיפטונג, וכך עד ימינו. אגב, שאלה בנושא לאקדמיה ללשון הניבה את התשובה שהאקדמיה אינה מתערבת בעניינים של הגייה. לגבי ההגייה “פורייח” – שם הסיפור אחר. שם מדובר בתופעה המכונה “פתח גנובה” (פתח של תנועה גנובה). עניין קצת מסובך, אבל בקיצור, פעם נהגו להגניב גם יו”ד יחד עם הפתח, בעיקר בשירה, והיום זה כבר לא מקובל”.
***
=-=-=-=-=
כשאני למדתי את המילה ליצן בערבית למדתי אותה דווקא דרך המונח המצרי –
כַּרַאכּוֹז كراكوز או אַרַאגוֹז أراجوز.
ומכיוון שברור שזה לא שם ערבי, ו-ודאי שיש סיפור מאחורי השם, אז הנה, לסיום:
הערך (המצומצם) מויקיפדיה בעברית:
“קאראגוז (בטורקית Karagöz – “עין שחורה”) הוא כינוי לז’אנר של תיאטרון צלליות בטורקיה.
קאראגוז והאג’יוואט (Hacivat) הם שני גיבורים של תיאטרון צלליות הטורקי הפופולרית בתקופה העות’מאנית. שתי הדמויות הם טיפוסים הפוכים זה מזה באופיים. קאראגוז מייצג את הטיפוס העממי והמחוספס, חסר השכלה, אנאלפבית, אבל בעל חכמת רחוב ופיקחות, בעד שהאג’יוואט הוא טיפוס עדין, המייצג את השכבה המשכילה, האינטלקטואלית ודובר בשפה גבוהה בטורקית עות’מאנית.
מחזות בהשתתפות הדמויות נפוצים במיוחד במהלך חודש הרמדאן. לפני תחילת השימוש ברדיו ובקולנוע, היו המחזות בהשתתפותם לאחת מצורות הבידור הפופולריות בטורקיה. כיום דעכה הפופולריות שלהם כבידור המוני, והם מופיעים בעיקר כדמויות בהצגות ילדים”.
=-=-=-=-=
פוסט שהיה לנו על בהלול – מוקיון:
ועל בהלואן – אקרובט או מוקיון:
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
ערביט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top